פתיחת התפריט הראשי

סעיף בעריכה


(א) כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת:    ונראה בתנאי על מנת ג"כ יכול לבטל התנאי שיחול הגט מיד וא"צ ליטול הגט ממנה ובזה אין חילוק בין תנאי ע"מ לתנאי אם אלא לענין אם רוצה לבטל הגט או להתנות תנאי אחר אז בע"מ דהגט חל מיד א"י ובתנאי אם דעדיין לא חל יכול לבטל אבל לבטל התנאי יכול לבטל בשניהם וא"צ ליטול הגט ממנה ולא כב"ח בסעיף כ"ב שכתב בתנאי אם א"י לבטל התנאי אא"כ נוטל הגט ממנה וליתא ועיין סוף סימן קמ"ד, ועיין סוף סימן קמ"ב שם מבואר דין זה בתנאי באם אם יכול לבטל:


(ב) ואם נשאת תצא:    הנה לדעת הר"ן והמגיד והרשב"ץ והב"י כל זמן שלא נתקיים התנאי הוי כאלו אינה מגורשת לכן אם נשאת לאחר תצא אפילו אם הגט עדיין בעין והבעל קיים אפי' אם נתקיים התנאי אחר שנשאת מ"מ הואיל ונשאת קודם הקיום הוי כזנת' ואסור' לבעל ולבועל אבל לדעת הרמב"ם פ"ח אם נשאת לא תצא אלא תתקיים התנאי אח"כ אא"כ אם מת הבעל או אבד הגט וכן משמע מטור דהביא דברי הרמב"ם בסתם ולא השיג עליו וכן נראה שהיא דעת המחבר אף על גב בספרו הב"י כתב כהר"ן והמגיד מ"מ כאן בש"ע נוט' אחר דעת הרמב"ם ולא כתב אם נשאת תצא אלא אחר הבבא אם מת הבעל או אבד ובזה דוקא תצא כמ"ש ברמב"ם משא"כ אם הגט קיים והבעל קיים וכן מוכח בסי' קמ"ח דפוסק כרמב"ם ע"ש וכן הוא דעת רמ"א כמ"ש בסי' ק"כ בתנאי שיחתמו כולם והיינו נמי תנאי באם ולא תנאי ע"מ ובחנם השיג שם הח"מ על הרב רמ"א כי כן ס"ל להרמב"ם והטור והמחבר:


(ג) ה"א מגורשת מעכשיו או מהיום וכו':    עיין סי' ל"ח להפוסקים דס"ל בע"מ צריך נמי להיות התנאי קודם למעשה צריך לומר התנאי בראשון קודם שיאמר ה"א מגורשת:


(ד) בידה הוא בשב וא"ת:    הנה המבחר סתם ופסק כדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן דאסורה להנשא שמא לא תתקיים התנאי אא"כ תנאי שבידה והוא שב וא"ת אבל לדעת הרמב"ם כל שבידה הוא אפילו הוא בקום ועשה לא חיישינן שתעבור ומותרת להנשא והא דתניא בברייתא כמ"ש ע"מ שתתני לי מאתיים זוז וכו' לאחר לא תנשא כתב המגיד הרמב"ם ס"ל דנדחה ברייתא זו כי משמע בסוגי' פ' המגרש דמותרת להנשא, מיהו דבר שביד אחרים לא תנשא לפ"ז לא היה צריך לומר דנדחה הברייתא אלא תנאי שתתן הוי כתנאי שאינו בידה שמא תפסיד כל אשר לה כמ"ש ברש"י ובתוס' ובטור או י"ל מבריית' זו יליף נתינה בע"כ פסול לא תנשא לכתחלה והיינו לפי לישנ' בתרא דרבא נתינה בע"כ הוי נתינה וקשה למה תני' בברייתא ולאחר לא תנשא וא"א לומר משום שמא לא תקיים התנאי הא מסוגי' פ' המגרש מוכח כל שבידה לקיים מותרת להנשא אלא נתינה בע"כ הגט פסול מ"ה אין בידה שהוא יקבל ברצון ועיין סוף סי' ל"ח:

סעיף געריכה


(ה) בטלו הגירושין:    כל זה שפיר לשיטות הפוסקים דפסקו כרבנן בסעיף ח' אבל לי"א שהביא בהג"ה שם דפסקו כרשב"ג אז הוי בכה"ג נתקיים התנאי וע"ש מ"ש:


(ו) עד שתחלוץ:    מלשון הרמב"ם פ"ח מ"ש בדין זה ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן משמע לעול' הוי ספק גט וכ"כ בטור בסעיף י"ב וכ"כ ב"ח ולא כמשמעות בב"י בסעיף ד' והמחב' השמיט דעת הטור דס"ל אפי' לא קבע זמן כיון דא"א לקיים התנאי הגט בטל אף על גב באומר ה"ז גיטך אם לא באתי עד יב"ח ומת תוך הזמן צריכה להמתין עד יב"ח שם קבע זמן שאני והטור סעיף ד' כ' בשם הרמב"ם באומר ע"מ שתתן לאחר ל' יום ומת שתחלוץ ע"כ ס"ל כשאומר שתתן לאחר ל' יום לא הוי קבע זמן כי לאחר ל' יום אין זמן קבוע אימת שיתן רק שיתן אחר ל' יום, ול"ד לאומר שהוא חייב לשלם אחר פסח אמרינן דחייב לשלם אחר פסח הראשון כמ"ש בחושן המשפט סי' מ"ב שם ע"כ כוונתו לפסח הראשון דאל"כ בטל השטר כמ"ש שם להדיא אף על גב הרשב"א ס"ל שם לעולם אמרינן פסח ראשון קאמר אפי' היכ' דלא שייך לומר דיתבטל הדבר מ"מ י"ל הטור לא ס"ל כן מ"ה הבי' הטור דברי הרמב"ם דס"ל כשלא קבע זמן דחולצת על דין זה כשאומר שתתן אחר ל' יום משום דזהו ג"כ טעם דלא קבע זמן ובזה ניחא קושי' ב"ח על הטור ומ"ש בדרישה דאיירי כשמת תוך ל' יום ע"ז כתב הטור בשם הרמב"ם דחולצת היינו אם רצונה להנש' תוך ל' יום צריכה חליצה הואיל עדיין לא נשלם הזמן ודבריו אינם מובנים לי חדא הלא גם הטור ס"ל כשמת תוך יב"ח צריכה להמתין עד אחר יב"ח כיון דלא שלם לה הזמן עדיין גם איך אפשר להתייבם אותה תוך ל' יום הלא בל"ז אסורה עד צ' יום והטור ס"ל צ' יום מתחילין מיום הנתינה כמ"ש בסי' י"ג:

סעיף דעריכה


(ז) ה"ז גט פסול:    כ"פ הרמב"ם וס"ל נתינה בע"כ הוי נתינה ע"פ הדין אלא בגט פסול ואם נשאת לא תצא ואפי' אם הוא אינו רוצה לקבל כלל כמ"ש בב"י בשם תשובת מורו וכן מדוייק הלשון והוא אינו רוצה לקבל עוד כתב בתשובה זו אם קיבל המעות אפילו בע"כ לכ"ע הוי נתינה ואין מוכרח וראיה שלו מתוספות שפיר דוחה המשיג עליו עיין שם, מיהו לדעת הרא"ש ורשב"א הוי ספק מגורשת וכל זה כשהיא נתנה המעות בפניו אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל כמבואר בש"ס וכשהוא אינו בכאן ונתנה ליד הב"ד עיין בתשובת רשב"א בב"י בחושן המשפט ריש סימן ע"ג ועיין בסמוך:

סעיף העריכה


(ח) מחולים ליך:    אפי' אם מת אחר כך ולא כהראב"ד שם, ומשמע מכל הפוסקים דאין כאן ספק גט אלא הגט בטל בוודאי ולא מהני מחילה, ומה שכתב ב"ח בשם רש"י דהיא ספק מגורשת אין מוכרח די"ל דכוונתו מספיקא דא"י כוונתו אמרינן מסתמא כוונתו לצעורי והגט בטל בודאי:


(ט) ויש אומרים דה"מ בשלא אמר וכו':    הנה בסמוך כ"כ בפשיטות דמהני אם אומר דליהוי גט בלי שום תנאי ואפשר דס"ל אבד שאני מיהו א"י מי הוא החולק גם המגיד כתב בדין זה ובאבד מהני אם אמר ליהוי גט בלי תנאי וא"צ ליטול הגט ממנה וליתן לה ולומר ליהוי גט בלי תנאי ול"ד לאומר חוץ מפלו' כמ"ש לעיל סי' קל"ז ש"ה הואיל וקנאתו לפסול מן הכהונה אף על גב בתנאי ע"מ א"י לבטל הגט או להוסיף על תנאי מ"מ יכול לבטל התנאי כדי שיחול הגט כמ"ש:

סעיף ועריכה


(י) ויש מ"ש:    כ"כ הרא"ש אם הוא מרוצה לקבל המעות הוי גט וע"כ צ"ל רבנן ורשב"ג פליגי כשאינו מרוצה א"כ קשה הא מוכח נתינה בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דקי"ל כוותיי' וכן הקשה בדרישה וב"ח בשם מהרש"ל ולא תירצו, וי"ל נתינה בע"כ היינו אם היה התנאי ליתן מעות ונתנה בע"כ אבל ליתן מעות בעד הכלי וניתן בע"כ לא אמרינן נתינה בע"כ הוי נתינה לכן כתבתי בה' קידושין ריש סימן כ"ז בשם מהרש"ל וא"ל מדאמרי רבנן איצטליתא דוקא קאמר ת"ל אפילו אם לא היה אמרי' דוקא קאמר לא הוי נתינה בע"כ אלא ודאי במעות הוי נתינה וקשה על הרא"ש דס"ל נתינה בע"כ הוי ספק ודוחק לומר דה"ק איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה כלל אבל אם היה מתנה על מעות הוי ספק ואפשר דס"ל להרא"ש נתינה ליד הב"ד שלא בפניו הוי נתינה כשא"י לנו דלא ניחא ליה ומותרת להנשא ולא כתשובות רשב"א שהביא הב"י בחושן המשפט ריש סימן ע"ג לכן קאמרי רבנן איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה אפי' ליד הב"ד שלא בפניו, ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ט פסק ג"כ בנתינה ביד הב"ד הוי נתינה, ובאמת ראי' של הרשב"א לכאורה תמוה דהבי' ראיה מדהלל תיקן ליתן המעות ללשכה ש"מ בעלמא לא הוי נתינה ליד הב"ד דשם גילה דעתו דלא ניחא ליה שאני אבל אם א"י דעתו י"ל דהוי נתינה, מיהו קשה לרבה דאמר שם הא לא אצטרך וקאמר דאתי' כרבנן אף על גב לרבנן דוקא איצטלית' קאמר משום לצעורי קמכוון ואיירי להרא"ש בנתינה בע"כ אם כן נשמע אפילו לא נתן אותו דבר שהתנה ונותן בע"כ מכל מקום הוי נתינה לאו משום לצעורי קמכוון וכן קשה על דברי מהרי"ט שהבאתי רסכ"ז:

סעיף חעריכה


(יא) כמפרש יום א':    היינו בגיטין מסתמא לצעורי מכוון מ"ה אמרי' דכוונתו רק יום א' אבל בעלמא אמרי' אם התנה ליתן מזונות או כיוצא בזה להנאתו מכוון כל ימי חייו קאמר כ"כ הרשב"א ועיין בר"ן והמגיד ובחושן המשפט סי' ס':


(יב) וי"א דצריכה לשמש וכו':    כתב הרא"ש ראוי לפסוק כרבא דאמר דצריכה לשמש כל ימי חייו וכו' לחומרא ואם שמשה יום א' וקידש אחר חוששין לקידושיו ואם אמר ע"מ שתשלם שכר הנקה לכ"ע שכר ב' שנים קאמר:


(יג) ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים:    יום א' ל"ד אפילו שעה א' ומתו די כמ"ש בתו' ובר"ן ובהמגיד ועיין בסמוך:


(יד) או מת אביו וכו':    לכאורה קשה הא הוי כדבר שאינו קובע זמן דהא בכל ימי חיי האב יכולה לשמשו יום א' א"כ במת האב עדיין לא נשלם הזמן והוי כתנאי שתתן לו ר' זוז ומת דצריכה חליצה וכאן כתב אינו גט והיינו הגט בטל ומותרת ליבם וכן הקשה בדרישה ואפשר כיון שהוא התנה עמה תנאי זה א"כ אחר שמת האב יכול לתובעה לקיים התנאי ואימת שתבעה מחויב' היא לקיים התנאי כמו הקובע ז"פ לשלם אחר הפסח וכשתובעה והיא א"י לקיים התנאי מיד הגט בטל אבל כשמתנה ע"מ שתתן לו אין שום אדם יכול לתובעה דהא התנאי היה שתתן לו א"כ א"א שיבטל התנאי בפועל, לפ"ז מ"ש אינו גט היינו כשתובעה הוא אבל אם מת או חי ולא תבעה לא נתבטל בפועל וצריכה חליצה:


(טו) אינו גט:    כן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש אבל תוס' והרשב"א ס"ל אפילו אם מת קודם השימוש או קודם שתניק הוי גט ונראה דאזלינן לחומר':


(טז) או שאמר האב אין רצוני וכו':    כתב הרשב"א אם לא קבע זמן לשמש את האב אלא אמר סתם שתשמש את אבי י"ל בכה"ג אפילו לרבנן דפליגי ארשב"ג הוי גט כיון שאין העיכוב ממנה דהא לא נתן זמן להשימוש ש"מ כוונתו להרווחת אביו ויש מחלוקת בזה בתוספת' ומשמע מרשב"א אפי' לא שמשה לאביו כלל ואמר אין רצוני שתשמשני הוי גט והיינו לשיטתו דס"ל כתוס' אם מת האב קודם שתשמש הוי גט י"ל גם כאן אם אמר א"א שתשמשני הוי גט אף על גב דלא נתקיים התנאי כלל אף על גב שם כתב בפשיטות דהוי גט וכאן כתב צ"ע משום הכא הוא בחייו ועדיין יכולה לשמשו שם ג"כ גרע טפי אבל לשיטות הפוסקים דקי"ל כוותייהו אם מת האב ולא נתקיים התנאי לא הוי גט ולהרא"ש צריכה לשמש כל ימי חייו והיינו והרווחת האב ומ"מ ס"ל אם מת לא הוי גט מוכח לרבנן אפי' אם אמר אי אפשי שתשמשני לא הוי גט דהא לא קבע זמן והעיכוב לא ממנה ומ"מ הגט בטל א"כ אפי' אם אמר א"א מ"מ לא נתקיים התנאי כלל, ואם שמשה יום א' ואמר א"א י"ל אף להרא"ש מהני די"ל בזה לא פליגו רבנן אלא מה דמשמע מרשב"א באמר א"א אפי' לא שמשה כלל הוי גט ול"פ רבנן בזה מוכרח לשיטות הרא"ש דלית':


(יז) וי"א דכל שאין העיכוב וכו':    היינו בין אם אמר א"א שתשמשני ובין אם מת כמ"ש בתוס' ובטור אבל קודם שתניק לא הוי גט משום דלא נתקיים התנאי כלל גרע טפי כן הוא מדוייק בטור ע"ש וי"א אלו לא קאי על מ"ש המחבר בסמוך מת הבן קודם שהניקו, והיינו לשיטת הפוסקים דס"ל לרבנן אם התנה סתם הוי תנאי להרווחה מ"מ אם מת קודם שתניק לא הוי גט כן הוא לרשב"ג דס"ל אפי' במפרש אמרי' להרווח' התנה א"כ אם מת קודם שתניק או קודם שתשמש לאביו לא הוי גט אבל לשיטות שאר הפוסקים שהבאתי והרשב"א בסמוך דס"ל לרבנן בהתנה סתם אפי' אם מת קודם שתניק כלל הוי גט נראה לרשב"ג אם מת או אמר א"א שתשמשני וקודם שתניק הוי גט והקשה תוס' בתנאי אם תתן לי למה לא מהני מחילה או נתינה בע"כ הא עכבה אינה ממנה ותירצו הכא ס"ל רשב"ג להרווחה התנה כיון שמת לא אצטרך הוי כאלו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי לפ"ז צ"ל הא דפליגי רבנן ורשב"ג דף ע"ג בתנאי אם תתני לי וס"ל לרשב"ג שתתן לאביו או לאחיו ולת"ק א"י לקיים התנאי משום רשב"ג ס"ל לי היינו לי או ליורשי א"כ עדיין יכולה לקיים אף על גב הוא לא אצטרך מ"מ התנאי היה ליתן לו או ליורשיו והת"ק ס"ל אף על גב דעכבה אינה ממנה מ"מ לא הוי גט וקושי' של תו' זו ל"ק אלא לשיטת' דס"ל כל תנאי שהוא להרווח' כגון אם התנה סתם להניק אם מת קודם שתניק הוי גט כן הוא דרשב"ג אפי' במפרש על ב' שנים ס"ל להרווחה התנה ואם מת קודם שתניק הוי גט מ"ה קשה ממחולי' לך או מנתינה בע"כ אבל לשיטות שאר פוסקים י"ל עד כאן לא קאמר רשב"ג דהוי גט אלא בהתחילה לקיים ושם במחולי' לך לא נתקיים כלל והוי כמו מת קודם שתניק, מיהו נשמע מזה אם התנה ליתן לו מאה זוז ונתנה לו קצת והשאר אינו רוצה לא הוי גט לכ"ע אף על גב במת הוי גט, גם נשמע מתוס' אם התנה ליתן לידו דוקא ולא ליורשיו ומת לשיטות תוס' לרשב"ג הוי נתקיים התנאי כמו במת קודם שתניק, ולשאר פוסקים אפילו לרשב"ג אם מת קודם שתניק לא הוי גט אא"כ התחילה להניק כך הוא בתנאי שתתן לידו אם נתנה קצת מעות ומת הוי גט ולרבנן לא הוי גט דמסתמא לרבנן הוי תנאי ליתן מאה זוז כמו תנאי לשמש את אביו שתי שנים דאמרי' לצעורי קמכוון, ועיין סעיף ג':

סעיף טעריכה


(יח) ויש מי שאומר וכו':    משמע שחולק על מ"ש אפי' שעה אחת ובאמת לא מצינו חולק בזה כמ"ש בתוספות ובהר"ן ובמגיד ומ"ש הרמ"ה דווקא כליל שבת ויומו היינו דוק' כשאומר לה שתשמש יום א' אבל אם אומר סתם מודה הרמ"ה דסגי אפילו שעה א':

סעיף יעריכה


(יט) וחזר והתנה תנאי אחר:    בריש סימן מבואר בתנאי באם יכול להתנות תנאי אחר אבל אם התנה תנאי ע"מ א"י להתנות תנאי אחר וצ"ל דאיירי בתנאי באם וכ"כ המגיד פ"ח בתירוץ א' לפ"ז לכאורה קשה מנ"ל לרמ"א די"א היינו הר"ן ס"ל אפילו בתנאי באם מ"מ התנאי שמתנה בשעה שנותן הגט הוא קיים מאחר דקי"ל אפי' אחר נתינת הגט יכול להתנות תנאי אחר א"כ לעולם תנאי האחרון קיים אפי' אם התנה אחר הנתינות הגט אלא הר"ן איירי בתנאי ע"מ אז א"י להתנות תנאי אחר אם כבר נתן הגט לידה בתנאי ראשון ואפשר דס"ל לרמ"א לרמב"ם מדכתב סתם איירי אפי' בתנאי ע"מ ויכול להתנות תנאי אחר היינו כשנתרצו שניהם לתנאי אחר כמ"ש במגיד שם לתירוץ השני ובפ"ט דין ט' לרמב"ם ולרמב"ן כששניהם מתרצי' לבטל תנאי הראשון ולהתנות תנאי שני יכולים להתנות ובריש סימן איירי דבעל לבדו א"י להתנות תנאי בתנאי ע"מ וע"ז כתב רמ"א אפי' בריצון שניהם לא מהני אחר שנתן הגט לידה כמ"ש בר"ן בסוגיא וליחוש שמא פייס דכתב תנאי שאין לטובתה א"י שניהם לבטל אפי' התרצו שניהם אלא אכתי קשה ממ"ש בסוף סימן ל"ח בתנאי מעכשיו וכבר מסר הקידושין ומ"מ פסק שם דיכולין להוסיף או לגרוע ודוחק לומר שאני להוסיף באותו תנאי היינו להאריך זמן כמ"ש שם משא"כ להתנות תנאי אחר לגמרי ועיין תשובות הרא"ש כלל ל"ה ואין לומר תנאי שבידה לקיים א"י להתנות תנאי אחר כתנאי' שבכאן שהכל בידה משא"כ התנאי' בסי' ל"ח אין ביד' לקיים אז הקידושי' תלוים ועומדים אז יש בידו להוסיף או לגרוע וכן יש לדייק ממ"ש בתשובות הרא"ש שם וממ"ש בכלל מ"ו דף ע"ח ע"א דהא למ"ש בשם תוס' אין בידה שמא תפסיד כל אשר לה גם הר"ן כ"כ על הסוגי' ושם תנאי הראשון הוא שתשמשי לאבא והוא תנאי שאין בידה ואפשר הטעם משום תנאי' לצעורי הוא כמ"ש לקמן ועיין דינים אלו במגיד פ"ט דין ט' ובסי' קמ"ד יתבאר בס"ד:


(כ) ואין א' מהראשונים וכו':    עיין מ"ש בסי' קל"ג בכל אסורים מצטרפין העדות אפילו בדיני אישות ושאני הכא דכל תנאי תנאי אחר הוא ופשוט בעיני וא"י מ"ש הרב רמ"א בחושן המשפט סי' ל' עיין סי' קמ"ג סעיף י' מה ענין דין זה לדינים דשם:

סעיף יאעריכה


(כא) שאין זה כריתות:    מאחר הנייר אין שלה נמצא האותיות פורחו' באויר ואם אמר הנייר בין שיטה לשיטה שלי והנייר מ"מ מעורה דהוי ספר א' עלתה בתיקו והוי ספק גט והטור כתב אינה מגורשת ל"ד בלישנא ואינו אלא ספק וכ"כ בבדק הבית:


(כב) ותתן:    והיינו להפוסקים דס"ל בתנאי ע"מ א"צ ת"כ ושאר דברים אז צריכה לקיים התנאי ותחזור לו הנייר אח"כ אבל להפוסקים דס"ל אפי' בעל מנת צריכים להיות כל התנאים שיהיה ת"כ ושאר דברים צריך כאן ג"כ להתנות בכל התנאים מיהו קשה הא הוי תנאי ומעשה בד"א למה שהוכחתי בסי' ל"ח אפי' כשאינו סותר התנאי למעשה מ"מ הוי תנאי ומעשה בד"א וע"ש:

סעיף יגעריכה


(כג) אין חוששין שמא נבעל' לו אפי' נתיחדה עמו:    רשב"א אף על גב דאין בידה כי יש לחוש שמא יבוא עליה באונס לא חיישינן שיעשה איסור גדול כזה והא דחיישינן בסעי' י"ט שמא תבעל לאותו פלוני באונס אף על גב דאסורה לו משום א"א צ"ל שם חיישינן שמא יבוא עליה אחר מיתת המגרש ואז למפרע הגט בטל או שמא לא ידע אותו פלוני מתנאי כצ"ל לדעת הפוסקים דהחשש הוא שם שמא יבוא עליה אותו פלוני אבל מדברי הר"ן בשם הרמב"ם נראה דס"ל דלא חיישינן שמא יבו' עליה באונס דהא כתב דהיא נאמנת לומר שלא בא עליה אביו כיון שהתנאי בידי' הוא ובתנאי שלא נבעלה לפלוני כתב משום דהוי שיור בגט מ"ה לא תנשא ולא משום חשש שיבוא עליה באונס:

סעיף טועריכה


(כד) שלא יאמרו וכו':    אבל מטעם דאסורה עליו משום א"א עד שנתקיים התנאי כמ"ש בסעיף י"ח בע"מ שתבעלי לפלוני דהא יכול' להנשא בחופה וקידושין ונתקיים התנאי וליכ' ביאת איסור ח"ר ונשמע מזה אם גירש אחר החופה וקידושין קודם הביא' מותרת לכל דהא נתקיים התנאי:


(כה) נשאת לאחר וכו':    אף על גב בתנאי ע"מ מותרת להנש' קודם קיום התנאי לדעת הרמב"ם היינו בתנאי שבידה משא"כ בתנאי כזה לכן הוי כזינתה ואסורה לזה:


(כו) נשאת אח"כ לאותו פלו':    בתוס' מבואר אם נשא' לאחר מותרת לאותו פלו' אפי' לכתחילה ולא שייך לומר נשותיה' נותנים במתנה כיון דנשאת לאחר בינתים והטור כתב כל' הג"ה נשאת אח"כ היינו בדיעבד י"ל דס"ל תוס' כתבו כן למה דס"ד דמותר' להנשא לאחר אז שפיר הטעם של תוס' שלא יאמרו נשותיה' נותנים במתנה אבל למה דקי"ל אסורה לאחר ואם נשאת תצא אכתי שייך לומר נשותיה' נותנים במתנה לאחר מאחר דאסורה לכל חוץ מזה מיהו מראב"ד יש לדייק דמותרת להנשא לזה כדי לתקן שאל יהיו הבנים מראשון ממזרים וכן שאל יהיו הנשואין של איסור וכל זה לשיטות תוס' ושאר פוסקים אבל לשיטות הרמב"ם אין תקנה לדבר אפי' אם נשאת לאותו פלוני כי כוונת המגרש שתנשא לאותו פלוני קודם שתנשא לאחר לכן השמיט המחבר דין זה לחייש לדעת הרמב"ם מיהו דעת הראב"ד ושאר פוסקים ס"ל דיש תקנה אם נשאת אח"כ לאותו פלוני:


(כז) נתקדשה לאחר וכו':    דאז אין כאן איסור ביאה אלא דאסורה לו הואיל לא נתקיים התנאי מ"ה אם מת הבעל או אם נותן גט אחר מותרת לו:

סעיף טזעריכה


(כח) עד זמן פלוני:    עיין סי' קל"ז באומר על מנת שלא תנש' לפלוני לי"א הוי שיור וליכא למימר בקוצב זמן ואומר שלא תנשא עד זמן פלוני לא הוי שיור ודין זה אתיא לכ"ע דהא לשיטות הרמב"ם איירי הסוגיא בקוצב זמן מטעם שאכתוב בסמוך מ"מ אם אמר חוץ לפלוני הוי שיור ש"מ אפי' בקוצב זמן הוי שיור לדידיה בחוץ כן הוא לשאר פוסקים באומר ע"מ אפילו בקוצב זמן הוי שיור ודין דכאן לא אתיא אליבא די"א שם והא דצריך לקצוב זמן היינו מטעם שכתב הרמב"ם פ"ח דאם לא נתן זמן הוי כאומר כל ימי חייכי דאין לדמות לאומר כל ימי חיי פלוני דשם עכ"פ אחר מות פלוני היא מותרת באותו דבר משא"כ כאן דאין מותרת בדבר זה ובסעיף כ"ב הביא פלוגת' בזה:


(כט) שלא תנשא עד שימות:    א"כ לכאורה ר"ל ר"ת שכתב הרשב"א בשמו כן ס"ל שכל התנאי' אפילו מה שהוא בידה והוא שב וא"ת אסורה להנשא עד שתתקיים התנאי כמ"ש בר"ן וכמ"ש במגיד פ"א שהביא די"א כן, אבל לדעת הפוסקים שהכריע רס"ז כמותם דבר שהוא בידה והוא שב וא"ת מותרת להנש' אין חילוק בין שאר תנאים לתנאי זה לפ"ז לא היה להמחבר להבי' דעת ר"ת כאן וא"י לחלק בין תנאי לשאר תנאי':


(ל) ואין תקנה להתירה:    כיון שנתן לה גט כשר אין בידו להתירה אא"כ יקדשנה כ"כ הטור מזה נשמע דא"י לבטל התנאי כלל אפילו כשנתרצו שניהם אלא קשה ממ"ש הטור סוף סימן ל"ח ולקמן בסי' זה, בשם תשובת הרא"ש דיוכל לבטל התנאי ונראה דל"ד למ"ש סוף סימן ל"ח דשם התנאי הוא אם יבוא תוך יב"ח אינו בידו לקיים ועדיין לא חלו הקידושין, ומ"ש סס"ז התנאי היא אם לא יבוא המגרש תוך יב"ח אף על גב התנאי הוא בשב וא"ת ויש ביד המגרש לקיים מ"מ היא אסורה להנשא כיון דאין בידה אלא ביד המגרש אז כל כה"ג יש בידם לבטל אבל כאן גט גמור הוא ומותרת להנש' מיד כי התנאי בידה לקיים בשב וא"ת לכן א"י לבטל התנאי מיהו י"ל הטור לטעמו דס"ל בתנאי ע"מ שתתן לי ר' זוז לא מהני מחילה אפילו באומר ליהוי גט בלי תנאי מ"ה אפי' בתנאי זה אין תקנה שיאמר ליהוי גט בלא תנאי אבל לדעת הפוסקי' שהבי' בסי' ה' דמהני אם אמר ליהוי גט בלא תנאי י"ל אף כאן מהני מיהו למ"ש תנאי שתתן לא הוי בידה לקיים כי שמא תפסיד כל אשר לה י"ל שם התנאי אין בידה מ"ה יכול לבטל והא דלא מהני כשאומר מחולי' לך משום לצעורי קמכוון אבל כאן התנאי בידה והגט חל מיד אין בידה לבטל אפי' אם אומר ליהוי בידך בלא תנאי לפ"ז י"ל הטור ס"ל בתנאי שתתן דמהני אם אומר ליהוי בידך בלא תנאי מיהו קשה למה כתב הטור בתנאי ע"מ שתשמשי לאבא ב' שנים וחזר והתנ' ע"מ שתתן ר' זוז דלא מסר הגט בתנאי הראשון דאל"כ א"י להתנות תנאי אחר למה א"י להתנות תנאי אחר הא תנאי הראשון הוא תנאי דא"י להנשא דהא קום ועשה הוא גם אין בידה ואפשר שם תנאי לצעורי הוא א"י למחול התנאי ולהתנות תנאי אחר, והכלל הוא תנאי לצעורי א"י למחול התנאי ותנאי שאינו לצעורי אם הוא תנאי שבידה ושב וא"ת מותרת לישא לאחר וא"י לבטל התנאי, וב"ח מתרץ דתלי' הכל אם תנאי לצעורי הוא או לאו לצעורי ובסוף סימן ל"ח וסס"ז הוא תנאי דלאו לצעורי הוא יכול לבטל אבל תנאי שלא תנש' לזה הוא תנאי לצעורי וכן תנאי שתשמשי לאבא הוא תנאי לצעורי לפ"ז הטור שכתב כאן אין תקנה לדבר מוכח דס"ל דלא מהני אם התנה שתתן ר' זוז אם אומר ליהוי בידך בלי תנאי דאל"כ הא יש תקנה לומר ליהוי בידה וכו' אלא לשון הטור מ"ש כאן לא משמע כדבריו:


(לא) ואם נשאת לו נתבטל הגט:    משמע אפי' אם נשאת לו בחיי המגרש קאמר וקשה דהא לפי תנאי שלו נמצ' שהיא א"א ולא הוי הנישואין נישואין א"כ לא עברה על התנאי שלו שלא תנש' לפלוני וכתב המגיד טעם א' בשם הרמב"ם דכוונתו שלא תנשא כדרך נישואין אלא לפ"ז י"ל בתנאי שלא תנש' לאבא ונשאת לו נמי הגט בטל והמחבר פסק בסעיף י"ד דהוי גט משום דאין בה נישואין והיינו כשיטות תוספות שכתבו שם דאין נישואין בה ותוספות ס"ל בתנאי ע"מ שלא תנש' לפלוני נמי אין נישואין בה אלא דוק' כשנשאת לו אחר מיתת המגרש והרמב"ם דפוסק כאן דנתבטל הגט ומשמע אפי' בחיי המגרש ס"ל שם נמי נתבטל הגט כי דין הנ"ל ע"מ שלא תנש' לאבא ליתא מפורש בש"ס ומ"ש הב"י דכן אית' בתוספתא ליתא כי מ"ש בתוספתא ע"מ שלא תנש' לאביך ה"ז גט איירי שלא נשאת לו אלא דלא חיישינן שמא ישא אותה משא"כ בתנאי שלא תבעל לאבא חיישינן שמא יבעל אותה אלא תוס' דייקא דין זה וע"ש, והמחבר פסק כאן נתבטל הגט ומשמע אפי' בחיי המגרש ובסעיף י"ד פסק אם נשאת לאב הוי גט צ"ל דס"ל כאן י"ל ממ"נ אם לא הוי נישואין ע"כ צ"ל הגט בטל והיא א"א דאל"כ הא הוי נשואין ועברה התנאי א"כ לעולם אתה מוכרח לומר הגט בטל משא"כ בנישואי אבי' אין שייך נישואי' מצד האיסור ולא מחמת התנאי ומכל הני פוסקים מבואר דס"ל אם עברה התנאי אפילו אחר מיתת המגרש הגט בטל ולא כדעת ה"ג דס"ל אחר מיתת המגרש אין הגט בטל:

סעיף יחעריכה


(לב) ולכתחלה לא תבעל וכו':    אף כאן שייך הטעם שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה וכ"כ המגיד בשם הירושלמי ואפשר משום חשש איסור שכתב המחבר הוא יותר חמור שהוא איסור א"א לכן כתב טעם זה ובתנאי שתנש' לפלוני לא שייך זה כמ"ש שם:

סעיף יטעריכה


(לג) דחיישינן שמא תבעל באונס:    כבר כתבתי החשש הוא שמא תבעל אחר מיתת המגרש לכן חיישינן כאן טפי מחשש שמא יבוא עליה אביה באונס:

סעיף כאעריכה


(לד) עד זמן פלוני:    כן הוא לדעת הרמב"ם ולדעת שאר פוסקים אלא לדעת הרמב"ם אם לא קצב זמן לא הוי תנאי אף על גב אם ימות האב מותרת לילך לאותו בית מ"מ אין היתר לבית אביה דתו לא נקרא בית אביה נמצא אין היתר לאותו דבר שאסר עליה וכ"כ לעיל בתנאי שלא תנשא לפלוני וכן ס"ל בכל אלו תנאים ולשיטות תוספות והרא"ש אם לא קצב זמן הוי תנאי לעולם משום אפילו אחר מיתת אביה לא הותר ועיין ביורה דעה סי' רט"ז ותוס' גיטין ובערובין דף ט"ו כתבו יוצאי יריכו בכלל בית אב והוי כאלו אמר לעולם: