ספר יצירה א א
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
ספר יצירה · פרק א · משנה א| >>
בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות אלקי ישראל אלקים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו, וברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וספר וספור:
מפרשים
גר"א
בשלשים ושתים. כמו שמפורש במשנה ב' עשר ספירות וכו' ועשרים ושתים. והם במספר הקו הסובב לאלכסון עשר ונחלק לעשר וכ"ב לפי שמחלק העשר של האלכסון לג' אמות וז' כפולות, ולשבע ההיקף הוא כ"ב ולג' ההיקף עשר. והם באדם סתומין במוח שהוא חכמה ונחלקים בחוט השדרה ונשלחים בכל הגוף כידוע כמו שאכתוב לקמן שמהן בא ההרגש לכל האיברים (עי' פי' הראב"ד), והם בספירות החכמה קדומה שהוא מוחא סתימאה ונתפשט לחכמה ומשם לחכמה דז"א, והם בשמות ל"ב אלהים דמעשה בראשית של ששת ימים עד ויכולו. ושלשה אלהים שבויכולו הן שלשה ספרים דלקמן ונקראים אלהים לפי שבהן גנוז גבורה דעתיק, ולפיכך נקרא בוצינא דקרדוניתא שבה מדד משחתא ועשה הכל כמ"ש בזוהר. והן בעולם תחילתן ברוח ומתפרשין במים [שהוא חכמה] ומתפשטין לו' קצוות העולם:
נתיבות. כמ"ש ובמים עזים נתיבה. ועיקרן הן במים שהוא חכמה ונקרא מים עזים שבו גנוז גבורה דעתיק. ולפי שבו כ"ב אותיות שהן ב' פעמים רל"א כמה שכתוב לקמן פרק ב' והן מנין נתי"ב והן במנין כ"ב פעמים אהי"ה לפי שבכאן נקראים אהיה כידוע:
פליאות. לפי שמדבר עכשיו בכתר והוא נקרא פלא כידוע וכן אמרו במופלא ממך והן כאן בכתר מופלא בתכלית ההעלם ומהחכמה מתחילין להתפרש ובגופא להתחלק, ובחכמה נקראים נתיבות כמ"ש ובמים וכו', והן בעולם סתומים ברוח ומתפרשין במים, ובאדם הן סתומין באוירא דגולגלתא ומתפרשין במוח, והן בשם סתומים בקוץ של יו"ד ומתפרשין ביו"ד:
חכמה. הוא יו"ד שבשם שנקרא גולם שמוכן לקבל צורת כל האותיות וכן החכמה הוא מוכן לכל הנבראים כמ"ש כולם בחכמה עשית, וחכמה גימטריא גל"ם כמנין ע"ב השני מד' ע"ב שהוא ס"ג עם עשר אותיות הפשוטים ולפי שבו גבורה דעתיק כנ"ל והוא בשם ס"ג וכן אמרו ביו"ד דס"ג נברא העולם, ובעולם המים הוא מוכן לכל צורה וכן אין דבר בלא מים, ובאדם החכמה הוא מה שבשכלו להשיג כל דבר והוא מוכן להשיג כל דבר ומתפרש בבינה שהוא מצייר בשכלו איך להשיג הדבר והוא בכל דבר ודבר השגה בפני עצמו ולפיכך הציור הוא בבינה הנקרא ציר"י בנקודות והכתר קמ"ץ ששם סתומים הל"ב נתיבות והחכמה פת"ח שבו מתפתחין כנ"ל והבינה ציר"י כנ"ל. וכן הוא הכל בעולם ובאדם כנ"ל, ובדעת הוא השגת הדבר והוא מתפשט אח"כ בגוף כשעושה אח"כ הדבר ולכן אמרו דעת המתפשט והן ב' מיני דעת כידוע והם ע"ג שמות ג' הם הג' ספרים דלקמן וע' הנשארים הם שבעים שמות הידועים שנקראים תפארת וכן [ע' שמות למט"ט] ששמו כשם רבו, והן שקראו שכל ומשכיל ומושכל ומושכל כלול מן שכל ומשכיל והן באדם תלת חללי דגולגלתא שנים מלפניו ואחד מאחוריו כנגד שניהם כידוע, ונקרא חכמה כח מ"ה שהוא שקיו דאילנא מלגאו וכ"ח הוא מלוי דמלוי דמ"ה כמ"ש לקמן בארוכה. והל"ב נתיבות הוא כלול באל"ף שהוא כתר שלכך נקרא פליאות כיצד כשתחלק הוא"ו שבתוך האל"ף לשנים שכל אמצעי הוא כלול בשנים יבא י"ו למעלה י"ו למטה, והן בעולם מים עליונים ומים תחתונים והן מים דכורין ומ"ן, ובאדם ל"ב שינים י"ו למעלה י"ו למטה כי סוף החכמה הוא בחיך כידוע, והן בשם יו"ד ו"ו [והוא ת"ת דעתיק שהוא מתלבש בקרומא דאוירא שהוא יו"ד ו"ו והוא משם ב"ן כי עתיק הוא מלכות עילאה] כשעולה הו"ו לכתר להשלים השם דחושבן כתר כמ"ש בזהר והן יו"ד ה"א ו' כמ"ש לקמן והם מילוי דמילוי עם הפשוט כמו שיתבאר:
חקק. החקיקה הוא האותיות על הלוח ועדיין הוא מחובר הכל וכולם הם בהעלם:
יה וכו' עד וקדוש הוא. כולם הם כינוים לחכמה זו והם כ"ב תיבות כנגד כ"ב אותיות. ועוד עשר מבאר הספר בסוף המס' אלו הן כ"ב וכו' וברא את עולמו כמ"ש כולם בחכמה עשית:
ופליאות חכמה. כמ"ש והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה כו':
יה יהוה צבאות. כל הכנוים אלו בחכמה כמ"ש בחגיגה מלך אל וכו' שוכן עליהם בערבות שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה וכו' והוא חכמה כמש"ל ונאמר ביה שמו הרי י"ה בחכמה והי' ידוע וה"א מצד הבן בחכמה כלול בינה בחכמה י"ה:
יהוה. בחכמה ג"כ כידוע שהוא כלל כל הספירות שלכן הוא יו"ד שבשם כמ"ש מה שמו ומה שם בנו ששניהם הן שם הויה והן במילואן בשמא מפרש גי' מ"ה זהו מה ומה כו' שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם חכמה ועד"א:
צבאות. שהוא שם הזרע שלכן הוא בנו"ה בכליות שוחקים מן לצדיקים מבשלים הזרע דנפיק ממוחא, ועיקר השם בחכמה שלכן התפללה חנה בתפלתה ה' צבאות שמשם כל צבאות ישראל, וז"ש ותתפלל חנה על ה' שאמרו על ה' ממש שהוא רוכב שמים עד"א כמ"ש רוכב שמים בעזרך ואמרו ג"כ שהוא שוכן בערבות כנ"ל:
אלהי ישראל. כמו אלהי אלהים כמ"ש בני בכורי ישראל:
אלהים חיים. שנקרא אלהים ל"ב אלהים דמעשה בראשית ל"ב נתיבות חכמה, ובו החיים משכן החיה והחכמה תחיה בעליה, וכן בעש"נ כמש"ל, וז"ש כה אמר רם ונשא כו' שהוא חכמה כמש"ל להחיות רוח שפלים כו' כמ"ש למה נמשלה תורה למים שמנחת מקום גבוה והולכת למקום נמוך והחכמה נקראת חיים כמש"ל וזהו להחיות כו' וכן אמרינן בגמרא הנ"ל אל חי כו':
ומלך עולם. כמ"ש בגמרא הנ"ל מלך אל כו':
אל. כנ"ל בגמ' אל חי כו':
שדי. שאמר לעולמו די, בוצינא דקרדינותא חכמה מדד משחתא אע"פ שאלהים חיים ומלך עולם אל שדי ג"כ בבינה כידוע הוא מצד הבן בחכמה וחכם בבינה כנ"ל:
רחום וחנון. הוא שם רחום על אותן שצריכין רחמים יתומים ואלמנות כמ"ש סולו לרוכב בערבות כו' אבי יתומים כו' אלהים במעון קדשו:
רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא. כמ"ש כה אמר רם ונשא שהוא חכמה כמ"ש בגמרא הנ"ל וכתיב רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון כו' ונקרא רם ונשא שהוא רם על כל רמים שלמעלה ממנו אין השגה והוא ראשית, שוכן עד על בינה שנקראת עד כמש"ל, וכן קדוש בחכמה כידוע, וכן בחכמה שהוא אצילות קדשו שנקרא חכמה יו"ד שבשם ברא כל העולמות:
וברא את עולמו בשלשה ספרים. בי"ע שהן ג' אמ"ש נגד ראש בטן גויה בינה שכולל הראש וז"א גויה חג"ת ומלכות בטן כנ"ל שהן כוללין ג' עולמות הנ"ל שמקננין בהן, וכן אויר ומים אש בג' עולמות:
וברא את עולמו בג' ספרים כו'. כמ"ש, והם כלולים כולם במ"ס:
בספר וספר וספור. הן חכמה ובינה ודעת שבהן נברא העולם כידוע והם ג' אותיות אמ"ש שבהן נעשה חב"ד כמ"ש לקמן וכן הן בעש"נ. ספר וספר הן ח"ב שעדיין הוא בשכל לבד. וסיפור הוא הדעת שמוציא השכל מהכח אל הפועל כמו הסיפור והן בשתי ידים ולשון ב' ידים מלבישין חכמה בינה דאריך אנפין ולשון הוא הדעת שמזווג חיך וגרון שהוא חכמה בינה והוא יסוד דעתיק כידוע שכל [יסוד] שלמעלה הוא דעת שלמטה ובשתי הידים הן כל האותיות (ע' מאמר קדישין להאר"י ז"ל) כי כ"ז אותיות הם ועוד א' בסופן להשלים לאלף כמ"ש נעוץ סופן כו' הרי כ"ח ובהן נברא העולם לפיכך שיתא אלפי שנין הוי עלמא שהוא כמנין אותיות הנ"ל עם ה"א שבה נברא העולם שכל האותיות יוצאים ממנה והיא מלכות של עולם דלעילא. ואם תחשוב אותן למאות שהוא מספר הגדול יהיו ששים רבוא אותיות לתורה וישראל, והכ"ח אותיות הן בב' ידים בי"ד פרקין שלכן נקרא י"ד והן כמו שתי לוחות, וספור הוא לשון שבו נקבעו כל האותיות לפי שכל מכריע הוא כלול משניהם, ובידים הן בכתב כמ"ש וביד כל אדם כו' והן בכתב הלוחות ולכן נקרא ספר. ובלשון הוא בדבור והוא מאמר עשרת הדברות לישראל ולכן נקרא ספור. וכן העולם נברא בשתי ידים כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' ובלשון כמ"ש בדבר ה' כו', והכ"ח אותיות הן כ"ח דמילוי המילוי י"ד של י"ה ביד ימין וי"ד של ו"ה ביד שמאל ולכך ה' אותיות בא"ב הן כפולות כי מלוי דמלוי של ה"א אחרונה הוא כפול בה"א ראשונה ואל"ף שבסופה הוא א' שבאמצע המלוי של וא"ו שהוא אל"ף של אדני שמשם מתחלת מלכות ולכך הוא נעוץ סופן בתחילתן, והג' ספרים הנ"ל הן יו"ד ה"א ו' כי י"ה הן בחו"ב הן ב' ידים הנ"ל וא"ו הוא בדעת תפארת ו' בדעת ו' בת"ת שהוא ו' קצוות א' שבתוך וא"ו הוא היכל הקודש באמצע לכך בג' ספרים הם ל"ב כמנין שם הנ"ל והן ג' אמות דלקמן וא' ו' הנשארים הן שבע כפולות בהצטרף ו' שבדעת שמתפשט בגופו והן י"ב פשוטות הב' ואוי"ן כי האל"ף הוא להיכל הקודש שהוא אל"ף של אדני המתחלת באמצע כנ"ל. ולכן אמרו מכוון באמצע והרי בג' אותיות יו"ד ה"א וא"ו נברא הכל והן הג' ספרים ויתבאר לקמן הכל, והל"ב הוא ג"כ כ"ח דמלוי המלוי בב' ידים כנ"ל ובמכריע הוא הוי"ה פשוטה כי הוא בדעת כידוע, והן באותיות של א"ב כ"ח כנ"ל ועוד ד' אותיות אהו"י שהן כוללים כל האותיות כי הן גי' כ"ב והן תחילת העשר וסופן ואמצען ולכן בא מהם שמות העצם ולכן הם נחים נסתרים. וכל השלשה ספרים נכללים במוחא סתימאה כי תלת חללי דגולגלתא המתפרשים בז"א שהם הג' ראשונות הן נכללים כאן בחללא חדא והכל נקרא חכמה שכולן נכללין בה שהם גולגלתא ומ"ס וקרומא דאוירא שבהן חג"ת דעתיק שהן הג' ראשונות כנ"ל וכן נכללים באוירא דגולגלתא כי הוא המכריע והוא ג"כ נקרא חכמה כידוע שהוא מוחא לגולגלתא ולכך מתחילין כ"ב אותיות לקמן (משנה י') ברוח מרוח, ובאוירא כלול כל הג' מוחין חב"ד כידוע רק בהעלם גדול ובה מתחילין הל"ב נתיבות רק בהעלם גדול כנ"ל והוא הנקרא רוח לקמן וע"ז נאמר וברוח פיו כל צבאם כי הוא ת"ת דעתיק ונכלל בפיו ששם גנוז דעת דעתיק ונברא בה העולם בהתלבשו במוחא סתימאה. והל"ב נתיבות הנ"ל הם מפורשים כל שם ושם בהראב"ד ז"ל וכן מקומות התחלקם בגוף הנ"ל כי הם ג"פ עשר ספירות שהן בג' תיקונים שהם גולגלתא טלא קרומא דאוירא שהם נכללים במוחא סתימאה ועוד ב' צינורות מתיקון א' לב' ומב' לג' שנכללים הכל בה. וכן באוירא סתימאה הכוללם:
אופן ב'
בשלשים ושתים וכו'. הוא קו המדה משחתח דכל ספירה בעצמה וכ"ב צינורות ביניהם משחתא כו' והוא ביו"ד חכמה והוא כלול מג' יודי"ן קוצא וגזעא ושבילא וב' המחברות ב' פרגודים. וכן בכל עולמות וספירות כי הכל נכלל בג'. וז"ש בשלשה ספרים. וכן אמר לקמן ספ"ו אלו הם עשרים ושתים כו' ועשה מהם שלשה ספרים וברא כו', והענין שהכל נחלק בג' כי אמ"ש נחלק בג' וכן ז' כפולות וי"ב פשוטות כמש"ש שלשה כ"א כו' שבעה שלשה מול שלשה כו' ושנים עשר שלשה כו' הכל בשלשה (גם השבע כפולות כ"א נכלל בשלשה כמשי"ת בסוף זה הפרק בירר שלשה) וכן עשר ספירות בשלשה דספירה ראשונה מקול ורוח ודבור וג"ר אמ"ש וששה כ"א מג' אמ"ש כמש"ש בירר שלש אותיות מן הפשוטות בסוד כו' חמש כו' בירר ג' אותיות ר"ל שהן אמ"ש סוד חב"ד כידוע והן מתפשטים בכל ז' תחתו'. ואלו ג' מן הפשוטות הן מחשבה דבור ומעשה כמש"ל בפ"ה והן כוללין כל אמ"ש כידוע, וכן הם באדם שכל המעשה כולל בברית שלכן הן שתי בריתות ברית הלשון וברית המעור נגד תורה ומצות שקיום כל התורה תלוי במילה כמ"ש בז"ח רות ס"ח א' וש"מ והלב והפה, והן בג' ראש בטן גויה וכ"ה ברית באלו הג' כמ"ש ומלתם את ערלת לבבכם והוא מלמטה למעלה באור חוזר י' המעשה כו':
אופן ג'
בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה כו'. ידוע כי כל התורה הוא שמו של הקב"ה ית', וכל השמות והתורה הכל בשם הוי"ה ב"ה והוא שם המפורש, והוא כלל כל העולם וזה כל האדם והוא קוטב הקף של כל השנה שנה אחר שנה, וע"ז הולך כל הספר הזה ג' חלקים עולם שנה נפש כמ"ש בפרקים שלפנינו, וכן הכל על התורה ונקודותיה וטעמיה בכל הג' חלקים בין בכללות ובין בפרטות בכל אבר ואבר של האדם ובפרטות של האיברים וכן בעולם וכן בכל רגע ורגע מחלקי הזמן כמ"ש לפנינו, והכלל כי שם הוי"ה וכל האותיות של תורה הכל אחד ובהן נברא ג' חלקי העולם. ואמר בפ' בראשית דף נ"א ע"ב ובפ' פקודי דרכ"ח ע"ב בארבעין וחמש זיני נהורין אתפליג עלמא כו' והוא הוי"ה במלוי אלפי"ן שהוא שם המפורש כמ"ש בתז"ח בהרבה מקומות רבו מלספור והוא שקיו דאילנא כמ"ש בהת"ז ובו נברא הכל והוא עשר אותיות בע"ס שהן פנימיות הספירות כמ"ש בהת"ז והן נקראות ספירות כמש"ש, והתורה מתחלקת לג' חלקים אותיות נקודות וטעמים והן נר"ן, טעמים בכתר ונקודות בחכמה ואותיות בבינה ואח"כ מתפשט טעמים בבינה שהיא כוללת ג"ר ונקודות בז"א ואותיות במלכות ושם מושב נר"ן, וכן הוא באדם בראש ובטן וגויה, ובשנה חום ורויה וקור, ובעולם בשמים ואויר וארץ, והטעמים נעלמים שהן בכתר והוא נעלם במופלא ממך כו' וכן בהתפשטותו בג"ר שכל ג"ר במקורן נעלמים. וכן בעולם השמים שמים לה' שלכן לא נזכר מבריאת שמים כלום בתורה כמ"ש בפ' בראשית. וכן באדם הנשמה נעלמת מאד ועיקר חיותו של האדם הוא הרוח והוא האדם המקבל שכר ועונש כידוע והוא המרגיש והוא כל כחותיו וחושיו והנשמה הוא השכל המלמד לאדם דעת והוא מזלו של האדם ומלאכו כידוע. והיא בשמים רק ניצוצות מתנוצצים ממנו על האדם להנהיגו ולהשכילו, ולכן נשמה באדם נגד שמים בעולם והתחלת אדם מרוח והוא עיקרו ובצאת הרוח מאדם הוא מת. ונגדו בעולם האויר שממנו חי האדם וא"א להתקיים בלתו אפי' רגע אחד ונקרא ג"כ רוח, וכן הנקודות באותיות שבלתם אין תנועה לאותיות כגופים בלא רוח. וכן בשנה התחלתו העיקרי מתשרי שהוא רויה כמ"ש לקמן והוא רוח השנה. וחום מניסן הוא נשמה כמ"ש לקמן הכל. וזה מחלוקת רבי אליעזר ור"י ואלו ואלו דברי א"ח רק שבריאת העולם מניסן הוא נעלם, כי ידוע שבריאת האדם בתשרי כמ"ש זה היום תחלת מעשיך, רק שאנו מונין בהר"ד לשנת תהו בשביל ה' ימים שקדם לאדם כידוע, אבל עיקר המנין משנת יצירה ומתשרי מנין השנים כמ"ש למבול כר"א. אבל לתקופה כר"י שבתחילת ליל ד' מנין התקופה והוא ניסן שנת תהו וכן החום הוא רק במחשבה, ונפש שיתופא דגופא נגדו הארץ בעולם שממנו הגוף וכן הנפש מד' יסודות כידוע שע"ז נאמר תוצא הארץ נפש חיה ואמרו נפשו של אדה"ר. וכן למעלה ארץ העליונה. וכן בשנה ימות הגשמים ואד יעלה מן הארץ והשקה את כו' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה כו'. וכלל העולה כי חלק הטעמים בכולם נעלם וכן הכתר נעלם שנקרא אין לרוב העלמו ובריאת העולם מתחיל מחכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית וכן בראשית ברא אמרו בת"י בחוכמתא ברא כו' וכמ"ש בזוהר ותיקונים והוא נקרא ראשית שבו מתחיל היצירה והגלוי לכן אמר ג"כ כאן בל"ב נתיבות חכמה חקק כו' ושם מ"ה שמא מפרש הנ"ל מתחלק י"ג מדות בכתר ששם י"ג מכילין דרחמי כידוע שהן שרש הכל שע"ז אמרו שקודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו אח"ד בכתר כי שם כל השם נכלל בקוצו של יו"ד באחדות גמור, ומחכמה ולמטה מתחלק לד' אותיות לד' פרצופים ושם הוא אחד בי"ג מכילין דרחמי ונשארין ל"ב נתיבות בחכמה כלל כל הספירות והעולמות ובהן העולם מתנהג וכן שנה ונפש כמ"ש לקמן, והן י"ג טעמים בכתר כמ"ש בתז"ח דף ע"ט ע"ב ע"ש באריכות, ול"ב נתיבות הן עשר נקודות וכ"ב אותיות, שחו"ב כלולים זה בזה בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה כמ"ש למטה ולכן כל הל"ב נתיבות ג"כ בבינה ל"ב אלהים דעובדא דבראשית, ואף האותיות יצאו מחכמה רק שנתגלמו בבינה כמ"ש בז"ח שה"ש, והן מ"ה זיני נהורין דאתפליג עלמא בשמא מפרש, והנקודות הן ע"ס פנימיות שנקראו ספירות כמ"ש בה"ת כמה פעמים והן עשר אותיות דשמא מפרש הנ"ל כמ"ש שם, וכ"ב אותיות הן גוף של עשר ספירות וכלים שלהן והן ד' אותיות הוי"ה עצמן כמ"ש בה"ת ושם הוא חשבון המספר יה"ו הם כ"א מחכמה ולמטה וקוצו של יו"ד הוא אחד הן כ"ב וכמו שאחד ראשית המספר ואינו רק שרשן והמספר מתחיל מב' וכן הכתר אינו רק שרשן שלכן התורה מתחיל מב' ובו נברא העולם כלם בחכמה עשית כנ"ל וה' אחרונה של הוי"ה הן ה' אותיות מנצפ"ך שהן כפולות וכן ה' זאת היא כפולה וידוע שלית לה מגרמה כלום שלכן עיקרן כ"ב ויתבאר לקמן ענין ה' כפולות בפרטות אי"ה, ואותיות הן תיקונין דספירות כנ"ל וז"ס תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף כי הנקודות מחכמה ששם עטרא דחסד ואותיות הן תורי זהב מבינה ששם עטרא דגבורה וזהו ל"ך נש"ב, וע"ס הפנימיות הן עשר נקודות כנ"ל, וע"ס החיצוניות הן כ"ב וענין כ"ב בע"ס וכן מה שבפנימיות הן עשר אותיות המלוי ומתחיל מכתר ובחיצוניות בד' אותיות הוי"ה מתחיל מחכמה, הענין כמ"ש האר"י ז"ל שבחיצוניות הספירות אין הכתר ממנינם רק שרשם והדעת משלימם ובפנימיות אין נמנה הדעת כי הוא פנימיות ז"ס תתאין רק הכתר ממנינם ע"ש, שלכן כאן מתחיל מכתר וכאן מחכמה וה' כפולה של הוי"ה משלים מנין כ"ב כי הדעת הוא ה' אותיות מנצפ"ך בוצינא דקרדינותא כמ"ש לקמן והדעת כולל ה"ח וה"ג שמתפשטין בה"ס מחסד עד הוד בז"א ובנוק' וכללותם שהיא בחי' ששית ביסוד דזו"נ והן י"ב והוא במקום הכתר שבו י"ב מכילין דרחמי וכללותם במזל תיקון י"ג כמ"ש בא"ר והן י"ג טעמים הנ"ל שלכן כאן כ"ב אותיות עשר וי"ב כמ"ש לקמן במתני' ב', והן עשר של עשר ספירות וי"ב של הדעת שהן י"ב תחומין בת"ת וביסוד ומלכות י"ב בקר י"ב פרקי המרכבה י"ב איברים פנימים באדם ויתבאר הכל לפנינו אי"ה, וכל השמות תלוים בשם הוי"ה ואותיות ונקודות כנ"ל, ועשר נקודות הראשון הוא נעלם והוא נתיב הראשון של ל"ב נתיב לא ידעו עיט ונשארין ט' נקודות הידועין שהן מתחלקין בספירות של ז"א מכתר עד יסוד ונשאר מלכות דלית לה מגרמה כמו בספירות העקודים, וט' הנקודות הן ח"י נקודות ט"ט של מטטרו"ן שלכן אמר בתז"ח ט' נקודות כפולין שורש אור ישר ואור חוזר כי קמ"ץ מורכב מב' נקודות ופת"ח מנקודה אחת (כמ"ש בז"ח שה"ש דכ"ח ע"א ע"ש) וציר"י ב' נקודות וסגו"ל ג' נקודות ושור"ק קטן ג' נקודות וכן שור"ק גדול כידוע ושב"א ב' נקודות וחול"ם וחיר"ק כ"א נקודה אחת הן ח"י נקודות והן ח"י עלמין שהן בחכמה שהן החיות שורש ח"י עלמין של יסוד כידוע ח"י אלפים עולמות (עז"ח ד"מ ע"א) שהקב"ה משתעשע בהן סוד הזווג כידוע שמתפשט ממוח דרך ח"י חוליין. וז"ש רבותיים אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן, ר"ל שעשר נקודות כפולים הן רבותים רק אלפי שאינן שהן נעלמים כנ"ל לפי שנקודה הראשונה הוא בכתר ששם נעלם ונק' אין וזהו שאינן, וח"י אלף עולמות הנ"ל הן ח"י משחתין שבין כ"ד עייני"ן של שם הוי"ה וזהו בחכמה ששם הוא בסוד נקודות, וכאן הוא שרש שם של י"ח שהוא ממונה על גשמי רצון ברכה ונדבה, ובבינה הם שמות של הנקודות שהן קמ"ץ פת"ח כו' שהן כ"ח אותיות כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שבה עשייה של בראשית כמ"ש בזוהר ובתיקונים, והן כ"ח אותיות של בראשית ברא ושל וידבר אלהים וסודן בשם הוי"ה כ"ת אתוון דמלוי המלוי כידוע וממנה יוצאין עוד כ"ב אותיות כנ"ל ואלו הן נ' שערי בינה וזה סוד מופלג, ומתחלקין הכ"ב אותיות בג' קוין חג"ת כמ"ש בפ' בראשית דט"ז ע"ב ע"ש ואח"כ נכללין עוד במלכות כמש"ש דט"ו ע"ב ע"ש רק ששם למפרע כמ"ש בז"ח שה"ש דנ"ב ע"ד עש"ה. ולכן שם ע"ב הוא ברתיכא דחגת"ם וזהו סוד שם ע"ב. ומהן יוצאין ע"ב מלאכים שסובבין הכסא כמ"ש בז"ח שה"ש דנ"ד ע"ב, והגירסא משובשת והנוסחא האמיתית כמ"ש הרמ"ק זללה"ה שמצא נוסחא ישנה קדמונית בדוקה מקודם ד' חיות ארגמ"ן ואח"כ כ"ח מחנות של הנקודות ואח"כ א"ב ביושר ולמפרע ואין ארגמ"ן בכלל הע"ב. וא"ת הא אמר ע' ובפרטן אתה מוצא ע"ב, הענין א' כי שרשן בת"ת ע' ע' שמות כידוע ועם ב' זרועות ע"ב וכן ע' נפש עם יעקב והן ע"ב עם אברהם ויצחק וכן ע"ב אומות עם עשו וישמעאל כמ"ש במ"א באריכות, ושרשם בשם הוי"ה כ"ד עייני"ן בג' תגין וכן במלוי יודי"ן כידוע, והן שתין אתוון דמלוי הכ"ב אתוון ועם י"ב אתוון דמלוי מנצפ"ך הם ע"ב כמ"ש בז"ח שה"ש ע"ש כי מנצפ"ך הוא בדעת ושם שורש י"ב תחומין כנ"ל והן הכל ע"ב והן ע"ב פרקי גופא. כ"ח פרקי האצבעות של הידים וכ"ח של הרגלים ופה וצואר וב' עינים הם שתין פרקין ועם הי"ב פרקים של הידים והרגלים ג' פרקין בכ"א שהן מנהיגי כל הגוף והם י"ב בקר שהים עומד עליהם וכן בכסא כידוע הן ע"ב פרקין שמנענעין כל הגוף ועיין בז"ח שה"ש, וזהו רתיכא תתאה חג"ת עם מלכות, ורתיכא עילאה חג"ת עם בינה הוא שם מ"ב כמ"ש בזוהר פ' תרומה וברע"מ פ' יתרו יעו"ש. והענין כי חג"ת הם א"ב כ"ב אתוון כנ"ל ועם עשר נקודות כפולות הוא מ"ב ועיקרן מ' כי הם רק ח"י נקודות רק עם ב' אודנין דלבא הם מ"ב כמ"ש בסתרי אותיות בז"ח דצ"ו ואילין אינון מ' דקיימין ברזא דבראשית לתתא ברזא דשמא קדישא ותרין אזנין לאחדא בימינא ושמאלא כו' יעו"ש ושרשן כ"ד עיינין וי"ח משחתין וכן פשוטן ומלואן ומלוי מלואן כידוע. ושם י"ב הוא י"ב שבדעת ועיקר שרשן בכתר כנ"ל וכמ"ש בא"ז. והנה שם י"ב הוא ג' הויות ה' מלך כו' בניקוד מלך כידוע והנה הם מעידין על אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכמ"ש בתיקונים. והנה הוה והיה ויהיה הם אותיות ג' הויות וכן הוֶׁה הָיָה יִהְיֶה נקודתם מֶלֶךְ מָלָךְ יִמְלׁךְ. רק שנתחלף ראשון עם אחרון בסוד נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן והן עשר אותיות ע"ס והן י"ב כי המלכות מקומה בג' מקומות בשלש ראשונות ואמצעיות ואחרונות רביעית לכל תלת כמה שכתוב בתז"ח בסוד יפה כלבנה בג' אחרונות ברה כחמה בג' אמצעיות איומה כנדגלות בג"ר, והן ג' יודי"ן בג"ס ימינים ג' ההי"ן בג' שמאליים ג' ווי"ן בג' אמצעיות ג' ההי"ן במלכות וכמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ג כגוונא דא י' י' י' כו' יעו"ש באריכות. וכן הוא מלך מלך ימלוך כמ"ש בפ' בראשית דל"ד ע"א ר' אחא אמר ה' מלך דא עלמא עילאה דאיהו עלמא דאתי ה' מלך דא תפארת ישראל ה' ימלוך דא ארון הברית, והוא כנ"ל כי עלמא דאתי כוללת ג"ר, ות"ת כולל ג' אמצעיות, ומלכות כוללת נה"י ששם מקומה כידוע שלכן כל הע"ס מתחלק לתלת שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י. וכן מתחלק הכל לתלת תלת ומלכות רביעית לכולם ושורש הכל בכתר כמ"ש בא"ז (דרפ"ח ע"ב) בתלת עשר מכילין דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע כו', והן ג' הויו"ת כידוע ושרשן ג' יודי"ן של שם ס"ג שהוא בכתר ועם עשר אתוון שלו הם י"ג מכילין והוא שרש י"ג וכמ"ש בתז"ח דע"ו ע"ב ואיהי שמא דכתר עילאה דאיהי חכמה קדומה דהכי סליק חכמה לחושבן שמא קדישא עם עשר אתוון בכללא דאינון יו"ד כו' דתמן תלתא יודי"ן כו' דאתמר ביה בג' יודי"ן דסגולה אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים כו' והאי אבנא חדא יו"ד בחושבנא עשר ואית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא ונקודה באמצעיתא דכלא ומתמן קרא למשה עד"א בי"ג מכילין דרחמי, וכן שם ס"ג ג' יודי"ן וא' שבו שהן שורש שם ס"ג כידוע הן שרש לל"ב נתיבות חכמה והא' נעלם והנשאר ג"כ ל"ב כי הנתיבות הן כפולות כידוע, והענין כי הנקודות כפולות וכן האותיות כי כ"ב בחג"ת וכ"ב במלכות כנ"ל, וזה השם י"ב הן י"ב פרקי גופא המנענעים כל הגוף ופרקי המרכבה י"ב אנפי חיוון שהם ג"כ ג' הויו"ת דמלך מלך ימלוך כידוע וכל השמות הנ"ל הן כלם בעובדא דבראשית כמ"ש בריש הזוהר. וכן שם כ"ב בת"ת שבו כל כ"ב אתוון שכולל חג"ת כמ"ש שם:
פליאות חכמה. שחכמה נק' פלא כמ"ש בזוהר על פ' ויקרא שמו פלא וכל הנתיבות נק' פליאות וכן בבינה נק' פליאות ל"ב עם ח"י הנ"ל נש"ב נ'פלאות נ' פלאות כמ"ש בז"ח בס"א יעו"ש וזהו נתיבות כפולות בחו"ב כנ"ל. וכל הל"ב הם בקוצו התחתון של יו"ד כי ביו"ד הם תלת קוצין קוצא וגזעא ושבילא, קוצא קוץ העליון וגזעא גוף היו"ד ושבילא קוץ התחתון, ושם הוא ל"ב שבילין והוא בבינה שבחכמה בסוד הבן בחכמה שהוא שבילא הנ"ל כמ"ש בזוהר ויקרא ד"י ע"ב יו"ד דשמא קדישא אתקשר בג' עלמין כו' יעו"ש כל המאמר. וזה השביל הוא קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא בתוך הבינה שלכן הוא נקרא פלא בסוד זה השביל כידוע. ולכן הם בסוד ל"ב אלהים שבבינה, וכן הוא בקוצו העליון של ה"א בסוד חכם בבינה כידוע. והן נ' פלאות (י"ה ה') [צ"ל י"פ ה', א"ש] שהן יו"ד בקוצו של ה' מאחוריו והן נ' פלאות ושרשן במ"ס בכתר ששם במופלא ממך כו' כמ"ש לקמן. וכל ג"ר נקראין פלא הנסתרות לה' אלהינו, ועיקר התפתחן בחכמה דז"א ומשתלחין בקו האמצעי בחוט השדרה לכל הגוף ששם ההרגש לכל האיברים וכבר כתבתי (באופן ג') סדר התחלקן בפרטות:
חקק כו'. כי החקיקה היא [נראה שחסר איזה תיבות. וע"ל באופן א' מש"ש בזה, א"ש] כמ"ש לקמן חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן:
י"ה ה' צבאות. כבר כתבתי (באופן א') שהן כינויין של החכמה והן כינויין לל"ב נתיבות והן כ"ב תיבות ועשר ספירות יתבאר שמותן בסוף הספר כמ"ש לקמן:
וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור. כבר כתבתי (באופן ב') שהן חב"ד כמ"ש בזוהר תרומה ובז"ח בראשית ובג' דברים אלו נברא העולם כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כו', וכן המשכן ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכן התורה נתנה בהם חכמים נבונים וידועים, והן ב' ידים ולשון כף זכות וכו' כמש"ש באריכות ושם חב"ד חו"ב בידים כמ"ש בתיקונים חכמה נחית בימינא כו' בינה נחית בשמאלא כו' ודעת בלשון כמ"ש בספד"צ פ"א אחתא ומודעתא כלילין כו' שתא נפקין כו' לישן דא סתים בין י"ה כו' ע"ש ושם פ"ב ו"ו אתפתח באחרא דכתיב הולך לדודי למשרים בבוצינא דקרדינותא כו'. והענין כי העולם נברא במעשה ובאמירה ובמעשה נברא בחו"ב והוא מכתב אלהים כמ"ש מעשה אצבעותיך כו' ואמרו הראשונים כל הכ"ב אותיות בהכוכבים וכן הוא בכל דבר כמ"ש לקמן שבכל מעשה הוא כ"ב אותיות במכתב והכל נברא שנים שנים כמ"ש כל מה שברא הקב"ה זו"נ נבראו וזהו ספר וספר וכן בלוחות שני לוחות חמש כנגד חמש כמ"ש לקמן (משנה ג') והאמירה הוא הדעת בלשון שבו נאמרו עשרת הדברות כולל ב' ספרים וכן באדם כל כ"ח אתוון מאל"ף עד אלף (שנעוץ סופן בראשן) כנ"ל (באופן א') בכ"ח פרקי ידים ה' נגד ה' כמו שני ספרים וכולם בלשון נקבעו הוא הספור, וענין ב' ספרים הם זו"נ וספור הוא הדעת שבו הזווג ומחברם כא' שלכן כינוי הזווג ראוה מדברת שע"י הדעת הוא הזווג בין למעלה בין למטה וזהו סוד שנברא העולם בב' שהן זו"נ ואמר הקב"ה לאל"ף אע"ג דאת בי"ת בה איברי עלמא לית בי יחודא אלא בך והוא סוד הדעת במקום הכתר שבחו"ב נברא העולם וכל היחוד הוא בכתר והתפשטותו למטה שהוא סוד הדעת מזלא קדישא כידוע וז"ש את תהא ראש לכל אתוון והתחילה התורה באל"ף (ר"ל עשרת הדברות), והן כלל הכל ב' וא' ספר וספר וספור. וכן בבריאת העולם אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהן שני ספרים הנ"ל קורא אני אליהם יעמדו יחדיו סוד הספור קורא ומזווג יעמדו יחדיו וזה סוד המתקלא (בריש ספד"צ) דעד לא הוה מתקלא לא הוו משגחין אפין באפין כנ"ל בעולם [התהו] שלא היה סוד הדעת מזלא קדישא התפשטות הכתר. ואמר שם עד רישא דכיסופא דכל כיסופין לבושין דיקר אתקין והוא מזלא קדישא לבושיה כתלג חיור כמ"ש בספד"צ ע"ש, סוד הספור, וכן בבריאת העולם שני אלפים תהו עד התורה סוד הספור כנ"ל ואז הציע השמים ושמי השמים על הארץ סוד קורא אני אליהם יעמדו יחדיו כנ"ל ואז וידבר אלהים כו' כ"ח אתוון ב"פ י"ד אותיות וכן בראשית כנ"ל סוד ג' ספרים כנ"ל. וזש"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ב' ספרים בדעתו תהומות נבקעו סוד הזווג שבוקע ופותח רחמה סוד התהום וזה סוד מאמרם ז"ל בתהומות שאמרו (תענית כ"ה:) האי רידיא כו' לתהום עילאה אמר חשור מימיך לתהום תתאה אמר אבע מימיך, מיין דוכרין ומיין נוקבין. והן ג' אותיות יה"ו כידוע וכמ"ש בספד"צ פ"א ע"ש. וזש"ה לקול צנוריך שהוא ו' הדעת, כל משבריך ה' שנשבר מחי"ת ונעשה ה' סוד הלידה פטר רחם ה' דמצה כידוע (ע' זהר פ' פנחס רנ"ב א'), וגליך זה יו"ד כידוע, יומם יצוה כו' עטרא דחסד, ובלילה שירה שיר של לוים עטרא דגבורה, תפלה לחבר לאל חיי סוד הזווג:
אופן ד'
בשלשים ושתים. כמ"ש למטה אותיות ונקודות והן בעש"נ. בעולם ע"ס כנ"ל וג' שמים וארץ ואויר הכוללין הכל וז' כוכבים וי"ב מזלות והן מלמטה למעלה וע"ס דלמטה למעלה מהם. בשנה עשר מועדים שבתורה (שבת ור"ח) כו' וחום כו' (ג') ושבוע (ז') וחדשים (י"ב). בנפש ראש כו' (ג') הכוללין הכל והן כלים לאיברים ראשים מ'ל'ך' והנקבים (ז') והמנהיגים (י"ב). ועוד ג' יסודות שבו אש כו' וז' חכמה כו' וי"ב חושים וע"ס דרוח פנימי. ובדורות ג' אד"ם (ר"ת אדם דוד משיח) וז'רועים וי"ב שבטים וע"ס עשרה שליטים. והתבונן במחנה גדעון [פירוש שהיה בתחלה בס"ה ל"ב אל"ף] וכן הוא בכ"ד אף באבן דומם. ע"ס תוהו (א') ובוהו (ב') וחומר ג' יסודות (ג') וצורתן (ג') הרי שמונה ואחר כך (ט') חומר וצורת העפר שבאים באחרונה יחד כמו הפה שאינו אלא אחד וההרכבה (י'). וכ"ב ג' עומקין ו"ק עם נקודה הפנימית וי"ב גבולין, וע"ס הנ"ל הן בדומם וכל דבר והוא נפשם אבל אינה נפש באמת, ועליה ג' נפשות של צח"מ והן ג' צחצחות שעל גבי הכתר דלא אתידע שהן נעלמות מאד ובהן הוא י"ג, ובאמת אינן אלא ע"ס ע"ס של פנימיות של ע"ס הנ"ל שבכל א' יש פנימי המקיימן והן י"ג של הטעמים שבמ"ה זיני נהורא אתפליג עלמא כנ"ל. וכ"ה בנר"ן שבנפש הוא לעולם כ"ב וברוח עשר ובנשמה י"ג, וכן בספירות, וכן בכח"ב טעמים ונקודות ואותיות. וספר יצירה הוסד על אתוון ונקודות לבד לכן מתחיל בל"ב כו' ולכן [בטעמים] הדבור אין בהם. וכ"ה במשכן דמות העולם ע"ס ט' כלים ג"פ ג' והמשכן (י'), וכ"ב ק"ק (א') והיכל (ב') וחצר (ג') הכוללין הכל ומנורה (ז') והשולחן (י"ב חלות), וכן בכל מצוה, תפלה ג' ברכות של ק"ש ז' ג"ר ואחרונות עם ברכת המינין שהיא היכל הקודש כתר דנוקבא וי"ב אמצעיות. וכן בתפילין ג' כריכות וז' וי"ב תפירות. וכן בציצית ל"ב חוטין, ובקדושין ג' דרכים וז' ברכות וי"ב מתנות שכנגדן ששון כו'. וכ"ה בתפלה עצמה ג' ק' וז' ברכות וי"ב אמצעיות שהן י"ב מתנות [עי' בלקוטיו ז"ל שחושבם כסדר אתה חונן חכמה וכו']. וכ"ה בכל מצוה ומצוה ובכל אבר ואבר ובכל פרט ופרט. ול"ב נתיבות הן החיות והן יוצאין בי"ח חליות י"ח וה' וגפ"ג שט' דנוק' מתחברין בי"ח דדכורא כ"ז אתוון. וה' שממנה יצאו שבראה את העולם, ובהן נחתם התורה תחילתה וסופה, וכן העולם אלהים דבראשית (שהן ל"ב אלהים). והכל בשם המיוחד כ"ב מספר הפשוט עם הקוץ וה' כנגד ה' כפולות, וע"ס הן דשמא מפרש, והתחלקותן יו"ד בג"ר ה"א בח"ג ה"א בנ"ה שהן עמודי שש ו' פרקין וכן בח"ג וא"ו בת"י ומל' א' בהיכל הקודש באמצע ו"ק בין חג"ת לנה"י ושם אצילותה ומקומה ב' ווי"ן ידועים בת"ת ויסוד וזהו ל"ב, ונש"ב הוא כ"ח דנקודין באתוון קמ"ץ וכו' וכ"ב אתוון. וכן ג' שמות המיוחדין וכוללין הכל והן בסוד אמ"ש במילואן ל"ב ועם שם ה"ג הוא מ"ב והן עשר אמירן ול"ב אלהים ובמ"ב נברא העולם והן שרש לשם מ"ב (וע' ת"ז ת"ע). וע"ב הוא עם תשר"ק והן ע"ב דודיך מיין כו' וכן הן ע"ב דאותיות עם י"ב דמנצפ"ך ובו שם י"ב דסלקין באוירא והן ע"ב פרקי המרכבה נ"ו הידועים וראש ועינים ופה וי"ב פרקין אחוריהם כו', וס"ה דאדני הוא בנקודין של ע"ב אתוון הנ"ל ומספרן תר"ב בסוד ותרב חכמת שלמה כו' ששם הנקודין במספרן בסוד גימטריאות פרפראות לחכמה עילאה וכשהיא בשלימותא דירתא כל הנקודין אז ותרב וכו', ומ"ב הן ל"ב עם עשר אמירן דבראשית [ומ"ה עם הטעמים כנ"ל], ושם דתמניסר על הגשמים הוא ח"י נקודין (כי השור"ק ג"כ ג' נקודין) ונקודה עשירית כפול ג"כ ונעלם והוא נתיב הראשון לא ידעו עיט. וזהו רכב כו' אלפי שאינן, ולפי פשוטו רכב הוא כ"ב אלף כמ"ש כ"ב אלפים מרכבות והוא של אותיות רכב לנקודות. וכל אחד מהל"ב כלול בעשר ואחד אין שהוא דבק באין והנשאר הוא י"ש ולכן נהירו דחכמתא הוא א"ל:
נתיבות. כמ"ש הנותן כו' ובמים כו' והוא כבוד עילאה ותתאה והוא שבילין וארחין למעלה שבילין ולמטה ארחין, וא"ב פנים ואחור הוא נתי"ב והן מתחלקים ההרגשות בגוף וזהו נתיבות. ומהן החיים לכל הגוף כמ"ש והחכמה תחיה כו' ובסוד מים חיים ובסוד חיה (מנר"ן ח"י) וכן ד' חיות נקראו ע"ש חיה הראשונה כדרך המקרא תדשא הארץ דשא ותדבר מרים כי בהם בהמה ועוף ואדם והראשונה הוא אות ראשון מהשם ולכן נקראו חיות, וכן נקראו חיות השדה ע"ש מלכם האריה וכן חיה שלמטה היא החיה כו' [חכמת שלמה]:
פליאות. שג"ר הן במופלא וכן נש"ב נקראו נ' פלאות ומ"מ מ"ט נגלו למרע"ה אבל הנ' לא נגלה לשום בריה כמ"ש ונעלמה וכו' וכמ"ש וקראתי כו' לפניך שהן לפניך כך עלה כו' רק אדם [הראשון] הוכן להשיגה שהוא בדרגא דילה ובחטאו ויגרש כו' וישכן כו' כי הוא חיים כנ"ל וכיון שהוכן למות א"א להשיגה וז"ס כי לא יראני כו' שבקש הראני כו' כבוד"ך כי החכמה תחיה כו' וזה א"א עתה ואף שער נו"ן מנש"ב שהוא דבוק בחכמה נעלם ומקומן הוא בפלא העליון ולכן נק' פלאות בסוד קוצא וגזעא ושבילא, והן בשבילא שלכן הוא שבילין והוא בהבן בחכמה ולכן הוא אלהים דבראשית בסוד בוצינא דקרדינותא וז"ס במים עזים נתיבה, וג' של היו"ד שהוא שלשים וב' התחברות הם ל"ב וכולן כלולין בשביל שלמטה:
חכמה. ר"ל נתיבות של פליאות של חכמה, והתחיל הספר מחכמה כמו התורה מבראשית, אבל הי"ג של כתר נעלמות שהוא קוצא שלכן ל"ק אלא פליאות וחכמה גזעא ושבילא ובקוצא י"ג מדות הידועים ט' וד' תתן כו' לחודא אסתמכון בנוק' שהם ו"ד עם הראש של וא"ו והד' הם בלא שערות ב' ארחין ותפוחין ופה וז"ס אחד א"ח ד' והן ט' בשמים ט' גלגלים וד' בארץ ד' יסודות והן סוד האופנים וחיות סוד שם י"ב שהן ג' בכל חיה שאדם של כל א' הוא בתוכן מדובק א' אל א' והן כולן א' משא"כ ג' הנשארים הן פרודות והן דבוקות באדם לבד לכן באדם הוא סוד זו"נ והן כולם י"ג וג' חיות בשמים ושם כל מרכבה אינה אלא ג' כמ"ש בז"ח שה"ש (נ' ב') אבל בארץ ד' של הרביעית (שהיא אדם) ובה ד' פרצופין ובאדם שלה נכללין כל ג' אדם העליונים. וכן באופנים י"ג גלגלי המרכבה י"ב ג' בכ"א וא' באמצע לכל וז"ס אופן א' בארץ וז"ס ד' יסודות בארץ ויסוד הרביעי כלולה מד' ד"פ, ולכן אדם בארץ הוא התכלית ובו תלוי היחוד כמ"ש כל מה שאתם מקלסין כו' וז"ס שנא"ן כסדר שפני אדם של הימנית הוא שור ושל אמצעית נשר כו' וכן בכל צד שהולכין:
חקק כו'. כ"ב כינויין ולקמן עשרה שמות. והשמות הן בגוף והן שבעה שמות שאינן נמחקין אהיה אל כו' צבאות שד"י אדנ"י והן כוללין כל השמות, וכן כלל הספירות הן ז' שלכן ז' ימים כוללים הכל, ושמות הוי"ה הן בנשמה והוא בג' דרגין הוי"ה א' כוללת כל ע"ס בפשיטותה בנפש ובמילואה ברוח ועשר הויות מנוקדות בנשמה, וכינויין המורין עליו ית' חנון כו' בלבושא כמו הלבוש שמצייר לאדם [הוא נאה ללבושו ולבושו נאה לו]. וכינויין אחרים כלחם כו' בהיכלא, והן כל התורה והן ד' דרגין והכל יוצא משם הוי"ה נמצא כל התורה הוא שמו:
בספר כו'. הן חב"ד כמ"ש בזהר פ' תרומה ובז"ח והן כוללין הכל כמ"ש בא"ז דעייל בכל גופא וכו' וכן אמ"ש כוללין כל גופא וכן יה"ו והכל א' וכמ"ש ה' בחכמה וכו' וכמש"ל ארץ ממים כו' שמים מאש ואמר בדעתו כו' שהוא האויר שנתחלקו מים עילאין מתתאין ובמקומן האויר, והן ב' ידים ולשון כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' בדבר כו' וכמ"ש ויאמר אלהים יהי אור ויעש כו' והן ג' ספרים שנפתחים כו' וכמש"ל כף כו' וכף כו' ולשון כו' ובהן נכללים כל הל"ב ע"ס חמש אצבעות חמש כנגד חמש וכולן בלשון בנקודות, וכ"ב עם כפולתן הוא כ"ח בסוד שיתא אלפי שנין הוי עלמא והן בכ"ח פרקין שבהן וביד כל אדם כו' וכן הוא בלשון שהוא כלול שניהם יושב אהלים, והם ג"כ נחלקין בעשר ה' מוצאות וה' כפולות, וכ"ה בכ"ד זו"נ ושותף הג' אביו נותן ה' דברים וכו' ושותף השלישי השי"ת י'. וכן בספירות ג' שמות המיוחדין אהי"ה הוא שותף הג' ומילואן ל"ב כמש"ל. וכ"ה בלוחות ה' נגד ה' ספר וספר וניתנו ג"כ במאמר כל העשר וסודן שנברא העולם בב' לכן הכל זו"נ (וכן נבראו שמו"א שנים) ויחודן בא' כמ"ש כל יחודי כו' ובך אתחיל אנכי כו' ושם היחוד, כי שמים וארץ נתייחדו שם ע"י השי"ת כמ"ש רז"ל שהרכין השמים וכו' וכ"ה בכל דבר והיא המתקלא ומתנהג העולם בחד"ר ולכן מרע"ה ואנשי כנה"ג לא אמרו אלא ג' הגדול כו' והתחלת בל דבר בג' דאזדרע בג' נקודין חש"ק והן אמ"ש בסוד החו"ל (ע' תז"ח). והן מחשבה ודבור ומעשה. ספר במחשבה וזהו וירא אלהים כי טוב, וספר המעשה ויעש כו' והן בחו"ב אומר ועושה, וסיפור ויאמר, וז"ס ש"ם ש"ם ובשניהם חק משפט וש"ם בזה נסהו [ר"ל כי שם שם גימטריא ספר ספר, ושם בגי' ספור, וכ"ה ברבינו בחיי (ש"ל)]. והן אוירא וניצוצא ורעותא עלאה ג' אוירים ה' אלהינו ה' ה' קו המדה אלהינו חותמא דגושפנקא ובהן שם חו"ל גבול לים ובהן ארבה ימים ג' וז' וכ"ב ולכן הכל בג' והוא שם י"ב ה' אחרונה בג' מקומות וסודן מלך מלך כו' ובאותן נקודות ג"כ ההויות אלא שנתחלף ראשן בסופן היה כו' והן י"ב דמנצפ"ך שמספרן בפשיטותן מלך כו':
אופן ה'
בשלשים ושתים נתיבות. הן ג' שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י שכוללין כל האצילות [ר"ל שמילואן ל"ב אתוון כמש"ל באופנים הקודמים] א"א ז"א מלכות כי או"א גניזין תחות מזלא לכן לא הזכירום בא"ר, וכן ג' אלו השמות יב"ק שהם יחוד ברכה קדושה שכוללין הכל ואלו הג' הנ"ל הן כלולין בג' אותיות אמ"ש ראש בטן גויה כמ"ש לקמן פ"ג, והם ג' םפרים אמ"ש שכוללין כל הל"ב נתיבות, וכן יב"ק כלולין באמ"ש כמ"ש בפ"ג אמ"ש יסוד כף זכות כף חובה כו' שהן יב"ק ג' קוין כידוע וכ"א מאלו ג' שמות מהפרצופים כלול מעשר ובין כל אחד פרגוד והם ב' פרגודין פרגוד אחד הוא סוד פרוכת המבדלת בין קדש הקדשים שהן סוד ג' ראשונות דכלולין בהיכל הז' שנקרא קודש הקדשים שלכן נק' ק"ק קודש חד קדשים תרין הרי ג' ובין הקודש שהוא ו"ק דז"א ופרגוד שני בין קודש לחצר אהל מועד ששם נוקבא כי היא מתחלת כנגד שני שלישי התחתונים דז"א ועיקר בניינה נה"י דז"א ושם קומתה כי ב' השלישים דת"ת הן כתרה שהן ב' בחינות שבכתר שלכן ט' הכלים נגד ט' ספירות מתחלקין ג' ג' בק"ק ארון וכפורת כרובים שהם כח"ב ארון בינה כמ"ש בתי' כפורת חכמה כרובים כתר לכן הם ב' כנגד ב' בחי' שבכתר. ובאהל מועד מנורה שולחן מזבח נגד חג"ת כידוע (בע"ח שער ציור עולמות), מנורה בדרום ושולחן בצפון ומזבח באמצע [גי' א"ל הוי"ה. ואין זה סותר למ"ש בזהר מזבח הפנימי הוא אמא, כי באמת יסוד אמא מסתיים בת"ת כידוע] מכאן ואילך לבר מגופא נה"י ושם הנוקבא, בחצר אהל מועד כיור וכנו ומזבח החיצון כיור וכנו נ"ה ב' כליות ששם מים ולכן כיור על כנו כי הן נק' מעלה ומטה רום ותחת [נ"ל מ"ש, שלכן נעשו ממראות הצובאות שהעמידו צבאות הרבה, כי נו"ה נקראו צבאות וכן הן תרין ביעין. והבן] כדלקמן ומזבח יסוד נגד מזבח הפנימי כי יוסף דמות איקונין דומה ליעקב גוף וברית חד הוא אלא שיסוד לבר מגופא לכן נקרא מזבח החיצון, וכן באדם ב' הפרגודים בין ראש לגוף וחצר הכבד, הרי ג"פ עשר וב' פרגודין ל"ב נתיבות כוללין בג' ספרים, וכל הל"ב נתיבות כלולין במוח ומתחלקין בחוט השדרה לכל הגוף שמהן יבא ההרגש לכל הגוף כידוע. שכל ההרגש בא מן המוח כיצד ח"י חוליות בשדרה שנגדם תקנו ח"י ברכות ועוד חוליא קטנה בסוף השדרה שנגדה תקנו ברכת המינים הרי י"ט. והל"ב נתיבות הם נתיב א' בין פרק הצואר לחוליא הראשונה והוא נתיב הראשון לא ידעו עיט ול"א הנשארין הם ח"י נתיבות בח"י פרקין שבין י"ט חוליות וה' נתיבות בסוף חוליא י"ט יוצאין כאחד ומתחלקין לה' ואח"כ יוצאין עוד ב' נתיבות ובעגבות יוצאין ג' מב' עגבות ואח"כ יוצאין עוד ג'. וח"י נתיבות הראשונות נגד ח"י ברכות שהן בצדיק ח"י עלמין וברכות לראש צדיק שבו נכללין ט' ספירות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה שהשדרה אמרו דומה ללולב שהוא יסוד וה' נתיבות [שבחוליא י"ט] הוא נגד ברכת המינין שהוא נגד כתר דנוקבא, שבנוקבא יש בה ב' בחינות א' ה"א אחרונה שבשם וא' שם אדנ"י, והענין כי ד' אותיות אדנ"י הוא בה מחכמה ולמטה כמו שם הוי"ה שבזעיר אנפין כידוע וה' אחרונה שבשם הוא בכתרה שהוא עטרת הברית שמשמש לכתרה ולמלכות של עד"א כמו בכל כתר כידוע שלכן נקראת עטרת שלכן ה' נתיבות נגד כתרה וקבועין בסוף ח"י נתיבות שבשדרה וב' נתיבות תיכף אחריהן נגד חו"ב דילה סמוכין לכתר ואחר כך ג' ואח"כ עוד ג' נגד חג"ת נה"י דילה שמתחלקין ג' ג' כנ"ל ומלכות דילה ל"ל מגרמה כלום ועלייתה למעלה שנגדה אמר אבן מאסו הבונים כו' כידוע לכן נגדה נתיב לא ידעו עיט למעלה כנ"ל אשת חיל עטרת בעלה. א"כ במלכות י"ד נתיבות נגד י"ד אותיות של השם פשוט עם המלוי שכלולין בה. וכל הל"ב נתיבות כפולין חוץ מנתיב הראשון נגד שם ס"ג שבחכמה שבו כמ"ש בתי' זוהר תי' מ"ח י' י' א' י' שבו הידועים כמנין א"ל הוא נגד הכפולים והשאר ל"ב נגד הפשוטים, וז' נתיבות שבראש נגד ז' שערים שבראש כמ"ש לקמן שכלל כולם הן ע' ע' אנפין של התורה שנגדן סידר רשב"י ע' תיקונים על בראשית שהיא חכמה כידוע ראשית חכמה ע' שמות של הקב"ה (מבוארין בבעה"ט פ' אספה לי) וע' נפש ליעקב. ואמר בשלשים ושתים שהן הכפולים כנ"ל והן מתחלקין בעולם ובשנה ובנפש כמ"ש לקמן עשר ספירות וכ"ב אותיות בעש"נ:
וברא את עולמו בג' ספרים. שנגדן בכל הספירות ג' כלים וג' אור הפנימי וג' מקיפין וכן התחלקן לג' קוין וג' שמות כוללין כנ"ל אהי"ה הוי"ה אדנ"י וכן כלל כל הגוף ראש בטן וגויה וכן בנשמה נר"ן וכן בשנה כלל כולם חום וקור ורויה וכן בעולם אמ"ש *)[גם זה נמצא בלקוטיו]:
בל"ב נתיבות. ביה"ו נברא העולם כי הה' אחרונה כלולה מכולם ולכן אמרו שבדצ"ח בכ"א כ"א מאות מינים בכ"א כמנין אר"ץ שארץ כלול מיה"ו וכ"א כלול ממאה כידוע דכל הספירות כלולין מעשר ובה סלקין למאה בסוד מאה אדנים בסוד אדנ"י וס"ה אדני החצר גי' אדנ"י במלכות ומאה בנקודה הפנימית ששם מאה ברכות שלכן באהל מועד [צ"ל היו מאה אדני כסף (ש"ל)]:
פרי יצחק
בשלשים ושתים נתיבות וכו'. בזוהר באד"ז דף ר"צ ע"א כתב ז"ל האי חכמה שירותא דכולא מינה מתפשטין תלתין ותרי שבילין ואורייתא בהו אתכלילת בכ"ב אתוון ועשר אמירן. כי נודע מע"ח כי תיקון ז"א סוד תורה שבכתב הוא בא מתחילה מטיפת הזרע האב סוד חכמה שנתן באימא בינה והטיפה היא כלולה מחומר וצורה, החומר הוא מסוד כ"ב האותיות והצורה הוא מסוד עשר הנקודות ט' נקודות קמ"ץ ופת"ח וכו' ועם נקודות חט"ף קמ"ץ שע"י נאמרים שמניעים האותיות הם בחי' רוח לאותיות כמ"ש בתי' י"ח דף ל"ה ע"ב דאתוון אינון לגבי נקודין כגופא לגבי רוחא ועשר נקודות וכ"ב אותיות הם סוד ל"ב נתיבות פליאות החכמה הנמשכים ממנו כי בחכמה היו הם רק נרשמים רשימות דקות כקרני חגבים אמנם כשבאו הם בבינה שם נצטיירו ונחקקו האותיות והנקודות בסוד וייצר שהוא ציר"י שהוא נקודת הבינה אלא שעדיין הם רק בסוד זרע טיפת החומר האותיות ואינם הם בסוד פרצוף האדם ואח"כ בעיבור הבינה הגדילה הטיפה ונעשה גוף הילד שעומד העובר מקופל במעי אמו ראשו בין זרועותיו וגופו ועל זרועותיו וגופו מכסים הירכים שלו והוא עגול ככדור מקופל בג' קפלים והיינו כי בעיבור הבינה היה ז"א רק בסוד ג' כלילין בג' שסוד הנה"י שלו היו מלבישים לחג"ת שלו ולא נגלה עיקר בו רק נה"י שלו כי חג"ת שלו היה רק בכח ולא בפועל ומכ"ש חב"ד המוחין שלו הם היו בכח ולא בפועל ונה"י הם נקראים בג' שמות אלו י"ה ידו"ד צבאו"ת יסוד נקרא בשם י"ה כמו חכמה כי צדיק יסוד העולם הוא בדיוקנא דחכמה בסוד וה' נתן חכמה לשלמה ברית שלום שלם ה' כמ"ש זה בתי' ס"ט דף קי"ד ע"ב ע"ש ועיין ג"כ בע"ח בדרוש רפ"ח ניצוצין הטעם שנקרא יסוד בשם י"ה ונ"ה שהם בסוד תרי פלגי גופא ואין הוי"ה גמורה בכל ספירה אלא הוי"ה אחד בשניהם הם נקראים בשם ידו"ד צבאות עיין בזהר פ' ויקרא דף י"א שכתב שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון ע"ש שמשמע שקאי על נו"ה ושם הוי"ה הוא שייך בכל ספירה כמ"ש בתי' ע' דף קכ"ח ע"א ת"ח ע' זימנין הוי"ה בכל ספירה וספירה נקודה דיליה וכו' ע"ש גם י"ה ידו"ד צבאות גי' עם הכולל ישראל שהוא ז"א הנקרא בשם ישראל וישראל גי' כח"ב גג"ת נהו"ם כדי לרמוז שאפילו בעת עיבור ז"א היה בו כלול כל המדות בכח אלא שלא היה בפועל רק נה"י שלו וזהו שאמר אחר כך אלהי ישראל ז"א הוא אלהי ישראל ומפרש דבריו אחר כך מי הוא שחקק בשלשים ושתים נתיבות פליאות החכמה השמות הנזכרים ואמר אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא, כי שמות אלו מרמזים על הבינה על עשר ספירות שלה, אלהים חיים בחכמה דבינה כי החכמה תחיה בעליה, ומלך עולם הוא בינה דבינה שהיא מלך על העולם שהוא מששה קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות שהם סוד ז"א דבינה הכולל הו' קצוות והתחלתם מסוד חסד כמ"ש עולם חסד יבנה, אל שדי בדעת דבינה כי דעת שהוא כולל חסדים וגבורות בהם ע"ב רי"ו והוי"ה גי' שד"י ובינה בעת יניקתה שד"י לשון שדים וא"ל היינו ייא"י מילוי שם ס"ג ומדעת הוא עיקר יניקה בסוד בדעת חדרים ימלאון, רחום בחסד דבינה, וחנון בגבורה דבינה חנון עם האותיות גי' במוכ"ן רמז לחלוף אלהים שנתחלף הדין לרחמים כי בבינה הגבורה שלה ג"כ רחמים, רם בת"ת דבינה כי ת"ת דבינה הוא בסוד כתר לז"א וכתר הוא שייך לקרות בשם רם שהוא רם על כולא כמ"ש בזוהר פ' וישב דף קפ"א ע"ב וז"ל ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין וכו' ונשא מסטרא דאברהם וכו' ובפ' ויצא כתב וירום אלהי ישעי דא עלמא עלאה דאיהו רם ונשא רם על כולא וכו' ע"ש, ונשא בנצח דבינה שהוא קו החסד מסטרא דאברהם, שוכן עד בהוד דבינה ע"ד גי' אכדט"ם שהוא ג"כ חילוף אלהים, וקדוש שמו יסוד דבינה שבו תמיד שורה אות ברית קודש דחכמה, שמו שם את ו' זעירא, מרום במלכות דבינה בסוד יעקב משמש בנוקבא כמ"ש בזהר פ' חיי שרה דף קל"ג ע"א וז"ל ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי במרום כמא דאת אמר ואתה מרום לעולם ה' ע"ש. וקדוש הוא כתר דבינה שהוא מא"א ונקרא בשם נעלם הוא והוא קדוש מופרש לפעמים להיות נקרא בשם א"ס, וחשיב ג"כ הכתר דבינה לעשר ספירות דבינה כי ידוע כי עיבור ז"א היה ג"כ ע"י א"א אלא שהיה העיבור במעי דבינה עיין בע"ח מסוד עיבור ז"א ע"י א"א ותבין היטב:
וברא את עולמו כו'. פירוש כי אחר עיבור ז"א שהיה בסוד ג' כלילין בג' נולדו ונתפשטו לששה קצוות ולא היה עדיין חב"ד המוחין שלו בפועל רק בכח לכן אחר לידת ז"א שהוא סוד עולם מששה קצוות ברא אותו בריה חדשה שיהיה לו המוחין בפועל שנתן לו המוחין דגדלות ונעשה אז בפרצוף שלם וכתב האר"י ז"ל כי בעיבור ז"א נקרא בשם עשיה וביניקה יצירה והגדלות דמוחין נקרא בריאה והמוחין דגדלות חב"ד שנתן לו הם סוד שלשה ספרים בספר וסופר וסיפור ספר הוא חכמה כי כמו שבספר נרשם הכל כמו כן בחכמה נרשמו הל"ב נתיבות ובינה היא סופר כי כמו סופר הוא המבאר ומוציא לאור תעלומות הספר כך בינה הוציאה לפועל נתיבות החכמה להיות נחקקים בה להכיר לכל והסיפור בדעת שהוא שורש ו' קצוות שבהם הסיפור מותר כמ"ש זה בספר: