מ"ג במדבר יג כג


<< · מ"ג במדבר · יג · כג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲתוֹ עַד נַחְלָא דְּאֶתְכָּלָא וְקָצוּ מִתַּמָּן עוֹבַרְתָּא וְאֶתְכָּל דְּעִנְבִּין חַד וְנַטְלוּהִי בַּאֲרִיחָא בִּתְרֵין וּמִן רִמּוֹנַיָּא וּמִן תֵּינַיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאָתוּ עַד נַחְלָא דְאַתְכְּלָא וְקָצוּ מִתַּמָן עוֹבַרְתָּא וְאִתְכַּל דְעַנְבִין חַד וְסוֹבְרוֹהִי בְּאַסְלָא בִּכְּתֵיף תְּרֵין מִנְהוֹן וְכֵן מִן רוּמָנַיָא וְכֵן מִן תֵּינַיָא:
ירושלמי (קטעים):
וַאֲתוֹ עַד נַחַל סְגוּלָה וּקְטָעוּ מִתַּמָן עוֹבָרָא וּבֵיהּ סְגוֹל דְעִנְבִין חָד וְטַעֲנוּ יָתֵיהּ בְּקוֹפָא בֵּינֵי תְּרֵין גוּבְרִין וְכֵן מִן רִמוֹנַיָא וּמִן תֵּינַיָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זמורה" - שוכת גפן ואשכול של ענבים תלוי בה:

"וישאהו במוט בשנים" - ממשמע שנאמר "וישאוהו במוט" איני יודע שהוא "בשנים" מה תלמוד לומר בשנים (סוטה לד.) בשני מוטות הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושוע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה. ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל (יהושע ד, ח) הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל ושקלום רבותינו משקל כל אחת ארבעים סאה וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים: 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

זְמוֹרָה – שׂוֹכַת גֶּפֶן, וְאֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים תָּלוּי בָּהּ.
וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִּשְׁנַיִם? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁנָיִם? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵּיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד רִמּוֹן. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם, לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם – לְהוֹצִיא דִּבָּה נִתְכַּוְּנוּ: כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה, כָּךְ עַמָּה מְשֻׁנֶּה. וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל: הֵרִימוּ לָהֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת [מִן הַיַּרְדֵּן] עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל, וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ, מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה; וּגְמִירִי, טוּנָא דְּמִדְלֵי אִינִשׁ עַל כַּתְפֵּהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי מִמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים (סוטה ל"ד ע"א).

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וישאוהו במוט בשנים. מה ת"ל בשנים, בשני מוטות, הא כיצד שמונה נטלו אשכול, ואחד נטל תאנה, ואחד נטל רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, שכל עצמן להוציא דבה נתכוונו כשם שפירותיה משונים כך עמה משונה. אם חפץ אתה לידע כמה משאוי כל אחד מהם צא ולמד מהאבנים שהקימו בגלגל שהרימו עליהם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו, ושקלום רז"ל משקל כל אחד ארבעים סאה, וגמירי דטונא דדארי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי כמשאוי שמסייעין אותו להרים, זה לשון רש"י ז"ל. וראיתי במדרש וישאוהו במוט בשנים, אלו יהושע וכלב. ובמחובר נקרא זמורה, וכשנתלש קראו מוט, ולא היה בהם בכל העשרה כח לשאת אותו מוט ויהושע וכלב נשאוהו לבדם, ולכך וישאוהו במוט בשנים, וזהו היה רמז להם שהם ראוים ליכנס לארץ ולהיות להם אחוזה בתוכה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויבאו עד נחל אשכל", אחר שיצאו מחברון שוב התחברו יחד והלכו ביחד כי לא היה פחד עוד כי היו ערי פרזות, ובאו בחזרתם עד נחל אשכול ושם היה סוף מהלכם, ולכן

כרתו משם זמורה למלאות מ"ש להם ולקחתם מפרי הארץ ופירושו שכרתו זמורה שלא נמצא עליו רק אשכול אחד ובכ"ז הוצרך לנשאו במוט בשנים, ומבואר כי עד עתה הלכו כפי שליחות משה לתור את הארץ לא לרגל, כמ"ש אח"כ וישובו מתור הארץ וכן אמר כמספר הימים אשר תרתם את הארץ, כי עד עתה לא מצאו שום טענה להוציא דבה, וגם בהיותם בחברון ששם ראו ענקים וערים בצורות, מ"מ אחר ששם הלכו אחד אחד לבדו לא נתאספו עדיין להשלים עצתם אל הרגול והוצאת דבה, עד שהתקבצו יחד בנחל אשכל ושם דברו ביחד מן הענקים וערים בצורות שראו בחברון אז פרח הזדון וגמרו ביניהם להוציא דבה, כמ"ש במשנה תורה ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אותה, שמ"ש ויפנו, היינו בעת שפנו מדרכם לשוב לביתם ואז ויבואו ההרה הוא חברון. כמ"ש תנה לי את ההר הזה (יהושע י"ד) ומשם באו עד נחל אשכול ואז וירגלו אותה, ר"ל אז הסכימה דעתם על הרגול והוצאת דבה, וכן אמר (במדבר לב) כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ [ר"ל לראות הטובה היא אם רעה לא לרגל] ויעלו עד נחל אשכל ויראו את הארץ [ר"ל שעד שם ראו את הארץ ולא הסכימו לרגל] ויניאו את לב בני ישראל ר"ל ואח"כ הסכימו אל הרע ויניאו את לב ב"י ומזה מבואר שלא היה זה מצד טעותם שנדמה להם באמת שכן הוא רק מפני רשעתם שהסכימו לאמר על טוב רע:

<< · מ"ג במדבר · יג · כג · >>