ויקיטקסט

בן יהוידע/נדרים/פרק ב

< בן יהוידע

פרק שני

דף כ'. כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה. קשא אטו צפייתו בנשים לאו עבירה זו, והלא איסור חמור הוא ובזרא דג״ע הוא זה, ועוד מאי מרבה במלת כל, ונ״ל בס״ד, דהכא לא איירי במסתכל בגופה של אשה ממש, אלא מסתכל בצורתה המצויירת על עץ או על נייר, ובא לרבות בתיבת כל אפילו צופה בלבו, שאינו רואה צורתה בעיניו על הנייר, אלא רק מצייר אותה בלבו, הנה זה סופו לבא לידי עבירה, דהיינו סופו שיסתכל בגוף האשה ממש, שהוא איסור חמור, והסתכלות בגוף האשה ממש נקרא ידי עבירה, כי עבירה בסתם הוא מעשה של ביאה, אך ההסתכלות נקרא ידים של העבירה, כי בחטאו בהסתכלות ימשך לחטוא במעשה ממש. אי נמי חיבוק ונשוק זה נקרא ידי עבירה, ואס יסתכל בגופה של אשה אז סופו לחטוא בידי עבירה, שיעשה חיבוק ונישוק שהוא ידי עבירה. או יובן הסתכלות בנשים גורם שיטמא בקרי, שהוא פיזור הזרע בחוץ, וכל שז״ל נקרא ידי עבירה, ולז״א סוף בא לידי עבירה, לכן עבירה גימ׳ פזר, שאם פזר זרעו בחוץ הרי זו בכלל עבירה, ונראה לרמוז דידוע שלש עבירות נקראים בשם חטאה גדולה, והם ע״ז וג״ע וש״ד מפני כי באלו יהרג ואל יעבור, ולכן לעון ע״ז קרי ליה מרע״ה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ואם תצרף מספר ראיה עם מספר חטאה גדולה יהיה מזה מספר עבירה :

שם. אמר רשב״ל עקבה דקתני הוא מקום התורף, שהוא מכוון כנגד העקב. נ״ל בס"ד הא דקרי למקום זה בשם עקב, לרמוז כי עין האדם המסתכלת במקום זה פוגמת בבנים שלו, וזה נרמז באותיות עקב שהם עין קב, כלומר העי״ן פוגמת בקב, שהוא הבנים, שמספר בנים עולה ק״ב, ולכן אחר אותיות עקב למפרע יש אותיות גרף, שצריך האדם לחשוב מקום זה כמו גרף של רעי, שהוא מאוס ואין ראוי להסתכל בו. ודע דכל זה איירי במסתכל במקום זה אפילו בהיות האשה לובשת בגדיה, שאין בשרה נראה, דעכ״ז אסור להסתכל למעלה מן הבגדים כנגד אותו מקום, דאז הויין ליה בנים שאינם מהוגנים, אבל אם יסתכל באותו מקום בהיותה ערומה זה לא אצטריך למימר, כי זה בודאי הוא איסור חמור , והוא בכלל איסור גלוי עריות :

שם. סימן יפה לאדם שיהא ביישן, נ״ל בס״ד מ״ש סימן יפה, והוא דידוע כי העזות פנים היא סימן לממזרות, כמ״ש באבות דרבי נתן, באותו ילד שהלך לפני ר״א ור״י בעזות, ואמרו עליו שהוא ממזר, ובדק אחריו רבי עקיבה ונתברר שהוא ממזר שהודית אמו בכך, ולכן הבושה היא סימן לטהר את האדם מלעז של ממזרות, וכמ״ש המפרשים ז״ל על מאמר כסף מטהר ממזרים, פירוש כסף ר״ל בושה בתלמוד כמו אכסיף או כסיפה ליה וכיוצא, דהבושה מטהרת ממזרים, שמבטלת לעז של ממזרות מן האדם, והנה נודע כי אדה״ר נברא מן האדמה, דכתיב ויצר ה׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה, ולכן נקרא בשם אדם, ואחר אדה״ר כל אדם נוצר מבטן אמו שזו היא אדמה שלו ולכן הכל נקראים בשם אדם על שם אדמה שלהם שהיא בטן האם, אמנם הממזר אשר נוצר מבטן טמאה שהיה בה ביאה אסורה, אין זה נחשב אדם שנוצר מן אדמה שלו, כי רק הנוצר מן בטן טהורה זה נחשב אדם שנברא מן אדמה ולכן אדם אדמה עולה מספר יפה, אך הממזר אין לו שם אדם הגזור משם אדמה ולז״א סימן יפה לאדם כלומר שיש לו תואר אדם הגזור מן שם אדמה שמספרם יפה, והיינו זה הביישן שהבושה מטהרתו מן לעז הממזרות, וא״כ היא מעידה עליו שיש לו שם יפה, שהוא שם אדם הגזור משם אדמה ששניהם עולים מספר יפה :

שם. בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. קשה אבותיו מה פשעו, ומה מגע יש להם בעזות של זה הבן. ונ"ל בס״ד, דידוע כל ביאה ראשונה של הנפש שתבא לעוה״ז, נקראת אב לביאה שניה אשר תבא אחריה לעוה״ז, וכמ״ש רבינו האר״י ז״ל על מאמר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, כלומר ביאה שניה נקראת בן לביאה שקדמה אליה, וידוע דכל הנולדים כבר באה נשמתם לעוה״ז ביאה ראשונה, ונתלבשה בגופים של ישראל שעמדו על הר סיני, כמ״ש אשר איננו פה עומד עמנו היום, וא״כ לפ״ז ביאה הראשונה של הנפש או הרוח או הנשמה היא נקראת אב לביאה שניה, ולז״א בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני, אבותיו קאי על נר״ן שלו בביאתם הראשונה שהם נחשבים אבות לביאתם השניה, לא עמדו על הר סיני :

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/בן_יהוידע/נדרים/פרק_ב"