ביאור:מ"ג ויקרא כב כג
וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט
עריכהשרוע. אבר גדול מחבירו: קלוט. פרסותיו קלוטות:
וקלוט. פרסותיו קלוטות:
שרוע. כראשון וקלוט הפכו והוא מגזרת עיר מקלט:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ז] ושור. ג' ראשי פסוקים. ושור ושה אותו ואת בנו. ושור ואיל לשלמים (לעיל ט, ד). ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו (פסוק כג). זה שאמרו (חולין עח, א) שאותו ואת בנו נוהג במוקדשים. ושור ושה וגו' נדבה תעשה אותו היינו קדשי בדק הבית, ושור ואיל לשלמים היינו קדשי מזבח, ובשניהם נוהג. סמך אותו ואת בנו לשור או כשב לומר שנוהג במוקדשין:
נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה:
עריכהנדבה תעשה אותו. לבדק הבית: ולנדר. (ת"כ) למזבח:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "לא ירצה" כאן" וכו']
נדבה תעשה לבדק הבית: ולנדר לקרבן:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "עיון במומים השונים" וכו']
לא ירצה. איזה הקדש בא לרצות הוי אומר זה הקדש המזבח:
נדבה תעשה אותו. לבדק הבית. ולנדר לא ירצה, למזבח, אי זהו הקדש שבא לרצות הוי אומר זה הקדש מזבח, לשון רש"י. ולפי זה צריך שנדרוש, נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה, יאמר שנעשה אותו נדבה או נדר לבדק הבית אבל לא לרצון על המזבח, כי אין בין נדר ונדבה בענין הזה כלום, שניהם מותרין לבדק הבית ואסורין למזבח, וכבר הזכיר זה הכתוב בעולה "לכל נדריהם ולכל נדבותם" (פסוק יח) ובשלמים "לפלא נדר או לנדבה". (פסוק כא) וכך מדרש רבותינו בת"כ (פרק ז ו): ויתכן שנתקן בישוב לשון המקרא, כי בעבור שרוב הנדבות לבדק הבית כמו שאמר במשכן (שמות לה ה) כל נדיב לב הביאו את תרומת ה', וכן במקדש (דה"י א כט יז) אני ביושר לבבי התנדבתי, וכן בבית שני (עזרא א ד) עם הנדבה לבית האלהים, וכן כתוב בבדק הבית (מ"ב יב ה) כל כסף אשר יעלה על לב איש להביא בית ה', והוא הנדבה: והטעם, כי אין בענין בדק הבית חיוב רק נדבת הנפש, ומנהג הנותנים לבדק הבית כי בנדבה יביאו "הרי זו לבנין", לפיכך כל מקום שיזכיר נדבה סתם הוא לבדק הבית, עד שיפרש בו לעולה או לזבח שלמים כמו שהזכיר למעלה (בפסוקים יח כא): והנדר יאמר סתם לקדשי המזבח, לך אזבח זבח תודה (תהלים קטז יז), נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו בחצרות בית ה' (שם שם יח יט), אבא ביתך בעולות אשלם לך נדרי (שם סו יג), עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך (שם נו יג). והנותנים למזבח בנדרים יביאו, אם יצליחני אלהים אבא לפניו בעולה: ולפיכך יאמר הכתוב בכאן, ושור או שה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו, לכל אשר ידבנו לבו, ולנדר לה' לא ירצה, כמו שאמר (בפסוק כ) לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם, כי לא אמר הכתוב "נדבה תקריב אותו" כלשון הבא בכל הפרשה, אבל אמר "תעשה אותו" כלומר תעשה אתה ממנו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך, אבל לנדר לרצון לא יהיה:
ולפיכך יאמר הכתוב בכאן, ושור או שה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו, לכל אשר ידבנו לבו, ולנדר לה' לא ירצה, כמו שאמר (בפסוק כ) לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם, כי לא אמר הכתוב "נדבה תקריב אותו" כלשון הבא בכל הפרשה, אבל אמר "תעשה אותו" כלומר תעשה אתה ממנו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך, אבל לנדר לרצון לא יהיה: והוצרכו חכמים לאמר כך, כי לא יתכן בשום פנים שיהיו המומים כולם הגרב והילפת ואפילו המעוך והכתות אסורין בכל קרבן בין בנדר ובין בנדבה, ויהיה השרוע והקלוט אסורין במקצתן ומותרין במקצתן, ולא ימצא ככה בתורה במומי המקריבים ובטומאה לחלק בקרבנות, ולכך אמרו כי "תעשה אותו" איננו כמו "תקריב אותו": ויתכן שאמר כי שור ושה שרוע וקלוט מותר לעשותו נדבה לאמר "הרי זה", אבל אם נדר "הרי עלי שור או שה" אם יביאנו משחת לא ירצה לו ואיננו פטור מנדרו. ונאמר על דרך רבותינו ששניהם לבדק הבית, כי אין "תעשה אותו" כמו "תקריב אותו", וזה אמת הוא בלי ספק: והזכיר הכתוב היתר הנדבה לבדק הבית בשרוע וקלוט שהן מומין ביצירה מן הבטן, וכל שכן מומי המקרה הקטנים, עורת אשר בו עורון בשכהתה עינו, והשבור, ואין צריך לומר בעל הגרב והילפת: ויתכן כי הכתוב דבק, עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת וכל שור ושה שרוע וקלוט, נדבה תעשה לכל אחד מאלה, ולנדר לא ירצה אחד מהן, שאפילו עלו ירדו: ובת"כ (פרק ז ה) מנין לרבות כל הפסולין שבשור ושה, תלמוד לומר ושור ושה שרוע וקלוט לרבות כל הפסולין שבשור ושה. וכללו רבותינו (תמורה ז:) עוד בכלל נדבה תעשה אותו, שהוא יעשה לנדבה לכל אשר ירצה אבל לא התמימים, שהמקדיש אותן לבדק הבית עובר בעשה:
נדבה תעשה אותו. אף על פי שהם מומין נראים הרבה, ויחשוב החושב שאפלו לבדק הבית אינן ראויים, אמר שלנדבת בדק הבית הם ראוים כמו שבא בקבלה מאחר שאין למזבח חלק בהם, ואין קדושה עליו, אלא קדושת דמים שימכר ויצא לחלין.