ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מועד קטן/פרק שני

פרק שני – מי שהפך

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה א

מתני’: מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו, טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ^ב_א°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] זולף וגומר כדרכו:

גמ’: אנן תנינן מי שהפך את זיתיו, תני רבי חייה רבי חייא רבה ° , מי שהיו זיתיו הפוכין ושנויין _{שהפכן פעם שניה}. מתניתן צריכה לרבי חייה רבי חייא רבה ° , ודרבי חייה רבי חייא רבה ° צריכה למתניתן. אילו תנינן ולא תנא רבי חייה רבי חייא רבה ° , הוינן אמרין, לא אמרן אלא מי שהפכן פעם אחת, אבל אם הפכן ושניין, דברי הכל מותר וזולף גומר כדרכו. הוי צורכה למתניתין דרבי חייה רבי חייא רבה ° . או אילו תנא רבי חייה רבי חייא רבה ° ולא תנינן אנן, הוינן אמרין, לא אמרנן אלא מי שהפכן ושניין _{שאם לא יסחט יתקלקלו}, אבל אם הפכן פעם אחת, דברי הכל אסור. הוי צורכא למתניתין וצורכא למתניתא דרבי חייה רבי חייא רבה ° . אמר רבי פנחס בי רבי זכיי רבי פנחס בי רבי זכיי °, מתני' בעטיניס במעטן _{כלי סגור שהזתים נתונים בתוכו להתרכך} שאפילו אם הפך רק פעם אחת אם לא יסחט יתקלקלו, מה דתני רבי חייה רבי חייא רבה ° , בגרגרים _{שהזתים מפוזרים על יריעה} לכן רק אם הפך פעמים יש חשש שהתקלקלו. רבנן דקיסרין אמרין, מתניתן כ°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא להראות כוחו ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאפילו בהפך פעם אחת הוא מתיר , ומה דתני רבי חייה רבי חייא רבה ° כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי להראות כוחו של °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאפילו בהפך ושנה הוא אינו מתיר אלא קורה ראשונה. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה. ו°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר אל יאבד דבר כל עיקר. אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, כשם שהן חלוקין כאן כך הם חלוקין בהלכות אבל. דתני, ^ב_באלו דברים שעושין לאבל בימי אבלו. דורכין את עבטו, וזולפין את יינו, וגפין את חביותיו. וזיתיו הפוכין ושנויין, טוחנן כדרכן. ומשקין בית השלחין שלו בשהגיע זמנו לשתות.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ב_א מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף א':

[ע"ב]

2 ב_ב מיי' פ"ה מהל' אבל הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף ה':

-----------------------------------דף ח

ירושלמי מאיר מועד קטן ח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א] וזורעין את נירו פשתן ברביעה דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. אמרו לו. אם אינה נזרעת פשתן, תזרע מין אחר. אם אינה נזרעת בשבת זו, תזרע בשבת אחרת. מני אמרו לו _{מי חולק על °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי}? °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי האם רבי יהודה חזר בו? תמן במשנה שלנו הוא אמר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה _{ולכן לא התיר אלא קורה ראשונה}, והכא אמר הכין שמותר לזרוע לו פשתן? שנייא היא תמן במועד לפי שדרכו להערים לכן החמירו _{שמא ייכון מלאכתו למועד}. אי הכי כל שכן מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, מה אם תמן שדרכו להערים, את אמר מותר. כאן שאין דרכו להערים לא כל שכן? אמר רבי חיננה רבי חיננה °, מנו אמרו לו? חכמים שהן בשיטת °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי במועד שסובר שלהפסד מרובה חוששין ואין חוששים להפסד מועט, ואמרו לו כשם שלא התרתה במועד בהפסד מועט, אף כאן אל תתיר לזרוע פשתן

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ב

מתני’: וכן מי שהיה יינו בתוך הבור, ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו. ^ב_גזולף וגומר וגף כדרכו דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, עושה לו לימודים _{מכסה בקרשים} בשביל שלא יחמיץ:

גמ’: אמר רבי זעירא רבי זעירא °, לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור, הא בתחילה _{לבצור ולהכניס לבור} אסור. מה אנן קיימין? אם בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר, הוא חטא על נפשיה. אם בשלא הגיע זמנו לבצור, יכול הוה קאים ואין צורך להתיר לבצור במועד. אלא כי אנן קיימין, בשהגיע זמנו לבצור, ^ב_דהוה סבר דו יכיל קיים ולא קם _{הוא חשב שהענבים יכולים להתקיים עד אחר המועד ובמועד התברר שלא יכולים להתקיים וחייב לבצור}. כהדא, רבי שמעון בי רבי יניי רבי שמעון בי רבי יניי ° ^ב_הקטף כרמיה במועדא, חמוניה ראו אותו כל עמא וקטפון בתריה. בשתא חוריתאי, שבקיה ויבש בשנה אחר כך עזב אותו ויבש. ילפון מקלקלתה ומתקנתה לא ילפון. תלמיד חכם צריך להזהר שדרך בני אדם ללמוד לקלקל ולא לתקן. אמר °רב חייה בר אשי רב חייה בר אשי בשם רב רב (אמורא)°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] ^ב_והוהרא _{מצודת דגים} שרי מיעבדינה מותר לעשותה במועדא לצוד בה דגים במועדא. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי הורי באילין מהולייא נפה שרי מעבדינן התיר לעשותם במועדא לצורך המועד. רבי אמי רבי אמי ° הורי באילין פומפיא מגרדת שרי מיעבדינין מותר לעשותם במועדא לצורך המועד. רבנן דקיסרין אמרי, ^ב_זמסיקין לפסין וקדירות לצורך המועד. שמואל שמואל (אמורא)° אמר ^ב_חזפתין גרבא מזפטים חבית ולא זפתין כוזתא כד. זפתין גרבא דזיפתא דקדקירא _{שמזפתים שיכבה דקה ואין בזה טרחה יתרה}, ולא זפתין כוזתא דזיפתא גלידא _{שמזפתים בשכבה עבה} אית דמחלפין זפתין כוזתא ולא זפתין גרבא. זפתין כוזתא שהיא לשעה ויכול לשתות ממנה במועד, ולא זפתין גרבא שהיא לשהות

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_טמכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, ^ב_יושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. וכולן ^ב_יאאם כיוונו את מלאכתן במועד יאבדו:

גמ’: תנן, מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים. ודלא כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, יושב ושומר _{אבל לא מכניס}. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא ° בשם רבנן, ^ב_יבפרקמטיא אבדה, שרי מזבנא מותר למכור במועדא. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא ° בשם רבי יסא רבי אסי °, הדא ^ב_יגשיירתא _{סוחרים שעוברים ממקום למקום ומוכרים בזול} שרי מיזבון מינה מותר לקנות ממנה במועדא. הוה ידע דשיירתא מיעול ויש לו סחורה שרוצה למכור ואם לא ימכור להם מיזלא עיבידתיה ויצטרך למכור אחר כך יותר בזול ויפסיד יכול למכור לשיירה. אמר רבי מנא רבי מנא °, ^ב_ידאין ידע דאי לא מיזבן הוא פחת מן אגרא יזבין אם לא ימכור יפסיד מהרווח הרגיל ימכור. ואי לא לא יזבין. אמר רבי יוסי בר בון רבי יוסי ברבי בון °, אגרא וקרנא קרן הוא? _{הרי לא התירו למכור במועד אלא כדי שלא יפסיד מהקרן}. אלא אין ידע דאי לא מזבין הוא פחת מן קרנא יזבן. ואי לא לא יזבן. רבי יונה רבי יונה ° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא °, הורון בהדין לסוטה מחצלות לכיסוי סחורה שרי מזבנתיה מותר למכרם במועדא לצורך המועד. רבי יצחק בי רבי אלעזר רבי יצחק בי רבי אלעזר ° מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי רבי הושעיה בי רבי שמי °, דהוה פרוש שהיה מפליג _למסחר. אין את ידע, דאת מזבן ואילפא מורכא ואת אתי משתי גבן זבין אם אחר שתמכור בעלי הספינה יסכימו להחזיר אותך במועד בריווח תוכל להשתמש לשמחת החג ואי לא לא תזבין. רבי יונה בוצריה רבי יונה בוצריה ° הוה ליה ספרים, שאל לרבי הונא רב הונא °, מהו מזבנתין האם מותר למכור אותם במועדא?אמר לו, מותר כי בריווח מחדי את מועדא ושתי את קינדיטון תשמח במועד ותשתי קונדיטון. רבי חנינא חברין דרבנין רבי חנינא חברין דרבנין ° אמר, ^ב_טופרגמטיא סחורה _{שנתן אדם לאדם אחר למכור לו ומת אותו אדם} נגבית

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 ב_ג מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ג', מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף א':

4 ב_ד טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף א':

5 ב_ה מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ג':

[ע"ב]

6 ב_ו טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"א סעיף א':

7 ב_ז טור ושו"ע או"ח סי' תק"מ סעיף ז':

8 ב_ח מיי' פ ח' מהל' יום טוב הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף א':

9 ב_ט מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף ב':

10 ב_י מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף א':

11 ב_יא מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף ו':

12 ב_יב טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף ה':

13 ב_יג טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ח סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ט סעיף ה':

14 ב_יד טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ט סעיף ד':

15 ב_טו מיי' פ ז' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף ד':

-----------------------------------דף ט

ירושלמי מאיר מועד קטן ט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] מנכסי יתומים קטנים. הוון בעי מימר, בשיש עדים שנתן לו לשם פרקמטיה, הא אם אין עדים יודעים שנתן לו לשם פרקמטיא _{אבל יש עדים שנתן לו} לא. רבנן דקסרין אמרי בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, דווקא לכן צריכא _{כל החידוש} בשיש עדים יודעין, דהא אם אין עדים יודעין, נעשית כפקדון. וכי כך אנו אומרים, פקדון לא יגבה מניכסי יתומין קטנים _{פשיטא שגובים}? מה בינו למלוה? _{למה באמת יכול לגבות פרגמטיא}? _{הרי זה כמו מלווה ומלווה לא ניתן לגבות מיתומים קטנים}. מלוה ניתנה להוצאה _{והוה כשל אביהם רק שהוא חייב לו חוב}, וזה לא ניתן להוצאה. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל °, אילו היה לי מי שיומנה עמי, היתרתי בשר בכור להישקל בליטרא, והיתרתי שיהו עושין מלאכה בחולו של מועד. כלום ^ב_טזאסרו בשר בכור להישקל בליטרא, לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול? והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר. כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד, אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה. ואינון אוכלין ושתין ופחזין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °, אם הזכירוך לבולי _עשירים ואתה ירא, יהא הירדן בעל גבולך _{אבל לא יצא מגבולות הארץ}. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °, קובלין לרשות להיפטר מבולי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °, ^ב_יזלויין בריבית _{יש אומרים דווקא ריבית דרבנן} לחבורת מצוה ולקידוש החדש. רבי יוחנן רבי יוחנן ° בצפרא הוה נחת לכנישתא בבקר היה הולך לבית הכנסת _{שבו קדשו את החודש}, והוה מלקט פירורין ואכל ואמר, יהא חולקי עם אילין דאכלין הכא רומשות בערב _{בסעודת קידוש החדש}

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_יחאין לוקחין בתים עבדים ובהמה ואבנים אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. אין מפנין מבית לבית לא עוברים דירה שזה טרחה יתרה, אבל אם היה דר בחצר חבירו מפנה הוא לחצירו, מפני ששמחה היא לו שעובר לגור בתוך שלו. ^ב_יטאין מביאין כלים מבית האומן. אם חושש להן מפנן לחצר אחרת:

גמ’: תנן, אין לוקחין בתים עבדים ובהמה ואבנים אלא לצורך המועד. ניחא כולהן אפשר שיהיה בהם צורך המועד אבל איזה צורך יש באבנים הרי אסור לבנות? כהדא דתנן, ^ב_כאם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. ויסתור ולא יבנה? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, התירו סופו מפני תחילתו. שאם אומר את לו שלא יבנה, אף הוא אינה סותרו, ונמצא בא לידי סכנה. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי ° שאל לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש °, מהו ליקח בתים מן העובדי כוכבים ומזלות. אמר לו, אימת רבי שאל בשבת? ותני ^ב_כאבשבת מותר. כיצד הוא עושה? מראה לו כיסין של דינרין, והעובד כוכבים ומזלות חותם ומעלה לארכיים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב (יהושע ו', ג') כה תעשה ששת ימים. וכתיב (יהושע ו', ד') וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים וכתיב (דברים שופטים כ כ) עד רדתה ^ב_כבאפילו בשבת. תנן, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. ^ב_כגהרי שאין לו מה יאכל, קוצר ומעמר ודש ובלבד שלא ידוש בפרה _{משום זילותא דמועד}. במספק ליחיד _{שאפשר לעשות כך}. ^ב_כדאבל במספק לרבים, דש ואפילו בפרה. תנן, אין מפנין מבית לבית. ^ב_כהאין מפנין מדירה נאה לדירה נאה. ולא מדירה כאורה לדירה כאורה. ולא מדירה כאורה, לדירה נאה ואין צריך לומר מדירה נאה לדירה כאורה. ^ב_כוומדירה של אחרים לתוך שלו, אפילו מדירה נאה לדירה כאורה מותר, ששמחה לאדם בשעה שהוא דר בתוך שלו. ^ב_כזאין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד. ולא מבזוי לבזוי. ולא מבזוי למכובד, ואין צורך לומר מן המכובד לבזוי. ומקבר של אחרים לתוך שלו, אפילו מן המכובד לבזוי מותר, שכן ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו. תנן, אין מביאין כלים מבית האומן. אם חושש להן מפנן לחצר אחרת. הדא אמרה, פרגמטיא אבדה _{שמפחד שתתקלקל}^ב_כח שרי מטלטלתא במועדא

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_כטמחפין את הקציעות בקש. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף מעבין. ^ב_למוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. ^ב_לאהציידין והדשושות והגרוסות עושין בצינעה לצורך המועד. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, הן החמירו על עצמן:

גמ’: תנן, מחפין את הקציעות בקש. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף מעבין. כיני מתניתין כך כוונת המשנה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר מעבין אבל לא מחפין _{כי אם די בחיפוי קל כנראה שהגשם יכול להזיק לפירות רק מעט. אבל אם יש צורך בחיפוי עבה כנראה שהגשם יגרום נזק גדול ובמקרה כזה התירו}. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר אל יאבד דבר כל עיקר. כהנא רב כהנא ° אמר, אית מילין במועד, דקשיין מן אהילות ומן נגעים. תמן אמר רב ירמיה רב ירמיה ° בשם רב רב (אמורא)° ^ב_לבפורסין מחצלת על גבי שיפוף _לבנים בשבת, והכא הוא אמר הכין שבחול המועד אסור לחפות קציעות בקש? רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא °, לתלוש מן הקרקע ביניהן דאם היה לו קש תלוש לדעת כולם מותר, אלא שכאן מדובר שאין לו וצריך לתלוש. רבנן אמרי קוצר ומחפה. רב יודה רב יודה ° אומר, לא יקצור אלא יעבה. קיבלו עליהן חרמי טיבריה ודשושי עכו וגרוסי ציפורין, שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד. ניחא גרוסי ציפורין ודשושי עכו שהרי אפשר להם להכין הרבה לפני המועד. חרמי טיבריה? ואינן ממעטין בשמחת הרגל.? צד הוא בחכה צד הוא במכמורת. אפילו כן, אינן ממעטין בשמחת הרגל? רבי אמי רבי אמי ° מיקל לון מבזה אותם שהן ממעטין בשמחת הרגל