ביאור:מ"ג בראשית כא כ
וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּרעריכה
היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים הוא שנאמר ידו בכל וגו':
וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת:עריכה
רובה קשת. יורה חצים בקשת: קשת. על שם האומנות כמו חמר גמל צייד לפיכך השי"ן מודגשת.
רובה קשת. בעבור היות קשת תואר אמרו כי "רובה" הוא המורה החצים, מלשון יסבו עלי רביו (איוב טז יג), וימררוהו ורבו (להלן מט כג), ו"קשת" הוא העושה הקשתות. ויותר נכון ש "רובה" הוא המורה, ויאמר על המורה החצים ועל משליך האבנים וזולתם, כאשר יאמר אשר יריתי ביני וביניך (להלן לא נא), ולכן יתאר אותו פעם אחרת כי הוא קשת. וכן וימצאוהו המורים אנשים בקשת (ש"א לא ג):
רובה קשת. מושך בקשת ושני גזרות הן. וימררהו ורבו וגם יסבו עליו רביו מלשון רבב כמו סובו מן סבב שומו שמים מן שמם. דומו יושבי אי מן דממה דקה כולם נכפלים באות אחרונה. אבל רובה מגזרת רבה. עשה. בנה. קנה. שיאמר עושה. בונה. קונה:
רבה קשת. כמהו השמיעו אל בבל רבים ואם הם שני שרשים כמו שרר ושרה. גם רבה ורבב מגזרת רבה: קשת. שם התאר כמו גנב: הגם הלום. ששם נראה לה המלאך בתחלה בפעם הראשונה:
ויהי רובה קשת. היה מטיל ומשליך החצים בקשתו ודומה לו ורבו. וי"מ רובה לשון ילד כדמתרג' רביא. וכן יקבלו הרובין תשובתן במסכת חולין והפי' ויהי הילד קשת בעל קשת: