ביאור:תוספתא/תרומות/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת תרומות פרק רביעי

עריכה

תרומה מן היפה

עריכה
(א)
התורם והמעשר בשבת, בין בשוגג בין במזיד, מעשרותיו מעשרות


ראו משנה ב, ג. וראו גם תוספתא ביצה ד, ד. האיסור לתרום ולעשר ולהטביל בשבת הוא מדרבנן.



והמטביל כלים בשבת, בין בשוגג בין במזיד, עלו לו ידי טבילה.

(ב)
תורמין חטין על הפת, אבל לא הפת על חטין אלא לפי חשבון


ראו משנה ב, ד. ת"ק כאן כנראה מושע מבית שמאי, לעיל ב, ד, שחלקו על ההיתר לתרום ממין תאנים וממין חיטים על משנהו.
וראו ביכורים ג, ג, שהתאנים יפות למראה מהגרוגרות.
יתכן שרשב"ג חולק על ר' יהודה, ויתכן שגם ר' יהודה מודה שאם רצה יכול לתרום מהמתקיים כשאין כהן.



אבל לא תאנים על הגרוגרות במדה ולא גרוגרות על תאנים במניין
רשב"ג אומר: סלי תאנים וסלי גרוגרות - כולן שוין. תורמין ומעשרין מזה ע"ז
א"ר ישמעאל בר' יוסי: אבא היה נוטל י' גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה.

(ג)

תורמין גלופסין על זיתי שמן, ולא זיתי שמן על הקלופסין זיתי מאכל

ר' יהודה אומר אף זיתי שמן על הקלופסין


ראו משנה ב, ו. שם מובאת דעה הפוכה מזו של ת"ק כאן. הקלופסין ויין צלול מתקיימים יותר, וזיתי שמן ויין שאינו צלול (אבל שאינו בשמריו) יפים יותר.



תורמין יין צלול על שאינו צלול, ולא שאינו צלול על הצלול
ר' יהודה אומר אף שאינו צלול על הצלול, ובלבד שיתרום מן היפה.

(ד)
תורמין יין שאינו מבושל על המבושל, ולא המבושל על שאינו מבושל


עיין במשנה הנ"ל. ר' יהודה בדעה שיין מבושל הוא בריה אחרת (ראו בסוף הברייתא), למרות שהוא משתמר היטב.



רשב"ג אומר אף המבושל על שאינו מבושל.
וכן היה רשב"ג אומר: יין מבושל אין בו משום גלוי, ואין בו משום יין נסך.

(ה)

ירק שדרכו להשתמר יום א' - תורמין עליו יום א'. שני ימים - תורמין עליו שני ימים

ג' ימים - תורמין עליו ג' ימים


ראו משנה ג, א. ר' יוסי בדעה שאיו צריך לחזור ולתרום אלא רק להוסיף מהחלק שאינו מר.



הקשואין והדלועין והטרכסמין ותרדין סלק, שדרכן להשתמר יום אחד - תורמין עליהן יום אחד
החזרין חזרת והכרישין והלפת והכרוב, שדרכן להשתמר שני ימים - תורמין עליהן שני ימים
הקפלוטות והמלפפות, שדרכן להשתמר שלשה ימים - תורמין עליהן ג' ימים
זה הכלל כל שנשמר - תורמין עליו.
ר' נחמיה אומר: לא יתרום מן התותים שאינם מתקיימים אפילו יום שליקט בשחרית על תותים שליקט בין הערבים
רבי יוסי אומר: אין לך מר בקישות אלא הפנימי שבה. הרי זה מוסיף על חיצון שבה ותורם.

תרומה ויחזור ויתרום

עריכה
(ו)
התורם את הבור ונמצא מגולה, אבטיח ונמצא נקור - תרומה ויחזור ויתרום


בור מגולה ואבטיח נקור ע"י נחש, למרות שלא ראו את הנחש, נחשבו סכנה ואסורים לשימוש, וראו משנה ח, ד.



ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו: תורמין יין על חומץ, ואין תורמין חומץ על יין אלא לפי חשבון. ערכו

(ז)
התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ

אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה - אינה תרומה; ואם משתרמה החמיצה - הרי זו תרומה
ספק - תרומה ויחזור ויתרום, דברי רבי
שר' אומר: יין וחומץ - שני מינין; וחכ"א: מין אחד.

(ח)

היה בלבו לתרום יין על יין, וחומץ על חומץ; מה שבידו חומץ – החומץ תורם ויחזור ויתרום את היין;

מה שבידו יין - היין תורם ויחזור ויתרום את החומץ


אם תרם למעשה רק יין – צריך לתרום גם חומץ וההפך.
אם חשב שתרם יין ואחרי כמה ימים התברר שהחבית מלאה חומץ, תוך 3 ימים מהתרומה מניחים שתרם בטעות חומץ; אבל אם עברו יותר ימים – כנראה היין החמיץ אחרי שתרם ממנו. וראו דעות נוספות בגיטין ג, ח, ובתוספתא שם.
יין טרי הוא יין עד 40 יום, ולכן אם היין טרי ועברו פחות מ40 יום, ובחבית יש חומץ - מניחים שלא היה מדובר ביין מההתחלה.



היה בודק את החבית להיות מפריש עליה והולך, ונמצאת של חומץ
עד שלשה ימים ודאי, מכאן ואילך ספק
אבל יין מגיתו - מפרישין עליה בחזקת שהוא יין כל ארבעים יום.

קריאת שם

עריכה
(ט)
האומר "תרומת הכרי הזה בצפונו" - מחציו כלפי צפון מדומע, דברי רבי


ראו משנה ג, ה.
אם לא דייק בקריאת השם, רבי סובר שחצי הכרי מדומע; חכמים סוברים שמדומע מהמרכז עד הצפון במשולש העליון של X, ורשב"ג רואה את קריאת השם כתקינה ומתיחסת לצפון של צפון הכרי.



וחכ"א: עושה אותו כמין X. רשב"ג אומר: נוטל את התרומה בצפון צפונו.

(י)
המקדים תרומה לבכורים, מעשר ראשון לתרומה, ומעשר שני לראשון


ראו משנה ג, ו, וכן מכילתא כספא יט, על פס' כח.
הברייתא מוסיפה על המשנה שעדיין אסור לאכול עד שיתן את כל התרו"מ.



אע"פ שעובר בלא תעשה - מה שעשה עשוי.
שני לא יאכל עד שיוציא עליו ראשון, ראשון לא יאכל עד שיוציא עליו תרומה
אין תרומה מעכבת את הבכורים
כיוצא בו העושה עסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה
מה שעשה עשוי.
חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ותרומה לא תאכל עד שיוציא עליה חלה.

(יא)

היה הולך להפריש תרומה, בשעת הפרשתו אמר "הרי זה מעשר ראשון" - הרי זה מעשר ראשון

היה הולך להפריש מעשר ראשון, בשעת הפרשתו אמר "הרי זה מעשר שני" - ה"ז מעשר שני


ראו משנה ג, ח. הברייתא מפרשת את דבריו כך שיהיה להם תוקף, אם אפשר. אבל גם היא מודה שפליטת פה אינה כלום.



היה הולך להפריש מעשר שני, בשעת הפרשתו אמר "הרי זה מעשר עני" – הרי זה מעשר עני כלומר צדקה
נתכוין לומר "מעשר שני" ואמר "מעשר עני", "מעשר עני" ואמר "מעשר ראשון" - לא אמר כלום
"מעשר עני" בשנת מעשר עני ואמר "מעשר שני" – דבריו קיימים שהתכוון מעשר עני, שהוא שני לראשון
ר"י אומר: אם לשום מעשר עני מתכוין - לא אמר כלום. אי משום שני לראשון - דבריו קיימין.

תרומת הגוי

עריכה
(יב)
נכרי שתרם - תרומתו תרומה. בד"א? על הגורן


ראו משנה ג, ט. ההפרשה שעשה הגוי אינה עושה אותו חבר.



הפריש תרומה ונתנה לכהן, מעשר ראשון ונתנו ללוי, מעשר עני ונתנו לעני - פירותיו מתוקנות
המכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מקולקלין שמא עירבב בהם טבל
ישראל החשוד, שמכניס פירותיו לתוך ביתו פירותיו מתוקנין
הכותי כנכרי, דברי רבי. רשב"ג אומר: הכותי כישראל.

(יג)
נכרי שהפריש בכור, פטר חמור, וחלה - מודיעין אותו שאינו חייב


ראו ספרי דברים קכד.
רשב"ג מאמין לגוי בהפרשת התרומה והמעשר. רבי חושד שמא ערבב בו טבל.
גם רשב"ג אינו מאמין לגוי שהמע"ש פדוי, אבל אם ביקש לפדותו – פודים אותו. כך גם דינו של ישראל החשוד.



עובדין בו וגוזזין אותו דווקא ואח"כ מקבלין הימנו. כהקדש וחלה נאכלת לזרים.
הוציא תרומה מתוך ביתו לא מהגורן נוהג בהן טבל ותרומה, ספק תרומה ספק טבל דברי רבי
רשב"ג אומר: אין נוהג בה אלא תרומה גדולה בלבד
הוציא מעשר ראשון מתוך ביתו נוהג בו טבל ומעשר ראשון, דברי רבי
רשב"ג אומר אין נוהג בו אלא מעשר בלבד
הוציא מעשר שני מביתו, אמר "פדוי הוא" - לא אמר כלום
"פדאוהו לכם" נוהג בו טבל ומעשר שני, דברי רבי
רשב"ג אומר: אין נוהג בו אלא מעשר שני בלבד
ישראל החשוד והוציא מעשר שני מתוך ביתו, ואמר "פדוי הוא" - לא אמר כלום
"פדאוהו לי" ו"פדאוהו לכם" - דבריו קיימין. והכותי כנכרי, דברי ר'. רשב"ג אומר: כותי כישראל. ובהקשר זה גם גוי כישראל

(יד)

כותי שתרם ונתנה לכהן לכהן שלו, כלומר לכותי - תרומתו תרומה. רשב"א אומר: תרומה, ויחזור ויתרום
אמרו לו: מה נשתנה זו מכהן שתרם ונתנה לפני בהמתו?
אמר להם: הפרשה היא זו, שזו נתרמה בקדושה וזו לא נתרמה בקדושה.

(טו)
היתה לו ערמה מודדת, מדודה רצה לעשותה תרומה על מקום אחר - עושה


ראו משנה ד, א, וכן אבות א, טז: תרומה יש להפריש דווקא מאומד, ומעשרות – דווקא במדידה. כאן מדובר על הגבולות.



נטלה תרומתה, אם רצה לעשות אותה מעשר ראשון על מקום אחר שאינו מדוד, וימדוד אותו אחר כך - עושה
ניטל מעשר ראשון, רצה לעשות אותו מעשר שני על מקום אחר - עושה
רצה לעשות אותה מעשר עני על מקום אחר - עושה
ואם אמר "הריני תורם, ומחשב
אם תעלה בידי אחד מששים - תרומתי תרומה, ואם לאו - אין תרומתי תרומה"
תרם ועלה בידו אחד מששים - תרומתו תרומה, אלא שתרם במדה.