ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שישי

פרק שישי – הנודר מן המבושל עריכה

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה א עריכה

מתני’: ו_אהנודר מן המבושל, מותר בצלי ובשלוק. אמר קונם תבשיל שאיני טועם, אסור במעשה קדירה רך, ומותר בעבה. ומותר בביצה טרמיטן ובדלעת הרמוצה:

גמ’: מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. דגבי נזיר כתיב ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל ותנינן, היה מבשל את השלמים או שולק. וקרייא אמר שהצלוי קרוי מבושל דכתיב (דברי הימים ב ל"ה, י"ג) ויבשלו את הפסח וגו'. אין תימר שבאמת בישלו ממש ועשו שלא כהלכה. האמר רבי יונה בוצרייא רבי יונה בוצרייא° כתיב כמשפט, מכאן שעשו כהלכה.

-----------------------------------דף כ עריכה

ירושלמי מאיר נדרים כ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. וקרייא אמר שהצלי קרוי מבושל. והתנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם. רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° אמר, הלכו בנדרים אחר לשון תורה. מה נפיק מן ביניהון? אמר קונם יין שאיני טועם בחג. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אסור ביום טוב האחרון שדרך בני אדם לקרא חג לכל שמונת הימים. על דעתיה דרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° מותר שרק לשבעת הימים קראה התורה חג. ולא היא דאף רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° מודה שאסור ביום השמיני. שלא אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° אלא לחומרין. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° רבי יוחנן רבי יוחנן°. אכיל חליטה ואמר לא טעמית מזון בהדא יומא. והא תנינן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח משמע ששאר דברים קרואים מזון? פתר לה דמתניתא כרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° דאמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה. ומניין שכל הדברים קרויין מזון בלשון תורה? אמר רבי אחא בר עולא רבי אחא בר עולא° דכתיב (בראשית ויגש מה כג) ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון. מה תלמוד לומר ומזון. אלא מיכן, שכל הדברים קרוין מזון. הנודר מן המבושל, מהו שיהא מותר מן המעושן? מהו שיהא מותר במטוגן? מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בחמי טבריה? רבנן דקיסרין שאלון. מעושן, מהו שיהא בו משום בישולי גוים? מהו שיהא בו משום תבשילי שבת? מהו שיהא בו משום בשר בחלב? מהו שיטבל למעשרות? הנודר מן המעושן. מהו שיהא מותר בתבשיל? אמר רבי אבא בר יהודה רבי אבא בר יהודה° בשם דבית רב אחי רב אחי°. חביצא פרורי לחם במרק חם, אין בו משום בישולי גוים שהיה ראוי לאכילה קדם בישולו, ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חונה רב הונא°. כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא, אין בו משום בישולי גוים, ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. תנן, הנודר מן המבושל, מותר בצלי ובשלוק. אמר קונם תבשיל שאיני טועם, אסור במעשה קדירה רך, ומותר בעבה. הנודר מן המבושל, מהו שיהא מותר במעשה קדרה עבה? נישמעינה מן הדא דתנן, הנודר מן התבשיל אסור במעשה קדירה רך ומותר בעבה. מה אם תבשיל שהוא נאסר בצלוי ובשלוק מותר בעבה. מבושל שהוא מותר בצלוי ובשלוק אינו דין שיהא מותר בעבה? ויש קל וחומר בנדרים? הרי הולכים אחר לשון בני אדם ולא שיך קל וחומר? אלא כיני, כמו שאם אמר קונם תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה. אף אם אמר קונם מבושל, שמותר בצלוי ובשלוק מותר בעבה. תני אסור בהטריות דלועין רכות, שכן דרך הרופא להאכיל את החולה פתו בהן, וכל מה שנאכל עם לחם קרוי תבשיל. אמר רב חסדא רב חסדא°, אסור בביצה מגולגלת. שכן דרך החולה לאכל פתו בה. תנן ומותר בביצה טרומיטא. מאי ביצה טרומיטא? רופיטון  מבושלת הרבה. ובדלעת הרמוצה. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, כמין דלעת מרה, והן ממתקין אותו ברמץ

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ב עריכה

מתני’: ו_בהנודר ממעשה קדירה, אינו אסור אלא ממעשה רתחתה שרתח בקדרה אבל לא מדבר שסתם מונח בקדרה. אמר קונם יורד לקדירה שאיני טועם, אסור מכל המתבשלים בקדירה אפילו כאלו שצריכים עוד בישול באילפס. ו_גמן הכבוש אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק. כבוש שאיני טועם, אסור בכל הכבושים. מן השלק, אינו אסור אלא מן השלק של בשר דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. שלוק שאיני טועם, אסור בכל השלוקים. מן הצלי, אינו אסור אלא מן הצלי של בשר דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. צלי שאיני טועם, אסור בכל הצלויים:

גמ’: אי זו היא מעשה רותחנה? כגון חטין שמחלק חילקא אחד לשנים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] טרגיס אחד לשלוש וטוסני אחד לארבע. סולת ואורז זריד וערסן. מן היורד לקדירה אסור ביורד לאלפס. מן היורד לאלפס מותר ביורד לקדירה. שכל היורד לקדירה יורד קדם לאלפס. ויש שיורד לאלפס ואינו יורד לקדירה. מאי אית לך כגון החל מן נוניה רוטב דגים. הנודר מן האפוי בתנור, אינו אסור אלא בפת בלבד. מן הנעשין בתנור, אסור בכל הנעשין בתנור

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ג עריכה

מתני’: מן המליח, אינו אסור אלא מן המליח של דג. מליח שאיני טועם, אסור בכל המלוחים. ו_דדג דגים שאיני טועם, אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחים בין תפילין, בין חיים בין מבושלין, ומותר בטרית טרופה ובציר. הנודר מן הצחנה, אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס. הנודר מטרית טרופה, מותר בציר ובמורייס:

גמ’: תנן, הנודר מן המליח, אינו אסור אלא מן המליח של דג. מליח שאיני טועם, אסור בכל המלוחים. הוון בעיי מימר נודר מן המליח אינו אסור אלא במלוח לעולם שנמלח לזמן מרובה הא לשעה, לא. אמר רבי יודן רבי יודן°, מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך. הדא אמרה, מליח לשעה מלוח הוא. אי זהו מלוח לשעה שהיה בקרבנות? כיי דתני כיצד הוא עושה במליחת הקרבנות? נותן את האיברים על גבי המלח והופכן. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°, שנייא היא, שבקרבנות נתנו הרבה מלח שאם היה משהא הוא אותן ולא היה מקריבן מיד, הן נמלחין. ויידא אמרה דא שמליח לשעה נחשב מליח? דאמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. הנוטל זיתים מן המעטן. טובל אחד אחד במלח ואוכל ופטור ממעשר, ואם צרף שתים חייב שמליחה קובעת למעשר . הדא אמרה, מלוח לשעה, מלוח הוא. וכאן ודאי לא שם כמות מלח שאם היה משהא היה נמלח. שאם היה עושה כן לא היה ניתן לאכילה תני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. אמר קונם דג שאיני טועם, אסור בגדולים ומותר בקטנים. דגים שאיני טועם, אסור בין בגדולים בין בקטנים. דגה שאיני טועם, אינו אסור אלא בכלכיד דג קטן מאד. אי זהו קטן ואי זהו גדול? ייבא כיי דאמר רבי זעירא רבי זעירא°. כל נון דאנא אכיל פחות מן ליטרא, טעם כלכיד אנא טעים. ואף הכא כן. תנן, ומותר בטרית טרופה. הא בשאינה טרופה אסור. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר. רבי זעירא רבי זעירא° בעי,לית הדא פליגא  האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. וכי לית אורחיה דבר נש מימר לחבריה זבין לי נון, והוא זבין ליה כלכיד  וכי אין אדם אומר לחבירו קח לי דג והוא קונה לו כלכיד? וכן, הרי אומר לחברו קח לי דג והוא לוקח לו חתיכות של דג. רבי אבין רבי אבין° שמע ליה מן דבתרה. דתנן, הנודר מן הצחנה, אסור בטרית טרופה ומותר בציר ובמורייס. הא בשאינה טרופה אסור. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר. רבי זעירא רבי זעירא° בעי, לית הדא פליגא  האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. והרי בלשון בני אדם צחנה זה דגים חתוכים ולא שלמים. וכי לית אורחא דבר נשא מימר לחבריה, זבון לי טרית, והוא זבין ליה צחנא וכי אין אדם אומר לחבירו קח לי טרית והוא קונה לו צחנה? תמן קריין לטריתה צחנה

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ד עריכה

מתני’: ו_ההנודר מן החלב, מותר בקום מי גבינה, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אוסר. ו_וומן הקום, מותר בחלב. °אבא שאול אבא שאול אומר, ו_זהנודר מן הגבינה, אסור בה בין מלוחה בין תפילה:

גמ’: מהו בקום? חלבא מקטרא מי חלב. מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא?

-----------------------------------דף כא עריכה

ירושלמי מאיר נדרים כא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] שם אביו קרוי עליה שנקרא מי חלב. על דעתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, הנודר מן היין אסור ביין מבושל, שהרי נקרא חמרא מבשלא. זה הכלל שהיה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר משם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. כל דבר שיש לו מתירין, כגון טבל ומעשר שני והקדש והחדש, לא נתנו להן חכמים שיעור. אלא מין במינו כל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם. וכל שאין לו מתירין. כגון תרומה וחלה וערלה וכלאי הכרם, נתנו להן חכמים שיעור. למין במינו כל אחד לפי מה שהוא. תרומה וחלה במאה, ערלה וכלאים במאתים. ושלא במינו, בנותן טעם. אילין נדרין מה את עביד להון? כדבר שיש לו מתירין, או כדבר שאין לו מתירין? מסתברא מיעבדינון כדבר שיש לו מתירין. והא תנינן תמן, שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו ומתברר שאין כאן איסור כלל. ואין זה כדבר שיש לו מתירין שהיום אסור ומחר יהיה מותר. אמרו באמת החכם אינו עוקרו אלא מיכן ולהבא והוה דבר שיש לו מתירין. ודא מתניתא עבד לון לנדרים כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן. גידולי תרומה תרומה. וגידולי גידולין חולין. אבל טבל, ומעשר ראשון, וספיחי שביעית, ותרומות חוצה לארץ, והמדומע, והביכורין, גידוליהן חולין. וגידולי הקדש ומעשר שני חולין, ויפדה אותן בזמן זרעם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב]ותני עלה, במה דברים אמורים שגידולי טבל מעשר שני ומעשר ראשון חולין? בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסורין. קא סלקא דעתין מפני שטבל נחשב דבר שיש לו מתירים, לכן לא בטל אפילו באלף. וקל וחומר נדרים שהרי יכול להישאל עליהם. חומר הוא בגידולין. דאמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו, אפילו הוסיף כמה אסור. שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. ודא מתניתא עבד לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן תמן, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור. הא אם אין בו נותן טעם, בטל. משמע שאינו נחשב דבר שיש לו מתירים. תיפתר מין בשאינו מינו, שאף בדבר שיש לו מתירין בטל בנותן טעם

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ה עריכה

מתני’: הנודר מן הבשר, מותר ברוטב ובקיפה ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אוסר. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה ואסר עלי °רבי טרפון רבי טרפון ביצים שנתבשלו בתוכו. אמרו לו וכן הדבר. ו_חאימתי? בזמן שאמר בשר זה עלי. שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור. הנודר מן היין, מותר בתבשיל שיש בו טעם יין. אמר קונם יין זה שאיני טועם ונפל לתבשיל. אם יש בו בנותן טעם, הרי זה אסור:

גמ’: אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. מכיון שאמר זה, אסרו עליו הוא והנייתו

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ו עריכה

מתני’: ו_טהנודר מן הענבים, מותר ביין. ומן הזיתים, מותר בשמן. אמר קונם זיתים וענבים אילו שאיני טועם, אסור בהן וביוצא מהן:

גמ’: תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. אמר קונם על דבר שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל. נדר בו, ומותר ביוצא ממנו. נדר ביוצא ממנו, מותר בו. מה אית לך? כגון זתים וענבים. וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל. נדר בו, מותר ביוצא ממנו. מה אית לך? כגון אילין תותייא. וכל דבר שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל. נדר בו, לא נתכוון אלא ביוצא ממנו. מה אית לך? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, זירעוני גינה שאינן נאכלין

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ז עריכה

מתני’: ו_יהנודר מן התמרים, מותר בדבש תמרים. מן הסיתווניות, מותר בחומץ סיתווניות. °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא אומר, כל ששם תולדתו קרויה עליו ונדר הימנו, אסור אף ביוצא ממנו. וחכמים מתירין:

גמ’: תנן, הנודר מן החלב, מותר בקום מי גבינה, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אוסר . מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? שם אביו קרוי עליו. מאי טעמא ד°רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא? שם בנו קרוי עליו שהפרי נקרא דבש שנאמר ארץ זית שמן ודבש והתורה קראה לתמר על שם בנו. מסתברא °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא יודי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא יודי ל°רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא. °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא יודה ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, שם בנו לא כל שכן שם אביו.אם נדר מהבן הוא אוסר את האב משום ששם בנו עליו כל שכן אם נדר מהאב שיאסור את הבן אם שם האב על הבן °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא יודה ל°רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא. לא אמר אלא שם אביו, הא שם בנו לא שאם נדר מהאב שאסור בבן אם שם האב על הבן. אבל אם נדר מהבן אינו אסור באב אף ששם בנו עליו

-----------------------------------דף כב עריכה

ירושלמי מאיר נדרים כב


ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ח עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] מתני’: ו_יאהנודר מן היין, מותר ביין תפוחים. ו_יבמן השמן, מותר בשמן שומשמין. ו_יגומן הדבש, מותר בדבש תמרים. מן החומץ, מותר בחומץ סיתווניות. מן הכרישין, מותר בקפלוטות. ו_ידמן הירק, מותר בירקות שדה, מפני שהוא שם לוויי:

גמ’: תנן, מן הכרישין, מותר בקפלוטות. מתניתא מקום שאין קורין לקפלוטות כרישין. אבל במקום שקורין לקפלוטות כרישין, לא בדא. לכן צריכא זה פשוט אלא אפילו במקום שקורין לקפלוטות כרישין. נדר מן הכרישין מותר בקפלוטות. תנן, מן הירק, מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לוויי. ותני עלה, הנודר מן הירק בשביעית, אסור אף בירקות שדה. שהרי אין ירקות אחרות בשביעית ומסתמא כשנדר התכוון לנדור גם מהם. תניתה רבי קריספא רבי קריספא° בשם רב חנינה בן גמליאל רב חנינה בן גמליאל° טעמא, היות ובשביעית לא מצויים ירקות גינה. הדא דאת אמר, עד שלא התיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ. אבל משהתיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ, היא שביעית היא שאר שני שבוע. אמר רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° עולשי שדה חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית דכיוון שעולשי גינה אינם מצויות אוכלים גם אותם אף שהם קצת מרים. הדא דאת אמר, עד שלא התיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ.. אבל משהתיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ, היא שביעית היא שאר שני שבוע שהרי עולשי גינה מחוץ לארץ מצויים. תני אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זה מעוברת. רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי אבהו רבי אבהו° אמר עד שלא התיר °רבי רבי יהודה הנשיא ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ. אבל משהתיר °רבי רבי יהודה הנשיא ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע. היה °רבי מאיר רבי מאיר אומר. הרי הוא אומר (מלכים ב ד', מ"ב) ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלהים לחם בכורים וגו'. אין לך מבכר בארץ ישראל יותר מבעל שלישה, ולא ביכר אלא אותו המין שעורים והביא לאיש האלהים. אימתי הביאו? לאחר העומר, שנאמר (מלכים ב ד', מ"ב) תן לעם ויאכלו. הואיל והיתה השנה צריכה לעבר, מפני מה לא עיברה אלישע? אלא מלמד שהיו שני רעבון, והיו הכל קופצין לגרנות. ואם היה מעבר, היה מאריך את זמן איסור חדש. תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, מעברין. שכן מצינו בחזקיה שעיבר את השנה מפני הטומאה שנאמר (דברי הימים ב ל', י"ח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אף על פי שעברו ניסן אינו מעובר אלא אדר. אמר °רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה משם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. חזקיהו לא עיבר את השנה אלא העשי לציבור לעשות פסח שני. אית תניי תני מעברין את השנה מפני הטומאה. אית תניי תני אין מעברין.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] את השנה מפני הטומאה, מאן דאמר אין מעברין את השנה מפני הטומאה דכתיב, כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. מכאן שחזקיה הצטער שעיבר את השנה מפני הטומאה ואין עושין כן. מאן דאמר מעברין, מה מקיים כי אכלו את הפסח בלא ככתוב? שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר. הא דאמר שחזקיה עיבר מפני הטמאה אתייא כיי דאמר רבי סימון בר זבדי רבי סימון בר זבדי° גלגולתו של ארנון היבוסי מצאו תחת המזבח. כתיב (דברי הימים ב כ"ט, י"ז) ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש, וביום שמונה לחדש, והלא ביום אחד היו יכולין לבער כל עבודה זרה שהיה שם? אמר רבי אידי רבי אידי°, מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר בצבע והיו טרודים למחקם ולכן עיברו. כתיב (דברי הימים ב ל', י"ט) כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש. רבי סימון בר זבדי רבי סימון בר זבדי° ורבי שמואל בר נחמני רבי שמואל בר נחמני°, חד אמר אפילו עשה כמה בטהרת הקדש, לא יצא ידי טהרת הקדש שלא הצליח למגר את כל העבודה זרה אף שהתאמץ מאד. וחורנה אמר, אפילו כל מעשים טובים שעשה, לא יצא ידי טהרת הקדש שאף שהתאמץ מאד בשאר דברים לא התאמץ מספיק למגר את כל העבודה זרה. ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו. ואלו שלשה שהודו לו. כיתת נחש הנחושת והודו לו, גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים והודו לו, גנז טבלה של רפואות והודו לו, ואלו שלא הודו לו. קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו, סתם את מוצא מימי גיחון ולא הודו לו, עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו. אין מעברין את השנה קודם ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת. אבל מפני הדחק התקינו שיהו מעברין אותה אחר ראש השנה מיד, אף על פי כן אינו מעובר אלא אדר. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר ראש חדש ניסן לא נתעבר מימיו שאדר הסמוך לניסן תמיד חסר. והא תנינן, עולת חדש בחדשו. חדש והבא קרבנות מתרומה חדשה. ותנן בראש חדש ניסן מביאים קטורת מתרומה חדשה אם בא חדש בזמנו. משמע שיש מציאות שלא בא בזמנו? אם בא, אך באמת מעולם לא בא. רב רב (אמורא)° אמר אלול לא נתעבר מימיו. והא תנינן השוחט פרה בראש השנה של שמינית, אם היה החדש מעובר, משמט. משמע שיש מציאות שאלול מעובר ? אם היה, אבל באמת מעולם לא היה. והא תניא, וכשקידשו את השנה באושא. ביום הראשון עבר °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ואמר מלכויות עם קדושת השם ולא תקע כדברי °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום השני עבר °רבי חנינה בנו של רבי יוסי הגלילי רבי חנינה בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר מלכויות עם קדושת היום ותקע כדברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל כן היינו נוהגין ביבנה. והא תני בראשון ובשני, משמע שאלול היה מעובר שהרי עשו ראש השנה יומים? אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב רב (אמורא)°, מהו בראשון ומהו בשני? שנה ראשונה ושנה השנייה. והא תני ביום הראשון וביום השני, משמע שעשו יומים? אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רב חסדא רב חסדא°

-----------------------------------דף כג עריכה

ירושלמי מאיר נדרים כג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד א] אותה השנה נתקלקלה. בין הראשון לשני ועשו יומים. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, לא מדובר בשנה אחת אלא בשני שנים. שנה הראשונה עבר °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, ושנה השנייה עבר °רבי חנניה בנו של רבי יוסי הגלילי רבי חנניה בנו של רבי יוסי הגלילי. והא תני יום הראשון יום השני? אלא כדשנינן  כמו שתרצנו שאותה שנה נתקלקלה. קידשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד. יכול יהא מקודש? תלמוד לומר (ויקרא אמור כג ב) אלה מעדי ה’ אשר תקראו אתם. אותם שהם בזמנם, אלה הם מועדי. שלא בזמנם, אין אלה מועדי. לפני זמנו ביום כ"ט, לאחר עיבורו ביום ל"ב. ומניין שמעברין את השנה על הגליות שיצאו ועדיין לא הגיעו למקומן. תלמוד לומר (ויקרא אמור כג ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם וכ”ו אלה הם מועדי. עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°, והן שהגיעו לנהר פרת שרק מי שבגבולות הארץ נמנה. אין מעברין את השנה אלא ביהודה. ואם עיברוה בגליל מעוברת. העיד °רבי חנניה איש אונו רבי חנניה איש אונו, שאם אינה יכולה להתעבר ביהודה, שמעברין אותה בגליל. אין מעברין את השנה בגליל, ואם עיברוה מעוברת. אין מעברין את השנה בחוצה לארץ, ואם עיברוה אינה מעוברת. בשיכולים לעברה בארץ ישראל, אבל בשאין יכולין לעברה בארץ ישראל, מעברין אותה בחוצה לארץ. ירמיה עיבר בחוצה לארץ. יחזקאל עיבר בחוצה לארץ. ברוך עיבר בחוצה לארץ. °חנניה בן אחי רבי יהושע חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח ליה °רבי רבי יהודה הנשיא תלת איגרן גבי °רבי יצחק רבי יצחק ו°רבי נתן רבי נתן. בחדא כתב, לקדושת חנניה. ובחדא כתב, גדיים שהנחת נעשו תישים. ובחדא כתב, אם אין את מקבל עליך. צא לך למדבר האטד, ותהא שוחט ונחוניון זורק. הראו לו איגרת קדמיתא ואיקרון  ראשונה ושיבח אותם שהם תלמידי חכמים ובניהם של אנשים גדולים. תינייתא ואיקרון שניה ושיבח אותם. תליתייא בעי מבסרתון  שלישית רצה להשפיל אותם שאין בהם דעת, אמרין ליה, לית את יכיל דכבר איקרתנון. קם °רבי יצחק רבי יצחק וקרא. כתיב באורייתא, אלה מועדי °חנניה בן אחי רבי יהושע חנניה בן אחי רבי יהושע. אמרין ליה מועדי י"י. אמר לון, גבן אצלינו בארץ ישראל כתיב מועדי ה' אבל אתם אחרי שאתם סומכים על מועדי חנניא אין זה מועדי ה'. קם °רבי נתן רבי נתן ואשלם, כי מבבל תצא תורה ודבר י"י מנהר פקוד. אמרין ליה (ישעיהו ב', ג') כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים. אמר לון גבן. אזל °חנניה בן אחי רבי יהושע חנניה בן אחי רבי יהושע וקבל עליה  התלונן גבי °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא לנציבין. אמר ליה, צריך אתה ללכת אחריהם ואחרי המועדות שהם קבעים. אמר ליה, וכי לית אנה ידע מה שבקית תמן  וכי איני יודע מה הנחתי שם? יודע אני שלא השארתי כמותי. מאן מודע לי דאינן חכמים ויודעים לחשב כוותי? אמר ליה, וכי מכיון שאתה אמר אולי לא חכמין דכוותי ישמעון לך? אדרבא מכיון דאינון אמרין שהם חכמין ויודעים למחשבה דכוותך, חייב אתה לישמע להם. שאפילו אם ספק יודעים בארץ ישראל לחשב כמותך, חייב אתה ללכת אחריהם. קם ורכב סוסיא להודיע בגולה שנקבע המועדות כמו שקבעו בארץ ישראל. הן דמטא מטא  היכן שהגיעה הגיעה הן דלא מטא  היכן שלא הגיעה נוהגין בקילקול. כתיב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] ואל יתר זקני הגולה. אמר הקדוש ברוך הוא. יתר עלי זקני הגולה. חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ. כתיב (מלכים ב כ"ד, ט"ז) החרש והמסגר אלף. אף על פי כן את אמר הכן. שחביבה מהם כת קטנה שבארץ ישראל. אמר רבי ברכיה רבי ברכיה°, רבי חלבו רבי חלבו° ורבנין. רבי ברכיה רבי ברכיה° אמר החרש אלף והמסגר אלף. ורבנין אמרי כולהון אלף. רבי ברכיה רבי ברכיה° בשם רבי חלבו רבי חלבו° אמר אילו החברים חכמים. ורבנין אמרין, אילו הבולווטין עשירים. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° כד הוה מקבל סהדיא בעין טב הוה אמר לון. הוון ידעין כמה עדות יוצא מפיכם, כמה שכר בתים יוצא מפיכם שאם החדש מלא ובעדותכם חסרתם אותו, נמצא השוכר מפסיד היום ההוא שחסרתם. אמר רבי אבינא רבי אבינא°, אין כך הוא מזהירם, היה לו להזהירם אפילו בדיני נפשות. בת שלשה שנים ויום אחד שהיתה מאורסה, בא עליה הרי זה בסקילה. נמלכו בית דין לעבר ובא עליה אינו בסקילה אלא בחנק. אמר רבי אבין רבי אבין° כתיב (תהלים נ"ז, ג') אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. בת שלשה שנים ויום אחד, נמלכו בית דין לעברו, בתולין חוזרין. ואם לאו אינן חוזרין

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה ט עריכה

מתני’: ו_טוהנודר מן הכרוב אסור באיספרגוס מים ששלקו בהם הכרוב. מן האיספרגוס, מותר בכרוב. ו_טזמן הגריסים, אסור במקפה המים שהתבשלו בהם גריסים. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר. ו_יזמן המקפה, מותר בגריסין. ו_יחמן המקפה, אסור בשום. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר. מן השום, מותר במקפה:

גמ’: מה טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאסר במי חלב ומתיר באיספרגוס ובמקפה? שם אביו קרוי עליו ואילו מי גריסים נקרא מקפה סתם ומי כרוב נקרא אספרגס. על דעתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, הנודר מן היין מותר בקונדיטון שאין שם אביו עליו. תנן, מן הגריסין, אסור במקפה. והוא שיהא רובן גריסין. תנן, מן המקפה, אסור בשום. ואף שאין רובן שום. מאי טעמא? שום לטעמה וגריסים למאכל. לפיכך, הכא את מהלך אחר הטעם, והכא את מהלך אחר הרוב

ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה י עריכה

מתני’: מן העדשים, אסור באשישים, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר. מן האשישים, מותר בעדשים:

גמ’: רבי יסא רבי אסי° אזל לגבי רבי יוסי דאשתמוע רבי יוסי דאשתמוע° ואפיק קומוי טלופחין מקליון וטחינן ומגבלן בדבש ומטוגן  הוציא לו עדשים קלויים וטחונים ומעורבים בדבש ומטוגנים. אמר ליה, אילין אינון אשישין שאמרו חכמים

-----------------------------------דף כד עריכה

ירושלמי מאיר נדרים כד


ירושלמי נדרים, פרק ו, הלכה יא עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] מתני’: ו_יטחיטה חטים שאיני טועם, אסור בהן בין קמח בין פת. גריס גריסין שאיני טועם, אסור בהן בין חיין בין מבושלין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, קונם גריס וחיטה שאיני טועם, מותר לכוס חיים:

גמ’: תני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, קונם גריס שאיני טועם, אסור לכוס ומותר במקפה. גריסים שאיני טועם, אסור במקפה ומותר לכוס. חיטה שאיני טועם, אסור לכוס ומותר בפת. חטים שאיני טועם, אסור בפת ומותר לכוס. הרי אסר על עצמו רק חיטה, ואת אמר אכן שאסור בפת? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, כן אורחיה דבר נשא, מיחמי פיתא  כן דרך בני אדם כשרואה פת נקייה ומימר, בריך דברא הדין חיטתא

הדרן עלך פרק הנודר מן המבושל