ביאור:משלי כה כג

משלי כה כג: "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר."

תרגום מצודות: כמו שרוח צפונית מחוללת (בוראת ומולידה) את הגשם, כן לשון הרע הנאמרת בסתר מולידה פנים של זעם (כעס) מן האמור עליו על האומר.

תרגום ויקיטקסט: רוח קרה הבאה מהצפון, מחוללת (מולידה) את הגשם הצפון באויר בצורת אדי-מים; והנמשל - פנים נזעמים (כועסים), שאדם מראה לרעהו, מחוללים ומולידים לשון סתר - גורמים לרעהו לדבר דברים קשים על רגשות שעד אותו רגע היו צפונים בסתר ליבו.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כה כג.

דקויות

הפסוק קשה, והוצעו לו כמה פירושים:

1. "כאשר רוח צפון תפזר עננים ותמנע הגשם - כן פנים נזעמים ימנעו לשון הרע, כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים, יחדל קול המון גשם דבריו" (רבי יונה גירונדי, שערי תשובה ג ריב; ראו גם 'דעת מקרא'). לפי זה, הפועל תחולל משמעו תמנע, מלשון "חלילה".

- אולם, בלשון המקרא, הפועל חולל מופיע תמיד במשמעות הוליד ויצר, ולא מסתבר שהכותב ישתמש בו במשמעות הפוכה.

2. כפי שרוח צפון מחוללת (יוצרת) גשם, כך דיבור לשון הרע בסתר יוצר פנים נזעמים: "רוח צפון עשויה לחולל גשם, ולשון סתר עשויה לפנים נזעמים" (רש"י).האיש הנפגע מלשון הרע כועס (מצודת דוד, הגאון מווילנה), וגם ה' כועס (רש"י). בדומה לכך דרשו חכמי התלמוד: "אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר" (ר' שמעון בן פזי, בבלי תענית ז.).

- אבל לפי פירוש זה, הסדר בצלע השניה של הפסוק היה צריך להיות הפוך - "רוח צפון תחולל גשם, ולשון סתר - פנים נזעמים".

3. כפי שרוח צפון מחוללת (יוצרת) גשם, כך פנים נזעמים יוצרים לשון סתר. כשאדם זועם על אדם במעמד נמוך משלו (עובד שלו, פקוד שלו, או סתם אדם במעמד חברתי נמוך יותר), השני חושש לענות לו, אבל נוצרת אצלו שנאה כבושה. השנאה הזאת עלולה להתבטא בלשון סתר: הוא ישמיץ אותו וידבר עליו דברים רעים מאחרי הגב.

ייתכן שהפסוק (כמו פסוקים רבים בפרק כה) מכוון במיוחד למלך. הפסוק מייעץ למלך שלא יזעם על נתיניו אלא ידבר איתם במאור פנים, (משלי טז טו): "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים"*.

הקבלות

גם הפסוק הבא מדבר על כעס - כעס בתוך הבית, בין איש לאשתו, (משלי כה כד): "טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וּבֵית חָבֶר"*. ובהמשך הספר ישנו עוד זוג של פסוקים, שהראשון מדבר על אשת מדיינים והשני מדבר על רוח צפון, (משלי כז טו): "דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר," "וְאֵשֶׁת מִדונים נִשְׁתָּוָה"". צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ, וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא"*.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/25-23