שולחן ערוך אורח חיים א ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · א · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ד) ראוי לכל ירא שמים — רא"ש שם.
אין
(ה) חורבן בית המקדש - כתב של"ה, שבכל סעודה יאמר "על נהרות בבל" (תהלים קלז), ובשבת יאמר מזמור "בשוב ה' את שיבת ציון" וגומר (תהלים קכה). ואחר כוונת הלב הן הן הדברים.
(כ) ראוי כו'. כמ"ש בב"ב ס' ע"ב מכאן אמרו כל המתאבל כו' כמ"ש אם אשכחך ירושלים כו' וע' ספ"ג דב"ב:
(ג) טוב: עיין ט"ז....
(ז) שיהא מיצר — אבל התפילה והתורה יהא בשמחה. סולת בלולה.
(ט) ראוי לכל וכו' – והמקובלים האריכו מאוד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא. וכבר נדפס בסידורים סדר ההנהגה על פי כתבי האר"י ז"ל.
- וזמן חצות הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום, ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות. והיא י"ב שעות אחר חצי היום.
- והעת להתאונן על החורבן נכון יותר שיהיה קודם חצות מעט, ומחצות ואילך יעסוק בתורה, ובסוף הלילה יבקש צרכיו. ויש אומרים אז "שומרים לבוקר". ואם הוא קרוב להנץ החמה, יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות, ואחר כך יאמר "שומרים לבוקר".
- ואחר התיקון, שיעור משניות קודם לכל דבר. ואם זכה לחכמת האמת, עת ההיא מסוגלת מאוד.
- האחרונים קיבלו, מ"שכבי" עד "קומי", היינו משבועות שאומרים "שכבי" עד תשעה באב שאומרים "קומי", אין צריך לקום בלילה. ויש אומרים, מט"ו באב עד ט"ו באייר יקום. והנוהגים על פי קבלה סוברים שצריך לקום תמיד.
- חבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בציבור, אין למונעם, ואדרבה, ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבית הכנסת משיאמרוהו בחדר הסמוך לו, דבית הכנסת קדיש טפי, וגם שיהיו מעשרה הראשונים. וצריך ביחוד להזהר מאוד מאוד משיחת חולין בניעורם בלילה.
- ומי שאינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מחמת שהוא חלש בטבעו, או שהוא יודע בעצמו שאם יקום באשמורת יישן בעת התפילה, מוטב לישן כל הצורך. ומכל מקום יהיה זהיר מאוד לקום שעה, ולפחות חצי שעה, קודם קריאת השַמָש לבית הכנסת, כדי שיהיה יוכל להכין עצמו להתפלל בציבור ובנקיות.
(י) שיהא מיצר – אבל התורה והתפילה יהיה בשמחה.
(יא) חורבן בית המקדש – כתב של"ה, שבכל סעודה יאמר "על נהרות בבל"; ובשבת, וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון, יאמר "שיר המעלות בשוב ה'" וגו'. והעיקר שיידע מה קאמר, ואחר כוונת הלב הן הדברים.
(כה) סעיף ג': ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג וכו' — אבל כשהוא מתפלל ולומד בתורה יהיה שמח. מחזיק ברכה אות ב. רו"ח אות טו"ב. ר' זלמן אות ח. וכן הוא בשער הכוונות בהקדמה.
(כו) ומכל מקום אם מוריד דמעות בתפילתו היא מקובלת ביותר. מחזיק ברכה אות ג. ודע, דאם אדם חולה עיניים או שהוא זקן, וירא מלהוריד דמעות דמחליש כוח העיניים, יש לו מקום למנוע. ויש ראיה לזה מתשובת הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תקנ"ה. וכהאי גוונא ראיתי להרב שיורי ברכה ביורה דעה סימן שצ"ד אות ג' שלמד מתשובת הרדב"ז הלזו למה שאמר האר"י ז"ל דיש לבכות בתפילות ימים נוראים, דאם בא בימים וירא מפני ראות ותמנע היתה דמעתו, יפה עשה כי כוונתו רצויה, אך טוב בין באבל בין בתפילות ימים נוראים לעשות קול בכי, וכתיב: "כי שמע ה' קול בכיי", ורחמנא לבא בעי לב נשבר, עד כאן לשון רוח חיים שם.
(כז) האר"י ז"ל לא התפלל בקול רם אפילו הזמירות, להורות הכנעה ואימה ויראה לפני ה'. וביום שבת מרים מעט קולו בנעימה בתפילה דמיושב לכבוד שבת. שער הכוונות שם. מחזיק ברכה אות ד'.
(כח) קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך, צריך לקבל עליו מצות "ואהבת לרעך כמוך", וכגון לאהוב כל א' מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר א' מן האברים שלו. ואם יש איזה חבר מהם בצרה, צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חבירו עמו. שער הכוונות שם.