ביאור:בראשית סדר א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

סדר בראשית, בספר בראשית, מפרק א פסוק א, עד פרק ב פסוק ג.

יום א - בריאת האור

פרשת בראשית
סיכום הפרשה ומאמרים

א בְּרֵאשִׁית בתחילת הזמן, לפני שהיה קיים דבר בָּרָא אֱלֹהִים 'אלוה' ברבים. לשון רבים בא רק מתוך כבוד, ולכן הפועל 'ברא' ביחיד אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ שממה וריקנות
(להרחבה ר' כאן) וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם על פני אותו ריק, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת נמצאת, שוֹרה עַל פְּנֵי הַמָּיִם על פני היקום, שבתחילת היווצרו היה בעיקר מים (לפני ההפרדה בפסוק ו, ויצירת היבשה בפסוק ט). ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר", וַיְהִי אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר "יוֹם" וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא "לָיְלָה". וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד וכך הסתיים היום הראשון לבריאה. {פ} {פ} מסמנת שהפרשה הבאה היא פתוחה: מתחילה בספרי תורה בשורה חדשה ויש בה ענין חדש

יום ב - המים והשמים

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי רָקִיעַ חלל, אויר (או כביכול משטח שקוף שעליו מונחים המים שבשמים - ר' המים העליונים) בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם שעל כדור הארץ (שיהפכו לאוקינוס בפסוק ט) לָמָיִם שנמצאים ב"שמים"". ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, וַיְהִי כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ "שָׁמָיִם מלשון: שָׂא מים, או שָׁם מים". וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. {פ}

יום ג - הימים, היבשה והצמחים

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִקָּווּ יאספו (מלשון מקוה מים) הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד לפני כן המים כיסו את כל כדור הארץ, ועכשיו הם התכנסו לאוקינוסים וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", וַיְהִי כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה "אֶרֶץ" וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא "יַמִּים". וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא תצמיח האדמה צמחים מסוגים שונים: עשבים ועצים: עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ למיניהם, עצים ממינים רבים, כל אחד עושה פרי אחר אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ בתוך הפרי, עַל הָאָרֶץ", וַיְהִי כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא: עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ}

יום ד - השמש, הירח והכוכבים

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי מְאֹרֹת כוכבים מאירים, השמש והירח והכוכבים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת סימנים (כגון לדעת את הצפון, ולעשות ניסים כמו ביהושע "שמש בגבעון דום") וּלְמוֹעֲדִים לקבוע חודשים לפי הירח ולקבוע עונות השנה לפי השמש, ועל פיהם לקבוע מתי יחולו החגים וּלְיָמִים סיבוב כדור הארץ סביב צירו וְשָׁנִים סיבוב כדור הארץ סביב השמש, המתבטא (בזכות נטיית ציר הסיבוב) בעונות השנה. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", וַיְהִי כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל אומנם שניהם גדולים, אך מדובר בגדול יותר יחסית לירח לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל להחליט (על פי השמש והירח נקבע מתי יום ומתי לילה) בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יט וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. {פ}

יום ה - הדגים והעופות

כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם כביכול המים ימליטו, יצרו בעלי חיים שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם". כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם חיה פרהיסטורית גדולה, או חייה ידועה בים, כגון הלוויתן הַגְּדֹלִים, וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם פעם ראשונה שנמצא במקרא השורש "ברך". כאשר בעלי החיים מתברכים מפי אלהים לפרות ולרבות, נאסר על בני האדם לצער אותם אֱלֹהִים לֵאמֹר: "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב יתרבה בָּאָרֶץ". כג וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי. {פ}

יום ו - החיות והאדם

"יצירת האור", מאת גוסטב דורה

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ חיית הארץ לְמִינָהּ", וַיְהִי כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "נַעֲשֶׂה בלשון רבים לכבוד ה', כמו בפירוש על פסוק א אָדָם בְּצַלְמֵנוּ באופן דומה לה' (יש גישות רבות במפרשים להסביר במה מותר האדם מן הבהמה: יכולת לדמיין, בחירה חופשית, יכולת לדבר, השגה השכלית, ועוד) כִּדְמוּתֵנוּ בעל שכל, וְיִרְדּוּ ישעבדו את החיות לצרכיהם בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ להשתמש בה לחקלאות ולמחצבים וכו', וּבְכָל הָרֶמֶשׂ לגרש חרקים מזיקים מהשדה (ואולי אף להעזר בהם) הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ". כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ". כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע - לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. ל וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה - אֶת נתתי את כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה", וַיְהִי כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ}

יום שבת

א וַיְכֻלּוּ הסתיימה עשיית הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם והנמצאים בהם (צבא השמיים - הכוכבים, וצבא הארץ - החיות והאדם). ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ קידש את יום השביעי כזכרון מעשה בראשית לכל בני אדם, אבל הם לא נצטוו כאן לשבות בה או לשמרה., כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת יום שבת מקודש, כי בו הפסיק אלוהים לעבוד, ומכאן ואילך העבודה מוטלת על האדם. {פ}