באר היטב על אורח חיים ב
(א) מיושב — דאז בהכרח יגלה גופו. איתא בש״ס: חלוק של תלמיד חכם, כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח. והאידנא אין נזהרין בזה, משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין בשרו נראית. מ״א:
(ב) לחוץ — ויראו התפירות המגונות ויתגנה בעיני הבריות. וכתב הט״ז שיש חילוק בין תלמיד חכם לשאר אינשי, דלתלמיד חכם אם לבש החלוק הפוכה צריך להפכה, אבל שאר אינשי דעלמא יזהר לכתחילה שלא ללובשה הפוכה עיין שם. ויזהר מללבוש שני מלבושים יחד בפעם אחד כי קשה לשכחה. וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואחר כך השמאל, ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל. כתבים:
(ג) ימין תחילה — דיש חשיבות לימין לענין בוהן יד ובוהן רגל, ושמאל יש בו נמי חשיבות לעניין תפילין, משום הכי נחלק לכל אחד מעלה, דהיינו הקשירה לשמאל, דחשיבת תפילין הוא בקשירה. וכשרוחץ וסך ימין תחילה, ואם רוחץ כל גופו ראש תחילה, עיין מ״א וע״ת:
(ד) בקומה זקופה — אפילו פחות מד' אמות. ב״ח ט״ז ומ״א. והמחבר יד אהרן כתב, דמאחר דמן הגמרא נראה דבתוך ד' אמות מותר, איך יחמיר רבינו אפילו בתוך ד' אמות? והט״ז ס״ק ד׳ כתב דרבינו לא היה גורס בגמרא ארבע אמות, ע״ש. וליתא, שהרי כתב רבינו ברמזים בפרק קמא דקדושין: "אסור לילך ארבע אמות בקומה זקופה ובגילוי הראש", הרי שהיה גורס ד' אמות. ועיין ברמזים פרק כיצד מברכין, דלא כתב שם ד' אמות ודו״ק. ועיין מה שכתבו הפוסקים, דגילוי הראש הוא מדת חסידות וליכא איסורא, ע״ש. צריך עיון, דהרי רבינו ברמזים כלל ותני "קומה זקופה וגילוי הראש", ובכלהו תני "אסור". יד אהרן:
(ה) ד' אמות — ומדת חסידות אפילו פחות מד' אמות. אפילו קטנים נכון לכסות ראשן דתהוי עלייהו אימתא דשמיא, מ״א:
(ו) בגלוי הראש — ט״ז סימן זה ס״ק ה׳ כתב, דהוא הדין אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה הוי כמהלך. ובסימן ח' ס״ק ג׳ כתב דאפילו יושב אסור, ע״ש. ומהרש״ל כתב: הא דאסור לילך בקומה זקופה ובגלוי הראש היינו דוקא תחת אויר הרקיע אבל לא בבית, כי אינו נראה כל כך שאינו משגיח במורא של הקב״ה כי אם תחת אויר הרקיע, ע״ש. וכתב ע״ת: ויש לסמוך על זה בעת הצורך. וכובע של קש ושל גמי חשוב כיסוי, כמבואר לקמן סימן צ״א סעיף ד. וכתב ע״ת, דהוא הדין שערות שקורין פרו״ק חשובין כיסוי, אך מפני מראית עין יש ליזהר אם אפשר. ולענין ליכנס לבית הכנסת בגילוי הראש מבואר לקמן סימן צ״א סעיף ג דאסור. ואסור להזכיר השם בגלוי הראש, ולא מהני אם משים הידים על הראש, שם סימן צ״א סעיף ג. אבל מהרש״ל כתב: אם רוחץ באמבטי ורוצה לשתות, או בלילה שאין לו כובע בראשו, דיו במה שמכסה ראשו בידו. וט״ז סימן ח' וסימן ע״ד פסק דכיסוי היד על הראש מהני לעניין שלא ישב או ילך בגלוי הראש, אבל לעניין שיברך או יוציא מפיו דבר קדושה לא מהני כיסוי יד, ע״ש . וכן פסק המ״א בסימן צ״א ס״ק ד'. ואם אחר מניח ידו על ראשו חשיב כיסוי אפילו לענין ברכה, שם סימן צ״א:
(ז) יחף — איתא בשבת דף קכ״ב ובפסחים דף קי״ב שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. [ובספר אליה רבה מביא בשם של״ה, דאם עושה משום תשובה על עוונותיו מותר, וכן עשה דוד המלך ע״ה הולך יחף]: