ביאור:תוספתא/סנהדרין/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת סנהדרין פרק שמיני עריכה

מבנה הסנהדרין עריכה

(א)

כל סנהדרין שיש בה שנים יודעים לדבר, בשפה זרה וכולם ראוין לשמוע - ראוים לעשות סנהדרין
ג' שיודעים לדבר – בינונית; ארבעה - חכמה

סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהו רואין זה את זה


התנאי למינוי חכמים לסנהדרין הוא ידיעת השפות הזרות. אין תנאי של ידיעת התורה!
וראו משנה ד, ג-ד. פירוט.
"הקודם את חבירו" – ביטוי שאול מיומא ב, א.



הנשיא יושב באמצע וזקנים יושבים מימינו ושמאלו
אמר ר' אלעזר בר' צדוק כשהיה רבן גמליאל יושב בב"ד ביבנה, אבא יושב בימינו וזקנים משמאלו
מפני מה אחד יושב מימינו של זקן? מפני כבודו של זקן
שלש שורות של תלמידי חכמים יושבים לפניהם
גדולים בראשונה, ושניים בשניה ושלישים בשלישית
מכאן ואילך לא היה שם סדר, אלא כל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות זכה
שוטרי הדיינים והנדון והעדים זוממיהם וזוממי זוממיהם עומדין משורה החיצונה ולעם
ולא היו צריכים לידע איזהו נדון, מפני שמעמידים אותו שני לעד הראשון.

האיום על עדי נפשות עריכה

(ב)
כיצד אומר? שמא תאמר: ראינוהו שרץ אחר חברו וסייף בידו


ראו משנה ד, ה, הרחבה של "מאיימים עליהם".
בסיפור של שמעון בן שטח נראה שהבעיה היא שהוא היה לבדו, ולא בגלל שהעדות נסיבתית, אבל התוספתא מפרשת כך כנראה כדי שלא להרוג את הנידון, ראו מכות א, י. וראו גם מכילתא כספא כ לפס' ז, שם יהודה בן טבאי הוא שמצא את הרוצח בחורבה. לפי הסיפור הקב"ה אחראי לחיסול הפושעים, ולא הסנהדרין.



נכנס מפניו לחנות - נכנס אחריו לחנות
ונכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג, וסייף ביד הרוצח ומטונף דם
שמא תאמרו: אם לאו, מי הרגו?
אמר שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו וסייף בידו
נכנס מפניו לחורבה ונכנס אחריו ונכנסתי אחריו
ומצאתיהו הרוג והסייף ביד הרוצח והטיף דם
נמתי לו: רשע! מי הרגו לזה? אראה בנחמה, אם לא או אני או אתה הרגנוהו!
אבל מה אעשה לך דאין דינך מסור בידי
שהרי אמרה תורה (דברים יז ו) על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יומת המת
אלא יודע מחשבות - הוא יפרע מאותו האיש! לא זז משם עד שנשכו נחש ומת.

דרשות על בריאת האדם עריכה

(ג)
אדם נברא יחידי בעולם. ולמה נברא יחידי בעולם?


ראו משנה ד, ה.
שלוש הדרשות הראשונות דומות לדרשה מס' 2 שם. הרביעית דומה לדרשה 4.
הביטוי "אנו בניו של צדיק" מופיע כאן כביטוי שלילי,למרות שבתפילה אנו חוזרים ומזכירים זכות אבות.
איוב לח עוסק גם כפשטו בגדולתו של הקב"ה.



שלא יהו צדיקים אומרים אנו בניו של צדיק, ושלא יהו רשעים אומרים אנו בניו של רשע
ד"א: למה נברא יחידי? שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו
ומה עכשיו, שנברא יחידי, מתגרות זו בזו - אילו נברא שנים על אחת כמה וכמה
ד"א: למה נברא יחידי? מפני הגזלנין והחמסנין
ומה עכשיו, שנברא יחידי, גזלנין וחמסנין; אילו נברא שנים על אחת כמה וכמה
דבר אחר: למה נברא יחידי? להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה
שבחותם אחד ברא את כל העולם כולו, ומחותם אחד יצאו חותמות הרבה
שנאמר (איוב לח יד) תתהפך כחומר חותם וגו'
מפני מה אין פרצופותיהן דומות זו לזו? מפני הרמאים
שלא יהא כל אחד ואחד קופץ בתוך שדה חבירו ובא על אשת איש
שנאמר (שם פס' טו) וימנע מרשעים אורם וגו'
רבי מאיר אומר שינה מקום מראה פנים דעת וקול
מראה פנים ודעת מפני החמסנין והגזלנין, קול מפני הערוה.

(ד)
אדם נברא בע"ש. ולמה נברא באחרונה?


עוד דרשות על בריאת האדם. הראשונה מקטינה את ערכו והאחרות מעלות אותו, וראו בראשית רבה ח א.
סעודה בליל שבת ותשמיש המיטה אחריה נחשבו לחלק מליל השבת, וראו גם חולין פד א, ב"ק פב א.



שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו: יתוש קדמך במעשה בראשית
דבר אחר: כדי שיכנס למצוה פרו ורבו מיד
דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה של ליל שבת מיד
משלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שבנה פלטרין וחצבה והתקין סעודה
ואח"כ זימן האורחים. וכה"א: (משלי ט א) חכמת נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה
חכמת נשים בנתה ביתה - זהו מלך מלכי המלכים הקב"ה שבנה כל העולם כולו בחכמה
חצבה עמודיה שבעה - אלו ז' ימי בראשית
(שם פס' ב) טבחה טבחה מסכה יינה - אלו ימים ונהרות ומדברות ושאר כל צרכי עולם,
ואח"כ (שם פס' ג) שלחה נערותיה תקרא - זה אדם וחוה.