ביאור:תוספתא/כתובות/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק רביעיעריכה

מעבר מבית האב לבית הבעלעריכה

(א)
יפה כח הבעל מכח האב, וכח האב מכח הבעל

יפה כח הבעל, שהבעל אוכל פירות בחייה, מה שאין כן באב
יפה כח האב, שהבעל חייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה, מקום שנהגו להספיד מספיד
מה שאין כן באב.

(ב)
יפה כח אשה מכח יבמה וכח יבמה מכח אשה

יפה כח אשה, שהאשה אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה, משא"כ ביבמה
יפה כח יבמה, שהבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון
אפילו בבית אביה – קנה, משא"כ באשה.

(ג)

הלך האב עם שלוחיה או עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל

היתה לה חצר בדרך, נכנסה ולנה בתוכה

או שנכנסה לחופה שלא לשם נשואין ומתה
אע"פ שכתובתה אצל בעלה - אביה יורשה
מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל
היתה לה חצר בדרך, ונכנסה ולנה בתוכה
או שנכנסה לחופה שלא לשם נשואין ומתה
אע"פ שכתובתה אצל אביה - בעלה יורשה
במה ד"א? בכתובתה, אבל בתרומה - אין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.

(ד)
נשבית - אין חייב לפדותה. בד"א? בשבוית מלכות


ראו משנה ד, ח-ט. כאן מבחינים בין שבוית מלכות לשבוית ליסטות, ומוסיפים את דין היבמה.



אבל בשבוית ליסטות פודה. אם רצה לקיים יקיים, ואם לאו יוציא ויתן כתובה מנה
נשבית לאחר מיתת בעלה - אין יבמין חייבין לפדותה
ולא עוד אלא אפילו נשבית בחיי בעלה ולאחר כן מת בעלה - אין יבמין חייבין לפדותה.

(ה)
היתה ניזונית מנכסיו וצריכה רפואה - הרי היא כמזונות


ראו משנה ד, ט. כשם שיכול לגרש אותה אחרי שחלתה, יכול גם לגרש אותה כדי לא לשלם את מזונותיה.



רשב"ג אומר: רפואה שיש לה קצבה - נתרפא מכתובתה
ושאין לה קצבה - הרי היא כמזונות
היו שני בצורת ואמר לה טלי גיטיך וכתובתיך, צאי ופרנסי את עצמיך - הרשות בידו.

(ו)
לא כתב לה "בנין דכרין דיהויין לך מינאי

אינון ירתון כסף כתובתיך, יתיר על חולקיהון דעם אחוהון" – חייב, שהוא תנאי ב"ד
כל הארצות כותבין כאנשי ירושלים.

(ז)
נושא אדם אשה ופוסק עמה "על מנת שלא לזון על מנת שלא לפרנס"


הבעל יכול לגרש את אשתו בשני בצורת. האשה אינה יכולה לתבוע גט במצב כזה.



ולא עוד אלא שפוסק עמה ע"מ שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה
מעשה ביהושע בנו של ר"ע, שנשא אשה ופסק עמה ע"מ שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה
היו שני בצורות - עמדו וחלקו. התחילה קובלת עליו לחכמים
וכשבא לבית דין אמר להם: היא נאמנת עלי יתר מכל אדם
אמרה להם ודאי! כך התנה עמי! אמרו לה חכמים: אין כלום אחר הקיצה.

(ח)
מצוה לזון את הבנות, ואין צריך לומר את הבנים

ר' יוחנן בן ברוקה אומר: חובה לזון את הבנות.

דרשות של כתובה ושל טקסטים שאחרי התנ"ךעריכה

(ט)
דרש הלל הזקן לשון הדיוט. כשהיו בני אלכסנדריא מקדשין נשים


כשם שר' אלעזר דרש את המשנה העתיקה במשנה ד, ו., כך דרש הלל את כתובת בני אלכסנדריה.



אחד בא וחוטפה מן השוק
ובא מעשה לפני חכמים. בקשו לעשות בניהן ממזרין
אמר להם הלל הזקן: הוציאו לי כתובת אמותיכן
הוציאו לו וכתוב בה: משתכנסי לביתי תיהוי לי לאנתו כדת משה וישראל.

(י)
דרש ר' מאיר המקבל שדה מחבירו, ומשזכה בה הובירה


הברייתא מוסיפה דרשות על חוזים. וראו ב"מ ט, ג.



שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו
שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד - אשלם במיטבא.

(יא)
דרש ר' יהושע מביא אדם על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת


הטקסט הזה מחייב את שני הצדדים. לעניין שברה לו מקצת כתובתה ראו משנה ט, ז.



אפי' אכלה את החלב ואפילו חללה את השבת
שכך כותב לה ואחרי דאיתאי ליך עלאי מן קדמת דנא.
שברה לו מקצת כתובתה - שברה לו את כולה
שכך היא כותבת לו אחרי דאיתאי ליך עלאי מן קדמת דנא.

(יב)
דרש ר' יהושע בן קרחה המלוה את חבירו לא ימשכנו יותר מחובו


כנראה לא הקפידו על כך, ראו שבועות ו, ז.



שכך כותב לו תשלמתא מנכסיא דאית לי מנכסיא דקניתי מן קדמת דנא.

(יג)
דרש ר' יוסי הגלילי: מקום שגובין כתובה מלוה - גובין אותה מלוה


ניתן להמיר את תשלום הכתובה בהלואה לאשה אם זה מקובל, ולא לשלם לה במזומן.
אם נוהגים לכתוב סכום כפול ממה שמתכוונים – מחייב רק חצי ממה שכתוב.



ואין גובין את הכתובה
מקום שכופלין את הכתובה אין גובין אלא מחצה.

(יד)
אבי הבן שנעשה ערב לכתובת כלתו


ערבות כערבות למלווה רגיל.



אם יש נכסים לבן - גובין משל בן, ואם לאו גובין משל אב
עשה האב בית או שדה אפותיקי לכתובת כלתו - בין כך ובין כך גובין מהן.

הורשה בטעותעריכה

(טו)

מי שיצא למדינת הים, ואמרו לו מת בנך, ועמד וכתב כל נכסיו במתנה ואח"כ נודע שבנו קיים
מתנתו קיימת. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו קיימת, שאילו היה יודע שבנו קיים - לא היה נותן
היה חולה ומוטל במטה, אמרו לו: נכסים למי?

אמר להם: דמיתי שיש לי בן. עכשיו שאין לי בן - נכסי לפלוני


מתנה או צוואת שכיב מרע שניתנה בטעות אינה בתוקף. במצב שהוא מוטל במיטה עלולות להיות לו הלוצינציות כמו לשוטה.



ואח"כ נודע שיש לו בן - לא אמר כלום
היה חולה ומוטל במטה, אמרו לו נכסיך למי?
אמר להם: דמיתי שאשתי מעוברת. עכשיו שאין אשתי מעוברת - נכסי לפלוני
ואח"כ נודע שאשתו מעוברת - לא אמר כלום.

(טז)

גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו, ואח"כ נודע שיש לו בנים במדה"י, ושאשתו או שאשתו מעוברת

כולם חייבין להחזיר


אם יש לו יורשים אסור לבזבז את נכסיו, כלומר לתפוס אותם. אם התברר שהיורשים מתו מותר לתפוס מחדש, אבל לא להסתמך על תפיסה קודמת שהיתה מוטעית.



החזירו הכל, ומתו בניו והפילה אשתו - מחזיק בשניה בפעם השניה, אחרי שמתו בניו זכה. בראשונה לא זכה.

(יז)

הבנות, בין שנישאו עד שלא בגרו, ובין בגרו עד שלא נישאו - אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן

ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף אבדו פרנסתן


ראו משנה ד, יא. כאן עוסקים בבת שהתגרשה או התאלמנה לאחר מות אביה. רשב"א מחייב אותה להינשא כדי לרשת את אביה.



כיצד עושות? שוכרות להן בעלים, וגובין להן פרנסתן.

(יח)
אחד נכסים שיש להן אחריות וא' נכסים שאין להן אחריות


ראו ב"ב ט, א.
ראב"ש טוען שבנדל"ן יש עדיפות לבנות ובמטלטלין – לבנים.



נפרעין מהן למזון האשה והבנות, דברי ר' יוסי
ר' אלעזר בר' שמעון אומר: נכסים שיש להן אחריות – בנים מוציאין מידי בנים אם אחד הבנים לקח יותר ממה שמגיע לו.
ובנות מידי בנות, ובנות מידי בנים, אבל לא בנים מידי בנות
נכסים שאין להם אחריות - בנים מוציאין מידי בנים, ובנות מידי בנות
ובנים מידי בנות, אבל לא בנות מידי בנים
בין ששעבד האב בחייו, בין ששעבדו יורשין אחר מיתת אביהן
אין נפרעין מהן מנכסים שאין להם אחריות לענין כתובה, אבל לפרנסה גובין מהן.