ביאור:מ"ג בראשית כא יד
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִםעריכה
וחמת מים. כלי ויתכן להיותו מעור או מעץ וכמוהו מספח חמתך.
ותתע במדבר באר שבע. לפיכך ויכלו המים מן החמת שאלו הלכה דרך ישר היה מספיק לה החמת מים שנתן לה אברהם עד המלון:
לחם וחמת מים. נתן אל הגר ושם על שכמה ואמר לה קחי אתך בנך וישלחה ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירוש הכתוב. ונתן לחם ומים מה שיספיק לה עד באר שבע כי בגרר היה אברהם. והנה היא הלכה ולא ידעה הדרך ותתע והנה בנה חלה מחסרון המים ואחר שלקחתו בחיקה וראתה שנפשו יוצא בצמא השליכתו:
לחם וחמת מים. ולא כסף וזהב לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה:
ואלו היה נותן ממון להגר שלא ברצון שרה לא שמר מצות השם. ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירוש הכתוב.
וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים. היה לו לתת לה כסף וזהב וגמלים נושאים אותם לפי שפע הממון שהיה בבית אברהם, כי בנו היה שהתפלל עליו לו ישמעאל יחיה לפניך. אבל מפני שאמרה לו שרה שיגרש אותו ואת אמו וה' אמר לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ע"כ שמע לקול שרה וגרש אותו ואת אמו בלחם וחמת מים כך פירש הרמב"ן ז"ל: ויתכן לומר כי מה שגרש אותו בלחם ומים שיכלול ענין אחר, והוא שאברהם ראה במראה הנבואה שעתידים בניו להשתעבד תחת ידי ישמעאל, וכי ישנאו אותם שנאה גדולה שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל, וע"כ התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם השונא ונתן לו לחם ומים, הוא שכתוב (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים:
[מובא בפירושו לפסוק ט"ו] והיה כל הענין הזה לאברהם מפני שצווה לעשות ככל אשר תאמר שרה, והיא צותה להוציאו מיד, ובמצותה לא נתן להם כסף וזהב ועבדים וגמלים נושאים אותם:
וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶדעריכה
ואת הילד. (ב"ר) אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו:
על שכמה ואת הילד. פירוש גם אותו שם על שכמה להיות שלא היה רוצה לצאת מבית אביו לזה עקדו כילד ושמו על שכמה וגירשה:
ואת הילד וישלחה. נמשך למעלה, ויתן אל הגר ואת הילד, כי גם הילד נתן לה שילך עמה באשר תלך:
שם על שכמה. את החמת לאות שפחות, על דרך "והתעני תחת ידיה" (לעיל טז, ט), אבל לא חדל הצדיק מתת להם די מחסורם, כמו שאמרו זכרונם לברכה: "ויהי אלהים את הנער" (פסוק כ) לרבות חמריו וגמליו ופועליו (בראשית רבה נג, כ). ולכן לא חסרו דבר זולתי המים בתעותם במדבר, ובהמצא המים ישב שם במדבר כטבעו כי היה "פרא אדם". ואת הילד. נתן לה גם את הילד.
[מובא בפירושו לפסוק י"א] עוד ירצה על אודות בנו אשר ייחסה אותו שרה להגר כאומ' האמה ואת בנה וגו' בן האמה, ובא הקב"ה והצדיק דברי שרה ואמר לו כל אשר וגו' שמע בקולה ואל תחשוב אותו בנך והוא אומרו על הנער וגו' עקר לו שם בנו ואמר לו כי ביצחק יקרא לך וגו' ובן זה על שם אמו יקרא, והוא אומרו וגם את בן האמה וגומר. ותמצא שחזר אברהם והודה לדבריה דכתיב וישכם אברהם וגו' ואת הילד וגו' ולא אמר ואת בנו כי העיד הכתוב על אברהם:
וַיְשַׁלְּחֶהָעריכה
ואת הילד וישלחה. נמשך למעלה, ויתן אל הגר ואת הילד, כי גם הילד נתן לה שילך עמה באשר תלך:
וישלחה. לוה אותה ברב חסדו, כמו "ואברהם הלך עמם לשלחם " (לעיל יח, טז).
ורבים יתמהו מאברהם איך גרש בנו גם שלח בן עם אמו ריקם ואיה נדבת לבו והתימה מאלה שיתמהו כי אברהם עשה ככל אשר צוהו יי'. ואלו היה נותן ממון להגר שלא ברצון שרה לא שמר מצות השם. והנה באחרונה אחרי מות שרה נתן מתנות לבני ישמעאל:
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:עריכה
ותלך ותתע. חזרה לגלולי בית אביה (ב"ר):
ותתע במדבר באר שבע. לפיכך ויכלו המים מן החמת שאלו הלכה דרך ישר היה מספיק לה החמת מים שנתן לה אברהם עד המלון: