ביאור:מ"ג בראשית כא כג
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּיעריכה
השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי. מלת "אם" בכל מקום מספקת, אל תחשוב בה בלתי זה. והיא באה ברוב מקומות השבועה, אם תשקור לי, לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי (ש"א ג יד), אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (תהלים פט לו), אם יבואון אל מנוחתי (שם צה יא), ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה (דברים א לד לה). והענין כי בעבור היות השבועות באלה יאמר השבעה לי לאמר, כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם תשקור לי, וכן אמר (להלן כו כח) תהי נא אלה בינותינו: ובענין הגבוה נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (תהלים פט לו), ואם יתכפר עון בית עלי (ש"א ג יד), כלומר אם יהיה כן אין דברי אמת, וכיוצא בזה שלא ירצה לפרש התנאי, והכתוב יכנה ויקצר בהן. וכמותם בחסרון התנאי (דהי"א ד י) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל [לאמר] אם ברך תברכני והרבית את גבולי וגו' ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל, יחסר התנאי כולו, וכן אם יראו את הארץ (במדבר יד כג), יחזור לפסוק ראשון, חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ויקצר השבועה:
ולשון תשקור לי, בעבור היותו מלך והוא גר בארצו, או שיהיה משקר באהבתו כי אוהב נאמן היה לו לכבדו ולעשות כרצונו, הלא תראה שלא מצא בו דבר זולתי באר המים אשר גזלו עבדיו, והוא אומר לו כחסד אשר עשיתי עמך:
אם תשקר לי. מהבנין הקל ואין לו אח:
ולנכדי. בן בני:
נכדי. בן בני:
ולניני ולנכדי. עד כאן רחמי האב על הבן:
כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִיעריכה
כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי. עשה עמדי חסד להשבע בעד בניך.
כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי. שאמרתי לך הנה ארצי לפניך (ב"ר):
וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:עריכה
אם תשקור לי ולניני ולנכדי. ביקש אבימלך שתי בריתות. האחד שלא יגרש אברהם את בניו מארצם, והשנית שלא ישחיתו להם פירות הארץ, זהו שאמר ועם הארץ אשר גרתה בה. ואברהם הודה בדבר ואמר אנכי אשבע. והבן היטב כי זאת השבועה היא הראשונה הנזכרת בתורה, ומפני שלשון שבועה נגזר מן שבעה כידוע בקבלה, לכך הציב אברהם שבע כבשות הצאן, וקרא המקום על שם השבועה באר שבע, וכן ביצחק מצינו שקרא הבאר על שם השבועה. והענין כי הנשבע נכלל בשבעת הנקראים צרור החיים, ומאמין בתורה ובחיי העוה"ב, והעובר על השבועה הוא כופר בעיקר ומוציא עצמו מכלל השבועה, ואין לו חלק לעוה"ב. וכבר ידעת כי ששה קצוות עליונים הם שמו, וששה קצוות התחתונים חתומים בשמו, וע"כ בא המאמר לחכמי האמת בדבור לא תשא, שכל העולם כלו נזדעזע, מה שלא אמרו כן בשאר הדברות: והבן סוד הלשון שלא תמצא ממנו פעל קל שיאמר שבעו או שבע אלא נשבעו ונשבע כי פירוש נשבע הכניס עצמו בכלל השבעה אם הוא מקיים שבועתו. ואם הוא עובר על שבועתו יהיה פי' נשבע הוציא עצמו מכלל השבעה, והנה היא מלה כוללת דבר והפכו וכן ודשנו את המזבח. והבן זה
[מובא בפירושו לפרק כ"ו פסוק כ"ט] וענין היראה הזאת אשר פחדו ממנו אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו (לעיל כא כג), ועתה אמרו בלבם בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו, גם הוא יפר את בריתו עמנו ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ, ולכן עשו עמו ברית חדשה, והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה, שלא עשו עמו רק טוב. וזה טעם תהי נא אלה בינותינו. שנבא עתה עמך באלה להחרים על כל מי שיעבור על הברית, כטעם לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו (דברים כט יא): ויתכן שהיה אברהם גדול מאד ורב כח, שהיו בביתו שלש מאות איש שולף חרב ולו בעלי ברית רבים, והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה ורדף ארבעה מלכים גבורים מאד ונצחם, וכאשר ראו הצלחתו כי היא מאת האלהים פחד ממנו מלך פלשתים פן יכבוש ממנו מלכותו, ונקל זאת ממלחמת ארבעת המלכים. אולי שמע עוד דבר השם שנתן לו הארץ, ולכן בא עמו בברית והשביעו אם תשקור לי ולנכדי, כי היה שקר אם ימרוד על המלך, וחשב כי אפשר שיחיה אברהם עד מלוך נכדו. וכמעשה אבות עשו בנים, כי היה יצחק גדול כאביו ופחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו: