ביאור:משלי י ד

משלי י ד: "רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר."

תרגום מצודות: הכף רמיה עושה את האדם לרש, רוצה לומר: השוקל ב(מאזניים עם)כף רמיה לרמות הבריות, יעני בעבור זה; אבל היד של החרוצים (הזריזים), המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות, הנה היד ההיא תעשיר את בעליה.

תרגום ויקיטקסט: רָש (עני) יהיה האדם העושה לעצמו כף-יד של רמיה (מרגיל את עצמו לרמות); אולם יד חרוצים (שהתרגלה לעבוד בזריזות וביושר) - תעשיר את בעליה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י ד.

דקויות

של מי הכף רמיה?

1. יש שפירשו שזו כף של מאזניים בלתי-מאוזנים, שמשמשת לרמאות במסחר, ושהפסוק מדבר על עונשו של הרמאי - אדם שעושה כפות-מאזניים מזוייפות, ייענש בכך שיהיה רש (ע"פ רש"י ומצודת דוד).

- אולם, על-פי ההקבלה בין שני חלקי הפסוק, נראה ש"כף רמייה" עומדת בניגוד ל"יד חרוצים", שתיהן מציינות איבר בגוף האדם.

2. נראה שזו כף-ידו של אדם המתרגל לרמות. הרמאי הוא גם עצל והוא משתמש רק בכף, והחרוץ משתמש בכל היד .

ראש עושה כף רמיה - מי עושה מה?

1. לענ"ד נושא המשפט הוא "עושה כף רמיה", והנשוא הוא "רש". הפסוק מדבר על אדם העושה לעצמו כף של רמיה, כלומר מרגיל את כפות-ידיו לרמות. יש כאן רמז ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך): כל מעשה-מרמה שהאדם עושה, מלבד הנזק המיידי שהוא גורם, משפיע גם על האישיות שלו - הוא מתרגל להתפרנס במרמה ושוכח איך להתפרנס ביושר ובחריצות, וכך - כאשר תתגלה רמאותו ולא יוכל יותר להמשיך לרמות - לא יידע איך לעבוד, ויהיה רָש. ומצד שני, כל פעולה של חריצות וביושר, מלבד התועלת המיידית שלה, משפיעה גם היא על האישיות שלו ועושה לו יד חרוצים אשר בסופו של דבר תעשיר אותו.

2. יש שפירשו שנושא המשפט הוא "כף רמיה" והנשוא הוא "עושה ראש", כלומר - כף שמרמה, גורמת לעוני.

- אולם לפי פירוש זה היה ראוי לנקד את הפסוק אחרת: "כף רמיה עושָה רֵאש".

3. ויש שדרשו, שנושא המשפט הוא "ראש", והנשוא הוא "עושה כף רמיה". המושג "ראש" הוא תודעתי: "אדם שבתודעתו הוא עני, שהרגשתו היא שחסר לו תמיד משהו והוא חייב לספק לעצמו עוד... בעקבות תודעה זו מייצר ה"עני" כף רמיה, כלים ושיטה על מנת להשיג את רצונותיו ותאוותיו בדרכים כשרות פחות ופחות" .

הקבלות

חריצות לעומת רמאות

הפסוק מציג ניגוד ברור בין חריצות לבין רמיה. אולם יש אנשים שהגבול בין שני המושגים לא ברור להם; לאנשים כאלה מסביר הרמח"ל:

"ראה נא בענין ההונאה, כמה נקל הוא לאדם להתפתות וליכשל כאשר לכאורה יראה לו שראוי הוא להשתדל ליפות סחורתו בעיני האנשים ולהשתכר ביגיע כפיו, לדבר על לב הקונה למען יתרצה לו, ויאמרו על כל זה, "יש זריז ונשכר", ו"יד חרוצים תעשיר"...."

"אמנם, אם לא ידקדק וישקול מעשיו הרבה, הנה "תחת חטה יצא חוח", כי יעבור בעון ההונאה אשר הוזהרנו עליה (ויקרא כה): ולא תונו איש את עמיתו... וקרא כתיב (צפניה ג): שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכן אמרו (בבא מציעא ס): אין מפרכסין את הכלים הישנים שיראו כחדשים. אין מערבים פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים, אפילו סאה בדינר. ואפילו יפה דינר וטריסית, לא יערב וימכרם סאה בדינר. (דברים כה): [כי תועבת ה' אלהיך] כל עושה אלה, כל עושה עול, וקרוי חמשה שמות: עול, שנאוי, משוקץ, חרם, תועבה." (רמח"ל, מסילת ישרים יא).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-04