ביאור:מ"ג ויקרא כב יד
וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו עריכה
כי יאכל קדש. תרומה:
כי יאכל קדש. תרומה:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "את" כאן" וכו']
וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ: עריכה
ונתן לכהן את הקדש. (ת"כ) דבר הראוי להיות קדש שאינו פורע לו מעות אלא פירות של חולין והן נעשין תרומה:
ונתן לכהן את הקדש. טעמו עם הקדש או תהיה מלת ונתן לכהן מושכת עצמה ואחרת עמה וכן פירושו ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן ונתן את הקדש ולפי דעתי שאין צורך בעבור מלת עליו:
ונתן לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קדש, שאין פורע לו מעות אלא פירות של חולין והם נעשים תרומה, לשון רש"י. והנה טעם הכתוב, כי יאכל קדש ויסף חמישיתו על הקדש ההוא ונתן לכהן את הקדש הזה שהוא הקרן והחומש, ומפני שקראו קדש למדנו שהוא נעשה כתרומה בדבר הראוי לכך, וזהו הנכון בפשוטו ומדרשו: וכך כתב ר"א, ונתן לכהן את הקדש, טעמו "עם הקדש". או שתהיה מלת "ונתן" מושכת עצמה ואחרת עמה, וכן הוא אומר ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן ונתן את הקדש. ולפי דעתי אין צורך, בעבור מלת "עליו":
ונתן לכהן את הקודש. רז"ל נחלקו בפרק ו' דתרומות רבי אליעזר אומר כל שראוי להיות קודש, ור"ע אומר הקודש שאכל ע"כ, ואולי שיכוין לומר שעל ידי הנתינה זו מעלה עליו הכתוב כאילו נותן הקודש עצמו, וכאילו לא אכל הקודש: