בית שמואל על אבן העזר קמ
סעיף א עריכה
(א) עושה שליח: וא"צ ליתן לו הקלף והדיו אלא שלוחו של אדם כמותו כ"כ המרד' ד"מ:
סעיף ג עריכה
(ב) אם זרק גט לחצרו: בט"ז כתב אליבא דרב דאמר אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח הבעל משום בזיון דהבעל כן הוא יש קפידא אם יש בזיון דאשה כמ"ש ריש סימן קמ"א אז אל יזרוק לחצר השליח דאיכא בזיון דהאשה שלא נתן ליד השליח אף על גב דהחצר משום יד הוא מ"מ האשה לא תדע את זאת ודבריו אין מוכרחים ועיין סי' קל"ח אם היתה ישינה באותו פעם ועיין סי' ל"ז שם כתבתי דינים אלו איך מדבר עם השליח ואם שינה מה דינו:
סעיף ד עריכה
(ג) התקבל לי: כתב המגיד בשאר לשונות צ"ל לי כמו שא לי אבל שא גיטי אין מספיק לש"ק אבל התקבל גיטי מהני ומ"ש וי"א ה"ה שא לי לכאורה נראה דאין כאן פלוגתא אפי' מאן דל"ג שא לי מ"מ הוא בכלל טול לי ועיין בחושן המשפט ריש סימן קכ"ה בב"י שם כתב בשם הרשב"א טול ושא לשון הולך הוא:
סעיף ה עריכה
(ד) יכולה ג"כ לעשות שליח: וא"ל ממ"נ אם השליח אין כמותה אם כן לא הוי נתינה ליד האשה וכתיב ונתן בידה ואי שליח כמותה אם כן למה היא אינה מגורשת מיד ותירצו הרשב"א /הרשב"ץ/ והר"ן אף על גב דקי"ל שליח כמותה מכל מקום הוי כאלו אמרה דהגט יחול לאותו זמן לכן מהני אפי' אם הבעל אומר בפי' שהוא אינו ממנה אותו לשליח מ"מ הוא שלוחה ומכ"ש אם מסר ליד השליח בסתם מסכים הוא שהוא שלוחו:
(ה) ויש מחמירים גם בזה: עיין במהרי"ק שורש קמ"א והר"ן בתשוב' בשם מהר"ם די"ל אף על גב הגט לא יחול מיד ומ"מ הבעל א"י לחזור כיון זכות שלה הוא והר"ן הוא מחמיר וס"ל דאין הגט חל מיד והבעל יכול לחזור ועיין פ"ק דגיטין שם השיג גם כן על הרי"ף דס"ל דאין חל מיד ומ"מ הבעל א"י לחזור ועיין ת"ה שם דס"ל אם היא מהדרת לקבל הגט הוי כאלו עשתה ש"ק והר"ן חולק ע"ז כיון דלא אמר' בפי' שהוא ש"ק שלה אבל אם אמרה יזכה לי לא גרע מאם אמרה זרוק לחצירי ותזכה לי כמ"ש בסימן קל"ח דס"ל להר"ן דנעשה החצר מיד ש"ק שלה וכן אם נתן הגט ליד א' ואחר כך אמרה יזכה לי י"ל דנעשה ש"ק שלה כמו גבי חצר והיינו שהוא נותן לידו לא לשם שליחות דאל"כ א"י לעשות שליח של בעל לשלוחה כמ"ש בסימן אח"ז אלא נותן לשם פקדון והיא אמרה אח"כ יזכה לי נעשה שלוחה לקבלה, מיהו לדעת הרמ"ה כמ"ש ריש סימן קל"ט לא מהני בכה"ג כשם לא מהני אם נותן לחצרה והיא לא עמדה שם בעת הנתינה וי"ל אפילו להרשב"א והר"ן דס"ל בחצר הוי גט משום דנתן מיהת לחצר שלה דהוי כאלו נתן לידה אבל כאן תחילת הנתינה לא היה נתינה ואם נתן ליד א' ואמר זכה לה והיא אומרת לו יזכה לי י"ל לכ"ע מהני כיון שנתן בתחלה לזכות לה מגורשת מיהת אחר שאמרה יזכה לי ועיין מ"ש הטור בשם העיטור וחולק עליו היינו לענין אם היא מגורשת בעת הנתינ' כשנתן ליד השליח אבל מגורשת משעה שהיא אומרת יזכה לי אף על גב בתחלת הנתינה לא עשתה אותו לש"ק:
(ו) גם בזה: אפי' אם מהדרת אחר הגט ואחר שנתן ליד השליח אמרה ג"כ דניחא לה לא מהני דיש לחוש שמא בעת שנתן ליד השליח לא היה ניחא לה ואם עדים אומרים בעת הנתינ' היה ניחא לה אפשר דהוי גט כ"כ הב"י ופרישה כתב בכה"ג גט כשר הוא וב"ח כת' לדעת הטור אפי' בכה"ג יש להחמיר:
(ז) ויש מחמירים: לעיל סימן א' פסק בפשיטות דיכול לזכות גט לאשתו מומרת וכאן הביא דעת מהרי"ק המחמיר וצ"ע דוקא בנאסרת מחמיר ולא במומרת אף על גב לפי הטעם של מהרי"ק אין לחלק דהא כתב דיש להחמיר כדי לחוש לדעת הרי"ף דס"ל אפי' כשיש זכות לה מ"מ אינה מגורשת עד שמגיע הגט לידה מ"מ במומרת כבר נתפשט המנהג כמ"ש שם לא בעינן למשכוני נפשאי ממנהג מקומות לכן מחלק בין מומרת לנאסרת:
סעיף ו עריכה
(ח) שליח להולכה: אפי' אם אמר הולך /הילך/ לה לא נעשה ש"ק כיון שאמר אין רצוני שתקבל לה ש"ס ונראה אפי' אמר התקבל לה או זכי לה מ"מ כיון שאמר אין רצוני שתקבל לה אמרי' מה שאמר זכי לה היינו זכי לה והולך לה:
(ט) ותן לה: עיין פ"ד ה' זכי' ובטור חושן המשפט סימן קכ"ה דס"ל לרמב"ם תן במתנה הוי כזכי א"כ בגט נמי תן הוי כזכי דהא גט לא גרע ממתנה דהא לי"א גט דומה לחוב ועיין בר"ן ר"פ האומר והרמב"ם פסק במתנ' תן הוי כזכי וכאן בגט פוסק תן לא הוי כזכי ואינו אפי' ספק גט ועיין בש"ס שם דף ס"ג ע"ב ואפשר לומר מ"ש כאן אם אמר הולך ותן לה לא הוי כזכי היינו שאמר שניה' יחדיו הילך ותן לה אבל תן לה לבד הוי כזכי אלא לפ"ז קשה מ"ש בהג"ה וי"א תן לה וכו' דהא לא איירי בסעיף זה באמר תן לה לבד ויותר קשה על הטור שכתב בתן לה לבד לא הוי כזכי ושם בח"ה הביא דעת הרמב"ם בתן לה זכה:
(י) דבתן לה: גם הולך לה לחוד נמי הוי ספק גט לפוסקי' אלו דפסקו כרב דהא רב מספקא בהולך לבד ועיין בר"ן ובמגיד ואם אמר ידך כידי אז הוא בוודאי שליח להולכה עיין תשו' ריב"ש סי' תע"ב:
סעיף ח עריכה
(יא) אינה מגורשת: דשליח אינו מתרצה להיות ש"ה אלא ש"ק והיא לא עשתה אותו לש"ק אבל אם אומר הבעל הולך לה ע"כ התרצה להיות ש"ה מיהו כל זה שפיר לדעת הפוסקי' דס"ל הולך בודאי לאו כזכי הוא אבל לשיטות הפוסקי' דס"ל הולך ספק הוא א"כ י"ל הבעל אמר הולך וזכי לה א"כ אכתי לא התרצה השליח להיות ש"ה אלא סבר ש"ק אמר הבעל וא"כ אף בהולך אינה מתגרשת ולכאורה קשה על הרשב"א דס"ל אפילו בהולך ספק הוא וס"ל אם אמר הבעל התקבל לה ולא אמר כמו שאמרה היא מ"מ דעת הבעל שיהיה ש"ק ולא כעיטור שהביא בסמוך א"כ איך מיישב הסוגיא שתירץ לא הולכה אקבלה כלומר כששליח אומר שהוא ש"ק אומר הבעל הולך מ"ה מגורשת ולמה היא מגורשת דהא י"ל הולך שאמר היינו זכי לה, וכאן יש עוד סברא לזה דסומך את עצמו על שאמר השליח שהוא ש"ק א"כ מסתמא אמר הבעל הולך וזכי לה ולמה מתגרשת אפילו אם בא הגט לידה וי"ל הש"ס אוקמי הברייתא כר' נתן דס"ל הולך בודאי לאו כזכי הוא אלא הרשב"א פוסק כרב דמספקא בהולך לפ"ז לרשב"א אם אמר הולך יש לומר דאינה מגורשת ותימא על רמ"א ושאר האחרוני' דסתמו דבריה' בזה:
(יב) או זכה לה: ואם אמר התקבל לה ס"ל להבעל העיטור דכוונתו לעשות אותו לש"ה כיון שלא אמר כמה שאמרה והיא א"י לעשות ש"ק בוודאי כוונתו שיהא ש"ה והרשב"א והר"ן חולקי' ע"ז וס"ל אפילו אם אמר התקבל דעתו שיהא ש"ק כמה שאמר השליח שהוא ש"ק וצ"ע ליישב הסוגיא שם לדעת העיטור מה הקשה שם מאי לאו קבלה אקבלה היינו שאמר התקבל על דיבור השליח שאמר שהוא שליח קבלה מה קושיא דהא המקבל היינו התקבל והולך קאמר ומ"ש אם אמר זכה לה נעשה הוא ש"ה כתב בפרישה לא תקשי ממ"ש אם היא עשתה לש"ק והבעל אמר זכי לה לא אמרינן דעקר השליחות קבלה כמ"ש בסעי' ו' וכאן אמרינן דעשאה אותו לש"ה ומתרץ כשאמר זכי לה היינו מה שהיא זכותה לכן שם עשתה לש"ק ממילא זכותה לעשותו לש"ק אבל כאן שעשתה אותו לש"ה זכותה לעשותו לש"ה לפ"ז יש חילוק בין לשון זכי לה לבין לשון התקבל לה ודוחק, ורש"י כתב בסוגיא זכה לה והתקבל לה כולו לשון קבלה הוא ואם אמר כן על דברי השליח שאמר שהוא ש"ק לא נתגרשה ועקר שליחתו לכן נ"ל בין אם אמר הבעל הולך לה או זכה לה או התקבל לה כולם הוי ספק גט אפי' כשבא לידה כי שמא לא התרצה להיות ש"ה וכוונת הבעל ג"כ הוא שיהיה ש"ק כמה שאמרה היא:
סעיף ט עריכה
(יג) ה"ז מגורשת: דכאן לא שייך לומר דעקר השליחות דהא אם התרצה להיות ש"ה מכ"ש שהוא מרוצה להיות ש"ק:
(יד) ואם נשרף הגט וכו': ספק מגורשת משום הבעיי' הוא אם הוא סומך על דיבור של אשתו א"כ מיד כשמגיע ליד השליח מגורשת או סומך על דיבור של השליח וה"ה לענין אם יכול לחזור ג"כ ספק הוא:
סעיף י עריכה
(טו) משהגיע לידה ה"ז מגורשת: אבל קודם לכן אין כאן שום ספק כיון דלא אמר כמה שאמרה ושליח אמר לו שהוא ש"ה מסתמ' גם דעתו על מ"ש השליח לכן יכול לחזור ג"כ כן הוא מפורש בש"ס ובלבוש כתב ספק הוא שמא התקבל והולך קאמר ואישתמט' מיניה הש"ס:
(טז) יחזור ויתננו לו לשם קבלת האשה: עיין בתשובה כתב להדי' דלא מהני מה שהוא יחזור ויתן לו דהוא א"י לעשות ש"ק ושליחות שלה כבר נתבטל כי היה דעתה בשליחתה שיקבלנו השליח במסירה הראשונ' בתורת שליחות קבלה כן הקשה בט"ז ומ"ש אבל וכו' רק שמסר וכו' משום הבעל א"י לבטל שליחות האשה אלא שאינה מתגרשת אלא ע"פ דיבורו שבשעת נתינת הגט אבל שלא בשעת נתינת הגט אין שליחות האשה מתבטל מפני דיבורו של בעל:
סעיף יא עריכה
(יז) ואח"כ יאמר וכו': אז ממ"נ מגורשת אם יכול לעשות ש"ק בכה"ג שהוא זכות שלה מגורש' מיד בקבלת השליח ואם לאו מגורשת בקבלתה והמומר אל יבטל כי הוא סבר דהיא מגורשת בקבלת השליח אבל להיפוך אם נעשה ש"ה ואח"כ ש"ק אז אם א"י לעשות ש"ק אז נתבטל גם ש"ה שהרי בטל לפנינו את ש"ה במסירתו לקבלה וכ"כ הת"ה: