ביאור:משלי ז כ

משלי ז כ: "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ, לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ...'"

תרגום מצודות: - אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו, כי לקח בידו צרור (קשר) כספו, ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות; ליום הכסא (לזמן המיועד אשר קבע) יבוא הנה, והזמן עדיין לא בא.

תרגום ויקיטקסט: '- הוא מתעניין רק בכסף - רק את צרור הכסף שלו הוא לקח בידו; הוא חוזר הביתה רק בחגים - רק ביום כיסוי הירח הוא יבוא לביתו!'.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ז כ.

דקויות

ליום הכסא יבוא ביתו

יום הכֶסֶא = זמן כלשהו שנקבע מראש (רש"י, מצודות, מלבי"ם), או יום ראש החודש שבו הירח מכוסה (ראב"ע, שבי"ל), או יום אמצע החודש שבו הירח מלא ומכוסה אור (אביתר כהן, ר' אליהו שץ); ליום הכסא = לכבוד יום הכסא - לכבוד סעודת ראש החודש או אמצע החודש.

מדוע מציינת האישה הזונה את לוח-הזמנים של בעלה?

1. לפי רוב המפרשים, המטרה היא להרגיע את הבחור, שלא יפחד מנקמת הבעל הקנאי: "אל תחשוש שיחזור ויתפוס אותנו על חם כי יש לו לוח-זמנים מסודר, הוא אמור לחזור רק ביום כיסוי הירח שיהיה עד המון זמן" (ע"פ מצודות ומלבי"ם).

2. ולענ"ד מטרת הפסוק הזה, כמו הפסוק הקודם, היא לעורר את רחמיו של הנער, שירגיש שהוא מקיים מצווה בכך שהוא 'משמח אישה אומללה ובודדה': "האיש שלי מגיע הביתה רק לחגים, כמו אורח!". "הוא מגיע רק בתאריך קבוע מראש, כמו לפגישה עסקית!". גם לא נאמר "ישוב לביתו" אלא יבוא - כמו אורח הבא לבקר בבית.

בשני הפסוקים הללו ניתן לראות גם ביקורת סמויה של המחברת על האיש, המזניח את ביתו ובכך גורם לאשתו לחפש בחורים זרים.

פיתויי יצר הרע

הפסוקים 19-20 הם גם משל לפיתוייו של יצר הרע, שמנסה לשכנע את האדם שלא יפחד מעונשי ה' ושלא יחשוב על העתיד: ו"האיש" הוא משל לקב"ה - אדון העולם:

כי אין האיש בביתו - "סילק הקב"ה שכינתו, וכל טוב נתן לעמים" (רש"י).

הלך בדרך מרחוק - התרחק מהעולם ואינו מתעניין במה שקורה בו.

צרור הכסף לקח בידו - "טובים שבהם" [בבני ישראל] "הרג" (רש"י).

ליום הכסא יבוא ביתו - רק במועד הקבוע מראש, באחרית הימים, יחזור ה' לעשות משפט בעולם, אבל עד אז אפשר ליהנות ממנעמי העולם הזה: "לעת קץ יחזור ויבוא לביתו, אז יהיו המצוות בשלמות, אבל עכשיו אין המצוות נוהגות בשלמות, ולכן אל תשית לבך עליהן, שעכשיו, אף אם תרדוף אחריהן, לא תשיג" (הגר"א).

הקבלות

צרור הכסף לקח בידו

1. צרור כסף שימש בדרך-כלל למסעות מסחר ארוכים, כמו ב(בראשית מב לה): "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ" (אגב, יש כאן רמז נוסף ליוסף ולמצרים; ראו פסוק 16), וכמו ב(דברים יד כה): "וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ". הזונה מרגיעה את הנער שלא יפחד מבעלה, כי "הוא לקח בידו צרור כסף - מסע-הקניות שלו יימשך עוד המון זמן".

2. בשיר השירים, הכלה מבקשת מהחתן, (שיר השירים ח ו): "שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ; כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה; רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ, שַׁלְהֶבֶתְיָה": "גם כשאתה מתרחק ממני, קח מזכרת ממני ושים אותה על זרועך, כדי שתזכור את האהבה העזה שיש בינינו". אולם בפסוקנו, אומרת הזונה, "האיש לא לקח שום מזכרת ממני - רק את צרור הכסף הוא לקח בידו. הדבר היחיד שמעניין אותו זה הכסף, הוא לא אוהב אותי ולא מקנא לי".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/07-20