ביאור:בראשית מה כג
בראשית מה כג: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מה כג.
וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת
עריכהמשמעות המילה "כְּזֹאת": דומה ל, כמו, את זאת, כך.
- האם זאת מילה חיונית הפונה לפסוק הקודם - כלומר לאביו הוא שלח כמו לבנימין : "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת" (ביאור:בראשית מה כב) ובנוסף עשר חמורים ... . אולם אז, אחרי ׳כזאת׳ חסר ׳ו׳ או ׳עם׳.
או
- האם זאת מילה מיותרת המתחילה את הרשימה - "וּלְאָבִיו שָׁלַח ... עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם ...", ואז ׳מטוב מצרים׳ יכול לכלול שמלות וכסף.
רואים את אהבתו הגדולה של יוסף לאביו ואת שאלותיו הרבות לשלומו. סביר להניח שאת המתנה הגדולה ביותר יוסף נתן לאביו, ליעקב, לכן אפשר להניח שיעקב גם הוא קיבל כבנימין, ובנוסף הוא קיבל את הרשימה המופיעה של חמורים ואתונות. את העגלות השיבו לפרעה בסוף המסע.
נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם
עריכהיוסף הבין שאת המנחה "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" שהוא קיבל: "מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (ביאור:בראשית מג יא), יעקב שלח לו, לכן יוסף הכין לו מנחה בחזרה "מִטּוּב מִצְרָיִם".
סביר שיוסף התכוון שיעקב יעשה מסיבה לכל משפחתו ובני ביתו, לכבוד מציאת יוסף, וכולם יחגגו במנחה שיוסף שלח. אולם לא נאמר שיוסף התכוון שיעקב יעשה משתה, ולא נאמר שיעקב עשה זאת.
עֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם
עריכהיוסף נתן מתנות בעשרות. גם עבד אברהם לקח עשרה גמלים, וגם יעקב נתן לעשו מתנות בעשרות ובמאות (ביאור:בראשית לב טז).
נראה שהמספר עשר היה חשוב בתרבות המצרית והעברית, והספירה במקרא היתה על בסיס 10. [1]
חלק מהמתנה היו החמורים והאתונות עצמם ולא רק המטען, כשם שיעקב נתן לעשו. לא נאמר שיעקב החזיר את בהמות המשא והעגלות ליוסף (שנשאו את המנחה).
האחים באו עם חמורים לקנות אוכל לשנה, יוסף לקח להם את האוכל, הן למעשה הם לא שילמו עבורו (ביאור:בראשית מד א), והשתמש באתונות לשאת אוכל מוגבל למסע למצרים בלבד.
- ה"בָּר" נועד למאכל של בני אדם, לבהמות המשא, ולצאן הרב של יעקב ומשפחתו.
- ה"לֶחֶם" היה אוכל מוכן שרק צריך להרטיב ולחמם באש למאכל לבני אדם. כידוע לחם ניתן להחזיק רק זמן מוגבל לפני שעובש מתחיל לגדול עליו (ביאור:יהושע ט יב).
מָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ
עריכהלדרך מתכוון לדרך מהממרא בחברון, דרך באר שבע עד גושן במצרים ולתקופת מה בגושן עצמה. כמובן שצריך לקחת יותר, כי יכולים להיות עיכובים בגלל סערות וסופות חול. יוסף היה יכול להשאיר חלק מהעגלות בדרך כי במילא ישתמשו בחלקם רק בדרך למצרים, אז אין צורך לסחוב הכל לכנען, אבל יוסף לא עשה זאת, ייתכן בגלל הצורך בשמירה מיוחדת על הנקודות האלה.[2]
מזון "לְאָבִיו" כלל את כל משפחתו וגם אוכל ל"מִקְנֵיהֶם" (ביאור:בראשית מו ו), אלא אם האחים בעצמם דאגו לאוכל לצאן ולבקר לאורך הדרך במדבר סיני ולאורך דרך המלך.
יוסף קונה משפחה
עריכהבדומה לעבד אברהם שיצא להביא אישה ליצחק, ככתוב: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית כד י), כך גם יוסף שולח "עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ".
יוסף מדגים את עושרו ועוצמתו, וגם משחד את אביו לבוא למצרים, וגם קונה משפחה שהוא יהיה האדון שלה.
הערות שוליים
עריכה- ^ 0^10, 1^10, 2^10 וכך הלאה. היתה הכרה בנקודה העשרונית, וכך נאמר "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים" (ביאור:בראשית כג א).
הנקודה העשרונית היתה ידועה בבבל לפני תקופת האבות למרות שהם השתמשו בבסיס 60, ומעגל, גלגל לעגלה, חולק ל360 חלקים. - ^ לעניות דעתי העגלות עצמן היו יקרות-ערך ביותר והיתה שמירה עליהם בדרך הלוך וחזור שלא יבזזו אותם עמי האיזור. השומרים לא יכלו להתחלק או להתפזר כדי שלא לאבד את כוחם הצבאי ולכן התרכזו כולם בשיירה אחת. נ.ו.