בבא מציעא יג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דאמר לא היו דברים מעולם אמר רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה דרבי מאיר סבר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי ורבנן סברי (ממשעבדי הוא דלא גבי מבני הרי) מגבא גבי אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא ורבי יוחנן אמר מחלוקת כשחייב מודה דרבי מאיר סבר שטר שאין בו אחריות נכסים ממשעבדי הוא דלא גבי אבל מבני חרי מגבא גבי ורבנן סברי אממשעבדי נמי גבי אבל כשאין חייב מודה דברי הכל לא יחזיר דחיישינן לפרעון תניא כוותיה דרבי יוחנן ותיובתא דרבי אלעזר בחדא ותיובתא דשמואל בתרתי מצא שטרי חוב ויש בהם אחריות נכסים אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהן אחריות נכסים בזמן שהלוה מודה יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה דברי רבי מאיר שהיה רבי מאיר אומר שטרי שיש בהם אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים ושאין בהם אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים תיובתא דרבי אלעזר בחדא דאמר לרבי מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין וקאמר בין לר' מאיר בין לרבנן לא חיישינן לקנוניא וברייתא קתני שטר שאין בו אחריות נכסים ממשעבדי הוא דלא גבי הא מבני חורין מגבא גבי וקתני בין לר"מ בין לרבנן חיישינן לקנוניא דקתני אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אלמא חיישינן לקנוניא והא הני תרתי הוא
רש"י
עריכהאינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מבני חורין - אם אין הלוה מודה דשטרא דלא שעבד בה נכסים לאו שטרא הוא והוה כמלוה על פה ושאין עליה עדים:
ורבנן סברי - להא מיהא הוי שטרא שתהא כמלוה על פה בעדים הלכך גבי מבני חרי ולהכי לא יחזיר דכיון דנפל אתרע ליה ואמרינן מזויף הוא כדקאמר לוה:
ממשעבדי נמי גבי - כדמפרש לקמן אחריות טעות סופר הוא וחיישינן לפרעון ולקנוניא:
אבל כשאין חייב מודה - ואפילו מודה שכתבו אלא שאמר פרעתיו:
דברי הכל לא יחזיר - דחיישינן לפרעון כדקאמר:
אף על פי ששניהם מודים כו' - חיישינן לקנוניא:
בזמן שהלוה מודה - שהוא חייב לו:
יחזיר למלוה - שאין כאן קנוניא דלא גבי ממשעבדי:
גובה מנכסים משועבדים - ולא יחזיר ואפי' שניהם מודים דחיישינן לקנוניא:
הני תרתי מילי הוי - ואת אמרת תיובתא דרבי אלעזר בחדא:
תוספות
עריכההא קאמר לא היו דברים מעולם. משמע שהלוה טוען שהוא מזויף דליכא למימר מה שטען לא היו דברים מעולם היינו שאומר פרעתי דא"כ נהדר ליה ללוה לצור ע"פ צלוחיתו ועוד דשמואל לא חייש לפרעון וקשה דאפילו יש בו אחריות אמאי לא יחזיר אם לא יקיימנו לא יגבה כלום ואם יקיימנו בדין יגבה ואין לומר דחיישינן שמא יוציאנו שלא בפניו או על הלקוחות ויתומים ולא נטעון להם מזויף משום דלא שכיח כמו שאין טוענין ליתמי נאנסו משום דלא שכיח כדאמרינן בהמוכר [את] הבית (ב"ב דף ע: ושם) וכיון דאין טוענין להו מזויף גם אין טוענין להם פרוע הוא אע"ג דשמואל סבר בפ' מי שמת (שם דף קנד: ושם) מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן לומר פרוע הוא במגו דאי בעי אמר מזויף מכל מקום ליתמי וללקוחות דלא טענינן מזויף לא טענינן פרוע הוא הא ליתא דאפילו לא נטעון להם מזויף הוא נטעון להם פרוע כדאמרי' בהמוכר [את] הבית (שם דף ע: ושם) גבי שטר כיס היוצא על היתומים דנשבע וגובה מחצה אבל בפלגא דפקדון טענינן להו החזרתי כמו אביהם שהיה נאמן לומר החזרתי במגו דאי בעי אמר נאנסו ולכך גם להם טענינן החזרתי אף על גב דלא טענינן להו נאנסו ועוד דעל כרחך טענינן להו מזויף או פרוע דאם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה דיוכל כל אדם להוציא על היתומים ולקוחות ושלא בפניו שטר מלוה או שטר מכר שעשה כרצונו ולא נטעון להם וכן מוכח בפרק גט פשוט (שם דף קעד: ושם) דרב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ומפרש התם דנקיט שטרא אמר תנו קיימיה לשטרא לא אמר תנו לא קיימיה לשטריה אלמא טענינן מזויף הוא בשביל יתומים דרב סבר בפ"ב דכתובות (דף יט.) מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ולא טענינן פרעתי א"כ אי לא קיימיה לשטריה טענינן מזויף וא"כ אמאי לא יחזיר ואין לומר כיון דנפל אתרע ליה הלכך אפילו יקיימנו יש לחוש שמא מזויף הוא ולכך קאמר לא יחזיר פן יטרוף כשתשתכח הנפילה דהא אמרינן לקמן (דף טז:) אמר שמואל מצא שטר הקנאה יחזיר דאי משום כתב ללות ולא לוה כו' משמע דאין הלוה בפנינו שהוא מודה מדקאמר שמא כתב ללות ולא לוה ואמאי יחזיר ניחוש שמא מזויף הוא ואפילו אם מקיים אותו. אינו מועיל וכן רב אסי דאמר לקמן (דף יז.) המוצא שטר שכתוב בו הנפק יחזיר אמאי יחזיר ניחוש שמא זייף חתימת הדיינין וי"ל דמילתא דשמואל ורב אסי מיירי שאין הלוה בפנינו ולכך יחזיר ואין לחוש שמא מזויף הוא וכשירצה לגבות נטעון מזויף ואם יקיימנו יגבה ואפי' אם יבא אח"כ הלוה ויטעון מזויף הוא אין לחוש כיון שבא לידו בהיתר וכן משמע לעיל (דף ז:) דקאמר ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין כו' משמע אם המלוה מצאו גובה כיון שבא לידו בהיתר אבל הכא במתני' איירי שהלוה בפנינו בשעת מציאה וטוען מזויף ולכך כיון דאיכא ריעותא דנפילה וגם טוען הלוה בודאי מזויף לא יחזיר כי יש לחוש שמא יגבה מיתומים ולקוחות או שלא בפניו ע"י קיום השטר והקיום אינו מועיל כי שמא טרח לזייף השטר בטוב עד שסבורים העדים שהיא חתימתן כי ההיא דגט פשוט (ב"ב דף קסז.) דמנח ידיה אזרנוקא וכתב שרבא בעצמו היה סבור שהיא חתימתו ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שיגבה ע"י קיום לפי שהוא יודע באמת שהוא מזויף יטרח לסתור ראייתו וא"ת לעיל (דף ז:) דאמר רבי יוסי נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפרעון ואע"ג דמשמע שהלוה בפנינו וטוען פרעתי דומיא דרישא דשנים אדוקין בשטר ואמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזויף הוא דאז לא יחזיר פן יגבה מיתומים ולקוחות ואפילו מקויים לא מהני ליה כדפרישית וי"ל דאין זה מגו דטוב לו לומר פרעתי שלא יכחישנו שום אדם מלומר מזויף כי ירא פן יקיימנו ואע"ג שהקיום אינו מועיל לגבות בו מכל מקום אין טוען ברצון דבר שיכול להכחישו ואם נאמר שמן הלוה בעצמו הוא גובה ע"י קיום מצינו למימר דהרי הוא בחזקתו לא שיחזירנו למלוה שיש לחוש פן יוציאנו על יתומים ולקוחות אלא אם יקיימנו המלוה בעודו ביד המוצא יגבה מן הלוה ולא חיישינן לפרעון:
דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן. ולשמא כתב ללות בניסן כו' נמי לא חיישינן כדאביי ולקנוניא משום יש בו אחריות נקט דבשאין בו אחריות לא שייך קנוניא דלא גבי ממשעבדי דלא ידע ברייתא דבסמוך א"נ רבי אלעזר סבר דאין בו אחריות גבי ממשעבדי לרבנן דאחריות ט"ס הוא אע"ג דלא ידע ברייתא דבסמוך דסבר אי לאו טעות סופר הוא מבני חרי נמי לא גבי דכיון שמחל השעבוד מחל גם הקרן כמו לרבי מאיר וכן משמע קצת דקאמר מחלוקת כשאין חייב מודה דהיינו באין בו אחריות ועל זה קאמר בתר הכי אבל חייב מודה לפרעון ולקנוניא לא חיישינן משמע דאאין בו אחריות קאי:
הא מבני חרי גבי. בלא דיוקא הוי מצי לאתויי דקתני בהדיא וגובה מנכסים בני חורין אלא שכן דרך הגמרא:
אלמא חיישינן לקנוניא. ואע"ג דמצינו למימר טעמא דלא יחזיר משום דשמא כתב ללות בניסן מ"מ קשיא דר"א דאמר יחזיר ולא חייש:
הני תרתי מילי נינהו חדא היא. וא"ת ואמאי חדא היא הלא לא הוצרך לומר ר"א אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן דהומ"ל בין במודה בין באינו מודה לרבי מאיר יחזיר באין בו אחריות דאינו גובה בו כלום ולרבנן לא יחזיר דגבי ממשעבדי וחיישינן לקנוניא וי"ל דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה דתנן וכל מעשה ב"ד יחזיר אלמא לא חיישינן לקנוניא ולא יעמידנו בשטרי חלטאתא כדדחי לקמן (דף טז:) וכיון דמכח מתניתין קאמר לא חשיב לה אבל מה שמפרש דלר"מ אינו גובה כלום באין בו אחריות זה לא הזקיקה אותו המשנה לפרש ולכך קאמר חדא היא ולשמואל בתרתי משום דהא דקאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא לא מכח מתניתין קאמר דהא בעלמא קאמר ליה מצא שטר הקנאה בשוק כו':
עין משפט ונר מצוה
עריכהקיג א מיי' פי"ח מהל' גזילה ואבידה הלכה א', ומיי' פי"ח מהל' מלוה ולוה הלכה ג' וע"ש ובלא פי' שאין לו אחריות כו', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ט סעיף א':
ראשונים נוספים
אמר ר' אלעזר רישא דמתני' בשטרי דאית בהו אחריות דברי הכל לא יחזיר. ובשאין בהן אחריות מחלוקת שאין חייב מודה ר"מ אמר יחזיר דכל שטר שאין בו אחריות נכסין אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי.
ור' יוחנן אמר מחלוקת בשחייב מודה וכו'.
תניא כוותיה דר' יוחנן מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים אע"פ ששניהן מודין לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהן אחריות נכסים בזמן שמודה הלוה יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה ששטר שאין בו אחריות נכסים אע"פ שאינו גובה ממשעבדי גובה מבני חרי דברי ר"מ.
וחכ"א אחד זה ואחד זה גובה ממשעבדי. פי' בהא מתניתא בשטר שאין בו אחריות בזמן שהלוה מודה יחזיר דהא לא גבי אלא מבני חרי דברי ר"מ וחכ"א לא יחזיר שגם שטר שאין בו אחריות גובה ממשעבדי נמצאת חלוקתם בשחייב מודה תיובתא דשמואל ור"א דאמרי מחלוקת בשאין חייב מודה וכי ר"מ סבר כי שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי ובהא מתניתא קתני כי שטר שאין בו אחריות נכסים גובה מבני חרי דברי ר"מ וברישא דמתני' בשטרי שיש בהן אחריות לא דיבר ר"א כלום. שמואל דאמר כולה מתני' בשאין חייב [מודה] אבל בשחייב מודה דברי הכל יחזיר למלוה דלפרעון ולקנוניא לא חיישי רבנן ומתניתא דקתני אע"פ ששניהן מודין לא יחזיר מאי טעמא לא יחזיר לאו משום דחיישינן לפרעון ולקנוניא הלכך עוד הויא תיובת' למאן דתני בהדיא לא חיישינן לפרעון.
ורבנן סברי גבי. פרש"י ז"ל מבני חרי, ולא נהיר דאי הכי הויא ברייתא דלקמן תיובתא דרבי אלעזר בתרתי, ושמואל בתלת ותו דאמר שמואל מאי טעמיהו דרבנן משום דאחריות טעות סופר הוא אלמא אפילו ממשעבדי קאמרינן ושמואל ורבי אלעזר תרויהו מוקמי לה למתני' בחד טעמא אלא אפילו ממשעבדי קאמרינן:
תיובתא דר' אלעזר כחדא דקאמר לר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים וכו' ובריתא קתני מב"ח גבי וקאמר נמי בין לר"מ בין לרבנן לא חיישינן לקנוניא וברייתא קתני אף על פי ששניהם מודים וכו' ואקשינן והא הני תרתי מילי לינהו ופריק חדאהיא דחד טעמא הוא משום דקאמר ר' אלעזר מחלוקת כשאין חייב מודה הוא דקמתרץ הכי.
ורש"י ז"ל כתבו ופירשו ולא דייק לן כלל דמ"ל חד טעמא מ"ל תרי טעמי מ"מ ר' אלעזר טעה בתרתי והוי תיובת' דידיה בתרתי ומ"ל אי משום חדא מילתא איצטריך למימר הכי או לא ותו א"ה דשמואל נמי לא הויא תיובתיה בתרתי כיון דאוקימא שמואל למתני' בשאין חייב מודה יחזיר הוזקק לומר שאין גובה מב"ח וכיון דהוצרך לסיים אבל בשחייב מודה ד"ה יחזיר הוזקק לומר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא וא"ת הו"ל למימר דלא חיישינן לקנוניא אבל לא לימ' דלא חיישינן לפרעון אפילו אין חייב מודה הא ליכא למימר דודאי לכ"ע לקנוניא חיישינן כדאוקי' לקמן במתנות אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר אלא משום דלא חייש לפרעון הוא דאמרי' הכי והיכי הויא תיובתיה בתרתי טפי מדר' אלעזר ומשום דשמואל אמרה בתרי מימרא ליכא למימר דהוין תרתי ולשון הגאון ודאי מוכיח שחילק בין פרכא דר' אלעזר לקנוניא לא חיישינן למילתא דשמואל לפרעון לא חיישינן ואין זה כלום כמו שפירשתי ותו קשיא דלאו חדא היא ולא משום חד תירוצא אתו דהא הוה אפשר ליה לר' אלעזר למימר מחלוקת בשאין חייב מודה ורבי מאיר סבר כי אין בהם אחריות לא גבי כלל ולפיכך יחזיר ואם יש בהן אחריות לא יחזיר אפילו חייב מודוורבנן סברי בין כך ובין כך לא יחזיר אפילו חייב מודה חיישינן לקנוניא הילכך תרתי נינהו.
ור"ח ז"ל כתב דר' אלעזר לא שמעי' ליה דאמר בהדיא ד"ה לא חיישינן לפרעון פי' לפי' דהא דאמרינן אבל בשחייב מודה ד"ה יחזיר ולפרעון ולקנוניא לא חיישינן סיומי מילתא הוא ותלמודא מסיים ליה ואזיל וכיוצא בה בפרק כיצד הרגל וכיוצא בה בפרק המקבל במילתיה דרב ששת ובאומן קונה בשבח כלי דוק ותשכח.
אבל בעיקר שמועה זו על כרחינו צריכין אנו לפי' הראב"ד ז"ל, וכך פי' תיובתא דר' אלעזר בחדא דקאמר אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מבני חורין וברייתא קתני דמב"ח גבי אבל הא דקאמר בשחייב מודה ד"ה יחזיר דילמא בשטרי הקנא' קאמר אבל בשטרי דלאו הקנא' חיישינן משום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואע"פ שחייב מודה אי משום קנוניא אי משום דלא קפיד בה כדאמרן ובריתא בשטרי דלאו הקנאה ולפיכך לא יחזיר אבל לשמואל קשיין תרתי אי סבר לה כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו ולא חייש לפרעון ומ"ה יחזיר אפילו אין חייב מודה וברייתא חיישא לפרעון ולקנוניא דאי לכתב ללות ולא לוה ליכא למיחש אי ס"ל כאביי ואההיא סוגיא אקשינן וכן עיקר וא"ת לר' אלעזר נמי נדוק דאי סבר ליה כאביי הויא תיובתא בתרתי ל"ק דמעיקרא איבעיי' בעלמא איבעי' לן ואמרינן דאיפשר דסבר לה כותיה ומוקי לה למתנ' בשאין חייב מודה והשתא אמרינן דאי שמואל סבר הכי טעה בתרתי אבל דר' אלעזר דלא דייקי' לא אותבינן ליה ואיפשר דמעיקרא נמי לא דייקינן אלא משום דשמואל דיינא הוה ונחית לעומקא דדינא וניחא ליה לאביי לאוקומי מימרי' כותי' ובזה איפשר לתרץ כדברי ר"ח ז"ל, והוא נכון.
ומה שכתב רבינו הגדול ז"ל וליתא לדשמואל דהא איתותב אינו נכון דלא איתותב אלא אי סבר לה כאביי אבל אי סבר לה כרב אסי לא איתותב בהא ומיהו ודאי ליתא לדשמואל וכן מה שדחה דברי אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מדרבא דאמר מכי שלמו ימי אכרזתא לא דייק לי דרבא לאו משום דלית ליה בעלמא עדיו בחתומיו זכין ליה פליג הכא דא"כ הוה מודי ליה לרבה דאמר מכי מטיא לידיה אלא רבא מטעמא אחרינא הוא דפליג הכא דלא ס"ל דליכול פירי מעידן אדרכתא לא מכי אחתימתא ולא מכי מטיא לידי' ומיהו ודאי לית הילכתא כאביי וסוגיין דעלמא דלא כאביי והכי אסכימו רבוותא דליתא לדאביי:
ורבנן סברי גבי: פירש רש"י גבי מבני חרי. ואינו מחוור, חדא מדאמר לקמן (יד, א) אמר שמואל מאי טעמייהו דרבנן אחריות טעות סופר, [ואף ד]לא כתב כמי שכתב בו אחריות, אלמא לדידהו גובה אפילו מנכסים משועבדים. ועוד שאם אתה אומר כן, בסמוך דאותבינהו לשמואל ורבי אלעזר מברייתא לרבי אלעזר בחדא ושמואל בתרתי, הוה להו למימר לרבי אלעזר בתרתי ולשמואל בתלת, דהא קתני בההיא ברייתא בהדיא, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים, אלא גובה מנכסים משועבדים קאמר.
ורבי יוחנן אמר מחלוקת בשחייב מודה וכו' ורבנן סברי אפילו ממשעבדי נמי גבי: כלומר וחיישינן לפרעון ולקנוניא. ומיהו לרבי יוחנן אף לכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי חייש, דלית ליה דאביי, וכדמשמע בהדיא לקמן (יא, א), דאמר רבי אסי אמר ר' יוחנן המוצא שטר חוב בשוק וכתוב בו הנפק, וכתוב זמנו בו ביום, יחזירנו לבעלים דלפריעת בת יומא לא חיישינן, ואקשינן ומי אמר רבי יוחנן הכי, והא את הוא דאמרת משמיה דר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה [בו] שכבר נמחל שעבודו, אימת אילימא למחר וליומא [אוחרא], מאי אריא שכבר נמחל שעבודו, תיפוק ליה דהוה ליה מוקדם, כלומר ואפילו לא נמחל שעבודו, אלא שעכשיו בא ללות בשטר שזמנו מוקדם להלואתו, פסול, אלמא לית ליה דאביי, דאי לאביי אין זה מוקדם, דהא עדיו בחתומיו זכין לו. ולאביי לית ליה מוקדם, אלא שהקדים ממש זמן כתיבתו, שהיה עומד בתשרי וכתב זמנו מניסן שעבר, וכן כתב כאן ושם רש"י ז"ל. אלא דניחא ליה לר' יוחנן לאוקומה בהכין, כי היכי דתיקום מתניתין אפילו בשטרי אקנייתא ומשום דקשיא ליה נמי, [אי כאוקימתא דרב אסי, כיון דאמרת דבשטרי דלא אקניתא כי ליתיה למלוה בהדיה לא כתבינן, לא חיישינן דילמא איקרי וכתבי.
תניא כותיה דר' יוחנן ותיובתא דר' אלעזר בחדא ותיובתא דשמואל בתרתי וכו' עד שהיה ר' מאיר אומר שטר שיש בו אחריות נכסים, גובה מנכסים משועבדים, ושאין בו אחריות נכסים, גובה מנכסים בני חורין, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים: עד כאן גרסת הספרים ותו לא. ויש ספרים שכתוב בהם מפורש רב יהודאי גאון ז"ל תוספת לשון כך, תיובתא דר' אלעזר בחדא, דאמר לר' מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין, ואמרינן בין לר' מאיר בין לרבן לקנוניא לא חיישינן, ובהך ברייתא קתני שטר שאין בו אחריות וכו', וקתני בין לרבי מאיר בין לרבנן חיישינן לקנוניא, דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה [ואקשינן] והני תרתי מילי [הוא], חדא היא, דחד טעמא הוא, משום דקאמר ר' אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה הוא דקא מתרץ הכי. ותיובתא דשמואל בתרתי, חדא דר' אלעזר, וחדא דאמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק וכו', ולא חיישינן לפרעון, וקתני הכא אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר, אלמא חיישינן לפרעון ולקנוניא וכל שכן לפרעון לחודיה.
ואף רש"י ז"ל הביאו ללשון זה בפירושו (יד, א ד"ה ומשני), ואינו מחוור דאם כן אף לשמואל לא תהא תיובתיה אלא חדא, דמשום דקאמר נמי מחלוקת בשאין חייב מודה, הוא דקאמר דלא חיישינן לפרעון, ולפיכך המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירנו לבעלים. ועוד דאפילו לר' אלעזר נמי נותביה מינה תרתי, דלאו חדא בחברתה תליין, דאפשר היה ליה לר' אלעזר למימר, דלר' מאיר שטר שאין בו אחריות אינו גובה אפילו מנכסים בני חורין, וסבירא ליה נמי חיישינן לפרעון ולקנוניא, ולימא הכין, מחלוקת בין כשאין חייב מודה בין כשחייב מודה, דר' מאיר סבר לעולם כל שאין בהם אחריות נכסים יחזיר, דקסבר שטר שאין בו אחריות, אינו גובה אפילו מנכסים בני חורין, אבל כשיש בהן אחריות נכסים, אפילו כשחייב מודה לא יחזיר, דחיישינן לפרעון ולקנוניא, ורבנן סברי אפילו אין בהן אחריות נכסים, גובה מנכסים משועבדין, ולפיכך לעולם לא יחזיר, דחיישינן לפרעון ולקנוניא, אלא ודאי ליתא להאי פירושא כלל.
ותיובתא דר' אלעזר בחדא, מדקאמר שטר שאין בו אחריות נכסים לר' מאיר אינו גובה לא מנכסים משועבדין ולא מנכסים בני חורין, אבל הא דקאמר ר' אלעזר כשחייב מודה דברי הכל יחזיר, דלא חיישינן לפרעון ולקנוניא, לא קשיא עליה ברייתא כלל, דדילמא טעמא דברייתא לא משום פרעון, אלא משום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי, ובשטרי דלא אקנייתא ולית להו דאביי, ודר' אלעזר בשטרי אקנייתא, אבל לשמואל ודאי הויא תיובתיה בתרתי, חדא דר' אלעזר, ואידך דלשמואל כשחייב מודה יחזיר לעולם, ואפילו בשטרי דלא אקנייתא אי אית ליה דאביי, ואהא דאיבעי לן לעיל אי שמואל אית ליה דאביי, סמיך השתא.והוא הדין דלר' אלעזר הויא תיובתא בתרתי אי אית ליה דאביי, אבל משום דלשמואל איבעיא לן ולא לר' אלעזר, הוא דלא אותיביה לר' אלעזר אלא בחדא, ואותביניה לשמואל בתרתי, וכן פירש הראב"ד ז"ל.
הא קאמר לא היו דברים מעולם: כתוב בתוספות ועוד דשמואל לא חייש לפרעון. אין להקשות היינו בשטר מקויים אבל הכא נימא דאיירי באינו מקויים ונאמן לומר פרעתי במיגו דאי בעי אמר מזוייף כדאמר שמואל במודה בשטר שכתבו לקמן בתוספות. דיש לומר דבזה לא ירויחו כלום דאכתי יקשה דניהדר ליה ממה נפשך כמו שמקשה בלא זה ועיקרו בא שלא יקשה אותה קושיא ואם כן צריך לומר במקויים וטוען פרעתי במיגו דאי בעי אמר כתבתי ללות ולא לויתי כיון דלא הוי שטר הקנאה. אבל דעת הפנים דאכתי יקשה ונהדר ללוה לצור על פי צלוחיתו כי אותו ועוד שבפנים בא לתרץ קושיא זו והכי פירושו ועוד ואפילו אם תמצא לומר דהכא איירי שטוען פרעתי ולא פרעתיו משום שהנחתיו בידו משום פשיטי דספרא ולכך לא נהדר ללוה מכל מקום הא לא חייש שמואל לפרעון והשתא לא שייך למימר דיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר כתבתי ללות ולא לויתי אם כן היה כופר הכל ואין אדם מעיז לכך מודה לו מקצת.
עוד כתבו בתוספות דאם לא כן לא שבקת חיי וכו'. אין להקשות שאותו יכתוב שובר. כי יש לומר הוא בעצמו יטעון מזויף אבל היתומים לא טענינן להו מזויף. ועוד דשמא הן אינם רוצים לעשות שקר והכי פירושו לא שבקת חיי לכל הרוצים לעשות כדין. ובזה כמה פטפוטים הם מיושבים. עוד כתוב בתוספות ומיירי שאין הלוה בפנינו מדקאמר אי משום שמא כתב ללות ולא לוה וכו'.
ואין להקשות דנימא דאיירי שהוא בפנינו מודה והכי קאמר אי משום שמא כתב ללות ולא לוה ואיכא פסידא דלקוחות דיש לומר אם כן הוה ליה למימר אי משום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי כדקאמר לעיל ומדקאמר ולא לוה משמע דהיינו משום פסידא דלוה שמא לא לוה כלל. ועוד דאם כן גם הוה לאסוקי אי משום פרעון וקנוניא. וגם אין להקשות דנימא שהוא בפנינו וטוען לא לויתי או פרעתי ומודה שאינו מזויף ולא הוי מיגו כדפירש תוספות לקמן. דיש לומר אם כן לא היה לו לומר אי משום דשמא כתב ללות אלא הוה ליה למימר אי דקטעין כתבתי ללות וכו' או הוה ליה למימר אי משום דמזויף הוא הא לא טעין כיון דנקט כל הצדדין.
וגם אין להקשות דאיירי בדטעין פרעתי וקמשמע לן דלא מהימן במיגו דאי בעי אמר כתבתי ללות וכו'. דאם כן הוה ליה למימר ברישא אי משום פרעון.
עוד כתבו בתוספות ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שיגבה על ידי קיום וכו'. נראה דלכך פירש כן משום דאם תמצא לומר דאפילו מלוה עצמו לא יגבה אמאי לא יחזיר ביש בו אחריות יקרענו ויחזיר לו לצור על פי צלוחיתו כמו אין בו אחריות כיון דסוף סוף לא חזי למידי. מיהו מצי למימר דלא ניחא ליה דלקרעוה דאולי ישוב לוה תודה או שמא לא תועיל הודאה גבי לקוחות כיון דמתחילה טען מזויף לכך אמרו יכול להיות.
עוד כתבו בתוספות ויש לומר דאין זה מיגו וכו'. ואף על גב דשמואל לעיל אמר במודה בשטר שכתבו דנאמן לומר פרעתי במיגו דאי בעי אמר מזויף. דשאני התם כיון שאין השטר מקויים האי שטרא חספא בעלמא ומאן מקיים לשטרא לוה הא קאמר פרעתי והוי כאלו אין כאן שטר אבל הכא שהשטר מקויים רק שאם היה טוען מזויף היה משום דנפל אבל אי לא טעין מידי שטר מעליא הוא וגובה בו שלא בפניו או מלקוחות ויתומים אין להאמינו במיגו לגרע השטר כיון שאין המיגו טוב כדפירש תוספות.
עוד כתבו בתוספות מצינו למימר דהרי הוא בחזקתו לא שיחזירנו למלוה וכו'. אין להקשות אם כן אמאי פריך לעיל דרבי יוסי אדרבי יוסי נימא הא דאמר לא יחזיר משמע דנאמן לומר פרעתי במיגו דאי בעי אמר מזויף ולא יחזיר שלא יגבה מלקוחות ומיתומים. דיש לומר אם כן עודה תחת בעלה נמי כיון דאיכא מיגו כדפרשינן לעיל אלא ודאי ליכא למימר הכי. וגם אין להקשות כי קאמר לעיל איפוך ופריך דרבנן אדרבנן נתרץ כן דרבנן לא מפלגי. דיש לומר כדפרישית לעיל דלעולם רבי יוסי קאי אדרבנן דאמאי דקאמרי רבנן לא יחזיר אמר איהו עודה תחת בעלה יחזיר ואם כן אמאי יחזיר כיון דאיכא מיגו. גליון.
אמר רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה וכו': על כרחך בטוען מזויף הוא דאי בטוען כתב ללות ולא לוה אי נמי פרעתי אפילו לרבי מאיר דאמר דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה כלל להדריה ללוה לצור על פי צלוחיתו של לוה. אלא על כרחך בטוען מזויף עסקינן וכיון דכן דכי תנן דיש בהן אחריות נכסים לא יחזיר משום דילמא כתב ללות ולא לוה היא וכדפרשינן לעיל לשמואל. הילכך על כרחך רבי אלעזר בשטרי דלאו הקנאה מוקי לה למתניתין דאי בשטרי הקנאה הא ליכא למיחש לכתב ללות ולא לוה דמשעת קנין שעביד נפשיה אלא בשטרי דלאו הקנאה עסקינן ואפילו הכי כשחייב מודה יחזיר ולא מיישינן לכתב ללות ולא לוה דסבירא ליה לרבי אלעזר כאביי דאמר עדיו בחתומיו וכו'.
ואם תרצה תפרש דרבי אלעזר אפילו בשטרי הקנאה מוקי לה למתניתין ובלבד שתאמר דרבי אלעזר נהי דלקנוניא לא חייש לפרעון חייש ופליג עליה דשמואל בהא ומשום הכי יש בהן אחריות נכסים כיון שלוה טוען מזויף הוא לא יחזיר דתיישינן לפרעון אפילו בשטרי הקנאה ואף על גב דלוה לא אמר הכי כיון דשטרא פריעא הוא מילתא דלא רמיא עליה דלוה הוא ואמר ולאו אדעתיה. הר"ה אבל בשחייב מודה דברי הכל יחזיר.
לפרעון ולקנוניא לא חיישינן: משום שטר שיש בו אחריות איצטריכא ליה למימר הכי. אי נמי אפילו משום שטר שאין בו אחריות נמי איצטריך דקסבר לרבנן אחריות טעות סופר הוא וגבי ממשעבדי. ולא גרסינן מה שכתוב בספרים ורבנן סברי לא יחזיר ממשעבדי הוא דלא גבי הא מבני חרי גבי. תוספות שאנ"ץ.
דברי הכל יחזיר: ואם תאמרן בשטרי דלאו הקנאה ליחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי. ויש לומר דכיון שאין כותבין אלא אם כן מלוה עמו לא חיישינן דילמא איקרי וכתיב. אי נמי סבר ליה כאביי. וכן נראה דאי סבר לה כרב אסי כמו שאומר יחזיר דלא חיישינן לפרעון ולקנוניא היה לו לפרש נמי דלא חיישינן שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי. הרא"ש.
וזה לשון הריטב"א: אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן. ואם תאמר מכל מקום ניחוש שמא כתב ללוה בניסן ולא לוה עד תשרי והוה ליה מוקדם ופסול כדאמרינן לעיל בסוגיין. ורבינו תם תירץ דרבי אלעזר בשטרי הקנאה מוקי לה למתניתין אם כן כי אין חייב מודה נמי יחזיר אפילו לרבנן דאי משום כתב ללות ולא לווע ליכא למיחש דהא משעת קנין שעבד נפשיה ואי משום פרעון הא אמר דלפרעון ולקנוניא לא חיישינן.
ויש מתרצים דרבי אלעזר כאביי סבירא ליה דעדיו בחתומיו זכין לו וכיון דחייב מודה ואמר תנו לו שטרו הא מטי שטרא לידיה וזוכה למפרע משעת חתימה הילכך ניחא ליה טפי למימר דאפילו לפרעון ולקנוניא לא חיישינן. ולי נראה דרבי אלעזר בשטרי אקנייתא מוקי לה וכרב אסי ואפילו הכי כשאין חייב מודה לא יחזיר דחיישינן לפרעון כיון דטען דפרע אבל כשחייב מודה דלא פרע אז סבירא ליה דלא חיישינן לקנוניא דלקוחות דדילמא פרע וטען דלא פרע לפסידא דלקוחות. ורבי אלעזר לית ליה דשמואל לגמרי דאלו שמואל לא חייש לפרעון כלל דקאמר המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירנו לבעלים ואף על פי שאין הלוה מודה הילכך רבי אלעזר לית ליה דאביי כלל. עד כאן.
ורבנן סברי גבי: פירש רש"י ז"ל גבי מבני חורין. ואינו מחוור חדא מדאמרינן לקמן אמר שמואל מאי טעמייהו דרבנן אחריות טעות סופר הוא ולא כתב כמי שכתב בו אחריות אלמא לדידהו גובה אפילו מנכסים משועבדים ועודן שאם אין אתה אומר כן בסמוך דאותבינהו לשמואל ורבי אלעזר מברייתא לרבי אלעזר בחדא ולשמואל בתרתי הוה להו למימר לרבי אלעזר בתרתי ולשמואל בתלת דהא קתני בההיא ברייתא בהדיא וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים. אלא גובה מנכסים משועבדים קאמר. הרמב"ן והרשב"א ז"ל.
ולפי דעתי יפה כוון רש"י ז"ל דכיון דרבי אלעזר השתא ברייתא דלקמן לא שמיע ליה וסבירא ליה דלרבי מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא וכו'. לית ליה לאפושי פלוגתא בין רבי מאיר ורבנן בכולי האי דכיון דברייתא לא שמיע ליה מנא ליה מתוך משנתנו דרבנן סברי אפילו ממשעבדי גבי דהא אפילו אי אמרינן מבני חרי בלחוד גבי אית להו למפלג אדרבי מאיר ולמימר מאי דאמרינן במתניתין דלא יחזיר כיון דאין חייב מודה ואם לא נפרש כן אלא אפילו ממשעבדי יקשה עלינו מאי דאמרינן בסמוך דלא הויא תיובתיה דרבי אלעזר אלא בחדא משום דחד טעמא הוא וכמו שיתבאר בסייעתא דשמיא. ומאי דמייתי ראיה נמי מדשמואל דאמר לקמן מאי טעמא דרבנן אחריות טעות סופר הוא אינה ראיה דשמואל בתר דשמעה להך ברייתא דמותבינן עליה אמר הכי. ומאי דקאמרינן נמי דאם כן הויא תיובתיה דרבי אלעזר בתרתי ודשמואל בתלת אינו כן דחדא הויא וחד טעמא הוא וכמו שיתבאר בסייעתא דשמיא. הר"ן ז"ל.
וכתוב בגליון תוספות וזה לשונו: אפילו למאי דפריך לרבי אלעזר דלרבנן שטר שאין בו אחריות לא גבי ממשעבדי והכא קתני דגבי מכל מקום לא חשיב תרתי דחד טעמא הוא משום דלרבי מאיר לא גבי ממשעבדי דאין סברא להפליג חכמים מרבי מאיר כל כך שיגבה ממשעבדי כיון דלרבי מאיר לא גבי כלל.
ורבי יוחנן אמר מחלוקת וכו': ורבנן סברי אפילו ממשעבדי נמי גבי כלומר וחיישינן לפרעון ולקנוניא. ומיהו רבי יוחנן אף לכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי חייש דלית ליה דאביי וכדמשמע בהדיא לקמן דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן המוצא שטר שכתוב בו הנפק וכו' ואקשינן ומי אמר רבי יוחנן הכי וכו' אלמא לית ליה דאביי דאי לאביי אין זה מוקדם דהא עדיו בתתומיו זכין לו ולאביי לית ליה מוקדם אלא שהקדים ממש זמן כתיבתו שהיה עומד בתשרי וכתב זמנו מניסן שעבר וכן כתב רש"י כאן ושם. אלא דניחא לרבי יוחנן לאוקמי בהכין כי היכי דתיקום מתניתין אפילו בשטרי אקנייתא. ומשום דקשיא ליה נמי אי כאוקימתא דרב אסי כיון דאמרת בשטרי דלאו אקנייתא כי ליתיה למלוה בהדיה לא כתבינן לא חיישינן דילמא איקרי וכתב. הרשב"א.
וכתוב בגליון תוספות ורבי יוחנן אמר מחלוקת בשחייב מודה אבל אין חייב מודה פירוש אפילו שאין החייב בפנינו כאן שהיה מודה ולא הוי כאין חייב מודה דרבי אלעזר וכן פירש בקונטרס מאי טעמא דחיישינן לפרעון. והוא הדין דהוה מצי למימר דחייש דילמא כתב ללות ולא לוה כלל דאפילו לאביי איכא למיחש להכי כיון דאין חייב מודה כאן לפנינו היכא דלא מטא לידיה מודה אביי אלא ניחא ליה דאפילו בשטרי הקנאה דליכא למיחש לשמא כתב ללות ולא לוה לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון. עד כאן.
וכתב עליו הגליון וזה לשונו: כתוב בגליון תוספות ולא הוי כאין חייב מודה דרבי אלעזר וכו'. פירוש דעל כרחך איירי רבי אלעזר בטוען מזויף דאם לא כן נהדר ללוה לצור על פי צלוחיתו כדפירש תוספות אבל רבי יוחנן יכול לפרש נמי דכתב ללות ולא לוה או שאינו בפנינו. עד כאן.
וזה לשון תוספות שאנ"ץ: אבל בשאין חייב וכו'. אינו כההיא דרבי אלעזר דלעיל דקאמר מזויף הוא אלא הכא אפילו שתיק או ליתיה קמן לא יחזיר דחיישינן לפרעון. עד כאן.
דברי הכל לא יחזיר דחיישינן לפרעון דאפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הוה מצי למימר דלא יחזיר שמא כתב ללות ולא לוה כלל כיון דאין חייב מודה. אלא ניחא ליה למימר דאפילו בשטרי הקנאה לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון. תוספות שאנ"ץ והרא"ש ז"ל.
כתוב במקצת נוסחי פירושא ומשמיה דמר רב יהודאי גאון נקיטי ליה תיובתא דרבי אלעזר בחדא דקאמר לרבי מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים וכו'. וברייתא קתני וכו' מבני חרי גבי וקאמר נמי בין לרבי מאיר בין לרבנן לא חיישינן לקנוניא וברייתא קתני אף על פי ששניהם מודים וכו'. ואקשינן והא הני תרתי מילי נינהו ופריק חדא היא דחד טעמא וכו' ורש"י כתב פירושו ולא דייק לן כלל דמה לי חד טעמא מה לי תרי טעמא מכל מקום רבי אלעזר טעה בתרתי והוי תיובתא דידיה בתרתי ומה לי אי משום חדא מילתא איצטריך למימר הכי או לא. ותו אי הכי דשמואל נמי לא הויא תיובתא בתרתי כיון דאוקמי שמואל למתניתין בשאין חייב מודה יחזיר הוזקק לומר שאין גובה מבני חורין וכיון דהוצרך לסיים אבל בשחייב מודה דברי הכל יחזיר הוזקק לומר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא ואם תאמר הוה ליה למימר דלא חיישינן לקנוניא אבל לא לימא דלא חיישינן לפרעון אפילו אין חייב מודה הא ליכא למימר דודאי לכולי עלמא לקנוניא חיישינן כדאוקי לקמן במתניתין אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר אלא משום דלא חייש לפרעון הוא דאמרינן הכי והיכי הויא תיובתיה בתרתי טפי מדרבי אלעזר ומשום דשמואל אמרה בתרי מימרא ליכא למימר דהוין תרתי. ולשון הגאון ודאי מוכיח שחילק בין פירכא דרבי אלעזר לקנוניא לא חיישינן למילתא דשמואל לפרעון לא חיישינן ואין זה כלום כמו שפירשתי. ותו קשיא דלאו חדא היא ולא משום חד תירוצא אתו דהא הוה אפשר ליה לרבי אלעזר למימר מחלוקת וכו' כמו שהקשו בתוספות בדבור המתחיל הני תרתי מילי וכו'.
ורבינו חננאל כתב דרבי אלעזר לא שמעינן ליה דאמר בהדיא דברי הכל לא חיישינן לפרעון. פירוש לפירושו דהא דאמרינן אבל בשחייב מודה דברי הכל יחזיר ולפרעון ולקנוניא לא חיישינן סיומי מילתא הוא ותלמודא מסיים לה. וכיוצא בה בפרק כיצד הרגל. וכיוצא בה בפרק המקבל במילתיה דרב ששת ובאומן קונה בשבח כלי דוק ותשכח. אבל בעיקר שמועה זו על כרחך צריכין אנו לפירוש הראב"ד וכך פירש תיובתא דרבי אלעזר בחדא דקאמר אינו גובה לא מנכסים משועבדים וכו' וברייתא קתני דמבני חרי גבי אבל הא דקאמר בשחייב מודה דברי הכל יחזיר דילמא בשטרי הקנאה קאמר אבל בשטרי דלאו הקנאה חיישינן משום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואף על פי שחייב מודה אי משום קנוניא אי משום דלא קפיד בה כדאמרן וברייתא בשטרי דלאו הקנאה ולפיכך לא יחזיר אבל לשמואל קשיין תרתי אי סבר לה כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו ולא חייש לפרעון ומשום הכי יחזיר אפילו אין חייב מודה וברייתא חיישא לפרעון ולקנוניא דאי לכתב ללות ולא לוה ליכא למיחש אי סבירא ליה כאביי. ואההיא סוגיא אקשינן וכן עיקר.
ואם תאמר לרבי אלעזר נמי נדוק דאי סבר ליה כאביי הויא תיובתא בתרתי. לא קשיא דמעיקרא איבעיי בעלמא איבעיא לן ואמרינן דאפשר דסבר לה כוותיה ומוקי לה למתניתין בשאין חייב מודה והשתא אמרינן דאי שמואל סבר הכי טעה בתרתי. אבל דרבי אלעזר דלא דייקינן לא אותבינן ליה ואפשר דמעיקרא נמי לא דייקינן אלא משום שמואל דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא וניחא ליה לאביי לאוקמי מימריה כוותיה ובזה אפשר לתרץ כדברי רבינו חננאל והוא נכון. הרמב"ן והרשב"א.
וזה לשון רבינו חננאל: תניא כוותיה דרבי יוחנן מצא שטר חוב אם יש בהן אחריות נכסים אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהם אחריות נכסים בזמן שהלוה מודה (לא) יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה ששטר שאין בו אחריות נכסים אף על פי שאינו גובה ממשעבדי גבי מבני חרי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובה ממשעבדי פירוש דהא מתניתא סבירא לה דשטר שאין בו אחריות נכסים בזמן שהלוה מודה יחזיר למלוה דהא לא גבי אלא מבני חרי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא יחזיר שגם שטר שאין בו אחריות גובה ממשעבדי נמצאת חלוקתן בשחייב מודה תיובתא דשמואל ולרבי אלעזר דאמרי מחלוקתן בשאין חייב מודה וכי רבי מאיר סבר כי שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי ובהא מתניתא קתני כי שטר שאין בו אחריות נכסים גבי מבני חרי דברי רבי מאיר וברישא דמתניתין בשטרי שיש בהן אחריות לא דבר רבי אלעזר כלום ושמואל דאמר כולה מתניתין בשאין חייב מודה וכשחייב מודה דברי הכל יחזיר למלוה דלפרעון ולקנוניא לא חיישי רבנן ומתניתין קתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון ולקנוניא הילכך עוד הויא תיובתא למאן דתני בהדיא אף על פרעון לא חיישינן והוא שמואל דאמר המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים דלא חיישינן לפרוון משום הכי אמרינן תיובתא דשמואל בתרתי אבל רבי אלעזר לא שמעינן ליה דאמר בהדיא דברי הכל לא חיישינן לפרעון תיובתא עליה בחדא. עד כאן.
ובגליון תוספות כתוב וזה לשונו: ולשמואל בתרתי. פירוש אי סבירא ליה כאביי. ובקונטרס פירש דלשמואל בתרתי משום דשמואל אפילו לפריעה גרידא לא חייש אבל לרבי אלעזר דוקא לפרעון ולקנוניא לא חייש אבל לפרעון גרידא חייש. עד כאן.
ובגליון כתוב וזה לשונו: חדא היא דחד טעמא טאמר וכו'. משמע דעת רש"י דקרי להו חדא משום דלעולם יש לעשות פלוגתא שלהן בפחות שנוכל או בחייב מודה או בשאין חייב מודה ולכך כיון דעבד פלוגתא באין חייב מודה הוצרך לסיים אבל חייב מודה וכו'. אבל התוספות הקשו עליו דכיון דהכל תלוי בזה אי באין בו אחריות גובה או לא אם כן הוי הכל תלוי בחד פלוגתא עד כאן.
כתוב בתוספות דבור המתחיל: הני תרתי מילי נינהו וכו'. מתניתין קשיתיה דתנן וכל מעשה בית דין וכו'. אין להקשות אם כן כיון דלא חשיב האי פירכא דלא הוה מצי לאוקומי בחייב מודה ולא חייש לקנוניא אם כן גם מכח ההיא משנה הוצרך לאוקומי פלוגתא באין חייב מודה אם כן יש לנו לומר לרבי מאיר דלא גבי כלל דיש לומר דייקא דלוקי פלוגתייהו בחייב מודה ומשום דחיישינן לשמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ולא לוקי פלוגתייהו באין חייב מודה.
ואין להקשות אם כן הדרא קושיין לדוכתה דתרתי מילי נינהו דלוקי פלוגתא בין בחייב מודה בין באין מודה בחייב מודה משום דחיישינן שמא כתב ללות בניסן כדפירשתי ומאי קאמר אבל בחייב מודה דברי הכל יחזיר ויש לומר דהא לא קשיא ליה דמצי למימר דגם ברייתא לא חיישא להכי דסבר כאביי והא דקאמר אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר היינו משום דחיישינן לפרעון ובהא מתניתין מסייעא ליה כדפירש תוספות לא קשיא ליה אלא הא דאמר לרבי מאיר אינו גובה אפילו מבני חורין באין בו אחריות וחזינן בברייתא דפליגא בהא בהדיא ועוד נראה דקשיא קושיא אחרת המתרצת את זו לרבי אלעזר דמוקי פלוגתא באין חייב מודה פירוש דטעין מזויף כדפירשתי אם כן היאך מיישב מתניתין דלקמן כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר אי בחייב מודה אפילו לא היה בו הנפק יחזיר כדקאמר לעיל ואי אין חייב מודה דטוען מזויף כמו ברישא אפילו קיום לא יועיל כדפירש תוספות לעיל אלא על כרחך באין הלוה לפנינו אם כן לא הוי סיפא דומיא דרישא דרישא נמי איירי בשאין הלוה בפנינו ויחזיר למלוה לצור על פי צלוחיתו כית דלרבי מאיר אין בו אחריות אינו גובה בו כלל אף על גב דשמא אם היה הלוה בפנינו היה טוען שמא כתבתי ללות ולא לויתי מכל מקום נחזיר לו מספק ספיקא דילמא אי הוה בפנינו הוה מודה ואפילו לא היה מודה דילמא הוה טעין מזויף אף על גב דהא לא שכיח גם כתבתי ללות ולא לויתי לא שכיח אבל אי הוה מוקי לה בין בחייב מודה בין אינו מודה אז גם איירי באינו לפנינו דומיא דסיפא דאיירי בהכי קתני ברישא דידה שאני אומר כתובין היו ונמלך כדאמר לקמן אם כן אינו לפנינו אמאי יחזיר למלוה דילמא הוה טעין כתבתי ללות ולא לויתי והא שכיח הוא דאפילו חייב מודה הוא חיישינן וטענת מזויף לא שכיחא כלל כיון דמקויים. עד כאן. גליון.
ומה שכתב רבינו הגדול וליתא לדשמואל דהא איתותב אינו נכון דלא איתותב אלא אי סבר לה כאביי אבל אי סבר לה כרב אסי לא איתותב בהא ומיהו ודאי ליתא לדשמואל. וכן מה שדחה דברי אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מדרבא דאמר מכי שלמו ימי אכזרתא לא דייק ליה דרבא לאו משום דלית ליה בעלמא עדיו בחתומיו וכו' פליג הכא דאם כן הוה מודי ליה לרב דאמר מכי מטיא לידיה אלא רבא מטעמא אחרינא הוא דפליג הכא דלא סבירא ליה דליכול פירי מעידן אדרכתא לא מכי אחתימה ולא מכי מטיא לידיה ומיהו ודאי לית הלכתא כאביי וסוגיין דעלמא דלא כאביי והכי אסכימו רבוותא דליתא לדאביי. הרמב"ן.
אבל הר"ן קיים דברי הגאון ורש"י וזה לשונו: הך לישנא מתיובתא דרבי אלעזר בחדא וכו'. עד דחיישינן לפרעון משמיה דמר יהודאי נקטי ליה ומחו ליה רבנן בתראי מאה עוכלי בעוכלא דאם כן דלרבי אלעזר חדא היא דחד טעמא הוא וכמו שפירש רש"י דשמואל נמי לא הויא תיובתיה בתרתי דכיון דאוקמה שמואל וכו' והא ודאי לאו קושיא היא וכבר נשמר הגאון ממנה דנהי דהוזקק שמואל לומר דבשחייב מודה לא חיישינן לקנוניא וכמו שהוזקק רבי אלעזר לומר כן מכל מקום לא הוזקק לומר דלפרעון לא חיישינן בשאין חייב מודה ומשום הכי הויא תיובתיה בתרתי במאי דאמר נמי דלפרעון לא חיישינן שלא יצא מכלל דבריו הראשונים וזהו שהזכיר הגאון בפירכיה דרבי אלעזר קנוניא ובפירכיה דשמואל פרעון. וכן הם מפורשים דברי רש"י בפירושיו שאמר דהך קושיא דפרעון לא קשיא לרבי אלעזר כלל. אבל הקשו עוד על הגאון דלאו חדא היא ולאו משום חד תירוצא דהוה אפשר ליה לרבי אלעזר למימר מחלוקת בשאין חייב מודה דרבי מאיר סבר כי אין בהם אחריות נכסים וכו' וכמו שהקשו בתוספות.
ואני אומר שקושייתם על דעתם בלבד היא שפירשו הא דאמר רבי אלעזר ורבנן סברי גבי אף ממשעבדי קאמר ולפי זה הא מתוקמא מתניתין שפיר בין כשחייב מודה בין כשאין מודה והוא מתותב רבי אלעזר מתרתי אבל זה לא עלה על דעת הגאון ואף רש"י שפירש דבריו לא כתב כן דכיון דרבי אלעזר סבירא ליה אליבא דרבי מאיר דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה אפילו מבני חורין דברייתא לא שמיע ליה לית ליה למימר אליבא דרבנן דפליגי עליה אלא שמבני חורין גבי דבהכי סגי ליה וכיון שכן כי אמרי רבנן בין כך ובין כך לא יחזיר באין בהן אחריות נכסים לא מתוקמא אלא בשאין חייב מודה אבל בשחייב מודה ודאי יחזיר דליכא למיחש כלל וכיון שכן אף ביש בהן אחריות נכסים כי אמרינן לא יחזיר דוקא באין חייב מודה דבין כך ובין כך קתני ובחדא גוונא תני להו אלמא דלקנוניא לא חיישינן הילכך כוליה מילתיה דרבי אלעזר חדא הוא וחד טעמא הוא אבל לשמואל נהי דהוה ליה למימר דלא חיישינן לקנוניא כרבי אלעזר לפרעון הוה ליה למיחש אלא דאיהו אמר מילתיה מסברא דנפשיהי ומשום הכי איתותב בתרתי. זהו דעתי בלשונו של הגאון שאף על פי שאינו מעיקר גמרא כיון שהוא אמרו.
ורש"י פירש אית לן למשכוני נפשין אדרבנן כי היכי דליקום שפיר וכבר עמדתי על דברי גדולי האחרונים שאמרו דלא אפשר שיחוש רבי אלעזר לפרעון ולא יחוש לקנוניא דלית לן למימר דלא ניחוש לקנוניא אלא אם כן אין אנו חוששין לפרעון וסמכו על דברי הראב"ד ששבש זה הלשון ואמר דמשום הכי לא הוי תיובתיה דרבי אלעזר אלא בחדא משום דהא רבי אלעזר אפשר לאוקמה בשטרי הקנאה וברייתא בשטרי דלאו הקנאה אבל דשמואל הויא תיובתיה בתרתי אי סבירא ליה כאביי דוק ותשכח.
ואיני רואה שהרויחו כלום שכבר כתבתי למעלה דהא רבי אלעזר אי אפשר לאוקמי בשטרי הקנאה אלא אם כן תאמר דחייש לפרעון ולא חייש לקנוניא וכמו שכתבנו למעלה והלא הם לא שבשו זה הלשון אלא מפני שאמרו שאי אפשר שלא יחוש רבי אלעזר לקנוניא אלא מטעם שלא יחוש לפרעון וכמו שתראה בחדושי הרמב"ן. עד כאן לשונו.
וזה לשון הריטב"א: תניא כוותיה דרבי יוחנן ותיובתא דרבי אלעזר בחדא דקתני אם אין בו אחריות נכסים וכו'. עד חדא היא דמשום דקאמר רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה הוא דקמתרץ הכי. עד כאן. והפירוש הזה מלשון רב יהודאי גאון ופירש רש"י דכיון דאמר רבי אלעזר דמחלוקת בשאין תייב מודה ואפילו הכי אמר רבי מאיר יחזיר לא סגיא ליה דלא לימא דבשחייב מודה דברי הכל יחזיר דהא ליכא למימר דברי הכל לא יחזיר דהא על כרחך לרבי מאיר יחזיר וכיון דהוצרך לומר דברי הכל יחזיר ואפילו לרבנן לא סגיא דלא ליתא לפרעון ולקנוניא לא חיישינן דאי לא מאי טעמייהו דרבנן כיון דסבירי להו שטר שאין בו אחריות גובים בו. ואיכא למידק טובא דאם כן לשמואל נמי נימא הכי דכיון דקאמר לעיל דמתניתין בשאין חייב מודה ואפילו הכי לרבי מאיר יחזיר איצטריך לומר לכשחייב מודה דברי הכל יחזיר ומשום דלפרעון וקנוניא לא חיישינן.
ועוד דאפילו לרבי אלעזר לאו חדא מגו חדא היא דהוה מצי למימר דבתרתי פליגי דלרבי מאיר אפילו בשאין חייב מודה יחזיר משום דלא גבי ליה ולרבנן אפילו בשחייב מודה לא יחזיר דחיישינן לפרעון לקנוניא. ויש ליישב לפי שיטה זו דרבי אלעזר מיקם הוה קים ליה דבשאין חייב מודה בלחוד הוא דפליגי ואם כן לא סגיא דלא לימא בשחייב מודה דברי הכל יחזיר ומשום דלפרעון ולקנוניא לא חיישינן אבל לשמואל אמרינן לאו משום מאי דמוקים מתניתין בשאין חייב מודה איצטריך לומר דלא חיישינן לפרעון וקנוניא דהא איהו לא קאמר דבשחייב מודה דברי הכל יחזיר וכדמיהא עבד איהו מימרא דהמוצא שטר הקנאה יחזירו לבעלים לאלתר ולא ניחוש לפרעון.
והראב"ד פירש דמשום הכי לא הויא תיובתא דרבי אלעזר בתרתי משום דהא דקתני מתניתין אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר מצי איהו למימר דלאו משום דחיישינן לקנוניא אלא משום דמיירי בשטרי דלאו אקנייתא ומשום שכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ולית ליה דאביי ואף על גב דלעיל פרישנא דעל כרחך רבי אלעזר כאביי סבירא ליה אנן לא מותבינן אלא מאי דאשכחן להדיא בשמעתין דלעיל ולא אשכחן בהדיא דנימא דרבי אלעזר סבירא ליה כאביי כי היכי דאמרינן בהדיא אליבא דשמואל הילכך לשמואל הוא דהויא תיובתא אבל לרבי אלעזר לא הויא תיובתא לפום פשטא דסוגיין. ומיהו כי מעיינת לה שפיר איפכא הוי דמימרא דרבי אלעזר גופיה מוכחא דסבירא ליה כאביי.
ודשמואל לא מוכחא הכי דאיהו לא קאמר אלא שהמוצא שטר הקנאה יחזיר אבל במוצא שטר הקנאה והלוה מודה לא ידעינן מאי קאמר אל סבירא ליה כאביי או לא. כך פירש הרב ועמו הסכימו מקצת רבותי. ומיהו ודאי קשה לי טובא שאין זו שיטת התלמוד דנשבוק מאי דאפשר לאותובי לפום קושטא דמילתא. ונפרוך מאי דלא הוי לפום קושטא גם לפירוש רש"י קשיא טובא דאפילו תימא דחדא מיגו חדא הוצרך רבי אלעזר לומר מכל מקום בתרתי מילי פליג אברייתא ואם כן אמאי לא הויא תיובתא דרבי אלעזר בתרתי.
לכך הנכון. דלרבי אלעזר אי אפשר לאותובי לגמרי, משום דהא מתניתין בשטרי דלאו אקנייתא. ומשום שמא כתב ללות ולא לוה הוא דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר דאפשר דאיהו לית ליה דאביי כלל וקסבר דה~ מתניתין בשטרי דלאו אקנייתא ומשום שמא כתב ללות וכו' וכפי הפירוש השני שפירשתי לעיל וכיון שכן ולא אוקימניה נמי כלל כאביי ליכא לאותובי מהא אבל לשמואל אפשר לאותובי מינה לפום סוגיין דלעיל מיהת והכי קאמר דלפום מאי דאוקים מתניתין לעיל לשמואל אליבא דאביי הויא ליה ברייתא תיובתא בתרתי ולפום הא ליתיה לההוא לישנא דאיתיה בגמרא משמיה דרב יהודאי גאון.
ולענין פסק קיימא לן דחיישינן לפרעון ואפילו תוך זמן ולאו משום דאיתותב כדכתב הריא"ף דהא לא איתותב אלא אי סבירא ליה כאביי וכדפרישנא דאי דלא סבירא ליה כאביי הוה מצי לתרוצי מתניתין דטעמא דאף על פי ששניהם מודים לא יחזיר היינו משום דחיישינן שמא כתב ללות בניסן וכו'. אלא טעמא דלית הלכתא כשמואל משום דרבי יוחנן פליג וליה וחייש לפרעון ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן וסוגיין נמי כרבי יוחנן והכי נמי ליתא לדאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו וכן הסכימו כל הגאונים ז"ל. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה