פתיחת התפריט הראשי

ביאור:יחזקאל ד - מעומד

המשך הבשורה המרה בגולה

המשך נבואת הבקעה, המתחילה באמצע פרק 3 על פי החלוקה הנוצרית, אשר חילקה נבואה זו באופן מלאכותי, בעוד החלוקה היהודית סימה את ההקדמה לנבואת הלבינה ב'פרשיה סגורה', כלומר סוף פיסקה באמצע פרשיה.

דגם ירושלים וארוחת הגועל

וְאַתָּה, בֶן אָדָם:
קַח לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ, וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת יְרוּשָׁלָ‍ִם.
וְנָתַתָּה עָלֶיהָ על הלבינה, כלומר סביבה מָצוֹר תעלה שאינה מאפשרת לאיש לעבור וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק חלקלקה (מלשון אדמה מהודקת) - חומה שאינה מאפשרת טיפוס החוצה מתעלת המצור
וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה ערמת עפר המאפשרת גישה לכלי מלחמה וללוחמים אל ראש החומה,
וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת דגם של מחנה צבאי וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים מכלאות צאן - מזון לצבא, ה"מנקר את העיניים" לנצורים סָבִיב.
וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל כלי מלבני כבד לטיגון, משמש במקדש להודיה ושמחה. נקרא כך על שם צליל החבטה כשמניחים אותו וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר,
וַהֲכִינֹתָה ותעמיד ('נכון' בלשון המקראית פירושה עמידה אנכית ויציבה) אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ אל הלבינה - הדגם של ירושלים, וְהָיְתָה בַמָּצוֹר - וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:
-אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל! {ס}
וְאַתָּה:
שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי,
וְשַׂמְתָּ אֶת עֲֹן עוון - הרוע והרישעה של בֵּית יִשְׂרָאֵל עָלָיו צד שמאל,
מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו - תִּשָּׂא אֶת עֲֹנָם העוון שלהם - הרוע והרישעה של בני ישראל.
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁנֵי שְׁנוֹת, הַשָּׁנִים שֶל עֲֹנָם העוון שלהם - הרוע והרישעה של בני ישראל לְמִסְפַּר יָמִים: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם!
- וְנָשָׂאתָ עֲֹן עוון - הרוע והרישעה של בֵּית יִשְׂרָאֵל.
וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה הימים ששכבת על צדך השמאלי - וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָונִי שֵׁנִית,
וְנָשָׂאתָ אֶת עֲֹן עוון - הרוע והרישעה של בֵּית יְהוּדָה:
אַרְבָּעִים יוֹם! יוֹם - לַשָּׁנָה... יוֹם - לַשָּׁנָה... - נְתַתִּיו לָךְ.


וְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ, וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה אולי משחק עם נבואת הגאולה של ישעיה: חשף ה' את זרוע קדשו לעיני הגויים, וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ על ירושלים...
וְהִנֵּה: נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים חבלים - ור' לעיל שהיה אסור בעבותים (קשור בחבל) בתל אביב,
וְלֹא תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל צִדֶּךָ - עַד כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ!!
וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים אוכל מזין, כולל מיני דגן האסורים בחג המצות - אולי בהקשר עם יציאת מצרים לעומת זו של ירושלים,
וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם:
מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ - שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם, תֹּאכֲלֶנּוּ.
וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכֲלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל: עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם, מֵעֵת עַד עֵת בכל יממה, משעה מסויימת ביום (על פי זוית ואורך הצֵל) - תֹּאכֲלֶנּוּ.
וּמַיִם - בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה: שִׁשִּׁית הַהִין, מֵעֵת עַד עֵת - תִּשְׁתֶּה.
וְעֻגַת עיגול של, כלומר מצה שטוחה, וכיום נקראת "פיתה" שְׂעֹרִים לחם חמוץ (למי שמכיר אינג'רה). נחשב מאכל בהמות ועניים - תֹּאכֲלֶנָּה,
וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה - לְעֵינֵיהֶם לפי פשוטם של דברים: עליו גם לאכול 'עוגה' זו. {ס}
וַיֹּאמֶר יְהוָה:
כָּכָה יֹאכְלוּ מזכיר את המלים "וככה תאכלו אותו: מתניכם חגורים..." בעת יציאת מצרים (פרשת בשלח, ספר שמות) בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם - טָמֵא מגעיל, מטונף, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם!!
וָאֹמַר:
אֲהָהּ!! אֲדֹנָי - יְהוִה, הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה!
וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה! וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל! {ס}
וַיֹּאמֶר אֵלַי:
רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת צְפִועֵי הַבָּקָר - תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם, וְעָשִׂיתָ אֶת לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם. {ס}
וַיֹּאמֶר אֵלַי:
בֶּן אָדָם!! הִנְנִי שֹׁבֵר משחק מלים עם משביר - מביא אוכל מַטֵּה את המקל שאיתו אופים לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם -
וְאָכְלוּ לֶחֶם - בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה, וּמַיִם - בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן בחוסר, מלשון שממה. ומשחק מלים עם השממון שבו ישב בתל אביב יִשְׁתּוּ.
לְמַעַן מכיוון ש יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם, וְנָשַׁמּוּ יהפכו לשממה, כמו מקומות רחוקים אי שם אִישׁ וְאָחִיו,
וְנָמַקּוּ בַּעֲֹנָם. {פ}