פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת יוֹם טוֹב (בֵּיצָה) פֶּרֶק רְבִיעִיעריכה

מוקצה וגזירות חכמים ביו"טעריכה

(א)

הָאוֹכֵל תְּאֵנִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְהוֹתִיר וְהֶעֱלָן לְרֹאשׁ הַגַּג לַעֲשׂוֹתָן גְּרוֹגָרוֹת,

לֹא יֹאכַל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.


למרות שהתאנים והענבים עדיין ראויים לאכילה, לא יאכל מהם ביו"ט כי העלה אותם לגג ודחה אותם משימוש מיידי.



הָאוֹכֵל עֲנָבִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְהוֹתִיר וְהֶעֱלָן לְרֹאשׁ הַגַּג לַעֲשׂוֹתָן צִמּוּקִין,
לֹא יֹאכַל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.

(ב)

סוֹכֵי ענפי תְאֵנָה וּבָהֶן תְּאֵנִים, מְכַבְּדוֹת, וּבָהֶן תְּמָרִים,

הִכְנִיסָן לָעֵצִים - אֵין אוֹכֵל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב,


למרות שהכניס אותם, לא התכוון לאכול מהם.



לְמַאֲכַל בְּהֵמָה - אוֹכֵל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב.

(ג)
מַתְחִילִין בָּאוֹצָר תְּחִלָּה, וּמַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב.


ראו משנה ה, א: התירו להציל פירות שירד עליהם גשם, אבל רק בדרך שמונעת מאמץ.



אֵין מְשַׁלְשְׁלִין אוֹתָן דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת, אֲבָל מוֹרִידִין אוֹתָן דֶּרֶךְ סֻלָּמוֹת.

(ד)
אַרְבַּע רָשֻׁיּוֹת וְאַרְבַּע מִצְווֹת הֵן:


ארבע קבוצות איסורים בענייני רשות ובענייני מצווה: מלאכה גמורה (אורג שני חוטים, כותב שתי אותות), חצי שיעור (אורג חוט אחד, כותב אות אחת), מעשה הדומה למלאכה (עולה באילן... מרקד) והעברת בעלות (דן... מגביה תרו"מ).
המסר העיקרי הוא שאפילו מצוות נאסרו ע"י חכמים.
הניסוח של הגדרת מלאכה גמורה, כאן ולעיל ג, יח, אינו מזכיר מזיד בשבת, אלא רק ביו"ט. נראה שלא היו מחמירים בעניין זה למעשה.
רשימת השבות ביו"ט ובשבת ראו גם משנה ה, ב.
לעניין דעת ר' אליעזר בחצי שיעור ראו שבת יג, א.
באיסורי השבות אין הבחנה בין רשות למצווה, אבל ראו למשל סוכה ב, ג. כמובן הסיפוק, הטיפוח והריקוד יתכנו במצבים של רשות או מצווה.
העברת הבעלות חלה בדיעבד, למרות שאין לעשות כך לכתחילה.



הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, בֵּין בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, בֵּין בְּבִגְדֵי הֶדְיוֹט.
וְהַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתוֹת, בֵּין בְּכִתְבֵי קֹדֶשׁ, בֵּין בְּכִתְבֵי הֶדְיוֹט,
בַּשַּׁבָּת בשוגג - חַיָּב חַטָּאת, בְּיוֹם טוֹב במזיד - לוֹקֶה אַרְבָּעִים.
הָאוֹרֵג חוּט אֶחָד, בֵּין בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ, בֵּין בְּבִגְדֵי הֶדְיוֹט.
וְהַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת, בֵּין בְּכִתְבֵי קֹדֶשׁ, בֵּין בְּכִתְבֵי הֶדְיוֹט,
בַּשַּׁבָּת, חַיָּב חַטָּאת, בְּיוֹם טוֹב, לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים. דִּבְרֵי רַבִּי לִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין בַּשַּׁבָּת, בֵּין בְּיוֹם טוֹב אֵין חַיָּב, בחצי שיעור אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת.
אֵלּוּ הֵן מִשֵּׁם שְׁבוּת וגם בהם יש סיטואציות של רשות או של מצווה
לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
וְלֹא מְסַפְּקִין, כף על ירך וְלֹא מְטַפְּחִין, מוחאים כפיים וְלֹא מְרַקְּדִין.
וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת איסורי העברת בעלות לֹא דָּנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין,
וְלֹא מְגָרְשִׁין, וְלֹא מְמָאֲנִין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין.
וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה: לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין,
וְלֹא מַחְרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.
כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב, וְקַל וָחֹמֶר בַּשַּׁבָּת.
וְאֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד.
כֻּלָּם שֶׁעֲשָׂאוּם יִשְׂרָאֵל, בֵּין אֲנוּסִין, בֵּין שׁוֹגְגִין, בֵּין מְזִידִין, בֵּין מֻטְעִין,
מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי בַּשַּׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

טלטול מחוץ לתחום ביו"טעריכה

(ה)
הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים.


ראו משנה ה, ג.
הברייתא מסבירה מהו "מקום שהולכים": החיתוך של המקומות שכל אחד יכול ללכת, גם אם המשמעות היא שאין להזיז את הכלי ממקומו.



הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֶה, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו.
כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו.
וְשֶׁאֵינָן מְיֻחָדִין - לְמָקוֹם שֶׁכֻּלָּן הוֹלְכִין,
מְהַלֵּךְ בַּצָּפוֹן כְּרַגְלוֹ מִשֶּׁל זֶה בַּדָּרוֹם; בַּדָּרוֹם, כְּרַגְלוֹ מִשֶּׁל זֶה בַּצָּפוֹן.
אִם מָצְעוּ אֶת הַתְּחוּם - אַל יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.

(ו)

חֲמוֹר - כְּרַגְלֵי חַמָּר. פָּרָה - כְּרַגְלֵי אִכָּר. בְּהֵמָה - כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה.

רַבִּי דּוֹסָה אוֹמֵר: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה - כָּרוֹעֶה,


ר' דוסא חולק על המשנה ה, ג וקובע שאם קנה בהמה מעיו"ט, ומסר אותה לרועה ביו"ט – הבהמה כרגלי הרועה, כי לשם כך קנה אותה בעל הבית.
אם קנה בהמה לשחיטה ולאכילה בעיו"ט, גם אם משך אותה ביו"ט – היא כרגלי הקונה.
אם קנו בשותפות מעיו"ט – החלוק כרגלי שניהם.
לגבי התבלין ראו משנה ה, ד.



אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ עָלֶיהָ לָרוֹעֶה - הֲרֵי הִיא כְרַגְלֵי הָרוֹעֶה.
הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ,
מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַלּוֹקֵחַ, בְּיוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַמּוֹכֵר.
הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר מִן הַטַּבָּח,
מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַלּוֹקֵחַ, בְּיוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַמּוֹכֵר.
הַשּׁוֹאֵל חָלוּק מֵחֲבֵרוֹ,
מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל, בְּיוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל.
שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ חָלוּק אֶחָד,
אֶחָד לֵילֵךְ בּוֹ שַׁחְרִית לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאֶחָד לֵילֵךְ בּוֹ לַסְּעוֹדָה, של הצהריים
מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל, בְּיוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל.
הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תַּבְלִין, מַיִם וּמֶלַח,
מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל, בְּיוֹם טוֹב - כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאֶלֶת.
נְתָנָתַן לְעִסָּתָהּ - הֲרֵי הִיא כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן.
רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁנִּבְלָעִין בָּעִסָּה.

(ז)
הַגַּחֶלֶת - כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְהַשַּׁלְהֶבֶת - כְּכָל מָקוֹם.


ראו משנה ה, ה.
כאן נוספו על המשנה עניין ע"ז, נדרי הנאה וברכת הנר. וראו ברכות ח, ו, שנאסרה ברכה על נר של ע"ז, וכאן נאמר שהברכה היא על השלהבת, והיא מותרת!
וראו תוספתא שבת י, ג, שאסרו גם להוציא שלהבת.



חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בַגַּחֶלֶת:
גַּחֶלֶת שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ - מוֹעֲלִין בָּהּ, שַׁלְהֶבֶת - לֹא נֶהְנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
גַּחֶלֶת שֶׁלַּעֲבוֹדָה זָרָה - אֲסוּרָה, שַׁלְהֶבֶת - מֻתֶּרֶת.
הַמּוֹצִיא גַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים - חַיָּב, שַׁלְהֶבֶת - פָּטוּר.
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ - אָסוּר בְּגַחַלְתּוֹ וּמֻתָּר בְּשַׁלְהַבְתּוֹ.
מְבָרְכִין עַל הַשַּׁלְהֶבֶת, וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַגַּחֶלֶת.

(ח)
בּוֹר שֶׁלִּשְׁנֵי שְׁבָטִים - יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.


ראו משנה ה, ה.
הברייתא כר' יוחנן בן נורי שגם חפצי הפקר קונים שביתה, אבל המשנה אינה סוברת כך אלא שהמים כרגלי הממלא.
ר' יוחנן בן נורי מחמיר גם בבור מים ששני תחומים עשויים לשאוב ממנו ולהוביל את מימיו, ודורש לעשות לו מחיצה. אבל במים זורמים, כגון מעיין או נהר – הוא מודה שהם הפקר ואינם קונים שביתה.



בּוֹר שֶׁלִּשְׁנֵי תְּחוּמִין, אֵין מְמַלִּין מִמֶּנּוּ בַּשַּׁבָּת,
אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים.
הַנְּהָרוֹת וְהַמַּעְיָנוֹת הַמּוֹשְׁכִין, הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי כָל אָדָם.

(ט)

מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר לָבֹא אֶצְלוֹ,

לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּרוֹתָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רַגְלָיו מְעֹרָבוֹת לְשָׁם.

וְאִם יֵשׁ שָׁם אֶפִּטְרוֹפּוֹס - מְבִיאִין עַל פִּי אֶפִּטְרוֹפּוֹס.

(י)
מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִין, לֹא יוֹלִיכוּ בְּיָדָן מָנוֹת,


ראו משנה ה, ז. הברייתא מקילה ומתירה להוליך כמות מוגבלת של מזון, ורשב"ג מתיר גם יותר במקום שנהגו, כי האורחים ידעו מעיו"ט שיקבלו מאכלים לביתם.
הוא מתיר לאורחים להביא גם את בניהם הקטנים, אם הדבר נהוג במקום, ואין בדבר משום גזל. אבל בניו של בעל הבית אינם מקבלים מנות מהאורחים.
בסוף הברייתא עוסקים בשטיפת הכלים אחרי הסעודה.



אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
מַה הֵן מוֹלִיכִין מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה?
חֲתִכָּה של בשר וּגְלוּסְקָה כיכר לחם חתים עגולה וּבֵיצָה מְתֻבֶּלֶת.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְחַלֵּק אֱגוֹזִין וְקָלִיּוֹת בִּטְרוּלָּס trulla: כף, מצקת - יוֹלִיכוּ.
בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים - מוֹלִיכָן עִמּוֹ לְבֵית הָאֵבֶל,
וּלְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וּלְבֵית הַשִּׂמְחָה - בַּמָּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ.
לֹא יִתֵּן אָדָם מִמָּנָתוֹ לִבְנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, מִשֵּׁם אֵיבָה.
אֵין חָפִין וְאֵין מִתְגָּרְרִין חופפים שער בַּנֶּתֶר בְּיוֹם טוֹב,
וְאֵין שָׁפִין כְּלִי כֶּסֶף בִּקְרֵטִיקוֹן, krētukón: אדמה לבנה מן האי קרטי
וְאֵין מַדִּיחִין אֶת הַכֵּלִים בַּנֶּתֶר, אֲבָל מַדִּיחִין אוֹתָן בַּמֶּלַח וּבַמֻּרְסָן קליפת גרעיני החיטה בַּשַּׁבָּת,
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

(יא)

אֵילוּ הֵן "מִדְבָּרִיּוֹת" (ביצה ה, ז)? - אֵלּוּ הַיּוֹצְאוֹת בַּפֶּסַח וְנִכְנָסוֹת בִּרְבֵיעָה.

"בַּיָּתוֹת"? - אֵלּוּ שֶׁלָּנוּ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם.


ראו משנה ה, ז, הפוסקת כת"ק.



רַבִּי אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ הַיּוֹצְאוֹת חוּץ לַתְּחוּם,
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם אֶלָּא מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, מֻתָּר לִשְׁחֹט מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב.
אֵילוּ הֵן "מִדְבָּרִיּוֹת"? - הָרוֹעוֹת בָּאֲפָר מקום מרעה לְעוֹלָם.

סליקא מסכתא