ביאור:מעומד/מקרא/תורה/במדבר/יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר יט | למהדורת הביאור הרגילה) |

---

פרה אדומה

פרשת חוקת
סיכום הפרשה ומאמרים

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

ב זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ ויביאו אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה יש אומרים כי זהו צבע האדמה - חוּם, ויש אומרים כי זהו צבע הדם - אדום תְּמִימָה שלימה באדמימות - אדומה לגמרי,

אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל לא שמו עליה את העול (לפי הפשט, המשמעות היא שמעולם לא השתמשו בפרה זו לצורך עבודה, אך חז"ל דקדקו שמדובר בפסילה בעקבות נשיאת עול, גם אם הפרה לא עבדה עם עול זה).

תהליך הכנת אפר הפרה

ג וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן,

וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו אדם אחר ישחט אותה לפני אלעזר.

ד וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ,

וְהִזָּה ויתיז אֶל נֹכַח לכיוון פְּנֵי המזרח של... אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ, שֶׁבַע פְּעָמִים.

ה וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו על הכהן להתבונן בשריפת הפרה,

אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל עִם פִּרְשָׁהּ צואתה - המזון שבמעיים יִשְׂרֹף.

ו וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב ענף זעתר וּשְׁנִי תוֹלָעַת צמר צבוע בצבע אדום העשוי מתולעת שָני,

וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה.

ז וְכִבֶּס יטבול בְּגָדָיו הַכֹּהֵן, וְרָחַץ יטבול בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם,

וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה מחנה שכינה - חצר המשכן, וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב אך בינתיים הוא טמא ואסור ליכנס למחנה.

ח וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ, יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

איסוף אפר הפרה ושימושו

ט וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר,

וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה הזאה, שמתיזים אותם (מן השורש יד"ה), חַטָּאת הִוא המים מחטאים, מטהרים.

י וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו

וְטָמֵא עַד הָעָרֶב,

וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם.

זמני השימוש ואוכלוסיית היעד באפר הפרה

יא הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם, וְטָמֵא יהיה טמא במשך שִׁבְעַת יָמִים.

יב הוּא יִתְחַטָּא בוֹ במי נידה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם וגם ביום הַשְּׁבִיעִי - יִטְהָר ואז יטהר (ניתן להסביר, שלא על פי המסורת, שהוא יתחטא ביום השלישי, ואילו ביום השביעי יטהר.

וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי - לֹא יִטְהָר (גם כאן ניתן לפסק ולבאר שלא על פי המסורת, שאם לא התחטא ביום השלישי, הרי שביום השביעי הטהרה בטילה).

יג כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת, וְלֹא יִתְחַטָּא -

אֶת מִשְׁכַּן אם נכנס למשכן כשהוא טמא מת, הרי שהוא כביכול "טימא" את המקדש (למרות שהמקדש אינו מקבל טומאה) יְהוָה טִמֵּא,

וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל,

כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו - טָמֵא יִהְיֶה, עוֹד ועדיין טֻמְאָתוֹ בוֹ.

טומאת אוהל

יד זֹאת הַתּוֹרָה:

אָדָם מישראל (גוי מת מטמא רק במגע) כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל -

כָּל הַבָּא כל מי שיבוא תחת לאוהל כשהמת שם אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים.

טו וְכֹל כְּלִי כלי קיבול העשוי מחרס פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד מכסה צמוד, עשוי בד פָּתִיל קשור בחוט עָלָיו, טָמֵא הוּא רק אז הוא טמא, אבל במקרה שהיה מכוסה היטב אינו טמא.

טומאת מגע

טז וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה במקום שאינו אוהל

• בַּחֲלַל חֶרֶב באדם שמת ממכת חרב
• אוֹ בְמֵת במת ממיתה רגילה
• אוֹ בְעֶצֶם אָדָם
• אוֹ בְקָבֶר,

יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים.

אופן הטהרה באפר הפרה

יז וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת מהאפר שנוצר משריפת הפרה האדומה,

וְנָתַן עָלָיו על האפר מַיִם חַיִּים מי מעיין אֶל כֶּלִי.

יח וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר,

וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם,

וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר.

יט וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי,

וְחִטְּאוֹ ובכך נגמר הצורך במי נידה, אבל עדיין צריך לטבול ולהמתין עד הערב (יתכן לפרש שפעולת ה"חטאה" שונה מפעולת ההזאה) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי,

וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב.

כ וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא

וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל:

כִּי אם... אֶת מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא נכנס למקדש,

מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו - טָמֵא הוּא.

כא וְהָיְתָה לָּהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם,

וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

טומאת בדרגה פחותה

כב וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא טהור, שהטמא נוגע בו - יִטְמָא וצריך לטבול ולהמתין עד הערב להיטהר.

וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת טהור שנוגע בטמא תִּטְמָא עַד הָעָרֶב. {פ}

הערות

ערך בוויקיפדיה: פרה אדומה

ערך בוויקיפדיה: אב הטומאה