ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/פרק שני
פרק שני - התרומה עריכה
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה א עריכה
מתני’: ב_א התרומה, ותרומת מעשר של דמאי, החלה, והביכורין, עולין באחד ומאה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ח עמוד ב]
ומצטרפין זה עם זה, וצריך להרים. ב_ב הערלה וכלאי הכרם, עולין באחד ומאתים. ומצטרפין זה עם זה, ואינו צריך להרים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אינן מצטרפין. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. מצטרפין בנותן טעם, אבל לא לאסור:
גמ’: תנן, התרומה, ותרומת מעשר של דמאי, החלה והביכורין, עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה, וצריך להרים . למי נצרכה? ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . אף על גב ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר בסיפא שערלה וכלאי הכרם אינם מצטרפים, לפי שאין איסורים משתי שמות מצטרפין. מודי הכא שכולהן משם תרומה ומצטרפין. מאן תנא שאף בתרומת מעשר של דמאי מחמירים ואינו עולה אלא באחד ומאה? °רבי מאיר רבי מאיר . ד°רבי מאיר רבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה. והיכי אשכחן ד°רבי מאיר רבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° כההיא דתנינן תמן. ב_ג הרואה כתם הרי זו מקולקלת שטמאה למפרע וחוששת משום זוב אם היה כתם גדול שיש בו כדי שלוש ראיות וצריכה לישב שבעה נקיים אף שמדאוריתא אין ראיה בלא הרגשה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים, אין בכתמים משום זוב. תנן, התרומה, ותרומת מעשר של דמאי, והחלה . רבי יונה רבי יונה° בעי ולמה לא תנינן חלת דמאי? וכי תימא בגין דתנינן חלה ודאי, לא צריך דניתני חלת דמאי. והתנינן תרומת מעשר של דמאי אך על דב דתנינן תרומת מעשר של ודאי? נשאר בשאלה אמר רבי חנניא רבי חנניא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. הלוקח עיסה ב_ד דמאי, צריך להפריש חלה. אמר ליה רבי חייה בר לוליבא רבי חייה בר לוליבא°
[ע"א]
1 ב_א מיי' פ ט"ו מהל' תרומות הלכה כ"א, מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, סמ"ג עשין קלג, סמ"ג לאוין קמ , סמ"ג לאוין קמא:
2 ב_ב מיי' פ ט' מהל' איסורי ביאה הלכה ג', סמ"ג לאוין קיא:
3 ב_ג מיי' פ ז' מהל' ביכורים הלכה י"ג:
[ע"ב]
-----------------------------------דף ט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ט עמוד א]
נוטל הוא דמיו מן השבט? אמר ליה, כן אמר שמואל שמואל (אמורא)° שהוא נוטל דמיו מן השבט. רבי מנא רבי מנא° אמר בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אינו נוטל דמיו מן השבט. מאי טעמא? למחר הוא מביא ודאי ואומר דמאי הוא כדי ליטול ממנו דמים. רבי יוחנן רבי יוחנן° שאל לגמליאל זוגא, נהיגין אתון מפקין האם נהגתם להוציא חלה מן הדמאי? אמר ליה. לא כן אמר רבי שמואל אחוה דרב ברכיה רבי שמואל אחוה דרב ברכיה°, שבשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על החלה, כיוון שמצאו שרוב העם מפרישין אותו חלה בתוך בתיהן. והא תנן . הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר, אחד ממאה שיש כאן, הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה. ומעשר שני בצפונה או בדרומה, ומחולל על המעות. ואמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . אפילו אם לו הגדיר מקום לחלה זו, תניי בית דין שתהא חלתו בצפון צפונו. משמע שלהלכה מפרישין חלה על הדמאי? תנן , ועולין באחד ומאה, ומצטרפין זה עם זה, וצריך להרים. כשמעלה אחד , מה את עביד לה? כתחילת הפרשה, כתורם ממש, או כסוף הפרשה שאינה הפרשה גמורה? אין תימר כתחילת הפרשה, אין הקטן מעלה, ואין אחר מעלה בלא רשות וגוי אפילו ברשות שאין שליחות לגוי , ואינו דוחה את השבת. ואין תעבדיניה כסוף הפרשה. קטן מעלה, ואחר מעלה, ודוחה את השבת. תמן תנינן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף מעלין את המדומע באחד ומאה בשבת. ותני עלה. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר לא מעלה, אלא אם רצה, נותן עיניו במקצתו, ואוכל את השאר. אמר רבי יונה רבי יונה°. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי עבד לה כסוף הפרשה, לכן הוא מתיר להעלות בשבת . ו°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר עבד לה כתחילת הפרשה ולכן אסר להעלות בשבת . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אף °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר עבד לה כסוף הפרשה. וכי לא מודי °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר שאסור לעשות כן לתת עניו בצד אחד ולאכול צד שני בודאי? מאי כדון אם °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר סובר שנחשב כסוף הפרשה, למה נותן עניו בצד זה ואוכל בצד זה ואינו מעלה?
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ט עמוד ב] ל°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. תמן תנינן. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ב_ה תרומה עולה באחד ומאה. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, במאה ועוד. והכא תנן בסתם עולין באחד ומאה. ותמן אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כל מקום ששנה °רבי רבי יהודה הנשיא מחלוקת ואחר כך חזר ושנה סתם, הלכה כסתם. משמע שהלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . ולא היא . מן מה דתנינן סתם משנה כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה דתנן , סאה תרומה שנפלה למאה. ואמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , לית כאן לתוך מאה אלא לתוך תשעים ותשעה. נמצא סתם מבטל סתם, ונשארנו אם מחלוקת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה כאילו אין סתם משנה מסיעה לאחד מהם. מניין שהן עולין בא' ומאה? אמר רבי יונה רבי יונה° כתיב (במדבר קרח יח כט) ב_ו מכל חלבו את מקדשו ממנו. דבר שאת מרים ממנו אוסר. וכמה הוא? אחד ממאה. שזה שיעור תרומת מעשר, שאם יפול לתוך התשעים ותשע הנותרים הוא מקדשו. ובזה הם חולקים , °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, מוסיף סאה ומעלה. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, מוסיף כל שהוא ומעלה. °רבי יוסי בן משולם רבי יוסי בן משולם אומר. לא כל שהוא ממש, אלא עוד קב למאה סאה שזה שתות למדמע שישית מהסאה שנפלה שהיא המדמע שיש שישה קבין בסאה תני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. תרומה עולה במאה מקל וחומר. אם איסור מתוך איסור עולה כשמפרישים תרומה שהיא איסור מתוך טבל שגם הוא אסור, הנשאר מותר. איסור מתוך היתר לא כל שכן? תרומה שהיא איסור, ונתערבה בחולין שהוא היתר, פשיטא שאם יפריש סאה אחת מתוך המאה הותרו כולם . בקל וחומר שאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי , יש גרסא שמתיחסת לתרומה כהיתר ויש גרסא המתיחסת לתרומה כאיסור ועל פי זה כאשר נפלה סאה תרומה למאה חולין ומעלה אחד אית תניי תני איסור מתוך היתר לא כל שכן . ואית תניי תני היתר מתוך היתר לא כל שכן. מאן דאמר איסור מתוך היתר, ב_ז שכן תרומה אסורה לזרים. מאן דאמר היתר מתוך היתר, שכן תרומה מותרת לכהנים. אית דפתר לה כולה לכהנים. מאן דאמר איסור מתוך היתר, במדומע בתרומה טמאה שסאה תרומה טמאה נפלה למאה חולין. מאן דאמר היתר, במדומע בתרומה טהורה שסאה תרומה טהורה נפלה למאה חולין. תני, ב_ח פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין, וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של
[ע"א]
[ע"ב]
4 ב_ד מיי' פ י"ג מהל' תרומות הלכה א', מיי' פי"ד מהל' תרומות הלכה ח', מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ז:
5 ב_ה מיי' פ י"ג מהל' תרומות הלכה א', מיי' פי"ד מהל' תרומות הלכה ח', מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ז:
6 ב_ו מיי' פ ו' מהל' תרומות הלכה ה', מיי' פ ו' מהל' תרומות הלכה ו':
7 ב_ז מיי' פ ט"ו מהל' תרומות הלכה י"ג, מיי' פ ו' מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ג:
-----------------------------------דף י עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד א]
חולין, לא יעלו. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר יעלו. מה טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב (יחזקאל מ"ה, ט"ו) ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל. ושה אחד מן הצאן מן המאתים, דהיינו שה אחד קדשים שנתערב במאתים חולין, משקה ישראל, מותר הוא לישראל. מכאן שהקדשים בטלים . וקשיא כתיב מאתים ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר מאה? מה דכתיב שצריך מאתיים בחיים, ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי דיבר על שחוטין ודי במאה . מה בין חיים לשחוטין. רבי חיננא רבי חיננא° אמר חיים, עשו אותן כדבר שדרכו להימנות, אבל לא לגמרי. שדבר שדרכו להימנות לא בטל אפילו באלף ובעלי חיים בטלים במאתים. עד כדון ראינו באיסור שהתערב בחולין , שהוא מעלה אחד ומתיר את השאר להדיוט. האם ההיתר הזה יהיה גם בקדשים שנתערבו בדבר שפוסל מלעלות על המזבח , שהוא מעלה אחד ומתיר את השאר לגבוה? נישמעינה מן הדא דתני, כתיב (ויקרא אמור כב ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. מן הקדשים ולא כל הקדשים, דיש לך קדשים שאינו אוכל בהן וזה בא למעט פרט לעירובין בפחות ממאה. הא במאה יאכלו . אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה. מניין אוכלי תרומה באוכלי חולין? אוכלי חולין באוכלי תרומה? אוכלי תרומה באוכלי קדש? אוכלי קדש באוכלי תרומה? משקה תרומה במשקה חולין? משקה חולין במשקה תרומה? משקה תרומה במשקה קודש? משקה קודש במשקה תרומה? משקה קודש במשקה קודש מניין? תלמוד לומר מן הקדשים. קא סלקא דעתין שמה שאמרה הבריתא משקה קודש במשקה קודש הכוונה לשמן של מנחות שנתערב בנסכים והבריתא מלמדת שהם בטלים וקרבין לשם נסכים רואים שיש בטול לגבוה, אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° תיפתר בלוג שמן של מצורע, שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר ששניהם נאכלים לבעלים, אבל ביטול לגבוה לא מצאנו . והתני בבריתא על המשנה הזו נתערב משקין במשקין. ומשקין משמע שנים. משמע שמדובר לפחות בארבעה משקים. ובאכילת כהנים אתה מוצא רק לוג שמן ומותר רקיקי נזיר, ועל כרחך אתה חייב להעמיד גם בנסכים, ויש לך ראיה שיש דיני ביטול בתערובת גם בגבוה. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° . הדא דאת אמר, עולות בעולות ששניהם כליל למזבח כמו ששמן המנחות והנסכים . אבל חטאת בעולות הרי חטאת נאכלת והעולה היא כליל. והמקטיר בשר חטאת עובר בלא תעשה, דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. מניין שגם כאן חלים דיני ביטול? תנן התם, סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה חולין טהורים, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר תירום ותישרף, שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וחכמים אומרים תעלה ותיאכל. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שאמר שאף קדשים בטלים ועולים באחד ומאה כגון סאה חטאת טמאה שנפלה למאה חולין, היאך סבר , כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס או כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ? אי כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , מעלה ושורף. אי כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה , מעלה ואוכל כהן.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד ב]
תנן, הערלה וכלאי הכרם, עולין באחד ומאתים, ומצטרפין זה עם זה, ואינו צריך להרים. מאן תנא ערלה וכלאי הכרם אף שהם משני שמות מצטרפים זה עם זה? °רבי מאיר רבי מאיר . דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° לדברי °רבי מאיר רבי מאיר , כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה. הכא גבי תרומה וביכורים שנפלו לחולין את אמר צריך להרים, והכא גבי ערלה וכלאי הכרם שנפלו לחולין את אמר אינו צריך להרים? רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הסיבה שצריך להרים אחת ולתת לכהן בתרומה וביכורים זה ב_ט מפני גזל השבט. ותני כן. כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה, ב_י כגון תרומת הכליסין החרובין והשעורין שבאדום אינו צריך להרים. תנן, הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים. מניין שהן עולין? גבי כלאים כתיב (דברים כי תצא כב, ט) פן תקדש המליאה. וגבי תרומה כתיב (שמות משפטים כב, כח) מלאתך ודמעך לא תאחר. גזירה שווה מליאה מליאה. מה מליאה שנאמר להלן גבי תרומה , עולה. אף כאן בכלאים עולה . אי מה כאן במאה, אף כאן במאה? ולמה אמרו חכמים שכלאים עולה במאתים? לפי ב_יא שכפל הכתוב איסורו ואסור גם באכילה וגם בהנאה, שינו חכמים חיובו. עד כדון כלאי הכרם. ערלה מניין? מה זו איסור הנייה אף זו איסור הנייה. מה זו עולה אף זו עולה. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שסובר שדבר הלמד חוזר ומלמד, וגם כלאי הכרם שנלמד מתרומה חוזר ללמד על ערלה, אבל כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל הסובר שאין דבר הלמד חוזר ומלמד, מניין שערלה עולה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, קל וחומר. מה אם ב_יב תרומה שהיא אסורה לזרים, הרי זה עולה. ערלה שהיא מותרת לזרים לאחר שלוש שנים , לא כל שכן? לא אם אמרת ב_יג בתרומה שהנייתה מותרת, תאמר ב_יד בערלה שהנייתה אסורה? רבי חיננא רבי חיננא° אמר גבי ערלה כתיב (ויקרא קדושים יט, כג) וערלתם ערלתו את פריו. ובתרומת מעשר כתיב (ויקרא בחקותי כז, ל) מפרי העץ. פרי פרי לגזירה שוה. מה כאן עולה אף כאן עולה. תנן, הערלה וכלאי הכרם, עולין באחד ומאתים. ומצטרפין זה עם זה, ואינו צריך להרים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אינן מצטרפין. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. מצטרפין בנותן טעם, אבל לא לאסור . תני, מצטרפין זה עם זה בין לאסור מין במינו אם אין מאה או מאתים כנגדם בין בנותן טעם במין בשאינו מינו דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אינן מצטרפין. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר מצטרפין בנותן טעם מין בשאינו מינו, אבל לא לאסור מין במינו. מה פליגין במה הם חולקים? שנפלו שלשת קבין חצי סאה ערלה ושלשת
[ע"א]
[ע"ב]
8 ב_ח מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו, מיי' פ י"ג מהל' תרומות הלכה א':
9 ב_ט מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו, מיי' פ י"ג מהל' תרומות הלכה א':
10 ב_י מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו:
11 ב_יא מיי' פ ו' מהל' תרומות הלכה ה', מיי' פ ו' מהל' תרומות הלכה ו':
12 ב_יב מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה י"ד:
13 ב_יג מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ט':
-----------------------------------דף יא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד א]
קבין חצי סאה של כלאי הכרם כאחת במאה סאה של חולין. דאף שיש מאתים חולין כנגד כל איסור בניפרד, ל°רבי מאיר רבי מאיר מצטרפים ואסור. ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אינם מצטרפים ומותר . אבל אם נפלו שלשת קבין חצי סאה ערלה, ואחר כך נפלו שלשת קבין ועוד של כלאי הכרם, הותר הכרי, דאף שבשלושה קבין ועוד שבכלאים יש יותר מאחד ומאתים מהחולין, כיוון שהערלה שנתבטלה מצטרפת עם החולין להתיר את כלאי הכרם. נמצא שיש כאן מאה ושלוש סאין של היתר . אותו ועוד בטל בשלשת קבין בתנאי שיש מאתיים כנגדו ושלשת קבין חצי סאה בטילין במאה. נפלו שלשת קבין של ערלה וחזרו ונפלו שלשת קבין ועוד של ערלה. כמו מה נדון? כמו שנפלו שלשת קבין ערלה ואחר כך שלשת קבין ועוד של כלאי הכרם ויהיה מותר, או אף שנפלו בזה אחר זה כיוון שהם מאותו המין, כמו שנפלו שלשת קבין של כלאי הכרם ושלשת קבין ערלה כאחת ויהיה אסור? פשיטא שידיעתו בין נפילה לנפילה מתרתו. כך שאם נודע לו אחר הנפילה הראשונה, כבר בטלו הראשונים ואין השלושה קבין השניים מצטרפים והכל מותר . ואין זה דומה למה שלמדנו לעיל פ״ה דסאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה חתיכה אחרת ולא היה מאה כנגד שניהם הכל אסור, כיוון ששם צריך הרמה ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמתיר סובר שהעומד להיות מורם כמי שהורם דמי ואם לא ידע בין נפילה לנפילה, השלושה הקבין השניים מצטרפים לראשונים ואוסרים . ידיעת חבירו מהו שתתירו? היאך עבידא? כגון דהוא לא ידע בה, אבל חבירו ידע בה. ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי? היאך עבידא? היו לפניו שתי קופות. אחת יש בה מאתים, ואחת אין בה מאתים. נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלה. ואחר כך נפלה שנית עוד סאה תרומה. מדדה ומצא בה מאתים ושתים כך שברור ששני הסאים נפלו לאותה שהיה בה מאתים. אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי, עולה שהרי על הראשונה ידע שאולי נפלה וכבר בטלה וכשנפלה השניה אף היא תיבטל. אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי, אינה עולה שהרי נודע לו על שניהן כאחת ואין מאתים כנגד שניהן.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד ב]
ואף בקופה אחת יש מקום להסתפק האם ספק ידיעה נחשב כידיעה או לא כגון היתה קופה אחת. ספק יש בה מאתים, ספק אין בה . נפלה סאה תרומה לתוכה ואחר כך נפלה עוד סאה אם ידיעת ספק שמה ידיעה, כבר בטלה הראשונה. אבל אם אין ידיעת ספק נחשבת ידיעה, כיוון שאין מאה כנגד שניהם הכל אסור, או שהיה בה מאתים ואין ידוע אם נפלה אם לא נפלה. ואחר כך נפלה השנייה. אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי, עולה. אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי, אינה עולה:
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ב עריכה
מתני' ב_טו התרומה מעלה את הערלה, והערלה את התרומה שאיסורים מעלים זה את זה. כיצד? סאה תרומה שנפלה למאה הכוונה לצ"ט שאחר שנפלה לתוכם התרומה יהיה הכל מאה. ואחר כך נפלו שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם. זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה. ב_טז הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד? סאה ערלה שנפלה למאתים הכוונה לקצ"ט שאחר שנפלה לתוכם הערלה יהיה הכל מאתיים. ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד של כלאי הכרם. זו היא שהערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כרבי יהושוע שדי בקצ"ט וקצת כדי לבטל ערלה:
[ע"א]
[ע"ב]
14 ב_יד מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ז, מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ח:
15 ב_טו מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ט:
-----------------------------------דף יב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד א]
גמ’: תנן, התרומה מעלה את הערלה, והערלה את התרומה . אמר רבי קורייס רבי קורייס° . לא שהתרומה מעלה את הערלה, אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה. קא סלקא דעתין שמה שאמרה המשנה תרומה מעלה את הערלה הכוונה דווקא תרומה טהורה דכיוון שהיא מותרת לכהן, הרי היא מצטרפת לחולין שגם היא מותרת לבטל את הערלה ויהיה הכל מותר לכהן. אבל אם היה מדובר בתרומה טמאה שאינה ראויה לאף אחד, אין היא מצטרפת לחולין להתיר את הערלה. אם כך, ניחא תרומה מעלה את הערלה שמצאנו ב_יז שתרומה טהורה שמותרת לכהנים מעלה את הטמאה. כדתנן, סאה תרומה טמאה נפלה לתוך תרומה טהורה, מעלה הטהורה את הטמאה להתירה לכהנים. לכן התרומה מצטרפת לחולין ומעלה את הערלה להתיר את התערובת לכהנים, לפי שהיתר מעלה את האיסור. אבל איך יתכן שהערלה שאסורה באכילה לכולם תצטרף לחולין להעלות את התרומה להאכילה לזרים? וכי מצאנו שתרומה טמאה מעלה את הטהורה האם מצאנו שאיסור מעלה איסור? מי סברת שמה שאמרה המשנה ברישא דהתרומה מעלה את הערלה הכוונה לכהנים שלהם התרומה מותרת באכילה, ולכן אמרתה שזה שהתרומה מעלה את הערלה ניחא שהרי מצאנו שההיתר מעלה את האיסור. לא כן אלא התנא שלנו סובר דאיסורין מעלין זה את זה. ומה שאמרה המשנה ברישא שהתרומה מעלה את הערלה, הכוונה מעלה אפילו לזרים. ואם תטען שההיתר הוא לא אצל הזרים אלא רק אצל הכהנים. אי אפשר לומר כן דהא תנן בסיפא הערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה. וכי שנייא היא תמן בערלה וכלאים בין אצל הזרים בין אצל
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד ב]
הכהנים? אלא ודאי כמו שפרשנו שהתנא שלנו סובר שאיסורים מבטלים איסורים תנן, סאה תרומה שנפלה למאה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לית כאן לתוך מאה, אלא ב_א לתוך תשעים ותשעה. שאם באמת נפלה למאה, הרי התרומה כבר בטלה אצל החולין ואין צורך שהערלה תצטרף לחולין לבטל את התרומה. תנן , סאה ערלה שנפלה לתוך מאתיים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לית כאן לתוך מאתים, אלא לתוך מאה ותשעים ותשעה: שאם באמת נפלה הערלה למאתיים כבר בטלה אצל החולין ואין צורך שהכלאים יצטרפו לחולין לבטל את הערלה
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ג עריכה
מתני’: ב_יט כל המחמץ, והמתבל, והמדמע, בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור. °בית שמאי בית שמאי אומרים, אף מטמא. ו°בית הלל בית הלל אומרים, לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה. °דוסתאי איש כפר איתמה דוסתאי איש כפר איתמה היה מתלמידי °שמאי שמאי הזקן. ואמר, שאלתי את °שמאי שמאי הזקן הזקן ואמר, ב_כ לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה. ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע? להחמיר מין במינו. להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו. ב_כא כיצד? שאור של חיטים, שנפל לתוך עיסת חיטים ויש בו כדי לחמץ. בין שיש בו לעלות באחד ומאה, בין שאין בו לעלות באחד ומאה, אסור. אין בו לעלות באחד ומאה. בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ, אסור. להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד? ב_כב גריסים שנתבשלו עם עדשים ויש בהן בנותן טעם. בין שיש בהן כדי לעלות באחד ומאה, בין שאין בהן לעלות באחד ומאה, אסור. אין בהן בנותן טעם. בין שיש בהן לעלות באחד ומאה, בין שאין בהן לעלות באחד ומאה, מותר:
גמ’: תנן, כל המחמץ, והמתבל, והמדמע, בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור. °בית שמאי בית שמאי אומרים, אף מטמא. ו°בית הלל בית הלל אומרים. לעולם אינו מטמא, עד שיהא בו כביצה. מאי טעמא ד°בית שמאי בית שמאי שמטמאים בפחות מכביצה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי חילפיי רבי חילפיי°, ורבי יונה רבי יונה° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, כיוון שהוא ניכר, עושין אותו °בית שמאי בית שמאי כאילו גדל ותפח : תמן תנינן. גבי מקווה שאין בו ארבעים סאה ב_כג מי הצבע פוסלין אותו בשלשת לוגין, ואין פוסלין אותו בשינוי מראה. ו°רבי מאיר רבי מאיר אומר, כל הפוסל בשלושה לוגין פוסל בשינוי מראה. אמר אבא בריה דרב נחמן אבא בריה דרב נחמן°. דברי °רבי מאיר רבי מאיר משום שאיבה ניכרת. שכיון שמראה המים במקוה נשתנה מחמת המים השאובים הצבועים, ניכרים המים השאובים ופוסלים את המקוה. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רבי אבא רבי אבא°. אתייא ד°רבי מאיר רבי מאיר כ°בית שמאי בית שמאי. כמה ד°בית שמאי בית שמאי אמרי, שאפילו אם אין בו כביצה מטמא משום שהשאור מחמיץ וניכר. כן °רבי מאיר רבי מאיר אמר, שמי צבע פוסלים את המקוה משום שהשאיבה ניכרת. עד כדון לא אמרו °בית שמאי בית שמאי שמטמא אלא דבר שיש בו גם איסור וגם טומאה. דמיתוך שאוסר את כל העיסה, מטמא . יש בו טומאה ואין בו איסור מהו? האם גם בזה יאמרו °בית שמאי בית שמאי דכיון שמחמץ מטמא אף שאין בו כביצה? חימץ ממנו מהעיסה שנפל לתוכה שאור ונאסרה ונפל ממנה למקום אחר, נעשה זה אסור וזה אסור. ריבה על הראשון וביטלו, הראשון מותר והשני אסור, נעשה
[ע"א]
16 ב_טז מיי' פ י"ד מהל' תרומות הלכה י"ד:
[ע"ב]
17 ב_יז מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ז:
18 ב_יח מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה א', מיי' פ ט"ו מהל' תרומות הלכה ד':
19 ב_יט מיי' פ ד' מהל' טומאת אוכלין הלכה ג':
20 ב_כ מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ב':
21 ב_כא מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ו', מיי' פ י"ג מהל' תרומות הלכה ב':
22 ב_כב מיי' פ ז' מהל' מקוואות הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף כ"ה:
-----------------------------------דף יג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד א]
עיקר טפילה וטפילה עיקר. ב_כד שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והיה בה אחד ומאה כנגד התרומה , והגביהו, ואחר כך נתחמצה העיסה, הרי זו מותרת שכבר בטלה קדם שהתחמץ . ודכוותה תאינה של תרומה שנפלה לתוך מאה, הוגבהה אחת מהן ואחר כך הוכרה, וכי תעלה על דעתך שהתרומה תהא מותרת? ברור שלא ואף כאן אחר שהעיסה החמיצה התברר שהשאור עדיין בתוך העיסה, ולמה העיסה מותרת? תמן אף שברור שהשאור בתוך העיסה, לא הוכר האיסור וכיוון שבטל בטל . ברם הכא, הוכר האיסור וצריך להסירו: תנן, להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד? גריסים שנתבשלו עם עדשים ויש בהן בנותן טעם . רבי יונה רבי יונה° בעי, ולמה לא תנינן גריסים שנתבשלו עם האורז? אלא מתניתן כמאן דאמר ב_כה נותני טעם לפגם מותר. ולכן לא שנה גריסים שנתבשלו עם האורז כיוון שגריסים נותנים טעם לפגם באורז ומותר. אבל עדשים בגריסים, אפילו כמאן דאמר שנותני טעם לפגם מותר , מודה הוא הכא שהוא אסור שהוא נותן טעם לשבח . גריסין של תרומה שנפלו לתוך עדשים של חולין ויש בהן נותן טעם אסור. ריבה עליהן עדשים של חולין עד שבטל הטעם מותר. עד כמה ירבה? תפלוגתא ד°רבי רבי יהודה הנשיא וד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא דהוא אמר חתיכה נעשת נבלה, ממילא הכל נאסר וצריך להוסיף עדשים עד שירבו על כולהון. על דעתיה ד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי, דהוא אמר אין חתיכה נעשת נבלה , עד שירבו על הגריסין הנופלין . גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשין של חולין ואין בהן נותן טעם ובטלו. ריבה עליהן גריסין של חולין, האם ב_כו מין מעורר את מינו לאסור? ואם אין מאה בגריסים של חולין כנגד גריסי התרומה כל הגריסים נעשו נבלה למאן דאמר חתיכה נעשת נבלה, וחוזר ואוסר את העדשים? לא תהא גדולה מיין נסך. כמה דתימר ב_כז ביין נסך שנפל למים וחזר ונפל לתוכו יין חולין, דאמרינן שאת רואה את היין של היתר כמי שאינו, ואותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם במים אסור, ואם לאו מותר. אף הכא את רואה את גריסים של ההיתר כמי שאינו. ואותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם בעדשים אסור , ואם לאו מותר. הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומה מותר:
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ד עריכה
מתני’: שאור של חולין שנפל לתוך עיסה, ויש בו כדי לחמץ. ואחר כך קדם שהספיק לחמץ נפל שאור של תרומה או של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ, אסור דזה וזה גורם אסור. ב_כחשאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחימיצה. ואחר כך נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ, אסור דנותן טעם לפגם אסור ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר דנותן טעם לפגם מותר.
גמ’: תני רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אף הראשונה במחלוקת דל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי זה וזה גורם מותר . אמר רבי יונה רבי יונה°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד ב]
הוינן סברין מימר מה פליגין חשבנו לאמר במה הם חולקים בסיפא? כשחימץ זה כל כוחו, וזה כל כוחו, ונפל שאור של חולין תחילה דאז האיסור נותן טעם לפגם. דתנא קמא סבר אסור, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי סבר מותר. אבל אם נפל שאור של תרומה קדם שהספיק שאור של חולין לחמץ כל צרכו, כבר נתחמצה העיסה על ידי שניהם וזה וזה גורם אסור אפילו ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ולא כמו שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. תנן, כל נותני טעמים, בין לפגם בין לשבח אסור, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ב_כט לשבח אסור לפגם מותר. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. מה פליגין במה הם חולקים? כשהשביח ואחר כך פגם. אבל אם פגם ואחר כך השביח, וקל וחומר אם פגם ולא השביח , אוף °רבי מאיר רבי מאיר מודה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לא שנייא אין הבדל, היא השביח ואחר כך פגם, היא פגם ואחר כך השביח, או פגם מתחילה ועד הסוף , היא המחלוקת. תמן תנינן. ב_ל שעורין שנפלו לתוך הבור של מים, אף על פי שהבאישו מימיו מימיו מותרים. והדא מתניתא מה היא משנה זו כדעת מי היא? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר במחלוקת שהרי לשיטתו °רבי מאיר רבי מאיר אוסר אפילו אם פוגם מתחילה ועד הסוף. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, דברי הכל שאף °רבי מאיר רבי מאיר מודה שמותר אם לא השביח כלל. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, אילין שמועתא שאמרנו שנחלקו רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° , על הדא איתאמרת. על המשנה הזו של שעורין שנפלו לתוך הבור של מים נחלקו שרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר במחלוקת, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר דברי הכל וכאן רק חזרו והזכירו את דבריהם. אמר רבי יונה רבי יונה°, צורכה קשה להדא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאמר שרק בהשביח ואחר כך פגם חולק °רבי מאיר רבי מאיר , אבל בפגם מעיקרה גם °רבי מאיר רבי מאיר מודה. לא כן סברנן מימר מה פליגין כשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו. ונפל שאור של חולין תחילה, אבל אם כך נמצא ששאור התרומה פוגם מתחילתו, ואף על פי כן ל°רבי מאיר רבי מאיר אסור . חזר רבי יונה רבי יונה° ואמר לא קשה על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . דהאשה הזאת אינה מחמצת כל צורכה, משיירת היא כל שהוא מפחד שמא תחמיץ יותר מי ויתקלקל. אותו כל שהוא יעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם. וקשיא אפילו אילו השביח את אותו כלשהוא ולא פגם, שמא כלום היא? הרי אינו אלא משהו ובטל? נשאר בשאלה רבי יונה רבי יונה° בעי, מה בין הרישא ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר לסיפא ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אסר? הרי לבסוף הכל נפגם? מה בין שבח מזה ומזה ולבסוף נפגם. ומה בין פגם מזה ומזה? למה שבח מזה ומזה ולבסוף פגם אסור ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, ואילו פגם מזה ומזה מותר?
[ע"א]
23 ב_כג מיי' פ ט"ו מהל' תרומות הלכה ו':
24 ב_כד מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ג סעיף א':
25 ב_כה טור ושו"ע יו"ד סי' צ"ט סעיף ו':
26 ב_כו מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ל"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ד סעיף ד':
27 ב_כז מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ז:
[ע"ב]
28 ב_כח מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ג סעיף א', סמ"ג לאוין קמח:
29 ב_כט מיי' פ ט"ו מהל' תרומות הלכה ט"ו:
-----------------------------------דף יד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יד עמוד א]
אמר רבי מנא רבי מנא° . ברישא שבח מזה ומזה אסור, דאת רואה את ההיתר כמי שאינו. והרי אותו האיסור יש בו כדי לאסור. אבל בסיפא פגם מזה ומזה, את רואה את ההיתר כמי שאינו. אותו האיסור אין בו כדי לאסור, שאינו נותן אלא טעם לפגם:
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ה עריכה
מתני’: ב_לא תבלין משנים שלשה שמות איסור ממין אחד. או משלשה מינים ואיסור אחד, אסור ומצטרפין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. שנים או שלשה שמות ממין אחד, או שני מינין משם אחד, אין מצטרפין:
גמ’: ניחא שני שמות ממין אחד מצטרפים לאסור. אבל שני מינין משם אחד, הרי טעמו של כל אחד שונה ואיך מצטרפים בנותן טעם? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ב_לב במיני מתיקה שנו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שלשה חילוקי דינים בנותני טעמים הן. כל שההדיוט טועמו ואומר קדירה זו אינה חסירה. ונפל האיסור ופגמו, זה נותן טעם לפגם שמותר . ואפילו אמר שהאיסור נותן טעם לפגם בגלל תבלין פלוני שיש בקדירה זו, גם זה הוא נותן טעם לפגם ומותר. וכל שהאומן טועמו ואומר תבלין פלוני חסר בקדירה זו ולכן נותן בה האיסור טעם לפגם . זה הוא נותן טעם לפגם שאסור. כיוון שיכול לתקן את האוכל על ידי נתינת התבלין. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל האיסורין שאינו יכול לעמוד עליהן משערין אותן כאילו בצל כאילו קפלוט בדורות אחר כך קבעו שזה אחד משישים. עד כדון דבר שדרכו להשתער כבצל וקפלוט. שרגילין ליתן דבר הזה לתוך הקדירה כפי השיעור שנותנין בצל וקפלוט לתוכו ולכן יכול לשער בהם . דבר שאין דרכו להשתער בבצל וקפלוט שרגילים לתת ממנו מעט או הרבה במה אתה משערו? כגון הכמון
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יד עמוד ב]
במה אתה משערו? אמר רבי יודן רבי יודן° . לא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° במיני מתיקה שנו? משמע שכל מין משערים אותו במינו. רק מיני מתיקה, על ידי שדרכן להשתער כבצל וקפלוט, משערין אותו כאילו בצל כאילו קפלוט. הא שאר כל האיסורין, על ידי שאין דרכן להשתער בבצל וקפלוט, משערין אותן במינן. אם כן הכמון משערין אותו במינו. רבי מנא רבי מנא° לא אמר כן, דאין זו הסיבה שרבי אבהו רבי אבהו° אמר במיני מתיקה שנו, אלא כך אמר. לא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° במיני מתיקה שנו? מיני מתיקה על ידי שטעמן שוה, לפיכך מצטרפים אפילו הן שני מינין ומשערין אותן כאילו בצל כילו קפלוט. שאר כל האיסורין על ידי שאין טעמן שוה, אין משערין אותן יחד כאילו בצל כאילו קפלוט שאולי טעמם יחד לפגם. הכמון צריכה יש מקום להסתפק כיצד משערין אותו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ב_לג כל נותני טעמים אין לוקין עליהן, עד שיטעום טעם ממשו של איסור דטעם כעיקר דרבנן. התיב הקשה רבי חמא ברבי יוסי רבי חמא ברבי יוסי° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. הרי בשר בחלב, הרי לא טעם ממשו של איסור ב_לד ואת אמר לוקה? וקבלה רבי יוחנן רבי יוחנן°. מהו וקבלה? לא שהסכים עימו, אלא כאינש דשמע מיליה כאדם ששומע את הטענות דבעל דיניה ושותק אף שאינו מסכים עימו. וגם כאן חשב שאין זו קושיה, כי בשר וחלב חידוש הוא. שכל אחד כשלעצמו מותר, והתורה חידשה שבשר שהתבשל בחלב הבשר והחלב עצמם נעשים איסור והאוכל אותם לוקה. אבל טעם איסור אחר שנבלע בהיתר אין לוקים עליו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל נותני טעמים אין לוקין עליהן, חוץ מנותני טעם של נזיר. מה הכוונה? אמר רבי זעירא רבי זעירא° . בכל האיסורים אין טעם כעיקר מהתורה. ולכן כל נותן טעם אין לוקין עליהן, עד שיטעום טעם ממשו של איסור. ובנזיר, אפילו לא טעם טעם ממשו של איסור. משום שנאמר בו ומשרת ענבים, שאם שרה ענבים במים ונתנו בהם טעם, הנזיר לוקה אם יהיה כזית מהענבים והחידוש הוא שאף על פי שהוא בלוע לא בטל. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° אמר. טעם כעיקר מהתורה בכל האיסורים. והחידוש בנזיר הוא שכל נותני טעמים, אין איסור והיתר מצטרפין, ובנזיר איסור והיתר מצטרפין. שאם שרה פיתו ביין ואכל כזית לוקה . מתניתא מסייע לדין, ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי זעירא רבי זעירא° שאמר שאין טעם כעיקר מהתורה והחידוש בנזיר שאף על פי שהאיסור בלוע אינו בטל ואם אכל בכדי שיהיה ממנו כזית לוקה. דתנן, כזית יין שנפל לקדירה. אכל ממנה כזית, פטור. עד שיאכל את כולה. אבל על דעתיה דרבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, היתר מצטרף לאיסור וכיון שאכל ממנה כזית צריך להיות חייב. מתניתא מסייע לרבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° דתנן, ממשמע שנאמר (במדבר נשא ו ג) וכל משרת ענבים לא ישתה. וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו? הרי כבר אמר מכל אשר יעשה מגפן היין. אלא לפי שנאמר (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין, מחרצנים ועד זג לא יאכל. מיין ושכר יזיר. מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה? אלא שאם ב_לה שרה ענבים במים ונתנו טעם ושרה פתו בהן. ויש בהן כדי לצרף בהן כזית, חייב. מיכן אתה דן לכל איסורין שבתורה שטעם כעיקר אסור שהרי במים יש רק טעם. ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם, ואין איסורו איסור הנאה, ויש לו היתר לאחר איסורו, עשה בו טעם כעיקר. שאר כל האיסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם, ואיסורן איסור הנייה, ואין להן היתר אחר איסורן, אינו דין שנעשה בהן את הטעם כעיקר? מכאן למדו חכמים, כל נותני טעמים שיהו אסורין. ומה שהתחדש בנזיר זה שהיתר מצטרף לאיסור. והברייתא הזו קשה על דרבי זעירא רבי זעירא°, שאמר שבכל אתר אינו לוקה עד שיטעום כזית מממשו של האיסור, שהרי הכא אמר שאפילו לא טעם ממשו של האיסור לוקה . שהרי מבואר שבכל האיסורים אומרים טעם כעיקר.
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ו עריכה
מתני’: שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה. לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, והצטרפו וחימיצו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אחר האחרון אני בא. וחכמים אומרים, בין שנפל האיסור בתחלה, בין בסוף, לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ דזה וזה גורם מותר. °יועזר איש הבירה יועזר איש הבירה היה מתלמידי °שמאי שמאי הזקן ואמר. שאלתי את °רבן גמליאל רבן גמליאל הזקן כשהיה עומד בשער המזרח ואמר. לעולם אינו אוסר, עד שיהא בו כדי לחמץ:
גמ’: תמן תנינן. יין נסך אסור, ואוסר בכל שהוא במינו, אבל שלא במינו אוסר בנותן טעם . חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. כוס שמזגו מן יין האיסור ומן יין ההיתר. ונפל איסור בסוף, אסור. היתר בסוף, היתר. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס היא. ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר, אחר האחרון אני בא. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, חזקיה חזקיה בן רבי חייא° כדברי הכל, וחומר הוא ביין נסך. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. אם חומר הוא ביין נסך, אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור? אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כוס שמזגו מאיסור ומהיתר. את רואה את יין ההיתר כמי שאינו. ואותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם במים, אסור. ואם לאו, מותר. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° . והוא שנפל ההיתר בסוף, שכבר התבטל האיסור במים . רבי אימי רבי אמי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא שנייא אין הבדל. בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף. בין שנפל היתר בתחילה ואיסור בסוף. אפילו מים ויין שנמזג כל צורכו מן ההיתר. לא אומרים שרואים את המים כיין, אלא את רואה את ההיתר כמי שאינו. ואותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם במים, אסור. ואם לאו, מותר. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . הדא דאת אמר שרואים את ההיתר כמי שאינו, זה בכל תנאי . היאך עבידא ומה בא רבי זעירא רבי זעירא° לרבות? רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. צלוחית של יין נסך שנפלה לתוך חבית של יין שכולו נאסר דהוה מין במינו , וחזרה ונפלה החבית לתוך הבור של מים. את
[ע"א]
30 ב_ל מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ד, מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו:
31 ב_לא מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ד, מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו:
[ע"ב]
32 ב_לב מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ג':
33 ב_לג מיי' פ ט' מהל' מאכלות אסורות הלכה א':
34 ב_לד מיי' פ ה' מהל' נזירות הלכה ה':
35 ב_לה מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ו', מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ז', מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ד סעיף א', סמ"ג לאוין קמ }}, סמ"ג לאוין קמא:
-----------------------------------דף טו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף טו עמוד א]
רואה את ההיתר כמי שאינו. אותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם במים , אסור. ואם לאו, מותר: תנן, שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה. לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, והצטרפו וחימיצו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אחר האחרון אני בא . עד כדון בשנפלו בזה אחר זה. נפלו שתיהן כאחת מה אמר בה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ? נשמעינה מן הדא הכותים היו קובעים ראש חדש לעצמם, נמצא שהרבה פעמים החזיקו חמץ בפסח שלשיטתם אינו פסח. ותנן, אימתי חמיצן של כותיים מותר לאחר הפסח? של בעלי בתים, אחר שלש שבתות של אפיה. דבשני השבתות הראשונות נשאר טעם חמץ. שבכל אפיה נטלו מעט מהעיסה הקדמת כדי שתשמש שאור לעיסה הבאה ושל נחתומים בכרכים, לאחר שלשה ימים. ושל נחתומים בכפרים לאחר שלשה תנורים. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר אף כשאמרו של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה, אם היה אדם גדול או שיהא משיא את בנו ואפה שלשה תנורים בשבת אחת זה אחר זה, וזה אחר זה מותר. ואף כשאמרו של נחתומים בכרכים לאחר שלשה ימים, אם נדחק ואפה שלשה תנורים ביום אחד, זה אחר זה וזה אחר זה, מותר. תני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אף כשאמרו של נחתומים בכפרים לאחר שלשה תנורים, עד שלשה ימים אסורין. שכיוון שאינו אופה הרבה כבר משחרית הוא בודה לו שאור לכל אותו היום: אותה העיסה השנייה, לא מאיסור ומהיתר היא מתחמצת ולמה אסור? ואמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מאן תנא מי התנא ששנה את המשנה חמיצן של כותים? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . שסובר זה וזה גורם אסור. מכאן רואים שאפילו נפלו כאחד °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר, שהרי בחמץ של כותים ההיתר והאיסור חימצו כאחד ואף על פי כן ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אסור . ואמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרבי חנינא ענתונייא רבי חנינא ענתונייא°. נהירת דהויתון אמרין נזכרתי שהייתם אומרים את ורבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, מאן תנא מי התנא ששנה את המשנה חמיצן של כותיים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אבל לחכמים מותר מיד והלכה כחכמים. ואנן לית אנן אמרין כן. אלא רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, חכמים ירדו לחמיצן של כותיים והחמירו להלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . ועוד ראיה שחכמים החמירו כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בחמצם של כותים מן הדא. דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° לרבי אבהו רבי אבהו°. אבא הוה ליה עובדא שהיה לו חמץ שקנה מכותים אחרי הפסח. שלח שאל לרבי חייא רבי חייא רבה° ולרבי יסא רבי אסי° ולרבי אימי רבי אמי°, ואורין ליה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . וכי כיחידייא מוריי וכי מורים הלכה כדעת יחיד? אלא משום שירדו חכמים לחמיצן של כותיים כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יסא רבי אסי°. היך מה דתימר תמן כמו שאמרתה שם הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . אף הכא הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ? אמר ליה ולכל דבר אמרתי? לא אמרתי אלא בחמץ שהחמירו בו חכמים, אבל בשאר דברים זה וזה גורם מותר
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ז עריכה
מתני’: כלים שסכן בשמן טמא הטבילן, וחזר וסכן בשמן טהור. או שסכן בשמן טהור, וחזר וסכן בשמן טמא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אחר הראשון אני בא. וחכמים אומרים, אחר האחרון:
גמ’: מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ? האחרון נבלע ומוציא את הראשון. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שניהן אמרו דבר אחד. דתנינן תמן. ב_לו צלוחית שנתן בה מים חיים להזות מהם מי חטאת שפיה צר, טובל את האיזוב לתוכה ומעלה כדרכו. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הזיה הראשונה. אבל לא יטבול פעם שניה, דכיון שפי הצלוחית צר, כשהוא דוחק את האזוב פנימה תצא ממנו לחלוחית מהאיזוב עצמו, ויפסלו את המים שבצלוחית. הרי שהאחרון דוחק ומוציא את הראשון הלחלוחית הטבעית שהיתה באיזוב. כמה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, האחרון מוציא את הראשון. כן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אוף הכא האחרון מוציא את הראשון. עד כדון כשסך עור וכדומה מיכן ומצא בצד השני, אז הגיוני שהאחרון דוחק את הראשון . סך מיכן ומצא מיכן מאותו צד
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף טו עמוד ב]
מה אמר בה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ? נשמענה מן הדא. דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא סוף דבר צלוחית שפיה צר ואפשר שהמים השנים דוחקים את הראשנים לצד השני ושם הם נדחקים בדופן ויוצאים, אלא אפילו ספל שפיתחו רחב, המים שנבלעים פולטים את לחלוחית האזוב ולכן בכל אזוב מזה רק פעם אחת. ומה שאמרה המשנה צלוחית שפיה צר להראות כוחם של חכמים שאפילו כך הם מתירים. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שניהן אמרו דבר אחד. אית לך מימר בספל כשסך מיכן ומצא בצד השני? לא כסך מיכן ומצא מיכן הוא? אוף הכא כשסך מיכן ומצא מיכן:
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ח עריכה
מתני’: ב_לז שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה. לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ והצטרפו וחימיצו. אסור לזרים ששני האיסורים מצטרפים, ומותר לכהנים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר לזרים ולכהנים שאין שני איסורים מצטרפים בין משם אחד ושני מינים בין ממין אחד ושני שמות. ב_לח תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם. שנפלו לתוך קדירה, לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותיבילו. אסור לזרים ומותר לכהנים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר לזרים ולכהנים:
גמ’: שאור של תרומה ושל שביעית שנפלו לתוך העיסה. לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימיצו. אסור לזרים ומותר לכהנים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר לזרים ולכהנים. בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימיצו. אסור לזרים ולכהנים שהרי די בשביעית שאסורה על הכל כדי לחמץ. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר לכהנים. רבי אבהו רבי אבהו° אמר, רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. משמע ש°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אוסר לזרים מפני התרומה מה בין תרומה שאסורה אצל הזרים ולכן °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אוסר לזרים, לבין שביעית שאסורה אף אצל הכהנים? למה ב_לט תרומה אצל הזרים אסורה כיוון שיש בה כדי לחמץ. ואילו שביעית אצל הכהנים מותרת אף שיש בה כדי לחמץ? חזר ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. תיפתר, שנפל שאור של תרומה תחילה וכבר חמצה. דלא באת שביעית אלא לפגום. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון בשיטת אביו. מהו בשיטת אביו? כמה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, ב_מ נותני טעמים לפגם מותר. כן °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, נותני טעמים לפגם מותר. רבי אבא מרי רבי אבא מרי° אמר, אפילו בנפלו כאחת. ומהו בשיטת אביו? כמה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, כל הספיחין מותרין. כן °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, כל הספיחין מותרין. נמצא שהשאור של שביעית אינו אוסר . כלום אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי , אלא בספיחי ירק, דלמא האם אינו אוסר גם בספיחי זרעים? וקמת למסקנה דל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא ספיחי ירק היא ספיחי זרעים מותר. רבנין דקיסרין אמרין. אחת בשיטת אביו, ואחת בשיטת חכמים. בשיטת אביו, משום נותני טעם לפגם מותר. בשיטת חכמים, משום שמות מצטרפין: דכשנפלו כאחד בתחילה השביח על ידי שניהם ולבסוף נפגם על ידי שניהם. וכיוון שסובר כאביו שטעם לפגם מותר, אין לאסור על מה שפגמו לבסוף. אבל על מה שהשביחו בתחילה לכהנים אין לאסור שלא השביח האיסור אלא מחצה, אבל לישראל אסור כיוון שסובר כחכמים שאיסורים מצטרפים
ירושלמי ערלה, פרק ב, הלכה ט עריכה
מתני’: ב_מא חתיכה של קדשי קדשים, ושל פיגול, ושל נותר, שנתבשלו עם חתיכות, אסור לזרים ומותר לכהנים שאיסורים מצטרפים וכאן מדובר שרק בשלושתם יחד יש שיעור לאסור. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר לזרים ולכהנים שאין איסורים מצטרפים. ב_מב בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאוה אסור
[ע"א]
36 ב_לו מיי' פ י' מהל' פרה אדומה הלכה י':
[ע"ב]
37 ב_לז מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג:
38 ב_לח מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג:
39 ב_לט מיי' פ ו' מהל' תרומות הלכה ה', מיי' פ ו' מהל' תרומות הלכה ו':
40 ב_מ מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ג סעיף א', סמ"ג לאוין קמח:
41 ב_מא מיי' פ י' מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב, מיי' פ י' מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ג:
42 ב_מב מיי' פ י' מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב, מיי' פ י' מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ג:
-----------------------------------דף טז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף טז עמוד א]
לטמאים ומותר לטהורים:
גמ’: תנן, חתיכה של קדשי קדשים ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם חתיכות, אסור לזרים ומותר לכהנים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר לזרים ולכהנים . תני, של פיגול ושל נותר של קדשים קלים. אמר רבי יונה רבי יונה° לא אמר אלא פיגול ונותר של קדשים קלים. אבל אם היו פיגול ונותר של קדשי קדשים, גם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מודה, שכיוון שאיסור זרות קיים בשלושתם, מצטרפים ואסורים לזרים. אמר רבי יונה רבי יונה°, מכאן נלמד שהאוכל קדשים קלים לפני זריקה, אין לוקה עליהן משום זרות. שאם קדשים קלים לפני זריקה לוקה עליהן משום זרות, למה פיגול ונותר של קדשים קלים לא מצטרפים ואוסרים לדעת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ? הרי פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הן? שהזריקה לא הועילה כלום. ואם לוקים על קדשים קלים לפני זריקה משום זרות, הרי גם על פיגול ונותר שלהם לוקים. ולמה ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לא יצטרפו אפילו בקדשים קלים ויאסרו לזרים? אלא ודאי מזה שלא אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמותר לזרים אלא בפיגול ונותר של קדשים קלים, דבר שזריקה מתרתו ולא בפיגול ונותר בדבר שאין זריקה מתרתו כקדשי קדשים, מכאן שבקדשים קלים הואיל והן ב_מג מותרין אחר זריקה אפילו לפני זריקה אין לוקין עליהן משום זרות. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר , לא אמרו אלא פיגול ונותר של קדשים קלים לאחר זריקה. ולמה לא אמרו קדשים קלים לפני זריקה? והרי פיגול ונותר לאחר זריקה, כלפני זריקה הן? שהרי הזריקה לא מועילה כלום. לאיזה דבר נאמר פיגול ונותר של קדשים קלים לאחר זריקה, מכאן אתה למד שלפני זריקה ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מצטרפים ואסורים לזרים הואיל ב_מד וקדשים קלים לפני זריקה אסורים לזרים ולוקין עליהן משום זרות. אבל אחר זריקה אין לוקים עליהם משום זרות . אמר רבי אבין רבי אבין° . לישן מתניתא מסייע לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דתנן, כתיב (דברים ראה יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך וכו' וכל נדריך אשר תידור ונדבותיך זו תודה ושלמים, ב_מה שאם אכל מהן לפני זריקת דמים לוקה. תנן, בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאוה, אסור לטמאים ומותר לטהורים . רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אף זה במחלוקת, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי סובר אין קדשי קדשים וקדשים קלים מצטרפים לאסור לטמאים . רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר דברי הכל. וקשיא על דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. לא כן תנן, התרומה ותרומת מעשר של דמאי, החלה והביכורין, עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים. וסברנן מימר למי נצרכה? ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . אף על גב ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר אין איסורים משתי שמות מצטרפין, מודי הכא שכולהן משם תרומה ומצטרפין. אף הכא יצטרפו דכולהן אסורים משום טומאה בקדשים? סבר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כהדא דתני בר קפרא בר קפרא°, דתני בר קפרא בר קפרא°. חתיכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף טז עמוד ב]
של קודשי קדשים ושל קדשים קלים שנתבשלו עם החתיכות. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר וחכמים אוסרין: כך שיש ברייתא מפורשת שאומרת ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חולק
[ע"א]
43 ב_מג מיי' פ י' מהל' מעשה הקרבנות הלכה ה':
44 ב_מד מיי' פ י"א מהל' מעשה הקרבנות הלכה ד', סמ"ג לאוין שנד:
45 ב_מה מיי' פ י"א מהל' מעשה הקרבנות הלכה ד', סמ"ג לאוין שנד:
[ע"ב]
הדרן עלך פרק התרומה