ביאור:משלי כה כח

משלי כה כח: "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה = אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ."

תרגום מצודות: כמו עיר שנפרצה (נשברה) חומתה ולא נבנית חומה במקום הפרצה - הנה בזה נתקלקלה שמירת העיר כי כל הרוצה בא בה, כן איש אשר לא יוכל לעצור (למנוע) רוח אמרי פיו - כי בזה מקלקל שמירת נפשו.

וכמו שנאמר (משלי כא23): "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", אם-כן, מי שלא שומר רוח אמרי פיו - מקלקל שמירת הנפש.

תרגום ויקיטקסט: כמו עיר פרוצה אשר אין לה חומה, כך הוא איש אשר אין מעצור לרוחו (מחשבותיו), המאפשר לכל דמיון חולף לפרוץ למוחו ולהסיח את דעתו.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כה כח.

דקויות

לאיזה רוח אין מעצור?

1. רוח היא דיבורים, כמו בישעיהו יא: "וברוח שפתיו" (מצודות, הגר"א), והפסוק מגנה את האיש אשר אינו מסוגל לעצור ולשלוט בדיבורו.

- אולם, לפי זה הקשר בין חומה לבין מעצור אינו ברור: החומה אמורה למנוע כניסה (לעיר), והמעצור אמור למנוע יציאה (מהפה). בנוסף, המילה רוח מציינת דיבור רק כשהיא סמוכה לשפתיים או לפה, שלא כמו בפסוק שלנו.

2. רוח היא רצון (רלב"ג) או כעס (רמ"ד ואלי, וכן ר' יונה בשערי תשובה א טז), והפסוק מגנה את האיש אשר אינו מסוגל לעצור ולשלוט ברצונותיו.

- אולם גם כאן הקשר לחומה אינו ברור, כי הרצון והכעס נובעים בדרך-כלל מתוך האדם ולא מחוצה לו.

3. רוח היא מחשבות ודמיונות, והפסוק מגנה את האיש אשר אינו מסוגל לעצור מחשבות זרות מלהיכנס למוחו. כל איש נמשל לעיר, ויש אויב המנסה לכבוש את העיר על-ידי הצפתה במחשבות ודמיונות. האויב הזה יכול להיות אדם אחר (כגון: פרסומאי או תעמולאי), ויכול להיות גם יצר הרע: "היצר והדמיון וכח התאוני מנסה לכבוש את כוחות הנפש תחת רשותו, והיצר הטוב נלחם בעד העיר ואינו מניח אל צרי הנפש לכבוש את העיר. והחומה הנשגבה, שבו יעצור בעד הצורר, הוא המעצור שישים בעד הרוח, כי הרוח הוא המעלה הציורים אל הלב, וציורי האדם רובם רעים, ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה; ובעת יתנשא הרוח, ויעלה הציורים הרעים אל הלב, אז בא האויב אל העיר... כי אז בקל כי ימשך אחר הציורים האלה לפעול כפי שאון דכיים. אבל יש לו לאדם כח המושל, הנותן מעצור בעד הרוח להשביח שאונו... והיא החומה אשר יעכב בפני האויב מלבא אל העיר. אבל מי שאין מעצר לרוחו, ויעלה ציורים הרעים על לבו, יגבר היצר, וצוררי הנפש יכבשו את העיר, כי אין חומה לעכב בעדם" (ע"פ מלבי"ם).

מה הקשר בין עיר פרוצה לבין אין חומה?

1. עיר פרוצה היא עיר שיש לה חומה עם כמה חורים. רוב האנשים לא ינסו להיכנס דרך החורים - פרט לאויבים הרוצים לכבוש את העיר. אין חומה היא עיר שאין לה חומה כלל, והיא מרמס לכל אדם. והנמשל: יש שתי דרגות של אנשים: אלה שבדרך-כלל שולטים בעצמם ורק לעתים רחוקות מתפרצים, ואלה שאינם שולטים בעצמם כלל (הגר"א).

2. עיר פרוצה היא בהתחלה, כשהחומה רק התחילה להתקלקל; ואין חומה היא בהמשך, כשלא תיקנו את החומה עד שהיא נהרסה לגמרי (מצודות). והנמשל: כוח המעצור הטבעי של האדם נשחק מדי-פעם, ויש להיות ערני ולעשות עבודת-נפש תמידית על-מנת לתקן את המידות ולהחזיר לאדם את השליטה על עצמו; אולם מי שאינו עושה עבודת-נפש, בסופו של דבר תתקלקל נפשו לגמרי.

הקבלות

1. המשל שבפסוק מזכיר סיפור חסידי ידוע. יהודי אחד ביקש מהרב עצה: איך אוכל לשלוט במחשבות ולהימנע מהרהורים רעים? אמר לו הרב: לך לעיירה פלונית, אל הגביר של העיירה, הוא ילמד אותך. הלך היהודי לעיירה, הגיע אל בית הגביר ונקש בדלת. קול מבפנים ענה לו: "אין כניסה!". היהודי לא ויתר, חיכה מספר דקות ושוב נקש בדלת. שוב ענו לו "אין כניסה!". הזמן עבר, הערב ירד, ועדיין, בכל פעם שהיהודי מקיש בדלת, הוא שומע "אין כניסה!". לאחר לילה שלם בחוץ בלי שינה, חזר היהודי אל רבו ואמר לו בתיסכול: "הגביר הזה, ששלחת אותי אליו, לא נתן לי אפילו להיכנס!". ענה לו הרב: "זה בדיוק מה שרציתי שתלמד! בראש שלך - אתה הגביר. וכשבאה אליך מחשבה לא רצויה - פשוט תגיד לה "אין כניסה!"".

2. ישנו פסוק נוסף שבו רוח נמשלת לעיר, (משלי טז לב): "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר"*. שטף המחשבות והתחושות שעוברות בליבו של האדם מזכיר את שטף האנשים העוברים בעיר - כל אחד מהם שונה מרעהו, ודרושה חכמה רבה כדי למשול בהם.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/25-28