בית שמואל על אבן העזר לה
סעיף א עריכה
(א) יכול לעשות שליח: ולכתחלה אין לעשות שליח לקדש סתם כמ"ש לקמן בשם תוספות ועיין ברי"ו נ"ב ח"ג נוסח שטר שליחות:
(ב) מצוה שיקדשנה בעצמו: וכן מצוה יותר שיקדש האב את בתו בעצמו ולא ע"י שליח חדושי מהרי"ט ומה שאנו אין נזהרין בזה ועושין שדוכין ואין החתן רואה הכלה משום דאינו אלא שדוכין וקודם הקידושין רואה אותה ולזה סמך בסעודה שעושים בלילה קודם החופה כדי שיראה אותה בה"י ועוד היתר כמ"ש בתו' דאנן מתי מעט ועיין דרישה:
סעיף ב עריכה
(ג) והיא מודה: כ"כ הרא"ש והטור ורי"ו וכן משמע במרדכי ועיין בירושלמי שם פליגי ומשמע שם דעיקר כר"י אפילו אם קידש בכסף נאמנים כשאין ביניהם כפירת ממון וכן משמע בתשובת מהרי"ק ואית' לקמן סי' מ"ה המשלח סבלונות ע"י שליח א' מקיל שם וכתב הטעם משום דאין מחמירים תרי חומר' א' לחוש לדעת רש"י דס"ל דסבלונות הן הקדושין והשני לחוש לדעת הסמ"ג דמחמיר אם מקדש לפני ע"א, ואם ס"ל המקדש ע"י שליח בכסף אפילו אם ליכא כפירת ממון אין העדים נאמנים א"כ הוי ג' חומר' ב' חומרו' הנ"ל וחומר' זו שקידש בכסף וכן הרמב"ם והסמ"ג לא חלקו בין אם קידש בשטר לבין אם קידש בכסף אלא הרשב"א מחמיר אם מקדש בכסף הואיל בלא הודאה שלה לא מהני העדים הוי כאלו לא קידש בפני עדים וב"ח וח"מ פסקו לחומר' אפי' אם היה מודה אינו אלא קידושי ספק לפי"ז אם נתן פטורים להשליח בשעת השליחות לא מהני דהא בח"מ סי' קכ"א הביא רק בשם יש מי שאומר דמהני, ואם הוא הולך עם השלוחים מתבאר ג"כ שם בחושן המשפט ושם פסק בהג"ה דאין נאמנים להוציא ממון א"כ הוי כאן קידושי ספק:
(ד) שטר שיש בו ש"פ: אבל לא מחמירים בזה חומר' לשמואל לחוש שמא ש"פ במקום אחר ט"ז:
(ה) ספק מקודשת: הנה בתו' ושאר פוסקים שהבאתי בסמוך מבואר דקדושין בטילים דכתיב ע"פ שנים עדים וכאן אין נאמנים על פי דיבורם ויש עליהם שבועה וכן משמע מהר"ן דאינה מקודשת מדאוריית' דהא אפי' כשהיא מודה דהקדושין באו לידה מדמה הר"ן להמקדש בלא עדים ואינה מקודשת, מיהו במ' משמע דהיא מקודשת בספק וכן כ' ברי"ו וכ"מ מה"ג ומרמב"ם אף על גב דמוטל שבועה עליהם מ"מ שבועה זו מדרבנן שבועת היסת היא ומדאוריית' אין עליהם שום שבועה, ואם א' הלך עם השליח והעיד עליו שמסר הקדושין משמע מדברי מהרי"ק שהביא הב"י דמהני ולא קשיא עליו התימא שהקשה עליו הב"י וכ"כ בט"ז ובח"מ כתב דלא מהני להרשב"א וכן מסתבר דהא כשיש הכחשת כסף ביניהם והעדים רוצים לישבע אינם נאמנים וכתבו תוספות ושאר פוסקים הטע' דכתי' ע"פ ב' עדים היינו עדים נאמני' ע"פ דיבורם וכשאינם נאמני' על פי דיבורם תו לא הוי עדים כן ה"נ כיון שאינו נאמן ע"פ דיבורו אם לא ע"פ העד המסייעו תו אין לו דין עד המעיד לפ"ז אפילו שני שלוחים וע"א מסייע להם לא הוי עדות:
סעיף ג עריכה
(ו) כדרך הודאה: לשון ריב"ש סי' קצ"ג אין כאן הודאה אלא כמספר דברים כיון דלא אמר אתם עדים וכשאמר בפני ע"א אפי' אם אמר אתה עד אין כאן הודאה דלא קפיד להודו' בפני ע"א ועיין דין זה בחושן המשפט סי' פ"א ושם פסק הודאה בפני ע"א הוי הודאה ומ"ש כאן כדרך הודאה ולא כתב שצ"ל אתם עדי משום דקי"ל אם אמר בדרך הודאה אפילו לא אמר אתם עדי הוי הודאה כמ"ש בחושן המשפט ס"ס, וכל זה איירי לענין אם רוצה לכפור אח"ז לא מהני כפירתו אחר שהודה ובח"מ כתב דהריב"ש איירי דוקא בשליח קבלה אבל בש"ה א"צ הודאה גמורה אלא כשאינו מדבר בדרך שחוק מהני ולא משמע כן מריב"ש וע"ש ועיין סי' קמ"א אם מצטרפים העד למינוי שלו ושם כתבתי מה שקשה משם לכאן:
(ז) וי"א שגם בשליחות האיש: היינו דעת הראב"ד וכתב מה שמדמה הרמב"ם שליח קידושין לשליח גירושין שאני ש"ג שגיטו מוכח עליו ש"מ דאיירי כאן דוקא בקדושי כסף אבל אם הוא שליח עם שטר קידושין א"צ עדים כיון שהשטר בידו אף על גב לקמן סי' קמ"א פסק בש"ה וגט בידו צריך עדים שאני גט הבא להתיר אף על גב הרא"ש מסופק בזה אם יש לחלק בין גט לקדושין מחמת האי סברא ע"כ לא היה מסופק אלא בש"ק אבל בש"ה לא היה מסופק דהא שם פסק בש"ה צריכין עדים וכאן משמע דפוסק כרמב"ם והיה מפקפק בשליחות האשה ש"מ ספק שלו רק בש"ק:
(ח) וי"א דאף בשליחות האשה: ז"ל הרא"ש נוכל לחלק בין גט שבא להתיר לקדושין שבאים לאסור ונשוה שליחות האיש ואשה בקידושין וגם הר"ן כ' אין הנדון דומה לראיה כלל בגט שהיא מוציאה עצמה מרשות בעלה א"א בלא עדים אבל בקדושין שהיא אסרה עצמה אם הודאת הבעל מספיק לשליחות למה לא מספיק הודאת האשה לשליח קבלת קדושין:
(ט) ואם לא היו עדים: כלומר הקדושין היו לפני עדים אלא העדים אינם לפנינו והאשה והשליח אומרים שהיה בפני עדים תופסין הקדושין של אחר אף על גב דקי"ל חזקה שליח עושה שליחתו היינו לחומרא קי"ל חזקה זו ולא לקולא אף על גב אם באים לפנינו איש ואשה בחזקת שהוא בעלה אין תופסין בה קידושין של אחר אף על גב דא"י לנו דהיא אשתו אלא מחמת החזקה דנוהגים כאיש עם אשתו אין מדמין החזקות זו לזו שם ומבואר שם אפילו שליח שהוחזק בעדים והיא יודעת דנעשה בעדים מ"מ תופסין הקדושין של אחר ולא הוי כאיש עם אשתו ולא כח"מ:
(י) ספק מקודשת: כתב בח"מ נראה דזה פשוט דאין כח ביד השליח לאסור קרובי האשה על המשלח מאחר שהוא כופר בשליחות וכל ע"א בהכחשה לאו כלום הוא רק גבי אשה דא"י להכחישו הוי ספק מקודשת וצריכה גט מספק ואסורה בקרוביו ע"כ ולכאורה נראה מ"מ אסור בקרוביה דהא מ"מ היא צריכה גט ממנו כיון דהיא ספק מקודשת כמ"ש בסי' מ"ט ואפשר כאן כופין אותו כיון דשליח קידש אותה ואמר שעשאה אותו לשליח ל"ד לע"א בעלמא האומר שקידש דלא מהני עדותו בהכחשה דשם א"צ גט וכאן צריכה גט ובח"מ כתב דמותר בקרובותיה כיון דמכחיש העד ואפשר דכוונתו כשלא נתן לה גט היינו שמתה:
(יא) וכ"נ עיקר: ובד"מ מסיים אפילו אב שקיבל קידושי בתו והיא מכחשת דלא עשאה אותו לשליח אינה מקודשת ודברים אלו העתיק מתשובת מהר"י מינץ ומכח תשו' זו הכריע כראבי' דאינה מקודשת והמעיין שם יראה דשם איירי בכפירת השליח ואינו ענין לפלוגתא זו והכרעה שהכריע לקולא צ"ע ח"מ ועיין סי' קמ"א שם פסק דהוי גט ספק משום הגט בידו אבל כאן איירי בקדושי כסף ואין לדמות למ"ש בסי' י"ז וסי' קט"ו עד מפי עד והראשון מכחישו וס"ל להרא"ש דא"צ להפסיד ממונו א"כ לקולא ג"כ א"י להכחישו שאני הכא דמעיד על עצמו דעשה אותו לשליח:
סעיף ד עריכה
(יב) שגילה דעתו: נלמד מסוגיא קדושין דף מ"ה דהקשה שם דלמא ארצויה קמיה פי' הרא"ש הבן גילה דעתו שרוצה שיקדש לו אשה זו והיינו ראיה של יש מי שאומר שהיא בסעיף אח"ז (כלומר מסוגיא זו למדו היינו כ"א לפי שיטתו ומ"ש הב"י דהרא"ש חולק על הרמ"ה אין מוכרח) ולמ"ד ש"ה צריך למנות לפני עדים צ"ל דגילה דעתו לפני עדים:
סעיף ה עריכה
(יג) ה"ז מקודשת: משמע דמקודשת בודאי וכ"מ בעובדא רבין חסידאה וכן הוא לדעת הרמ"ה בסמוך ושני דינים אלו נלמד מחד ראיה כמ"ש. והרמ"ה כתב להדיא דהיא מקודשת בודאי וכן נראה דמוכח דאל"כ מה מקשה דלמא ארצויה קמיה מנ"ל למיחש דלמא ארצויה כיון אפילו אם ארצויה קמיה אינו אלא ספק קידושין א"כ הוי ספק ספיקא אלא ע"כ קדושי ודאי הם ובזה ניחא מה שתמא מהרש"ל על הרמ"ה (שוב ראיתי דיש לדחות):
סעיף ו עריכה
(יד) והעכו"ם שאינו בן ברית ועבד וכו': כצ"ל וא"י למה פסק כאן עבד פסול ובסי' קמ"ה /קמ"א/ הביא דעת הפוסקים כשהוא ש"ה הוי ספק גט וכן הוא בקדושין כמ"ש בב"י שם, ודין זה נלמד מהקיש קידושין לגיטין כמ"ש המגיד לפ"ז ה"ה כל הפסולין המבוארים בסימן קמ"א פסולין כאן:
(טו) דשליח הראשון: הנה יש בזה ג' דעות למרדכי ס"פ המקבל יכול למנות שליח כשיש ביד השליח כסף או שטר ולמ"ש רפ"ב דקדושין בשם הק' מרדו"ש א"י למנות שליח כיון דלא נגמר הדבר דהא א"י לקדשה בע"כ שמא לא תרצה לקבל (והוי מילי ומילי לא ממסר לשליח ועב"ח) ולש"ג שם נראה דמחלק בין אם השטר קדושין בידו דאז א"י לקדשה רק בשטר זה יכול למנות שליח אחר אבל כששולח כסף שאין קפידא אם יחליף א"י למנות שליח וע' ב"ח סוף סימן זה:
(טז) השולח כתב ע"י עכו"ם כו': משמע שאין מוסר קידושין בידו אלא כותב שהוא יקדש מכספו אבל א"א לומר כן כי בגט החשש הוא הואיל הגט יוצא מיד עכו"ם ליד השליח אבל בכה"ג לכ"ע אין חשש:
(יז) מקודשת מדאוריית': משמע לדעה קמייתא אינה מקודשת מדאוריית' וליתא דהא אפילו בגט אינו אלא לכתחלה אסור וכבר העיר בזה הח"מ:
סעיף ז עריכה
(יח) אינה מקודשת: הטעם דאיכא קפיד' בדבר בהאי אתרא מרחמי ליה ולא יאמרו עליו דבר גנאי ש"ס:
סעיף ט עריכה
(יט) העושה שליח וכו': בש"ס מבואר ה"ה אם הוא אינו שלוחו אלא האומר לחבירו כשילך לשם שיקדש לו אשה וקידש לעצמו ה"ז מנהג רמאות:
(כ) ה"ז מנהג רמאות: ברמב"ם כתב פ"ח ה"א דנקרא רשע:
(כא) אם לא קידשה במעות כו': ל"ד במעות שאין מקדשין במטבע וכשמקדש במעות המשלח היינו כשיש קפיד' אם יחלוף דאז הוי גזל בידו אבל דבר שאין קפיד' ויש לשליח להחליף לא הוי גזל:
(כב) והבינה יפה: כלומר לא תימא אף על גב דכונתה היה להתקדש לשליח הוי דברים שבלב כיון שאמר בתחלה שבא לקדש להמשלח, ומ"ש לי יש לפרש לי לעשות שליח לקדשך למי ששלחתי קמ"ל אם הבינה דשליח חוזר ולי לעצמו קאמר מקודשת לשליח עיין בתו' שם והיא נאמנת לומר אם הבינה עיין באגודה פ"ק סי' י"ג ואם אמרה דלא הבינה וכוונתה היה לראשון כתב בפרישה אפשר דצריכה גט משניהם דמקודשת לא' א"א לומר דהא הוא אמר לי ולפטרה בלא גט א"א לומר דא"כ למה לא כתב הטור כאן נמי דאין כאן בית מיחוש כמ"ש בסמוך מיהו אין טעם לדבר למה צריכה גט משניהם אם לא שתאמר שלא נאמין לה במה שאמרה שלא הבינה או משום הרואים והשומעים ע"כ ומ"ש דהיא אינה נאמנת שלא הבינה לית' כמ"ש בשם האגודה והט"ז כתב כשהיא אומרת דלא הבינה א"צ גט לא מא' ולא מב' וע' בסמוך:
(כג) אבל אם טעה השליח וכו': צ"ל דהיה בידו דבר שאין קפיד' להחליף אז י"ל שמא חזר וקידש לעצמו אלא אם אומר דטעה נאמן אבל א"ל שהיה בידו דבר שיש קפיד' א"כ הוי גזל בידו ומהיכא תיתי להחמיר דצריכה גט משליח ממ"נ אינה מקודשת לשליח דאי חזר משליחתו א"כ קידש בגזל אע"כ דהיה בידו דבר שאין קפיד' או המשלח ביקש ממנו שהוא יתן משלו לקדושין אלא קשה היא מה אומרת אי אומרת שכוונתה היה לראשון אם כן איך כתב ויש מי שמחמיר להצריכה גט משליח וכבר כתבתי דהיא נאמנת ואם אמרה דכוונתה היה לשליח א"כ איך כתב אין כאן בית מיחוש משמע דהיא מקודשת לראשון בודאי ולמ"ש בפרישה כשהיא אומרת דכונתה היה לראשון צריכה היא גט משניהם משום הרואים שפיר יש לפרש דאיירי דאמרה דכוונתה היה לראשון וליש המחמיר ס"ל דשליח אינו נאמן לומר דטעה וצריכה גט משניהם ולהט"ז דלא ס"ל הסברא דצריכה גט מפני הרואים קשה כאן קושיא זו:
(כד) ונאמן השליח: משמע בלא שבועה ובאגודה כתב בשם תשובת מהר"מ דנאמן בשבועה:
(כה) דטעה: אף על גב דקי"ל דאין נאמן לומר טעיתי אלא במיגו כמ"ש בחושן המשפט וכאן ליכא מיגו צ"ל כאן איכא רגלים לדבר שטעה דהוא שליח של פלוני וחזקה שליח עושה שליחתו:
(כו) ויש מי שמחמיר: עיין בפי' מהר"מ מטיקטין בגליון מחלק בין התשובות וכתב מאן דמחמיר איירי דלא הוחזק שליחתו בב"ד או י"ל שחזר מן שליחתו אבל אם הוחזק שליחתו בב"ד אמרינן שטעה ונראה דמוכח סברא זו מש"ס מ"ש רמ"א בשם הירושלמי:
סעיף י עריכה
(כז) אינו נקרא רמאות: מ"מ אם אפשר להודיע למשלחו צריך להודיע ש"ס וכן איתא בח"מ:
סעיף יא עריכה
(כח) שחזקה שליח עושה שליחתו: היינו לחומרא אמרינן חזקה זו ולא לקולא, והא דקי"ל לענין עירוב אפילו לקולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחתו כמ"ש באורח חיים סימן ת"ט משום עירוב הוא מדרבנן כמ"ש בערובין דף ל"ב, ובט"ז כתב בזה מתורץ למה לא אמרינן ספק ספיקא שמא לא קידש את"ל קידש שמא לא זו היא שקידש ולית' דהא הוי ספק ספיקא א' בגופו ואחד בתערובת ולא מהני ספק ספיקא כזה בא"ד:
(כט) שהן ערוה עמה: היינו ערוה דאורייתא ולא שניה וכ"כ רש"י בנזיר דף י"ד דאסור בז' נשים כמ"ש בסימן ט"ז וכן בפרישה וח"מ ולא כט"ז:
(ל) וכן אם באו הקרובות ואמרו: הטעם דאסור בכל הנשים אף על גב דליכא כאן חזקה גמורה דהא אין ביד השליח לקדש אותה בע"כ כתבו תוס' הטעם הוא משום קנס הואיל עשה שליח לקדש אשה סתם ולא פירש איזה אשה יקדש לו לכן קטנה שהלך אביה למ"י לא חיישינן שמא אביה קיבל קידושין לה, והרמב"ן כתב דאסור בכל הנשים ע"פ הדין משום חזקה שליח עושה שליחתו והא דקטנה שהלך אביה למ"י מותרת ולא חיישי' שמא אביה קידש אותה משום דיש לה חזקת פנויה אבל איש זה אסור בכל הנשים משו' קרובתה שמא קידש אמה או אחותה וחזקת קרובתה לא מהני לזו ואם אמרו הקרובים דאינה מקודשת תלי' נמי פלוגתא זו להרמב"ן מהני ולשיטה ראשונה לא מהני אמירה שלהן משום קנס ונ"מ בפלוגתא זו אם קידש אשה שיש לה בת או אם או אחות לשיטות תוס' הוי קידושין גמורים ולרמב"ן אמרינן חזקה שליח עושה שליחתו והוי ס"ק שמא קידש אחותה או בתה או אמה:
(לא) וי"ח: הרב רמ"א מדייק כן בד"מ משיטות תוס' דס"ל דאסור בכל הנשים משום קנס א"כ כשצוה לקדש אשה פלונית דאינו חייב קנס מותר בקרובתו וליתא דע"כ לא כתבו תוס' זאת אלא לאסור בכל הנשים אז אינו אסור אלא מצד הקנס אבל אם צוה לקדש אשה פלוני' ויש ספק שמא השליח קידש אותה אסור בקרובותי' ע"פ הדין וכבר קדמוני בזה הח"מ וכ"כ בט"ז אם צוה לקדש אשה פלוני' והיא אומרת דלא קידש אותה נאמנת אפילו לשיטות תוס' דאמירה לא מהני היינו משום קנס אבל בכה"ג דלא שייך קנס מהני אמירה שלה וכן הוא דעת הח"מ:
סעיף טו עריכה
(לב) לא הוחזק: דין זה נובע מירושלמי דתניא שם לא הוחזק השליח והוא אמר וכו' ופי' הרמב"ם לשיטות דס"ל יכול לעשות שליח הולכה בלא עדים דאיירי דעשה אותו בלא עדים ואז לא סמכה דעתה לפיכך כשאמרה א"י אמרינן חזקה לשני והראב"ד ס"ל דצריך לעשות השליח לפני עדים ע"כ איירי כאן דעשאו בפני עדים אלא לא הוחזק היינו דאין מפורסם שליחתו בעיר זו אבל אם מפורסם שהוא שליחו אין מעיז לחזור, עוד כתב הראב"ד דאיירי דאמר לה שהוא שליחו ואח"כ קידש אותה סתם ואמר נתכוונתי לקדש אותה לי והיא אומרת להמשלח נתכוונתי והר"ן חולק ע"ז וס"ל אם אין מעשיו מוכיחים דקידש לעצמו אמרינן מסתמא להמשלח קידש ומ"ש לעצמי נתכוונתי הוי דברים שבלב אלא איירי שקידש אותה לפני עדים והם אין זוכרים למי שנתקדשה ונראה גם תוס' והרא"ש חולקים על הראב"ד דהא כתבו אפילו אם אמר הרי את מקודשת לי אם לא הבינו יפה אמרינן דמקודשת להמשלח מכ"ש אם מקדש סתם:
(לג) והוא אומר לא קדשתיך: אף על גב המשלח אינו טוען מ"מ השליח שהוא כמותו אומר שחזר וביטל שליחתו אפילו לדעת הפוסקים דס"ל אם המשלח אמר דלא עשאו שליח מ"מ היא ספק מקודשת וכתבתי דהוא אסור בקרובותיה דשם השליח קדשה להמשלח לפני עדים אבל כאן השליח אומר דלא קידש אותה להמשלח:
(לד) אמרה איני יודעת וכו': חזקה לשני דהשני כאן וטוען ברי והראשון אינו לפנינו ולא הוחזק שליחתו ומ"ש א"י היינו לפי הפירושים שכתבתי בסמוך:
(לה) חזקה לראשון: אף על גב השליח עומד וצווח לעצמי קדשתי אין כח ביד השליח להתיר קרובי האשה להמשלח כיון שהוחזק בעדים מסתמא עושה שליחתו אם לא חזר בפני עדים, ומ"ש השליח אסור בקרובתה משום השליח יכול לעשות לעצמו חתיכא דאסורא:
(לו) שניהם נותנים גט וכו': דשקולים הם זה טוען ברי ושליחות הראשון הוחזק:
(לז) דאף אם הוחזק וכו': לכאורה דברי הג"ה זו תמוה מ"ש ואינה מקודשת לראשון א"ל פירושו דהראשון מותר בקרובותה הא בסמוך כתב אפילו לא הוחזק בעדים הראשון אסור בקרובתה ואם אתי לאשמועינן דאפילו השני אסור בקרובתה הא אף לדיעה קמייתא אסור הב' בקרובתה כמ"ש בהג"ה בסמוך וכן הק' בח"מ וכלל תירוצו הוא די"ח אלו סוברים דאין חילוק בין הוחזק ובין לא הוחזק ולעולם שניהם שוין או שהראשון אסור בקרובתה או שמותר ואין ל' הרא"ש ול' הג"ה זו סובלים פי' זה, ויותר נראה לדיע' קמיית' כשהוחזק בעדים אמרינן חזקה לראשון והיא מקודשת בודאי לראשון ומותרת לו בלא גט מהב' והב' אסור בקרובתה כמו האומר לאשה קדשתיך כמ"ש בסימן מ"ח אבל גט א"צ ממנו, וי"א ס"ל דאסורה בלא גט מהב', שוב ראיתי בפרישה שכתב פי' של ח"מ ופי' שלי והסכים עם פי' שלי, מיהו מ"ש לדעת הרמב"ם ואם קדשה אחר או השליח אח"כ אין הקדושין תופסין ע"ז השיג הרא"ש ל"ד דהא איירי בקדשה לפני עדים א"כ היא מקודש' בודאי להמשלח או לשליח וקידושין של אחר אח"כ לכ"ע אין תופסין בה ובריש' כשלא הוחזק השליחות בעדים מ"מ אסורה לאחר דהא היא מקודשת בודאי והראשון ג"כ אסור בה בלא גט משליח דהא הראשון מותר בקרובתה משום דאמרינן השליח חזר משליחתו ולעצמו קידש א"כ היא מקודשת להשליח ומ"ש בריש' היא מותרת בקרוביו של השליח ע"כ איירי כשגירש אותה המשלח:
(לח) מיהו אם אח"כ חזר וכו': וע' בהגמר' דפי' הירו' הנ"ל לענין אם חזר אח"כ היינו אם לא הוחזק ואמר לעצמי קדשתי' אסור בקרובתה אפי' שחוזר אח"כ ואומר טעיתי ונזכרתי שקדשתיה לשלוחו מ"מ אסור בקרובתה כיון דלא הוחזק שליחתו בעדים אפשר שחזר משליחתו וקידש לעצמו אבל אם הוחזק שליחתו בעדים ואמר לעצמי קדשתיה ואח"כ חזר ואמר טעיתי נאמן הואיל הוחזק בעדים אז מסייע חזקה שליח עושה שליחתו למה שחוזר:
(לט) המשלח אסור בקרובותיה: אפילו לא הוחזק בעדים כיון דאומר דעשה שליחתו וחזקה שליח עושה שליחתו מסייע ליה וכ"כ בח"מ: