ביאור:מ"ג בראשית כא ז
וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם עריכה
מי מלל לאברהם. לשון שבח וחשיבות כמו (ישעיה מא) מי פעל ועשה. (שם מ) מי ברא אלה. ראו מה הוא ומי הוא (וכמה הוא גדול) שומר הבטחתו הקב"ה מבטיח ועושה:
מי מלל לאברהם. לשון שבח וחשיבות הוא, ראו מי הוא וכמה הוא גדול ושומר הבטחתו ומבטיח ועושה, לשון רש"י. ולא מצינו מלת "מי" בערך כזה למעלה וכבוד, רק לבזיון, מי אבימלך ומי שכם (שופטים ט כח), מי דוד ומי בן ישי (ש"א כה י): והנכון בעיני כי אמרה: צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי, למלאת פיו ברנה ושחוק בפלא הנעשה לי, כי מי בכל השומעים שאמר לאברהם מתחלה תניק בנים שרה, אין בעולם שיאמר אליו כן אפילו לנחמו, כי לא עלה זה על לב איש מעולם. ולשון אונקלוס קרוב לזה, מאן מהימן דאמר לאברהם וקיים דתוניק בנין שרה. כלומר כל השומע יצחק לי כי אין אדם שיהיה נאמן גם בעיני אברהם אם הגיד לו זה הפלא:
ותאמר מי מלל לאברהם. כלומר ידעו ויבינו כל השומעים מי האלהים שמלל לאברהם להיות לו בן משרה כי היניקה בנים שרה אחרי זקנותה ולזקוניו של אברהם כי אין גדול כאלהים:
ותאמר מי מלל. ותאמר לשון שבח ודומה לו אמרו צדיק כי טוב פי' שבחו לצדיק ה"נ שבחה שרה לאותו שמלל לאברהם הניקה בנים שרה דהיינו הקדוש ברוך הוא. ד"א מי מלל. מי יאמר לאברהם שיש בו לחלוחית והוא כמו מלילות:
מלל. שינה הכתוב ולא אמר דבר גימטריא שלו ק' כלומר לסוף מאה לאברהם:
הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו: עריכה
היניקה בנים שרה. ומהו בנים לשון רבים. ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק:
מי מלל לאברהם. לשון שבח וחשיבות הוא, ראו מי הוא וכמה הוא גדול ושומר הבטחתו ומבטיח ועושה, לשון רש"י. ולא מצינו מלת "מי" בערך כזה למעלה וכבוד, רק לבזיון, מי אבימלך ומי שכם (שופטים ט כח), מי דוד ומי בן ישי (ש"א כה י): והנכון בעיני כי אמרה: צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי, למלאת פיו ברנה ושחוק בפלא הנעשה לי, כי מי בכל השומעים שאמר לאברהם מתחלה תניק בנים שרה, אין בעולם שיאמר אליו כן אפילו לנחמו, כי לא עלה זה על לב איש מעולם. ולשון אונקלוס קרוב לזה, מאן מהימן דאמר לאברהם וקיים דתוניק בנין שרה. כלומר כל השומע יצחק לי כי אין אדם שיהיה נאמן גם בעיני אברהם אם הגיד לו זה הפלא:
[מובא בפירושו לפרק י"ז פסוק ט"ז] וברכתיה. בהנקת שדים כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה והיא היניקה את כולם. הוא שנאמר היניקה בנים שרה (ב"ר רמזו במקצת):