פתיחת התפריט הראשי

משנהעריכה

  • אלו נדרים מותרין: "חולין שאוכל לך", "כבשר חזיר", "כעבודה זרה", "כעורות לבובין", "כנבילות", "כטריפות", "כשקצים", "כרמשים", "כחלת אהרן" ו"כתרומתו", מותר.
  • האומר לאשתו: "הרי את עלי כאימא", פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל את ראשו לכך.
  • "קונם שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך", האומר לאשתו: "קונם שאיני משמשך", הרי זה ב"לא יחל דברו". "שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך", אסור.

גמראעריכה

  • "לי"י", אין אדם אוסר עליו דבר אלא שהוא לי"י. תני, דבית רב פליג: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים, ובני אדם נוהגין בהן באיסור, שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר, "לא יחל דברו" (במדבר ל ג), שלא יעשה דבריו חולין. הוון בעיי מימר כגון הקרבן בשבועה, הא בשאר כל הדברים לא; אתא מימר לך, אפילו בשאר כל הדברים.
"לאסור אסר על נפשו". אית תניי תני, אפילו על אחרים. הוון בעי מימר, מאן דמר "על נפשו", לא על אחרים, שלא לוסר נכסיו על אחרים; ומאן דמר "אפילו על אחרים", לוסר נכסיו על אחרים; הא ניכסי אחרים עליו לא.
  • האומר לאשתו "הרי את עלי כאימא", ביאתך עלי כביאת אימא. "כבשר אימא", לא אמר כלום. אמר: "הככר הזה עלי כביאת אימא", מהו? נישמעינה מן הדא, האומר לאשתו: "קונם איני משמשיך". רב אמר אסור, ושמואל אמר מותר. מה מקיים שמואל ב"לא יחל דברו" (שם) ? כאילו בל יחל דברו. רב כדעתיה, תניי דבית רב פליג: מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים, ובני אדם נוהגין בהן באיסור, כדי שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר: "לא יחל דברו" (שם) , שלא יעשו דבריו חולין.
  • שבועה שלא אישן שלושה ימים, מלקין אותו וישן מיד. שבועה שלא אוכל שלושה ימים, ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו.


משנהעריכה

  • "קרבן לא אוכל לך", ו"קרבן שאוכל לך", "לא קרבן לא אוכל לך", מותר. "שבועה לא אוכל לך", "שבועה שאוכל לך", "לא שבועה לא אוכל לך", אסור. זה חומר בשבועות מבנדרים.
וחומר בנדרים מבשבועות. כיצד? אמר: "קונם סוכה שאיני עושה", "לולב שאיני נוטל", "תפילין שאיני נותן", בנדרים אסור; ובשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצוות.

גמראעריכה

  • ולמה לא תנינן, "שבועה שלא אוכל לך" מותר? אלא בגין דתנינן, "חומר בשבועות מבנדרים", וסברנן מימר: "שבועה לא אוכל לך" – דברי חכמים אסור, לפום כן לא תנינן.
  • "הרי הוא קרבן", "הרי הוא לקרבן", "הרי הוא כקרבן", מותר. "הרי הוא שבועה", "הרי הוא לשבועה", "הרי הוא כשבועה", אסור[1]:
  • זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות כיצד? "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב". מה הטבה רשות, אף הרעה רשות, יצא דבר של איסור בדבר של מצוה. הוון בעיי מימר, שוגג; הא המזיד לא. אשכח תני, רבי ישמעאל אומר: "ככל היוצא מפיו יעשה", לא היוצא מפי שמים. ומר אף בהקדש כן? רבי יוסה בשם רבי הילא, שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים.

נוסחאות והערותעריכה

  1. ^ בקרבן העדה גורס להיפך: "הרי הוא קרבן... אסור. הרי הוא שבועה... מותר."


משנהעריכה

  • יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה.
כיצד? אמר: "הריני נזיר אם אוכל", "הריני נזיר אם אוכל" ואכל, חייב על כל אחת ואחת. "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל" ואכל, אינו חייב אלא אחת.

גמראעריכה

  • רבי יוסי בעי: "שבועה, שבועה, שבועה שלא אוכל" ואכל? אמר רבי יוסי בי רבי בון, נישמעינה מן הדא: "שבועה שלא אוכל ככר זה", "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל" ואכל, אינו חייב אלא אחת, מפני שאמר "זו"; הא אם לא אמר "זו", חייב על כל אחת ואחת.
  • 1אבימי אחוי דחיפה אמר: שמשית בנדרים, שמשית בשבועות. בעי חיפה מיבדקיניה. היו לפניו חמישה ככרים, ואמר: "שבועה שלא אוכל ככר זו", וחזר ואמר: "שנים אילו", וחזר ואמר: "שלושה אילו", וחזר ואמר: "ארבעה אילו", וחזר ואמר: "חמישה אילו", ואכל את הראשון, מהו? אמר לו: חייב על כל אחת ואחת. אמר לו: אינו חייב אלא אחת! מכיוון שהזכיר עליו "שבועה", עשאו כנבילה; מיכן ואילך, כמיחל שבועות על האיסורין, ואין שבועות חלות על האיסורין.
חזר ובדקיה: היו חמישה ככרים, ואמר: "שבועה חמישה ככרים האילו", וחזר ואמר: "ארבעה אילו", וחזר ואמר: "שלושה אילו", וחזר ואמר: "שנים אילו", וחזר ואמר: "אחד זה", ואכל את כולן? אמר לו: אינו חייב אלא אחת. אמר לו: חייב על כל אחת ואחת! אילו מי שאמר: "שבועה שלא אוכל חמישה", ואכל ארבעה, שמא אינו פטור?!
אמר רבי יוסי: מסתברא כאיחו דחיפא באחריתה, ודחיפא בקדמיתא.

הערות ומקורותעריכה

הערה 1: לסוגיא הבאה, השווה לבבלי שבועות כח ב, סוגיא המתחלת "עיפא תני שבועות".


משנהעריכה

  • סתם נדרים להחמיר, ופירושן להקל.
כיצד? אמר, "הרי עלי כבשר מליח" ו"כיין נסך": אם של שמים נדר, אסור. ואם של עבודה זרה, מותר. ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כחרם": אם כחרם של שמים נדר, אסור. ואם של כהנים, מותר. ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כמעשר": אם כמעשר בהמה נדר, אסור. ואם של דגן, מותר. ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כתרומה": אם בתרומת הלשכה נדר, הרי זה אסור. ואם של גורן, מותר. ואם סתם, אסור. דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת, שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלישכה. סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל אסורין, שאין אנשי הגליל מכירין חרמי כהנים.

גמראעריכה

  • הוון בעיי מימר, מליח לעולם1, הא לשעה לא. אמר רבי יודן, מן מה דתנינן: "הרי עלי כבשר מלוח" ו"כיין נסך", הדא אמרה מליח לשעה מלוח הוא.
אי זהו מלוח לשעה? כיי דתני[1]: כיצד הוא עושה? נותן את האיברים על גבי המלח והופכן. אמר רבי אבא מרי: שנייא היא, שאם משהא הוא אותן שהן נמלחין. ויידא אמרה דא? דמר רבי חייה בר אבא: הנוטל זיתים מן המעטן, טובל אחד אחד במלח ואוכל[2]. הדא אמרה, מלוח הוא לשעה מלוח הוא.
  • הרי עלי כתרומה, אם בתרומת הלשכה נדר אסור. הא בתרומת תודה מותר. ואם של גורן מותר. הא בתרומת תודה אסור! הכא את אמר אסור, והכא את אמר מותר?
נישמעינה מן הדא: "כחלת אהרן וכתרומתו מותר"[3], הא בתרומת תודה אסור.
  • וחכמים אומרים סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת, שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה. אבל אם היו מכירין, סתם אסור. סתם חרמין ביהודה מותרין ובגליל אסורין, שאין בני גליל מכירין חרמי כהנים. אבל אם היו מכירין, סתמן מותר! הכא את אמר מותר, וכא את אמר אסור?
אמר רבי אלעזר: תרין תניין אינון.
אמר רבי ירמיה: חד תניי הוא. כמאן דמר, סתם חרמין לבדק הבית; ברם כמאן דמר סתם חרמין לכהנים, אפילו בגליל יהא מותר. רבי יוסי בשם רבי הילא: בגליל, על ידי שרגילין בחרם עכן, את אמר אסור; וביהודה, על שאינן רגילין בחרם עכן, את אומר מותר.

הערות ומקורותעריכה

הערה 1: ראה להלן נדרים ו ג בסופה. וסוגיא זו נשנית בירושלמי שם, לפרש המשנה שם.

  1. ^ מנחות כא א
  2. ^ משנה מעשרות ד ג
  3. ^ משנה נדרים ב א


משנהעריכה

  • נדר בחרם ואמר: לא נדרתי אלא בחרמו של ים; נדר בקרבן ואמר: לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים; הרי עצמי קרבן ואמר: לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו; קונם אשתי נהנית לי ואמר: לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגירשתי; על כולן אין נשאלין עליהן, ואם נשאלו, עונשין ומחמירין עליהן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, פותחין להן פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:

גמראעריכה

  • חד בר נש נדר באילין מילייא. אתא לגבי רבי מאיר, ושלחיה גבי רבי יודה. אמר ליה: אודעיה דאתית לגביי ושלחתיך לגביה. אתא לגבי רבי יודה, ושלחיה לגביה רבי יוסי. אמר ליה, הודעיה דשלחך רבי מאיר לגביי ושלחתיך לגביה. אתא לגביה רבי יוסי. אמר ליה, אין לית קדמאה מישרי לך, לית חורן מישרי לך, דאית ליה: אם נשאלו, עונשין אותן ומחמירין עליהן. חזר ואתא קומי רבי מאיר, אמר ליה הויתה ידע דהוא כן, למה לא אמרת לי בדקמיתא? אמר ליה: חמיתך מיקל וחמרית עלך: