שולחן ערוך יורה דעה קס יח
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קס · יח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
כל רבית דרבנן מותר במעות של יתומים או של הקדש עניים או תלמוד תורה או צורך בית הכנסת:
- הגה: וכן נוהגין להקל (ב"י בשם הרמב"ם והרא"ש) אע"ג דיש מחמירין דאינו מותר רק בבית דין (מרדכי דא"נ וכן משמע במהרא"י ובת"ה סימן ס"ה ובח"ה סי' ר"ן ורש"י פרק א"נ דף ע' סוף ע"א) יש מקומות שנוהגים שאפוטרופוס מלוה מעות יתומים ברבית קצוצה ומנהג טעות הוא ואין לילך אחריו (מהרי"ל בתשובה) וכל אפוטרופוס שעושה כן עי' בחושן המשפט סי' ל"ד אם נפסל. אבל ברבית דרבנן שרי כל זמן שלא הגדיל היתום לעסוק במעותיו כדרך שאר אנשים אע"פ שכבר הוא בן י"ג שנה הואיל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה (ב"י בשם ת"ה ודברי ב"י גופיה) מי שחייב ליתומים וכשבא לפרוע טוען שנתן להם רבית ורוצה לנכות מחובו והיתום טוען שלא קבל היתום נאמן בלא שבועה (בית יוסף בסימן קע"ו בשם תשובת רשב"א):
מפרשים
(כו) וכן נוהגין ובכל מקומות שהייתי לא ראיתי מנהג זה וגם חקרתי ודרשתי ולא שמעתי שנוהגין כן אע"פ שלא נהגו להלוותן בב"ד מ"מ ברבית דרבנן גם כן אין מלוין אלא על דרך היתר כמו שאר מעות.
(כז) יש מקומות כו' ג"ז לא שמעתי בשום מקום אלא שמהרי"ל כתב כן בזמנו ואחריו נמשך הרב.
(כח) שרי ואף על פי כן אם טוען המקבל לא קבלתי אלא פלגא באגר ופלגא בהפסד (ולא קרוב לשכר ורחוק להפסד) כתב המרדכי בשם ראבי"ה ור"ב דהמקבל נאמן במיגו דלהד"ם או החזרתיו לך וכן עיקר דלא כראב"ן שם מיהו היכא דהיתום הוא מוחזק כגון שיש לו משכנות האפוטרופוס נאמן אי טעין קרוב לשכר ורחוק להפסד או אי ליתי' קמן טענינן אנן ליתמי עד כדי דמיהן כ"כ בתשובת מהרי"ל סי' ל"ו והביאו ב"י וד"מ.
(כט) כל זמן שלא הגדיל היתום כו' וה"ה לגדול שמת אביו ואינו יודע להתעסק בשלו חשוב כיתום ומיהו מי שאין אביו רוצה לפרנסו ולהתעסק בצרכיו אין לו דין יתום ואסור להלוות מעותיו קרוב לשכר ורחוק להספד ת"ה שם ומביאו ב"י וד"מ וכתב ב"י דאלמנות אע"ג דסתמן אינן יודעין להתעסק בשלהן אין להן דין יתום שהן מתעסקות כשאר נשים ולא בעינן שיהיו מתעסקות כאנשים עד כאן ומביאו דרכי משה.
(ל) היתום נאמן משמע לכאורה מדברי הרב דיתום יש לו שום מעלה יתירה משאר בני אדם דאמרי' לקמן סימן קס"ט סכ"ה דאם טוען לא לקחתי רבית צריך לישבע משא"כ ביתום וצ"ע דדין זה הוא מתשובת הרשב"א שהביא ב"י בסימן קע"ז ושם לא כתב אלא במי שקבל עליו בשעת הלואה בשטר כו' וכשבא היתום לתבוע חובו טוען הלה שינכה לו מה שנתן לו מהמזונות והיתום טוען שלא קבל ממנו דבר שהיתום נאמן ואפי' א"ל אשתבע לי לא משגחינן ביה עכ"ל ור"ל שהוא מלוה בשטר וא"ל אשתבע לי קודם שתטול כדין מלוה בשטר דאם טוען הלוה אשתבע לי צריך לישבע קודם שיטול כדאיתא בח"מ סי' פ"ב ס"ב (אבל אם אינו א"ל אשתבע לי אע"פ שמכחישו נוטל בלא שבועה ע"ש) אפ"ה הכא לא משגחינן ביה כמ"ש הט"ו בח"מ שם ס"י דבא"ל אשבע לי שבחוב זה אינו רבית והמלוה עומד בשטרו אין שומעין לו להשביעו אבל שיהא חילוק בין יתום לשאר בני אדם לא משמע מידי דהך תשובת הרשב"א מעשה שהיה ביתום כך היה וה"ה בשאר ב"א דאין טעם לחלק וכן בעט"ז כ' מי שחייב ליתומים כו' והיתום טוען שלא קבל שום רבית של איסור היתום נאמן בלא שבועה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ובודאי כל מה שקבל בדרך היתר קבל עכ"ל ומדלא פירש כפשוטו דמיירי שטוען שלא קבל כלל אלמא דס"ל דדוקא כשטוען שלא קבל באיסור אלא בהיתר נאמן בלא שבועה כדלקמן סימן קס"ט סכ"ה בסתם בני אדם ואפשר לפרש גם דברי הרב כן כמו שפירש העט"ז וק"ל.
במעות של יתומים. הב"י מסיק דאלמנה אין לה דין יתומים בזה כיון שהיא מתעסקת בשלה כשאר נשים:
כל זמן שלא הגדיל כו'. ומיהו מי שאין אביו רוצה לפרנסו ולהתעסק בצרכיו אין לו דין יתום בזה ב"י בשם תרומות הדשן סימן ש':
נאמן בלא שבועה. הגם כי דברי הג"ה זאת נמשכים אחר מה שכתב ב"י בסימן קע"ז בשם תשובת הרשב"א בענין לוה שקבל עליו בשעת הלואה בשטר לפרוע מס כו' מכל מקום לא ירדתי לסוף דעתם בזאת דנהי דמיירי שהיתום יש לו שטר על הלוה מכל מקום למה יהיה נאמן בלא שבועה ואפשר דמיירי שיש ליתום אפוטרופוס והוא מעיד לו דהא נאמן להעיד כמ"ש בח"מ סימן ל"ז אבל הענין הזה לא משמע דמיירי מזה. ובלבוש נתן טעם לדין זה דאחזוקי ברשימי לא מחזקינן אינשי ובודאי כל מה שקיבל בדרך היתר קיבל ותמוהין מאד דבריו דהא בסימן קס"ט פסקינן בסעיף כ"ה דאם יש שטר ביד המלוה נשבע ונוטל בטענה זו שטוען הלוה לקחת ממני רבית ואין בידי ליישב דין זה אלא לומר דכיון דהקילו בדין רבית אצל יתומים שהותר אצלם אבק רבית הקילו גם בזה דכשיש הכחשה ביניהם באם נתן לו רבית דאורייתא שלא יצטרך לישבע על זה אבל לא ידעתי מקור לדין זה מן התלמוד דהא כל שאינו רבית דרבנן אמרינן בפ' הרבית יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלי בתר שבקייהו גם בסימן קע"ז סעיף ט' כתוב דין זה עי' מ"ש שם והבא לפסוק כהג"ה זאת עליו להביא ראיה בפרט להוציא ממון בלא שבועה כנלע"ד:
(טז) יתומים: הבית יוסף מסיק דאלמנה אין לה דין יתומים בזה כיון שהיא מתעסקת בשלה כשאר נשים.
(יז) נוהגין: כ' הש"ך בכל מקומות שהייתי לא ראיתי מנהג זה וגם חקרתי ודרשתי ולא שמעתי שנוהגין כן שמלוין ברבית דרבנן אלא ע"ד היתר כמו שאר מעות עכ"ל.
(יח) לעסוק: וה"ה לגדול שמת אביו ואינו יודע להתעסק בשלו חשוב כיתום ומיהו מי שאין אביו רוצה לפרנסו ולהתעסק בצרכיו אין לו דין יתום ואסור להלוות מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד ואם טען המקבל לא קבלתי אלא פלגא באגר ופלגא בהפסד ולא קרוב לשכר ורחוק להפסד כתב המרדכי דהמקבל נאמן במגו דלהד"ם או החזרתיו לך מיהו היכא דהיתום הוא מוחזק כגון שיש לו משכנות. האפוטרופוס נאמן אי טעין קרוב לשכר ורחוק להפסד או אי ליתיה קמן טענינן אנן ליתמי עד כדי דמיהן עכ"ל הש"ך.
(יט) נאמן: הנה הש"ך כתב דדין זה לאו ביתום לחוד הוא אלא בכל אדם משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ודאי כל מה שקבל בדרך היתר קבל ובט"ז חולק על כלל דין זה אפי' ביתום וסיים והבא לפסוק כהג"ה זאת עליו להביא ראיה בפרט להוציא ממון בלא שבועה עכ"ל (ובנה"כ מחזיק דבריו שבש"ך ומשיג על הט"ז ע"ש).