פתיחת התפריט הראשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


והאשה מדדה את בנה אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור:

גמרא התיב רבי לעזר והתנינן חבילי קש. וקש לאו כמפוזר הוא. מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. רבי בא בשם רב חייה בר אשי פתר לה בשוכח. ממתניתין פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלה. א"ר בון בר חייה קומי ר' זעירא תיפתר במאוס. א"ל והתני ר' הושעיה אפילו סאה אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן:

משנה אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרים את הטיבור ר' יוסי אומר אף חותכין וכל צורכי מילה עושין בשבת:

גמרא איזהו הסיוע מביא יין ונופח לתוך חוטמו ונותן ידו למטה ומקבל ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. רשב"ג אומר אף מרחמין על הבהמה בי"ט. כיצד עושה נותן גוש של מלח על רחמה והיא רוצה להניק בנה: וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן ולא זו בלבד אלא אפילו חכמה הבאה לילד: ומחללין עליה את השבת. שמואל אמר עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז: וקושרין את הטיבור. כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת. אתת ושאלת לר' אמר לה אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה ליכא מנהג. אמר לה איזילי חתוך כר' יוסי. כיני מתני' וכל צרכי חיה נעשין בשבת. תני השיליא הזאת בשבת עשירין