ביאור:מ"ג ויקרא כב כ
כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם: עריכה
מה פסוק זה מוסיף על הפרשה?
ספורנו
כל אשר בו מום לא תקריבו, כי לא לרצון יהיה לכם. כענין "הירצך או הישא פניך" (מלאכי שם). ואחר שהזהיר על העולה (פסוק יח) שהיא קדשי קדשים שיהיה זכר ושלא יהיה בו מום, ובאר שזה אינו מחייב זולתי בבקר ובצאן (פסוק יט), כאמרם ז"ל: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות (קידושין כד, ב), אמר.
מדוע כתוב שלוש פעמים בפרשה זו "לא תקריבו"?
רש"י
[מובא בפירושו לפסוק כ"ב] לא תקריבו. שלש פעמים להזהיר על הקדשתן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן (תמורה ו):