ביאור:מ"ג בראשית כא יג
וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ
עריכה[מובא בפירושו לפסוק י"א] עוד ירצה על אודות בנו אשר ייחסה אותו שרה להגר כאומ' האמה ואת בנה וגו' בן האמה, ובא הקב"ה והצדיק דברי שרה ואמר לו כל אשר וגו' שמע בקולה ואל תחשוב אותו בנך והוא אומרו על הנער וגו' עקר לו שם בנו ואמר לו כי ביצחק יקרא לך וגו' ובן זה על שם אמו יקרא, והוא אומרו וגם את בן האמה וגומר. ותמצא שחזר אברהם והודה לדבריה דכתיב וישכם אברהם וגו' ואת הילד וגו' ולא אמר ואת בנו כי העיד הכתוב על אברהם:
וגם את בן האמה. וגם אין ראוי שתדאג על שתגרש את הבן, כי תגרש "את בן האמה", לא בנך, מכל מקום לגוי אשימנו כי זרעך הוא. לא שיהיה הוא ראוי לכך.
[מובא בפירושו לבראשית פרק ט"ז פסוק ה'] ויש לדון בישמעאל אם יש לנו איזה קנין בו או לא, תניא בתורת כהנים פרשת בהר סיני וז"ל מנין אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן מותר אתה לשעבדו עבד, תלמוד לומר אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם ולא מן הכנענים שבארץ עכ"ל. פי' שלא היה צריך לומר אשר יהיו לך וגם משמעות תיבת יהיו לך דחוקה שהיה לו לומר אשר תקנה ומזה דורש אשר יהיו לך פי' תוליד אתה מאת הגוים דהיינו ישראל שבא על שפחתו, ואומרם ולא מן הכנעני וכו' פי' כי זה יש בו דין (דברים כ) לא תחיה כל נשמה, ומעתה יצא הדין כי ישמעאל וזרעו קנויים לנו קנין גמור, לא מבעיא לסברת רבנן שבן שפחת מלוג לאשה ואנו יורשי שרה, אלא אפילו לסברת חנניה הרי נתן אברהם את כל אשר לו ליצחק וישמעאל בכלל ולנו הוא עם העמים אשר כרת ה' ברית לתת לנו, ומכללם הוא אדום הוא וחלקו בישמעאל. והעד הנאמן לדברינו הוא מה שאמר הבורא יתעלה (כ"א י"ג) וגם את בן האמה הרי שקראה אמה וקראו בנה ולא בנו, כי תמצא בבני השפחות בלהה וזלפה דקדק הכתוב לומר בהם ותלד ליעקב בן, (ויצא ל') וכן אמר בשני בן שני ליעקב, וכן בג' אמר ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן, וכן בד' אמר בן שני ליעקב, הרי שבכולן דקדק לכנותם בשם בני יעקב כי נשתחררו וכאן אמר ה' להפך בן האמה ואמר לו עוד כי ביצחק יקרא לך זרע: ואין זה בכלל עשרה עממין אשר אמר ה' אותם אתן לכם כי זה זכינו בו משלנו ואין צורך נתינה בו:
כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
עריכהוגם את בן האמה. וגם אין ראוי שתדאג על שתגרש את הבן, כי תגרש "את בן האמה", לא בנך, מכל מקום לגוי אשימנו כי זרעך הוא. לא שיהיה הוא ראוי לכך.
[מובא בפירושו לדברים פרק ז' פסוק י'] שמר הברית.. ומשלם לשנאיו. וטעם רשע וטוב לו הוא לשתי סבות: האחת, היא זכות אבות, כענין בישמעאל "כי זרעך הוא" (בראשית כא, יג). והשנית, איזה זכות נמצא לרשע עצמו, בלתי מגיע אל שיזכה בו לחיי עולם, ומשלם לו בעולם הזה, שאין הקדוש-ברוך-הוא מקפח שכר כל בריה.