ביאור:תוספתא/חלה/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת חלה פרק שני

צירוף לשיעור חלה

(א)
העושה עיסה מן החטים ומן האורז

השוו משנה ג, ז-י. שם מסתפקים בטעם דגן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין חייבת בחלה עד שיהא בדגן כשיעור
ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עד שיהא בה כשיעור.

(ב)
הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה, ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה

ראו משנה ג, ח. כאן מסבירים איך מוציא לפי החשבון: מן התורה בטל השאור, ולכן אינו מצרף חמישה רבעים אלא דווקא פחות מהם.

הרי זה מביא קמח ממקום אחר, ומצרפו לחמשת רבעים לחייב עליו לפי חשבון.

(ג)

קב מכאן וקב מכאן וקב חדש באמצע, קב מכאן וקב מכאן וקב שעורים באמצע

הרי אלו מצטרפין

ראו משנה ד, ג. כאן מוסיפים דוגמאות נוספות. אבל עדיין אם באמצע יש קב של גוי או אורז, או אפילו מדומע – אינו מחבר את שני הקבים.
וראו משנה ד, ב, לעניין צירוף של כמה מיני דגן.
אם גם אחרי הצירוף אין שיעור של חטין וכוסמין (בלי השעורים) – אין תורמים מהחיטים, אבל הכוסמין, שמצטרפים לחיטים ולשעורים – חייבות בחלה.
בסוף הברייתא יש מחלוקת האם מי שתרם חלה מקב (פחות מכשיעור) – החלה בכלל נחשבת.

הוסיפו עליהן קב מכאן וקב מכאן וקב של אשה אחרת באמצע
וקב מכאן וקב מכאן וקב דבר שנטלה חלתו באמצע - הרי אלו מצטרפין
קב מכאן וקב מכאן וקב הנכרי באמצע, קב מכאן וקב מכאן וקב אורז באמצע
קב מכאן וקב מכאן וקב מדומע באמצע - אין מצטרפין
קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין - הרי אלו מצטרפין
כשהוא תורם - תורם מכל אחד ואחד, שאין תורמין ממין על שאינו מינו
חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין - נוטל מן הכוסמין
אמר ראב"י: הנוטל חלה מן הקב, למה הוא דומה?
לתורם תבואה שלא הביאה שליש, שאין תרומתו תרומה
וחכמים אומרים: לתורם פירות שלא נגמרה מלאכתם, שאם תרם – תרומתו תרומה.
חזרו לומר: לא כך ולא כך, שהרי הקב הזה מצטרף הוא עם אחרים. הבעיה היא רק כמותית ולא מהותית כלל.

(ד)

קמח טמא שנתערב בקמח טהור, ואין בטמא כשיעור כביצה שהיא השיעור המטמא

כשהוא נוטל אומר: ה"ז חלה, חוץ מן הטמא שיש בו

החלה כוללת בהכרח יותר מביצה, ולכן יש בה קמח טהור. כיוון שהטומאה לא טימאה את הטהור – יכול לתת את החלה לכהן.
וראו תרומות ב, א לגבי הפרשה מהטהור על הטמא, שמותר במקרה כזה.

חטים טמאות שנתערבו בחטים טהורות, ואין בטמאות כשיעור ולכן לא יטמאו אפילו לאחר שהכהן ילוש את הקמח לבצק.
כשהוא תורם אומר: הרי זו תרומה, חוץ מן הטמאות שבהן.

א"י, חו"ל, סוריא וחלה

(ה)

אמר רבי אליעזר ב"ר צדוק: אע"פ שהיה רבן גמליאל פוטר את אריסות בסוריא

אוסר היה מלארס

ראו משנה ד, ז. המשך הברייתא קשור רק לשביעית ולא למעשרות, ואומר שהאריס לא ילקט בעצמו.
סוף הברייתא חוזר לדיני חלה.

אם ארס הרי זה פטור, ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדים על ידו,
הוא בוצר והן דורכים על ידו, הוא מוסק והן עוטנין על ידו
אלא הן מלקטין והוא אוגד על ידיהן, הן בוצרין והוא דורך על ידיהן
הן מוסקין והוא עוטן על ידיהן.
וכן היה רבי אלעזר ב"ר צדוק אומר: לא היה רבן גמליאל מחייב בסוריא אלא חלה אחת בלבד. שסוריא כא"י.

(ו)

הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי רבן גמליאל

וחכ"א אין צריך להפריש חלת דמאי

תחילת הברייתא היא המשך דברי ראב"צ. סוריא כא"י לדברי רבן גמליאל לדעתו, וראו לעיל א, ז.
המשך הברייתא על פי המשנה. ר"ש מזהיר שאם החלה הראשונה היא קטנה מדי, חלק מהשניה הוא חלה מהתורה ולכן אסור באכילה בחו"ל.

מנהר דרומה של כזיב ואילך - שתי חלות דמאי
ר"ש אומר: אם לא תרם את האחד כשיעור לא יאכל מן השני.

(ז)
חלות הנכרים בחוצה לארץ ותרומת הנכרים בחו"ל

אבל תרומת הגוי בא"י היא תרומה, ראו תרומות ג, ט.

מודיעין אותו שאינו חייב, והחלה נאכלת לזרים.

(ח)

עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ובפרט ובברית מלח.

אלו הן: עשר במקדש, וארבע בירושלים, ועשר בגבולין

ברייתא זו נספחה לתוספתא ואינה חלק מקורי ממנה.
לעניין הכלל והפרט וברית מלח ראו ספרי במדבר קיז.
לרשימת כ"ד המתנות ראו ספרי במדבר קיט, שם הן מחולקות רק לשתי קבוצות.

עשר במקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי צבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי
ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושיירי מנחות והעומר
ארבע בירושלים: הבכורה, והבכורים, והמורם מתודה ואיל נזיר, חזה ושוק ועורות קדשים קדשי קדשים
עשר בגבולין: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז,
הזרוע והלחיים והקיבה, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור,
והחרמים, חרמי כהנים ושדה אחוזה, וגזל גר.
כל אלו נתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח, לחייב על הכלל ולחייב על הפרט
ליתן שכר על כלל וליתן שכר לפרט
העובר עליהן - כעובר משום כלל ומשום פרט.

(ט)

איזו היא הארץ ואיזו היא חו"ל? כל השופע מטורי אמנון ואילך - ארץ ישראל

מטורי אמנון ולהלן - חוצה לארץ.

ראו תוספתא תרומות ב, יב.

הניסין שבים - רואין אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנון ועד נחל מצרים
מחוט ולפנים - ארץ ישראל. מלחוט ולחוץ - חוצה לארץ
ר' יהודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל - הרי הוא כארץ ישראל
שנאמר (במדבר לד ו) "וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול."
הניסין שבצדדין - רואין אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס
מנחל מצרים ועד אוקיינוס. מחוט ולפנים - ארץ ישראל. מחוט ולחוץ - חוצה לארץ.

(י)
ספינה שהיא באה מחוצה לארץ לארץ, והיתה בה עיסה

הברייתא הזו כר' עקיבא, ראו משנה ג, ו.

עד שלא קרמו פניה - חייבת; משקרמו פניה - פטורה.