בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע יא ו.


לעקור את הפרסות מסוסי המלחמהעריכה

(יהושע יא ו): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ 'אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ'".

יהושע יוצא למלחמה במלכים כנען השולטים בצפון הארץ. צפויה לו מלחמה קשה - בניגוד לכנענים בדרום שהסתמכו בעיקר על חיל רגלים, הכנענים בצפון מצויידים בסוסים ומרכבות ברזל. אולם ה' מבטיח לו שייתן את כולם לפני בני-ישראל. הוא מצווה עליו לעקר את הסוסים ולשרוף את המרכבות אחרי המלחמה.

מה זה לעקר ?עריכה

1. בלשון ימינו, לעקר בהמה זה להפוך אותה לעקרה, כך שלא תוכל להוליד. אולם התורה אסרה לעשות כך, כמו שלמדו חז"ל מ (ויקרא כב כד): "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לה', וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ". הדבר מנוגד למצוות פריה ורביה, שגם בעלי-החיים נצטוו בה. ודאי לא זו הכוונה כאן.

2. לפי מצודת דוד, "תעקר - תסיר העיקר... ורצה לומר שיכרות הרגלים, שהם העיקר והיסוד לבהמה" ( מצודות ) .  אולם גם פירוש זה תמוה, שכן הוא גורם צער מיותר וחסר-תועלת לסוסים, והרי צער בעלי-חיים אסור מהתורה.

3. ולענ"ד, הכוונה לעקירת נעלי-הסוסים (horseshoes). החל מהעת העתיקה, נהגו להלביש לרגלי הסוסים "נעליים" מחומרים שונים, כגון עור וברונזה, כך שיוכלו לרוץ מהר יותר ובמשך זמן רב יותר (ראו ויקיפדיה האנגלית, ערך Horseshoe ). מסתבר שגם הכנענים הלבישו נעליים מסוג זה לסוסי-המלחמה שלהם. עקירת הנעליים מסמלת את העובדה שהסוסים לא ישמשו עוד למלחמה.

ייתכן שפירוש זה נרמז בתלמוד, "ואיזוהי עיקור ? מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה( בבלי עבודה זרה יג א ) ; בימינו נעל-הסוס נקראת פרסה. אמנם, לא ברור אם זו היתה משמעות המילה בזמן התלמוד.

מדוע לעקר את הסוסים ולשרוף את המרכבות?עריכה

לכאורה היה יעיל יותר לקחת את הסוסים והמרכבות ולהשתמש בהם - זה היה מחזק באופן משמעותי את כוחם הצבאי של בני ישראל! מדוע ה' ציווה להוציא את הסוסים והמרכבות מכלל שימוש?

1. כדי שיבטחו בה': "שלא יקחום ישראל ויבטחו בם בענין המלחמות, ושלא יאמרו שכחם ועוצם ידם עשה להם את החיל, אבל יהיה מבטחם בשם יתברך, ויתבאר להם כי הוא מנצח הגוים האלה ולא הם" ( רלב"ג ) ;

  • אולם לא ברור מדוע דווקא סוסים ומרכבות אסור להחזיק, וקשת וחרבות מותר? אם כבר ביטחון בה', אז למה לא להילחם בידיים חשופות?


2. נראה שיש בעיה עקרונית בצבא המבוסס על סוכים. כדי להכשיר לוחמים רוכבי סוסים, דרוש אימון משמעותי של שנים רבות. בזמן האימון, הרוכב צריך להתפרנס על חשבון הציבור. גם הסוס צריך לאכול על חשבון הציבור. בחברה כזאת ייווצרו שני מעמדות: רוב האזרחים יהיו חקלאים או רועי-צאן, העוסקים בעבודה יצרנית ואין להם כל ניסיון צבאי; ומיעוטם יהיו לוחמים מקצועיים החיים על-חשבון האחרים. 

המצב הזה הוא מסוכן מבחינה צבאית: כך למשל, הכנענים בטחו על סוס ורכב שהיו להם, והם נפלו לפני צבא הרגלים הלא-מקצועי של ישראל בימי יהושע. ה' ציווה על יהושע לעקר את הסוסים שנלקחו כשלל, כדי שלא יטעו ישראל אחרי תורת המלחמה המוטעית של הכנענים. עשרים השנים שבהן הפיל יבין השני חתיתו על השטחים העבירים בצפון אינן מוכיחות שלטווח ארוך היה נכון להסתמך על רכב ברזל ― קשיות העורף של ישראל היא שעיכבה עשרים שנה את מפלתו הבלתי-נמנעת. כל מערך היישוב הכנעני של עיירות-מדינה הנלחמות ביניהן תדיר בנשק שאינו יעיל אלא בסוג שטח אחד, וגם שם לא בכל עונות השנה, לא היה מסוגל לעמוד לפני אויב שפרץ מבחוץ למועדון הסגור, וציפצף על הכללים המקובלים.

כך גם במקומות אחרים: מדינת-העיירה רומא השתלטה עם צבא האזרחים שלה על איטליה ועל רוב היקף הים התיכון. הצבא הפך למקצועי וקבוע, היקף הים הושלם ונכבשו ארצות נוספות רחוקות מהים. את השלטון במדינה תפסו מצביאים שהכתירו עצמם למלכים, וההתפשטות סביב נעצרה. את שטחי ממלכת רומי המזדקנת שטפו שבטי ברברים, שתפסו בהנהגת מצביאים-מלכים עמדה של גזע-אדונים.

במצב שבו הכוח הלוחם של המדינה הוא כוחם של בני המדינה עצמם כולם, יעמדו נגד כל פולש שיבוא מבחוץ בכל מקום לוחמים בני המקום, וקשה יהיה לכובש זר להשתלט על מדינה כזאת, ועוד יותר קשה להחזיק בה. גם לשלטון המדינה עצמה קשה יהיה לכפות ולבצע מעשי עריצות נגד בני המדינה שלו. כדי לעשוק ולקפח אפילו מיעוט מתוך האזרחים יצטרך השלטון להשחית ולפתות את הרוב לפעול נגד אחיהם המיעוט לטובתם האנוכית של בני הרוב, או לרמות ולשכנע את הרוב שמעשה הנבלה נעשה לטובת הכלל וצורך הכלל מכריח את הפגיעה במיעוט. העם המגויס לא יחרף נפשו למות ולא ישחית זמנו למטרות שלא יצפה מהן לתועלת לכלל או לריווח ללוחמים עצמם.

אולם כשהצבא מורכב רק משכבה קטנה של לוחמים מקצועיים, אותם אנשי צבא יחזיקו בידם כוח רב, ויאפשרו לשלטון המרכזי (- המלך) לשלוט באוכלוסיה ביד רמה; אם המלך ייחלש, ראשי הצבא ישתלטו ויקימו דיקטטורה צבאית. בשני המקרים, האזרחים היצרנים - שאינם יודעים להילחם - יהיו משועבדים למעטים הנשענים על צבא הסוסים (ע"פ דוד ויסקוט, "תורת המלכים").

הקבלותעריכה

1. יהושע נצטוה לעקר את הסוסים; דוד עשה זאת בלי שנצטווה, (שמואל ב ח ד): "וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב".   וייתכן שלמד מפרשת המלך בתורה, (דברים יז טז): "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים , וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס"( פירוט ).  דוד גם אמר,  (תהלים כ ח): "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר"- אנחנו לא צריכים רכב וסוסים, אנחנו נלחמים בשם ה'.

2. אולם שלמה בנו כבר כן הרבה סוסים, והצדיק זאת באמרו, (משלי כא לא): "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, ולה' הַתְּשׁוּעָה"( פירוט ) - צריך להכין סוסים למלחמה ורק אז לצפות לישועת ה'.  אמנם, מהפסוקים בספר מלכים נראה שהדבר נחשב לו לחטא, שכן הוא הביא את הסוסים ממצרים - בניגוד למצוות התורה,  (מלכים א י כח): "וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר". (מלכים א י כט): "וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה, וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ".


תגובותעריכה

אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר --- ככתוב בספר [פשוטו כמשמעו]

ואמנם נכון שאסור לעקר בעלי חיים

אך אם יש נפש חיה אשר צילו של בעליה הרשע נופל עליה אז החיה הזאת פגומה ולא רצויה לאל

אמנם בעלי חיים ברא אותם אלהים אבל אם הבהמה נשלטת על ידי בעליה

כמו למשל שאם יש בהמה לאדם פלמוני והאדם הזה צדיק אז צילו נופל על בהמתו ובהמתו הטהורה מותרת לשחיטה

זאת הסיבה שהפרה האדומה היא פרה אדמה בטבע חופשית מאת אלהים ולא נשלטת על ידי בעלים כלשהו

אם הפרה נשלטת על ידי בעלים כלשהו אז הפרה לא ראויה לעשות ממנה מי חטאת

ואם הבהמה נשלטת על ידי בעלים גוים אז הבהמה לא מותרת לשחיטה כי משחתם בהם

או אם יש כלב לבחורה נחמדה אז צילה של הבחורה נופל על הכלב וזה יהיה כלב נחמד

ואם חלילה יש כלב לעבריין אז הכלב יהיה מסוכן וצריך לעקר אותו

והוא הדבר שצריך כן לעקר את הסוסים שלקחו חלק במלחמה נגד ישראל

כי צל אויבי ישראל על נפש הסוסים האלה על כן יש לעקר אותם

-- DAIAN SHEM, 2019-09-08 21:06:18

איפה מצאת בתורה שמותר לעקר עבריינים אנושיים? אין עונש כזה. עבריין אנושי צריך להעניש, או במלקות או במיתה, אבל אין עונש של עיקור. וכך גם לגבי בעלי חיים.

-- Erel Segal-Halevi, 2019-09-10 15:44:17


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:לעקור את הפרסות מסוסי המלחמה


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2019-09-11.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/ya-11-06