ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמונה עשר

פרק שמונה עשר - מפנין עריכה

ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה א עריכה

מתני’: מפנין ^יח_אאפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש, ^יח_באבל לא את האוצר. ^יח_גמפנין תרומה טהורה, ^יח_דודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמס היבש מפני שהוא מאכל לעניים, אבל לא את הטבל, ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו, ^יח_הלא את הלוף ולא את החרדל. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל לעורבים:

גמ’: רבי זעירא רבי זעירא ° שאל לרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. כמה הוא שיעור הקופות? אמר לו ^יח_ונלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן, בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. תמן תנינן. המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירא רבי זעירא ° שאל לרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°, כמה הוא שיעור הכוסות? אמר לו ילמוד סתום מן המפורש. דתני רבי חייה רבי חייא רבה °, ^יח_זארבע כוסות של פסח, ישנן _{בארבעתם}רביעית יין איטלקי. תנן, מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש. מהו לפנות מן האוצר _{שלא התחיל בו קדם} כסדר הזה? נישמעינה מן הדא, דתני, תבואה צבורה. בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר להסתפק ממנה בשבת. ואם לאו, אסור להסתפק ממנה בשבת, דברי רבי אחא רב אחא °. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר . ושוין שלא יגע באוצר _{שלא השתמש ממנו.} ^יח_חאבל עושה הוא שביל ונכנס ויוצא. אית תניי תני, מטלטלים את הדימוע. אית תניי תני, אין מטלטלים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. מאן דאמר מטלטלין, במדומע בתרומה טהורה שראויה לכהן. ומאן דאמר אין מטלטלין, בתרומה טמאה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פד עמוד ב] ובאותו שאין בו כדי להעלות. אבל באותו שיש בו כדי להעלות מטלטלין. תנו רבנן מטלטלין תרומה טמאה _{המעורבת}עם החולין. מאן תנא להא? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ובשיש בה כדי להעלות. שהרי אם אין בחולין כדי להעלות, לדברי הכל אסור. ואם בשיש בה כדי להעלות, לרבנן זה מוקצה שאסור לתקן בשבת. אבל ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאומר, סאה שנפלה, היא סאה שעלתה, שהתרומה הטמאה כאילו ניכרת אין כאן תיקון ומותר להרים בשבת וממילא השאר אינו מוקצה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °, אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר. ואין אדם עומד בשבת ואומר הרי זו תרומה למחר. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון ° אומר, אין אדם עומד ערב שבת ואומר הרי זה תרומה למחר. מתניתא פליגא על רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון °. דתנן, ^יח_טלגין טבול יום. ומילאהו מן החבית מעשר טבל. אם אמר הרי זה תרומה למחר משתחשך, הרי זה תרומה למחר שטבל לא נפסל בטבול יום, ולמחרת כשיחול שם תרומה, כבר היה הערב שמש. אם אמר הרי זה עירוב, ^יח_ילא אמר כלום. שהערוב קונה בין השמשות. ואז היה עדין טבל, מכאן שיכול לקרא שם למחר. פתר לה לשעבר _{בדיעבד,}אבל לכתחילה אסור . והתני רבי חייה רבי חייא רבה °. עומד אדם בערב שבת ואומר מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה. אית לך מימר לשעבר? לאחר ששמע את דברי רבי חייה רבי חייא רבה °, חזר בו רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון ° מהדא.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 יח_א מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' של"ג סעיף א':

2 יח_ב מיי' פ כ"א מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' של"ג סעיף א':

3 יח_ג מיי' פ כ"ה מהל' שבת הלכה כ':

4 יח_ד מיי' פ כ"ה מהל' שבת הלכה י"ט:

5 יח_ה מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף כ"ט:

6 יח_ו טור ושו"ע או"ח סי' של"ג סעיף א':

7 יח_ז מיי' פ ז' מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ט':

8 יח_ח מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה ט"ו:

[ע"ב]

9 יח_ט מיי' פ"ח מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ח:

10 יח_י מיי' פ ו' מהל' עירובין הלכה ט"ז:

-----------------------------------דף פה עריכה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פה עמוד א] מה שהפריש בשבת על פי תנאי שעשה, תני, מטלטלה אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה. מאי כדון איך _{יתכן הרי היא מוקצה?}כשמתנה אם היתה תרומה טהורה אומר , _{מה שישאר בידי}הרי זו תרומה מכבר לכשאוכלנה לשאר וכשיאכל הוברר שמא שנשאר בידו זה התרומה. היתה תרומה טמאה שאינו יכול להזיזה אחר שיפרישה. אומר _{מה שישאר בידי}הרי זו תרומה מכבר לכשאניחנה בזוית. אמר רבי זעירה רבי זעירא °, הדא אמרה, ^יח_יאטבל שיש עליו תנאי שחלק ממנו יהיה תרומות ומעשרות, מותר לטלטלו, כיצד עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. תני. מטלטלין החרדל, מפני שהוא מאכל יונים. ואת החצב, מפני שהוא מאכל צבאים. ואת הזכוכית, מפני שהוא מאכל נעמיות. אמר °רבי נתן רבי נתן. אם כן, יטלטלו הזמורות מפני שהפילין אוכלין אותן? °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל לעורבים. מה אנן קיימין? אם בשיש לו מאותו המין, ואותו המין מצוי בשוק, דברי הכל מותר. אם בשאין לו מאותו המין, ואין אותו המין מצוי בשוק, דברי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין, בשאין לו מאותו המין, ואותו המין מצוי בשוק. רבנן אמרין, מכיון שאין לו מאותו המין אסור. ו°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אמר, מכיון שאותו המין מצוי בשוק, כמי שיש לו מאותו המין. אמר רבי זעירה רבי זעירא ° לא אתייא אלא כרבי חנינא רבי חנינא בר חמא ° דאמר עולין היינו עם °רבי רבי יהודה הנשיא לחמת גרר. והיה אומר לנו ^יח_יבבררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא ° שנייא היא הכא שהוא ככסא:

ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ב עריכה

מתני’: ^יח_יגחבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים. אם התקינן למאכל בהמה, מטלטלין אותן. ואם לאו, אין מטלטלים אותן. ^יח_ידכופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה, דוחין אותה עד שתיכנס. ^יח_טוומדדין עגלים וסייחים ברשות הרבים.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פה עמוד ב] והאשה מדדה את בנה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ^יח_טזאימתי? בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת. אבל אם היה גורר, אסור:

גמ’: תנן, חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים. אם התקינן למאכל בהמה, מטלטלין אותן. ואם לאו, אין מטלטלים אותן. אמר רבי זעירה רבי זעירא °. לא אתייא אלא כרבי חנינא רבי חנינא בר חמא °. דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא °. עולין היינו עם °רבי רבי יהודה הנשיא לחמת גרר והיה אומר לנו, בררו לכם חלוקי אבנים, ואתם מותרין לטלטלם למחר _{שדי בהכנה כזו.}אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא °, שנייא היא הכא בחבילי עצים שהוא ככסא ויכול לישב עליהם אבל אבנים אולי לתנא שלנו לא די בלברור וצריך מעשה של ממש, התיב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °, והתנינן חבילי קש. וקש לאו כמפוזר הוא ואינו ראוי לישיבה ואף על פי כן די במחשבה? _{אם כן אף באבנים די במחשבה כ°רבי רבי יהודה הנשיא.}מתניתין פליגא על מאן דאמר, כל המיוחד _בסיסלאיסור אסור. דתנינן. ^יח_יזהאבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. ואיך מותר להזיז את החבית אף אחר שהאבן נופלת? והרי החבית נעשתה בסיס לאבן. רבי אבא רבי אבא ° בשם רב חייה בר אשי רב חייא בר אשי ° פתר לה בשוכח. שאינו נעשה בסיס אלא במניח בכוונה. מתניתין פליגא על מאן דאמר, כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן, כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. ותני עלה. עלו מאיליהן, _{והיו עליה כל בין השמשות}אסור לטלטלה אף אחר שירדו. והרי אין הסל מיוחד לאפרוחים ולמה הוא נאסר אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא ° קומי רבי זעירא רבי זעירא °. תיפתרבסל מאוס, שלא אכפת לו שישאר מיועד לאפרוחים. אמר לו, והתני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה ° אפילו סאה, אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן?

ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ג עריכה

מתני’: ^יח_יחאין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה. ^יח_יטומילדין את האשה בשבת. וקורין לה חכמה ממקום למקום. ומחללין עליה את השבת. וקושרים את הטיבור. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. ^יח_כאף חותכין. וכל צורכי מילה עושין בשבת:

גמ’: תנן, אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה. איזהו הסיעוד? ^יח_כאמביא יין ונופח לתוך חוטמו של ולד. ונותן ידו למטה ומקבל את הולד שלא יפול בחזקה. ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^יח_כבאף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושה? נותן גוש של מלח על רחמה, והיא רוצה להניק בנה: תנן, ומילדין את האשה, וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן, ההולכים להעיד עדות החדש הרי הם כבני העיר שיש להם אלפים אמה לכל רוח. ולא זו בלבד, אלא אפילו חכמה הבאה לילד: תנן, ומחללין עליה את השבת. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, ^יח_כגעושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז: וקושרין את הטיבור. כהדא, אמתיה דבר קפרא בר קפרא °, נפקא מיילדה ליילד ישראלית בשבת. אתת ושאלת ל°רבי רבי יהודה הנשיא האם מותר לחתוך את חבל הטבור אמר לה. אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה, ליכא חייתא. אמר לה. זילי עבידי כמנהגיך _{כמנהג המקום.}אמרה ליה, ליכא מנהג. אמר לה. איזילי חתוך כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף חותכין. וכל צורכי מילה עושין בשבת. כיני מתניתין. וכל צרכי חיה נעשין בשבת. תני השיליא הזאת בשבת, עשירין