פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר טו | למהדורת הביאור הרגילה) |


סוף פרשת שלח, ספר במדבר

גידולי הארץ בעתיד (בניגוד לדברי קרח ועדתו)

האִשֶה - מנחה צמחית (חיטה זית וגפן) הנוספת לקרבנות בארץ ישראל

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם -
וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהוָה -
עֹלָה המוקרבת כולה ואין חלקיה נאכלים בידי אדם אוֹ זֶבַח שלמים - קרבן שחלקים ממנה נאכלים בידי אדם,
לְפַלֵּא להפריש במעשה "נפלא" כלומר מעשה המותיר את האדם נדהם וקורא "לא!" נֶדֶר הבטחה על פי תנאי להצלחה אוֹ בִנְדָבָה החלטה לתרום בלא תנאי, אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם קרבן המיוחד לזמני ההתכנסות לצורך "העדה" אמירת עדות. וחז"ל דרשוהו: עולת ראיה (קרבן לכבוד העליה לרגל) ושלמי חגיגה,
לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה: מִן הַבָּקָר, אוֹ מִן הַצֹּאן -
וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַיהוָה, מִנְחָה:
  • סֹלֶת חיטה - עִשָּׂרוֹן עשירית האיפה,
  • בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין - שָׁמֶן זית.
  • וְיַיִן גפן לַנֶּסֶךְ להזלה על גבי המזבח. מלשון סוך - כמו שמן סיכה, ומקורו בצליל הסכסוך והפכפוך של זרימת היין והשמן - רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה,
- עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח: לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד יש להביא עם כל כבש - את הכמויות הללו
...אוֹ לָאַיִל - תַּעֲשֶׂה? מִנְחָה:
  • סֹלֶת - שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בכמות של שתי עשיריות האיפה
  • בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן - שְׁלִשִׁית הַהִין.
  • וְיַיִן לַנֶּסֶךְ: שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב,
- רֵיחַ נִיחֹחַ המנחה כולה לַיהוָה.
וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר, עֹלָה אוֹ זָבַח, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַיהוָה?
וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה:
  • סֹלֶת - שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים
  • בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן - חֲצִי הַהִין.
  • וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ - חֲצִי הַהִין,
אִשֵּׁה - רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד, אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים.
כַּמִּסְפָּר לכל מספר של בהמות אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ? כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד לכל אחד מהם - כְּמִסְפָּרָם את כמות הסולת, שמן ויין המפורטים לעיל.
כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה, לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.

וְכִי יָגוּר זמנית אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם דרך קבע,

וְעָשָׂה אִשֵּׁה תוספת מנחה צמחית רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה! - כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה.
הַקָּהָל קריאה: אתם, הקהל! - חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר,
חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם! - כָּכֶם? כַּגֵּר יִהְיֶה - לִפְנֵי יְהוָה.
תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם - וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם. {פ}

תרומת העיסה (הפרשת חלה)

 
כִּתְרוּמַת גֹּרֶן (פס' כ), שלט בבית-גוברין
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה -
וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ? תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיהוָה.
רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם כל עיסת בצק שלכם, חַלָּה החלק המתוק. ובערבית "חילו". ומקורו אולי בנחיל הדבורים המתנחל, בחלקת החיטים הקבועה ומונחלת, ובערוצי הנחלים המגדירים את הנחלות. וחז"ל דרשו את המילה 'חלה': מתנה לכהן תָּרִימוּ תְרוּמָה,
כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כמו 'תרומה גדולה' מהתבואה הניתנת לכהן - כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ.
מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיהוָה תְּרוּמָה, לְדֹרֹתֵיכֶם. {ס}


אשֶה על קרבנות שגגה (אחרי ההתנחלות)

נעלם דבר מעיני העדה

וְכִי תִשְׁגּוּ תעשו משהו בשגגה, בטעות., וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה לפי חז"ל מדובר בעבודת אלילים, וראו בהמשך אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה.
- אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה כלומר משהו מכל הדברים שנצטוויתם. וחכמינו ז"ל דרשו שמדובר על טעות בנושא עבודת אלילים, הנוגדת את כל מה שנצטווינו יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה,
...מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וָהָלְאָה, לְדֹרֹתֵיכֶם במשך כל הדורות שהיו, כלומר: עד היום.

פרשה זו משחקת בלשונה עם פרשת המרד של קרח ועדתו, אשר דיברו על עיני העדה, ונגד ההנהגה של משה. בהמשך פרשיה זו גם הדיבור על שגגת היחיד והמזיד מתכתבים עם האנשים השונים בפרשיית מרד קרח, דתן ואבירם, ו-250 נשיאי העדה. ולפי חז"ל פרשיה זו דנה בקרבן בעקבות עבודת אלילים כתוצאה מטעות. הבנה זו נובעת מכך שפרשיית העלם דבר של ציבור נידונה בויקרא, הן בגלל הסיום של המזיד "ביד רמה" - שעונשו כאן כרת, והן בגלל המלים: את כל אשר צוה... מן היום... והלאה לדורותיכם מהן משתמע שנעברה כאן עבירה בניגוד לכל המצוות כולן. (המקור: בבלי הוריות פרק ב בדיון על משנת 'אין בית דין חייבים עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת'... וכן במסכת עבודה זרה...)

וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה אם זו היתה טעות כללית, וחכמינו ז"ל דרשוהו לגבי ההנהגה הקובעת את החוקים: הזקנים ומאוחר יותר הסנהדרין נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה?
וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה ולפי חלק מחכמינו - המנהיגים בשם העדה:
  • פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה,
  • וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט,
  • וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת.
וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִסְלַח לָהֶם - כִּי שְׁגָגָה הִוא,
וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם - אִשֶּׁה לַיהוָה, וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה - עַל שִׁגְגָתָם.
וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, - וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם,
כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. {ס}

שגגת היחיד: קרבן - על טעות של היחיד

וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה?
וְהִקְרִיבָה אותה הנפש צריכה להקריב עֵז עיזה - נקבה בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת...
וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת - בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְהוָה שחטאה אל מול פני ה',
...לְכַפֵּר עָלָיו העז המוקרבת משמשת על מנת לכפר עליו - כלומר: לכסות על חטאו. (כופר הוא חומר דמוי זפת הנמרח על עץ על מנת לאטום אותו ולכסות אותו. ונקרא כך על שום הצליל המופק ממנו בעת השימוש בו - וְנִסְלַח לוֹ.
הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם?
- תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם: לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה.

המזיד (העובר על הציוויים בכוונה תחילה)

וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה בגלוי ובזדון מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר?
אֶת יְהוָה הוּא מְגַדֵּף!
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ!!
- כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה ביזה, זלזל בדבר ה' - אמר עליו "בוז" או גרם לו להיות נבזה בעיני אחרים וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר,
- הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא לפי פשוטו: יש לעצור את נשימתו של אדם זה. וחכמינו דרשוהו: מוות בידי שמים, אדם זה ימות טרם זמנו - עֲו‍ֹנָה בָהּ הוא ימות ואין למחול לו, וחז"ל דרשוהו: יכרת בתנאי שעומד במריו, וכל עוד "עוונה בה", אך ברגע שהנפש חוזרת בתשובה, ימחל לה. . {פ}

מקושש העצים בשבת

וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ מלקט עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת!
וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ - הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים, אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה.
וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר תחת שמירה, או במקום שבו אדם נשאר, ואינו יכול לצאת משם, כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. {ס}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה:
מוֹת יוּמַת הָאִישׁ,
רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.
וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,
וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים - וַיָּמֹת.
...כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כלומר - הנהגת משה היתה כקודם למרד. וחז"ל קישרו פרשיה זו לאנשי עדת קורח וטענותיהם. {פ}


הציצית: פתיל התכלת על ציצית כנף הבגד

 
ציצית עם פתיל תכלת וציצית בלי
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם -
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת חוטים קטנים עַל כַּנְפֵי על קצוות, וחז"ל דרשוהו: על ארבע פינות בִגְדֵיהֶם - לְדֹרֹתָם כלומר יש לקיים דבר זה עתה, במדבר, וגם בעתיד כשיכנסו לארץ.
וְנָתְנוּ עַל צִיצִת-הַכָּנָף - פְּתִיל תְּכֵלֶת צבע תכלת או שמו של בעל חי ממנו מופק הצבע (בדומה ל"תולעת שני"
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת לסימן מציץ מציין ומיוחד, או: לצורת פרח. - וּרְאִיתֶם אֹתוֹ - וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם!
וְלֹא תָתֻרוּ תחפשו - וכאן משמש כמשחק מלים עם המרגלים התרים את הארץ שזה עתה נענשו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם משחק מלים המתכתב עם השגיאה של "עיני העדה", האמור קודם - אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים הולכים אחרי תאוותיכם - כמו ההליכה לאשה המציעה זנוּת. ונקרא כך כפי הנראה משום שהזונות הקדומות היו מציאות את עצמן בפונדקים בהם הגברים אכלו (הוזנו) וישנו (לנו את לינתם) אַחֲרֵיהֶם.
לְמַעַן כדי ש... כלומר: הציצית ופתיל התכלת הם לצורך תִּזְכְּרוּ - וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם משחק לשון עם טענותיהם של קרח ועדתו: כל העדה כולם קדושים, ומדוע תתנשאו אל קהל ד'.
אֲנִי יְהוָה! - אֱלֹהֵיכֶם! - אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם על מנת להיות לכם, או: כפי שביקשתם לצאת על מנת שתוכלו להעיד עלי לֵאלֹהִים!
אֲנִי הדגשה חוזרת, או: ובעקבות ההצלה, אתם קיבלתם אותי עליכם, ולכן: יְהוָה! - אֱלֹהֵיכֶם! {פ}