פתיחת התפריט הראשי

טור אורח חיים תעב

טורעריכה

ויהיה שולחנו ערוך מבעוד יום, כדי לאכול מיד כשתחשך. ואף אם הוא בבית המדרש, יקום, משום שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו. אבל לא יאכל קודם שתחשך, אף על גב דבשאר שבתות וימים טובים יכולין להוסיף מחול על הקודש, פסח שאני, דזמן אכילת מצה אינו אלא בלילה, דומיא דפסח.

ויסדר שולחנו יפה בכלים נאים כפי כחו, ויכין מקום מושבו שישב בהיסיבה דרך חירות. וכתב אבי העזרי: בזמן הזה שאין רגילות בארצנו להיסב, יושב כדרכו ואין צריך להיסב.

וכשהוא מיסב, לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו, אלא על שמאלו. ופירש רשב"ם מפני שצריך לאכול בימינו. ולפי זה איטר יד ימינו, יטה על ימינו. ורש"י פירש הטעם שלא יקדים קנה לושט, ולפי זה אין חילוק בין איטר לאחר:

אשה אינה צריכה היסיבה. ופירש רשב"ם מפני שאימת בעלה עליה, ולפי זה אלמנה וגרושה בעו היסיבה. ובעל הלכות גדולות כתב: משום דלאו אורח ארעא דאשה למזגא, ולפי זה כל אשה אינה צריכה היסיבה: אשה חשובה, צריכה היסיבה.

בן אצל אביו, צריך היסיבה, אפילו הוא רבו מובהק.

תלמיד לפני רבו, אין צריך היסיבה, אפילו אינו רבו מובהק, אלא אם כן נתן לו רבו רשות:

השמש, צריך היסיבה.

וכל מי שצריך היסיבה, אם אכל ושתה בלא היסיבה, לא יצא.

וצריך כל אדם לשתות ד' כוסות על הסדר שנפרש. שתאן זה אחר זה שלא כסדר, לא יצא.

ושיעור הכוס, רביעית. ומדת הכלי שיכילנו, ארכו כרוחב שני גודלים וכן רחבו, וגבהו כרוחב שני גודלים וחצי גודל וחומש גודל. ואין צריך שישתה כולו אלא רובו.

ואם היין חזק, צריך למזגו, ושיעורו רביעית לאחר שימזגנו. ואם שתאו חי, יצא, ובלבד שיהיה בו רביעית וישתה רובו. ויין שלנו, לכתחילה אינו צריך מזיגה.

ואיתא בירושלמי שמצוה לחזר אחר יין אדום. וייראה שאם הלבן משובח מהאדום, שהוא קודם. ויין מבושל, כתב רב האי שאין יוצאים בו, ומברכין עליו שהכל. ובירושלמי יש שיוצאין במבושל ובקונדיטון.

ואפילו אין לו אלא מזון שתי סעודות, ימכרם ליקח יין לד' כוסות, אף על פי שצריך לקבל אחר כך מן הצדקה.

ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בהם, ובכל מצוות הנוהגות באותה לילה, כגון מצה ומרור. וגם התינוקות, טוב ליתן לכל אחד כוסו לפניו. ומצוה לחלק להם קליות ואגוזים, כדי שיראו שינוי וישאלו:

בית יוסףעריכה

ויהיה שולחנו ערוך מבע"י וכו' ואף אם הוא בבה"מ יקום שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות וכו' בפ' ע"פ (דף קט.):

אבל לא יאכל קודם שתחשך אע"ג דבשאר שבתות וי"ט יכולין להוסיף מחול על הקודש פסח שאני דזמן אכילת מצה אינו אלא בלילה וכו' כ"כ הרא"ש בר"פ ע"פ (סי' ב) לא יאכל אדם עד שתחשך תימא אמאי תנא עד שתחשך טפי מבערבי שבתות וי"ט וי"ל דאתא לאשמעינן אע"ג דשבתות וי"ט יכול להוסיף מחול על הקודש ולאכול קודם שתחשך כדאמרינן פרק תפלת השחר (דף כז:) בע"פ לא מצי אכיל עד שתחשך וכן משמע בירושלמי ותנן נמי לקמן (משנה, זבחים ה, ח) הפסח אינו נאכל אלא בלילה ומצה איתקש לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו עכ"ל וכ"כ ג"כ בפ' תפלת השחר וכתב בתה"ד (ח"א קלז) דאע"ג דקודם שיסיים ההגדה ויגיע לאכול מצה ומרור יהיה לילה ממש מ"מ כוס של קידוש שהוא אחד מארבע כוסות וגם אכילת שאר ירקות ויתר שינויים דעבדינן כדי שישאלו התינוקות וכ"ש ההגדה עצמה בעי נמי דליהוי בשעה שראוי לאכול מצה ומרור:

וכתב אבי העזרי בזמן הזה שאין רגילות בארצינו להיסב יושב כדרכו וכו' כ"כ המרדכי בפרק ע"פ בשם ראב"ן וגם הגהות מיימון כ"כ בשם ראבי"ה וכתב עליו דיחיד הוא בדבר זה כלומר שדעת כל הפוסקים דלעולם בעי היסיבה ואפילו בזמן הזה :

וכשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו בפרק ערבי פסחים (דף קח.) פרקדן לא שמיה היסיבה ויש מפרשים דפרקדן היינו על גבו וי"מ על פניו ורבינו כתב כדברי שניהם וכ"כ הרמב"ם ג"כ:

ומ"ש ולא על ימינו שם היסיבת ימין לא שמיה היסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה פירש רשב"ם היסיבת ימין לאו שמיה היסיבה שהרי בימינו הוא צריך לאכול: שמא יקדים. אפרקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחוריו כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל למעלה והמאכל נכנס לתוכו ונחנק כך פירש רש"י וקשיא לי אמאי לא סמכיה להאי ולא אהיסיבת ימין ורבותי פירשו שמא יקדים קנה לושט דושט הוי על דרך ימין ונפתח הכובע שעל פי הקנה מאיליו כשהוא מטה כלפי ימין ולפ"ז נתחלף לרבינו פי' רש"י לפרשב"ם ופרשב"ם לפירש"י:

ומ"ש על פי' קמא ולפי זה איטר יד ימינו יטה על ימינו ועל אידך פירוש כתב ולפי זה אין חילוק בין איטר לאחר פשוט הוא וכן כתב שם הרא"ש: וכתב בתה"ד שולט בשתי ידיו פשיטא דלכולי עלמא מיסב בשמאל דטעמא דשמא יקדים איתא ואידך טעמא ליתא: ובעיטור כתב נראה דשבקינן טעמא דצריך לאכול בימין מקמי טעמא דשמא יקדים משום דאית ביה סכנתא וחמירא סכנתא מאיסורא:

אשה אינה צריכה היסיבה שם ופי' רשב"ם מפני אימת בעלה שכפופה לו וכתב הרא"ש ולפ"ז אלמנה וגרושה בעו היסיבה. ובשאלתות רב אחאי כתב דלאו אורחא דנשי למיזגא ולפ"ז אפילו אלמנה וגרושה נמי אבל אשה חשובה אורחא למיזגא ורבינו שכתב בה"ג במקום שאלתות דרב אחאי לא דק ואפשר שגם בה"ג כתב כדברי רב אחאי ולכך כתב כן רבינו בשמו ולא חשש להזכיר דברי רב אחאי:

אשה חשובה צריכה היסיבה שם וכתב ר"י בשם התוספות שכל הנשים שלנו חשובות הן וצריכות היסיבה וכ"כ ג"כ המרדכי בפ' ערבי פסחים משם התוס' :

בן אצל אביו צריך היסיבה ותלמיד אצל רבו אין צריך היסיבה שם בגמרא:

ומ"ש גבי בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק כן כתב שם התוספות והרא"ש וטעמייהו משום דסתם בן אביו מלמדו תורה ואפ"ה קאמר בפני אביו צריך היסיבה:

ומ"ש גבי תלמיד לפני רבו אין צריך היסיבה אפילו אינו רבו מובהק כ"כ שם הרא"ש והמרדכי מדקדוק סוגיית הגמ':

ומ"ש אא"כ נתן לו רבו רשות כ"כ הרמב"ם ונראה דהיינו מדאיתא בגמרא אמר אביי כי הוינן בי מר זגינן אבירכי דהדדי כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכיתו מורא רבך כמורא שמים אלמא דכל שנתן לו רבו רשות להיסיבה רשאי דאל"כ היכי הוה שביק להו רבה למיעבד איסורא אלא ודאי ע"י נתינת רשות שרי וכיון שהוא היה רואה ושותק הוי כנתינת רשות ועוד מדא"ל רב יוסף לא צריכיתו ולא א"ל אסור לכו למיעבד הכי. אמרינן בגמרא שם דתלמיד אומנות לפני רבו צריך היסיבה וכתב סמ"ק דעבד לפני אדונו אינו מיסב:

כתוב בתה"ד שבעל הבית הסועד בליל פסח אצל ת"ח מופלג בדורו אף על פי שלא למד כלום לפניו חשוב כרבו ואין צריך היסיבה :

השמש א"צ היסיבה ט"ס יש כאן וצריך להגיה השמש צריך היסיבה והכי איפשיטא התם בגמרא וכ"כ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וגם רבינו כ"כ בסי' תפ"ו:

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

וכל מי שצריך היסיבה אם אכל ושתה בלא היסיבה לא יצא כ"כ שם הרא"ש ודייק כן מלישנא דגמרא כתב הרמב"ם אימתי צריך היסיבה בשעת אכילת כזית מצה וכ"כ סמ"ג ואשיר"י והמרדכי והג"מ כתבו שצריך היסיבה כשאוכל בתחלה כזית מצה וכן כזית אפיקומן וכתוב בכתבי מה"ר ישראל סימן קצ"ב נלענ"ד מדברי כולם משמע בכזית ראשון של המוציא לא בעי היסיבה:

וצריך כל אדם לשתות ד' כוסות על הסדר שנפרש וכו' שם במשנה כתב הרשב"א שאלת מי שאינו שותה יין כל השנה כולה מפני שמזיקו או שונאו מהו שיעשה כל הסדר על הפת תשובה מסתברא שכל שיש לו יין צריך לדחוק עצמו ולעשות כר"י ב"ר אלעאי דלא הוה שתי חמרא ושתי ד' כוסות ואמר חוגרני צידעי מפסחא ועד עצרת וכר' יונה דגרסינן בירושלמי ר' יונה שתי ד' כסי בלילא דפסחא ומזיק ראשיה עד עצרתא והא דר"י בר אלעאי איתא בנדרים (מט:):

שתאן זא"ז שלא כסדר לא יצא (שם) שתאן בבת אחת יצא ידי חירות ולא יצא ידי ד' כוסות וכתב הרא"ש שתאן בבת אחת פי' שלא כסדרן אלא מזג ד' כוסות ושתאן זה אחר זה וכן פי' הר"ן והמרדכי:

ושיעור הכוס רביעית ומדת הכלי שיכילנו ארכו כרוחב שני גודלים וכן רחבו שם בגמ' (קט:):

ומ"ש וא"צ כולו אלא רובו כן משמע בגמרא (קח:) ומיהו התוס' כתבו דלכתחלה צריך לשתית רביעית וכן משמע מדברי הרא"ש וכתב הכלבו אם היה כוס גדול שיש בו שתי רביעיות שותין בו שנים זא"ז ויוצאין וז"ל א"ח אם היה כוס גדול שיש בו שתי רביעיות שותין בו שנים או יותר לפי הרביעיות ויוצאין שאחר ששתה מלא לוגמיו אפי' מכוס קטן שאינו מחזיק אלא רביעית משקה לבניו ולבני ביתו הקטנים והרמב"ן כתב שצריך לשתות רוב מכל כוס אפילו מחזיק כמה רביעיות וכן כתב מהר"ר ש"ט עכ"ל :

ומ"ש שצריך למוזגו ושיעורו רביעית אחר שימזגנו (שם):

ומ"ש ואם שתאו חי יצא (שם) שתאן חי ידי ד' כוסות יצא ידי חירות לא יצא וכתב הר"ן ידי ד' כוסות יצא וכגון שיש בכל כוס רביעית הלוג דבציר מרביעית לאו כלום הוא דכי היכי דבמזוג בעינן רביעית בין הכל ה"נ בחי בעינן רביעית. ידי חירות לא יצא שלא קיים מצוה מן המובחר ומיהו אין צריך לחזור ולשתות ד' כוסות וכ"כ המגיד:

ומ"ש ויין שלנו לכתחלה אין צריך מזיגה כ"כ המרדכי בפ' ערבי פסחים שתאן חי יצא דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך שיהא מזוג כדאמרינן במסכת ברכות (נ:) ודוקא ביין שלהם שהיה חזק ביותר כדאמרינן בכמה דוכתי אבל יין שלנו שאינו חזק כ"כ טוב לשתותו חי וכ"מ הגה"מ בשם רשב"ם דיינות שלנו א"צ מזיגה: כתב הרוקח בסימן רפ"ג בתוספתא שתאן בפוסין לא יצא פי' ששהה שעה גדולה ביניהם:

ואיתא בירושלמי שמצוה לחזר אחר יין אדום בפ"ג דשקלים וכבר כתבתי בסי' ער"ב שדעת הרמב"ן דאפי' בדיעבד אם קידש ביין לבן לא יצא אבל אין כן דעת רבינו אלא דלכתחלה נמי מקדשין בו שהרי אחד מד' כוסות הוא כוס של קידוש וקאמר שאם הלבן משובח מן האדום הוא קודם וכ"כ הרוקח וכבר כתבתי בסימן הנזכר שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלא כהרמב"ן:

ויין מבושל כתב רבינו האיי שאין יוצאין בו וכו' בסימן רע"ב נתבאר שדעת רוב הפוסקים שמברכין עליו בפה"ג:

ואפילו אין לו אלא מזון שתי סעודות ימכרם ליקח יין לד' כוסות וכו' בר"פ ע"פ (צט.) תנן ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי ומפרש רבינו כמו שכתב ורשב"ם פי' אפילו הוא מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לד' כוסות. והמרדכי פי' דמיירי שיש לו מזון שתי סעודות ואמרינן מי שיש לו שתי סעודות לא יטול מן התמחוי ואם לא בשביל ד' כוסות לא היה נזקק ליטול מן התמחוי ובשביל ד' כוסות קאמר שיתנו לו גבאי צדקה אפילו מן התמחוי וכן משמע בירושלמי:

ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בהם שם (קח.) נשים חייבות בד' כוסות שאף הם היו באותו הנס ומטעם זה צ"ל שהן חייבות בכל מצות הנוהגות באותה הלילה וכמ"ש רבינו:

ומ"ש וגם התינוקות טוב ליתן לכל אחד כוסו לפניו כן כתב שם הרא"ש והמרדכי וכתב הרא"ש בתשובה דהיינו בתינוקות שהגיעו לחינוך:

ומ"ש ומצוה לחלק להם קליות ואגוזים וכו' ברייתא שם:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אבל לא יאכל קודם שתחשך כו' כ"כ הרא"ש לשם וכ"כ המרדכי בשם רבי יעקב מקורבייל וה"ר יואל וכוונתם דהתחלת הסעודה בפסח אינה אלא בלילה אבל גמר הסעודה אף בשאר ע"ש ועי"ט צריך שתהיה בלילה דהא עיקר החיוב של הסעודה מדרשא דתלתא היום דחדא דאורתא וא"כ אינו יוצא ידי חיוב סעודה אא"כ אכלה בלילה וכשמפסיק מאכילתו קודם שקידש היום ודאי לא יצא ידי חובתו ולא דמי לקידוש שיכול להוסיף מחול על הקודש כדאמר בפרק ת"ה דשאני קידוש דקאי על השבת ויכול להוסיף על קדושתו משא"כ באכילה דצריך שתהיה בלילה עכ"פ כ"כ מהר"ל מפראג ז"ל ודבריו נכונים. ובת"ה פסק עוד דאף התחלת הסדר אינו כ"א בלילה ממש ע"ש בסימן קל"ז:

ומ"ש ויסדר שלחנו יפה וכו' כ"כ המחברים והטעם לפי שאמרו בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא משעבוד מצרים כו':

ומ"ש ויכין מקום מושבו וכו' משנה בפ' ע"פ ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ופירש"י כדרך ב"ח במטה ועל השולחן:

ומ"ש בשם אבי העזרי דבארצינו אין צריך להיסב כ"כ בשמו גם שאר מחברים ומשמע מדבריו דאף בהיסיבה ה"ל דרך חשיבו' וחירות אלא מפני שהסיבה הויא לפעמים דרך חולים הלכך ישיבה כדרכה הויא דרך חירות לעולם ולכך א"צ להסב אבל אם רצה להסב שפיר דמי דבאינו חולי ודאי יורה על דרך חירות והכי נהוג לכתחלה לעשות הסיבה מאחר שרבים חולקים על אה"ע וס"ל דאף בארצנו בעי הסיבה עכ"פ ומ"מ להלכה אנו תופסין דברי אה"ע עיקר ואם אכל מצה בלא הסיבה א"צ לחזור ולאכול וכמ"ש האגודה ושאר האחרונים אלא שמ"מ נראה דמצוה מן המובחר לחזור ולאכול בהיסיבה אבל אין לו לחזור ולשתות בהיסיבה כיון דאיכא למימר דנראה כמוסיף על הכוסות. ובאבל תוך י"ב חודש הכרעתי בתשובתי שאין לו היסיבה מאחר דישיבה כדרכה ה"ל דרך חירות כמ"ש ראבי"ה ואנו תופסין דבריו עיקר ולשם הארכתי בס"ד וכן המנהג:

וכשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו בפ' ע"פ פרקדן לא שמיה היסיבה וי"מ על גבו וי"מ על פניו ולכך פסק כדברי שניהם לחומרא וכ"כ הרמב"ם:

ולא על ימינו וכו' שם היסיבת ימין לא שמיה היסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ורש"י פי' דהאי ולא עוד אפרקדן קאי ועל היסיבת ימין לא שמיה היסיבה לא פי' כלום ורשב"ם פי' היסיבת ימין לא שמים היסיבה שהרי בימינו הוא צריך לאכול ועל ולא עוד פי' דקאי אהיסיבת ימין דסמיך ליה ולא כפירש"י דקאי אפרקדן גם הרא"ש כתב וז"ל פירש רשב"ם שהרי בימינו צריך לאכול ולפי זה איטר בימינו מיסב בימינו ולאידך פירושא דשמא יקדים וכו' קאי אהיסיבת ימין אין חילוק בין איטר לאחר עכ"ל ועל הנוסח שנמצא בספרי רבינו יש לדקדק שכתב תחלה ופירש רשב"ם מפני שצריך לאכול בימינו ולפי זה איטר יד ימינו יטה על ימינו ואח"כ כתב ורש"י פי' הטעם שלא יקדים כו' דמשמע דלרשב"ם לא הוי טעמא משום שמא יקדים והא ליתא דודאי אף לרשב"ם הוי טעמא משום שמא יקדים וה"פ הסוגיא לדידיה היסיבת ימין לא שמיה היסיבה משום דצריך לאכול בימינו ולפי זה היה הדין נותן באיטר שיסב על שמאלו שהוא ימין כל אדם ואח"כ אמר ולא עוד כו' דלפ"ז איטר יד ימינו מיסב על שמאל של כל אדם ועוד קשה שהרי רש"י מפרש דולא עוד אפרקדן קאי גם בדברי הרא"ש קשה שכתב ולאידך פירושא כו' דמשמע דלרשב"ם לא הוי פירושא הכי הלכך יראה עיקר דט"ס הוא בספרי רבינו וצריך להגיה רשב"ם במקום רש"י ורש"י במקום רשב"ם וכן הגיה הר"א מפרא"ג והב"י גם באשיר"י צריך להגיה פרש"י במקום פי' רשב"ם וכדמוכח נמי מתרומת הדשן בסי' קל"ו. וכתב מהר"ש לוריא ז"ל אע"ג שתופס פי' רשב"ם עיקר דולא עוד קאי אהיסיבת ימין וכו' מ"מ מאי דקאמר תלמודא מעיקרא היסיבת ימין לא שמיה היסיבה הוי נמי דסמכא ולכך אפילו דיעבד לא הוי היסיבת ימין היסיבה דה"ל כאילו לא היסב כלל וצריך לחזור ולהיסב ואעפ"י שלפי הטעם דשמא יקדים לא שייך לחזור דמאי דהוה הוה מ"מ לפי טעם הראשון לא הוי היסיבה כל עיקר עכ"ד ומ"מ למאי דנהגינן כראבי"ה דדיעבד יצא אפילו בלא היסיבה כל עיקר א"כ לעולם א"צ לחזור ולהסב ולענין הלכה פסק מהרא"י ז"ל דאיטר יד ימינו יסב בשמאל כל אדם דחמירא סכנתא מאיסורא ובפלוגתא דרבואתא אמרינן ספק נפשות להקל:

אשה חשובה צריכה היסיבה שם בגמרא ולפירוש השאלתות ניחא דאשה חשובה אורחה למזגא אבל לפרשב"ם קשה דאף אשה חשובה צריך שתהיה עליה אימת בעלה ועוד דאימת בעלה ודאי אינו כ"כ כאימת האב על הבן ואף עפ"כ חייב להיסב הלכך נראה עיקר כפי' השאלתות ומה שנמצא בגמרא שלנו אשה אצל בעלה לא בעיא היסיבה ט"ס הוא והתלמידים הגיהו ככה ע"פ פי' רשב"ם והעיקר דאפילו אלמנה וגרושה לא בעיא היסיבה כפי' השאלתות אם לא בנשים חשובות ובשם התוס' כתבו דשלנו כולן חשובות הן:

בן אצל אביו צריך היסיבה כו' שם בן אצל אביו בעי היסיבה איבעיא להו תלמיד אצל רבו מאי ת"ש אמר אביי כי הוינן בי מר זוגינן אברכי דהדדי כי אתינא לבי רב יוסף אמר לן לא צריכיתו מורא רבך כמורא שמים מיתיבי עם הכל אדם מיסב ואפילו תלמיד אצל רבו כי תניא ההיא בשוליא דנגרי. וכתבו התוס' ונראה דאביו והוא רבו נמי אין צריך דלא גרע מרבו אחר מיהו סתם אב מלמד לבנו תורה כדאמרינן פ"ק דקידושין שהבן ירא מאביו מפני שמלמדו תורה ואפ"ה קאמר בפני אביו צריך היסיבה. והרא"ש כתב בסתם בן אצל אביו צריך היסיבה ואפילו הוא רבו דסתם בן אביו מלמדו תורה וכמ"ש רבינו. ומכל מקום לענין מעשה ראוי להחמיר שלא יסב הבן אלא א"כ נותן לו האב רשות דהא ודאי לפי דברי התוספות שכתבו בתחלה דלא גרע מרבו אחר איסורא נמי איכא משום דמורא רבך כמורא שמים:

ומ"ש רבינו בתלמיד לפני רבו א"צ היסיבה וכו' לאו דוקא קאמר אלא תפס לשון הגמרא דמסיק כי אתינא לגביה דרב יוסף א"ל לא צריכיתו וכו' והתם קאמר לא צריכיתו לאפוקי ממה שהיו נוהגין בבי מר א"נ דבי רבה שנתן להם רשות להיסב היו סבורין שמחוייבין להסב ועל זה קאמר רב יוסף לא צריכיתו דאף על פי שנתן לכם רשות מ"מ אם אתם רוצים אינכם צריכין להיסב מאחר שיש לכם התנצלות שאינכם רוצים להיסב מחמת יראה דמורא רבך כמורא שמים אבל אם לא נתן לו רשות איסור נמי איכא ופשוט הוא:

ומ"ש אפילו אינו רבו מובהק כ"כ שם הרא"ש מדלא אשכח לאוקמי ברייתא דאפילו תלמיד בפני רבו בעי היסיבה אלא בשוליא דנגרי ומיהו יש לדחות דדילמא מדקאמר סתמא ואפילו תלמיד אצל רבו משמע אפילו מובהק ולכך..... יש להחמיר ברבו שאינו מובהק שיתן לו רבו רשות ואז חייב בהיסיבה מספק ודו"ק וכך פסק מהר"ל ז"ל מפראג:

השמש צריך היסיבה בעיא דאיפשטא שם וכתב מהר"ל מפראג דמדקאמר בגמרא השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא דמשמע דיעבד יצא יראה דדוקא השמש שמשמש לבני הסעודה ואי אפשר לו להיסב יוצא באכילת כזית אחד בהיסיבה דלגבי השמש הוי דיעבד אבל שאר כל אדם יסב לכתחלה כל פעם שאוכל מצה דכל האכילה של המצה אפילו אוכל הרבה הכל הוא מצוה אחת ויותר טוב שיהיה כל אכילתו במצוה וכה"ג כתב הרמב"ם פ"ז וז"ל ואימתי צריך היסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ד' כוסות האלו ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב ה"ז משובח ואם לאו אינו צריך עכ"ל:

ומ"ש וכל מי שצריך היסיבה כו' כ"כ הרא"ש מדתנן גבי שמש כשהוא מיסב יצא משמע מיסב אין לא מיסב לא ומ"מ כבר כתבתי בסעיף ב' דא"צ לחזור ולאכול בהיסיבה אלא דמצוה מן המובחר לחזור ולאכול בהיסיבה:

וצריך כל אדם לשתות ד' כוסות על הסדר וכו' שם שתאן בבת אחת רב אמר ידי חירות יצא ידי ד' כוסות לא יצא ופירש"י בבת אחת עירה ארבעתן לתוך כוס אחד. ורשב"ם הקשה על פי' וכתב ונ"ל דה"פ בבת אחת שלא על סדר משנתינו אלא שתאן רצופין וכ"כ הרא"ש ואחריהם נמשך גם רבינו: ומ"ש וצריך כל אדם היינו לומר דכל אחד צריך שיהיה כוסו לפניו ולאפוקי שלא ישתו שנים מכוס אחד שיש בו שתי רביעיות וכמו שפסק הכל בו ואורחות חיים א"נ אתא לאשמועינן דאפילו מי שאינו שותה יין כלל כל השנה כולה מפני שהוא מזיקו או שהוא שונאו מ"מ צריך לדחוק עצמו ולשתות בלילה זו כל הד' כוסות וכמו שפסק הרשב"א הביאו הב"י:

ומ"ש ושיעור הכוס רביעית כו' שם בגמ':

ומ"ש וא"צ שישתה כולו אלא רובו שם השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא אמר רב נחמן בר יצחק והוא דשתי רובא דכסא וכתבו התוס' רובא דכסא היינו כמלא לוגמא ומיהו לכתחלה צריך לשתות רביעית ע"כ וכן משמע אדברי הרא"ש שכתב והוא דשתי רובא דכסא ובני ביתו שותין המיעוט הנשאר משמע דלכתחלה א"צ להשקותם אלא הוא שותה כל הכוס והם יוצאין בשמיעה תדע כו' הנה מבואר דלכתחלה ישתה כל הכוס וכך יש לפרש דברי רבינו שכתב דא"צ שישתה כולו אלא רובו כלומר דברובו יצא אבל לכתחלה ישתה כולו וכן מוכח בדבריו לקמן בסימן תפ"ז שכתב וישתה רביעית או רובו בהיסיבה כלומר רביעית שלם לכתחלה או רובו דיעבד והיינו טעמא דלא אמרינן רובו ככולו אלא לענין שיוצא ברובו דיעבד אבל לכתחלה ודאי צריך כולו ופשוט הוא. ואם היה כוס גדול כתב הב"י דבספר א"ח כתב משם הרמב"ן שצריך לשתות רוב מכל כוס אפילו מחזיק כמה רביעיות עכ"ל והכי משמע לישנא דרובא דכסא דקאמר דכל מה שיש בכוס הוא הכוס וצריך שישתה רוב הכוס לעולם. וא"ת לדעת הרמב"ן דאפילו דיעבד בעי רוב הכוס כדקאמר והוא דשתי רובא דכסא ובדיעבד קאמר דהא קאי אמאי דקתני השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא דהיינו דיעבד א"כ למאי דקתני המקדש וטעם מלא לוגמיו דהיינו רוב רביעית יצא ואם לאו לא יצא הא פשיטא הוא דלא יצא מדבעינן רובא דכסא שאינו פחות מרוב רביעית וי"ל דהרמב"ן ז"ל מפרש דטעימת מלא לוגמיו לא קתני לה אלא גבי קידוש וברכת המזון דהתם לא בעינן רק טעימת הכוס ובטעימת מלא לוגמיו הוי טעימה אפילו בכוס גדול והלכך אפילו לכתחלה לא בעי למיטעם רביעית שלם אלא סגי במלא לוגמיו דהיינו רוב רביעית אבל כאן דבעינן שישתה ד' כוסות ולא הוה שתיית כוס אא"כ שותה רוב הכוס ולכך לא קאמר גבי ד' כוסות והוא דשתי מלא לוגמיו אלא קאמר והוא דשתי רובא דכסא בין כוס קטן של רביעית בין כוס גדול הרבה והיינו דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך לשתות כולו כדפי'. ומכל מקום נראה דאפילו לכתחלה אין למלאות כל הכוס ממש אלא ימלאנו עד רובו דזה נקרא נמי כוס של יין וישתה הכל לכתחלה ובדיעבד יצא בשתיית הרוב ממנו ובמדינות אלו שהיין ביוקר ושותין מעט יזהר כל אדם שלא יקח כוס גדול אלא כוס שאין בו כ"א רביעית וישתהו לכתחלה כולו או רובו דיעבד:

ואם היין חזק כו' שם שתאן חי יצא ופרשב"ם שלא מזגן במים יצא וכגון שיש בו רביעית לוג דבבציר מרביעית לאו כלום הוא דכי היכי דמזוג בעינן רביעית בין הכל הכי נמי חי בעינן רביעית וכתב המרדכי לשם דלכתחלה צריך שיהא מזוג ודוקא ביינות שלהם כו':

ומ"ש ואיתא בירושלמי כו' כבר נתבאר בסי' רע"ב וכן דין יין מבושל נתבאר לשם ומסקנא דיוצאין במבושל:

ואפי' אין לו אלא מזון שתי סעודות כו' שם ר"פ ע"פ ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפי' מן התמחוי ומפרש רבינו ימכרם וכו' ויש פירושים אחרים הביאם ב"י:

ואחד הנשים כו' בברייתא שם פלוגתא דת"ק ור' יהודה ופסק כר"י דתינוקות פטורים דמה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקים להם קליות ואגוזים כדי שלא ישנו וישאלו והיינו בתינוקות שהגיעו לחינוך דבלא הגיע לחינוך לא הוה פליג ת"ק דחייבים:

ומ"ש שטוב ליתן לכ"א כוסו לפניו כ"כ הרא"ש שנהגו כך וכן נכון לעשות וכ"כ המרדכי:

דרכי משהעריכה

(א) כתב המרדכי ר"פ ע"פ ע"ג דאפילו עני שאין לו כרים וכסתות יסב על הספסל אע"פ שאינו דרך חירות וכתב מהרי"ב דמצוה להיסב בכל הסעודה:

(ב) אמנם לא ראיתי בזמן הזה נשים מסיבות ואפשר שנהגו להקל על פי דברי ראבי"ה דכתב דבזמן הזה לא בעיא היסיבה:

(ג) וכל שכן אם החכם נחשב לגדול הדור דהרי הוא כרבו לכל דבר וכתב מהרי"ב דוקא כשאוכל התלמיד עם רב על השולחן אבל כשאוכל על שולחן אחר אע"פ שהוא בפני רבו אפ"ה צריך להיסב וכתב עוד דדוקא א"צ אבל אם ירצה יכול להיסב וכתב עוד דמסתמא שרי ואינו אסור אלא כשמוחה בו רבו ואינו נראה דלא שרי אלא ברשות רבו כדמשמע לשון הטור וכ"ה דעת ב"י וכן משמע בגמרא:

(ד) אבל המרדכי דף רס"א ע"ג כתב דאם שתה בלא היסיבה א"צ לחזור דא"כ הוה כמוסיף על הכוסות ומסתפק שם בדבר ובאגודה כתב פרק ע"פ דעתה בזמן הזה לא יחזור וישתה כי כדאי הוא ראבי"ה שכתב בזמן הזה אין להיסב לסמוך עליו בכה"ג עכ"ל ובמנהגים שלנו אם חוזר ושותה א"צ לחזור ולברך וכ"מ לקמן מדברי הטור סי' ת"פ דכתב דאם שתה כוס רביעית בלא היסיבה צריך לחזור ולברך משום שהסיח דעתו משתייה משמע הא לא"ה א"צ לברך ול"נ דבין הכוסות הראשונות כיון שיוכל לשתות ביניהם כמו שירצה יכול לחזור ולשתות בהיסיבה אבל בין כוס ג' לד' לא יחזור ויסמוך על דעת ראבי"ה ומיהו באכילה יחמיר על עצמו ויחזור:

(ה) ובמרדכי דף רס"א ע"ג משמע כדברי הרמב"ן שכתב שאפילו ק' רביעיות בכוס אחד חשוב הכל כוס אחד אבל הר"ן שם דף רמ"ט ע"ב כתב דיכולין שנים ליטול כוס אחד שיש בו ב' רביעיות רק שישתה כ"א רביעית: