פתיחת התפריט הראשי

ביאור:תוספתא/זבים/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבים פרק שניעריכה

לא הכל מטמאים בזיבה!עריכה

(א)
העובדי כוכבים והגר תושב אינן מטמאין בזיבה


ראו משנה ב, א. הברייתא מנסחת את דבריה באופן הפוך.
לפי המשנה נותנים על הטומטום ועל האנדרוגינוס חומרי הזכרים והנקבות, ולפי הברייתא הם בספק ולכן לא שורפים את התרומה. אבל אם נטמא גם בלובן וגם באודם – הוא טמא כי ממה נפשך...



ואע"פ שאינן מטמאין בזיבה טמאין כזבין לכל דבריהם.
ושורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו.
טומטום ואנדרוגינוס שראו בין לובן בין אודם
אין שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו
ראו לובן ואודם כאחד - שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו.
הנוגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור.
הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור.
היה מונה ללובן וראה אודם, לאודם וראה לובן - הרי זה אינו סותר. וממשיך למנות

בין זיבה לש"זעריכה

(ב)
ומה בין זוב לשכבת זרע? זוב בא מבשר המת. שכבת זרע מבשר החי.


ההבחנה הזאת אינה נמצאת במשנה, אבל ראו משנה א, ב, שמבחינה בין קרי לזוב.



זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת
ש"ז אדומה והאשה תולה בה.

תולים לזבעריכה

(ג)
זב תולין אותו במאכל, ובכל מאכל


ת"ק כר' עקיבא, אבל כאן מודגשת דעת ריב"ב.
ראו יומא יח א, שמונעים מכהן גדול את המאכלים הללו כדי שלא יראה קרי.
התינוק עשוי להוציא קרי גם אם רק אמו חולה.



ר"א בן פינחס אומר בשם ר' יהודה בן בתירא: החלב והגבינין ובשר שמן ויין ישן
וגריסין של פול וביצים ומורייס - מרגילין לדבר זיבה.
תינוק תולין לו בחמשה דברים: במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי שלו ושל אמו
ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: כשם שתולין שכבת זרע מעת לעת
כך למראה ולהרהור מעת לעת.
אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כ"ז שהוא מצטער.

(ד)
עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מיד - מטמא בזיבה


ראו משנה ב, ג. הברייתא מגבילה למקרים שלא מל, אבל אם ראה זיבה לאחר מילה – נחשב כחולה.



בד"א? בזמן שנתגייר מהול
אבל מל ואח"כ ראה - תולין לו כ"ז שהוא מצטער, בין עובד כוכבים ובין ישראל.

קבר התהום והקלות בועריכה

(ה)

המוצא מת מושכב לרחבה של דרך, לנזיר ולעושה פסח שעברו שם לפני כן – טהור, ולתרומה - טמא
בד"א? שאין שם מקום לעבור

אבל יש שם מקום לעבור - אף לתרומה טהור


ראו פסחים ז, ז. טהרת הנזיר ועושה הפסח היא כי הציץ מרצה, שאחרת אין לדבר סוף.
ההקשר של קבר התהום לזב אינו ברור. יתכן לראות כאן רמז להקלה בדיני הזב שאומר ר' עקיבא במשנה ב, ב, הדומה להקלה בטומאת התהום לנזיר ולעושה פסח.



בד"א? במהלך ברגליו. אבל בטעון וברכוב - טמא
שמהלך ברגליו אפשר לו שלא ליגע ושלא יאהיל ושלא יסיט
וא"א לו לרכוב שלא ליגע ושלא להאהיל ושלא יסיט. ובמפורק אם הגופה מפורקת - טהור.
בד"א? בטומאת התהום. אבל בטומאה ידוע טמא.
אי זו היא טומאת התהום? שלא הכיר בה אחד בסוף העולם
אבל הכיר בה אחד בסוף העולם - אין זה טומאת התהום.
מצאו טמון בתבן או בעפר או בצרורות - הרי זו טומאת התהום.
אבל הנקבר במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים - אין זה קבר התהום
אין קבר התהום אלא של מת בלבד.