קטגוריה:אסתר ז ח

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

הגם, אחר שכבר היה בדעתו כי המן חשב להרוג את אסתר עם אבדן כללות היהודים, ועתה גם עתה נדמה לו גם כן שרצה להרגה, אמר וכי גם תכבוש את המלכה, אם את עמה מכרת להרוג, הגם המלכה בכללם, זאת שנית הכי גם עמי בבית, והלא גם החייב מיתה וברח לבית המלך לא ייהרג, ואף כי להרוג המלכה בבית. ופני המן חפו, היה דרך הפרסיים לחפות פני מי שהמלך כועס עליו, למען ישוכך קצף המלך (ראב"ע) :

אסתר רבה ז ח 

ובגמרא (מגילה דף טז.) והמלך שב מגינת הביתן (אסתר ז, ח) מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה דאזיל ואשכח מלאכי שרת דאידמו ליה לגברי דקיימה ועקרי אילני דבוסתנא ושדו אמר להו מאי עבידתיכו אמרו ליה דפקדינן המן, אתא לביתיה והמן נופל על המטה נפל מבעי ליה אמר ר' אליעזר שבא מלאך והפילו עליה, ופרשו כך מפני שהוקשה להם כי בודאי מה שהיה קם ממשתה היין אל גינת הביתן היה לשכך חמתו שהיה לו ויותר היה ראוי שלא ילך לשכך חמתו ואין זה צורך אל הגאולה כי אדרבא שכוך חמתו הוא הצלה להמן לכך אמרו אדרבא הוסיף חימה כי היו נראים לו המלאכים כבני אדם וקוצצין אילנות ועוד כי מקיש שיבה לקימה מדכתיב והמלך שב מגינת הביתן דלא הוי צריך לכתוב כמו שהתבאר למעלה רק שהוא בא להקיש שיבה לקימה וכל זה מפני כי יש לחשוב כי המן מה שעשה בשביל שהיה שונא ליהודים וא"כ מאיזה טעם חייב מיתה שכל אחד מבקש לאבד שונא שלו ובודאי אלו היהודים היו אומתו של אחשורוש אז הסברא נותן שינקום נקמתם ממנו אבל כיון שאינם אומתו אדרבא אחשורוש היה שונא היהודים וא"כ למה היה רוצה ליקח נקמתו מן המן ואף על גב כי נראה שאסתר אמרה בשביל זה כאשר אמר המלך מי זה ואיזה אשר מלאו לבו לעשות כן ואמרה איש צר אויב המן הרע הזה אמרה איש צר כלומר כי המן הוא לישראל כמו שני בני אדם אשר שניהם עומדים במקום צר וכל אחד רוצה להפיל השני שיהיה (ספר אור חדש עמוד קצג) לו הרוחה וכך המן שהוא מזרע עשיו כשזה נופל זה קם ולפיכך המן מבקש וחפץ להפיל את ישראל ועל זה קרא את המן איש צר לישראל שהוא עם ישראל כאלו במקום אחד הם צר שאין מחזיק שניהם יחד, ואמר ואויב כי הוא שונא להם מחמת דתם לכך אמר אויב ויותר מזה אמר שהוא אדם רע בעצמו ומאחר שהוא רע עושה רעה לאחרים מחמת רעתו ועל אדם רע אין שאלה למה עשה זה כי האדם הרע עושה רע אף בלא טעם כלל ומפני כי אין דבר זה נכנס בלב האדם שיהיה אדם כמו זה ולא יאמין ולכך אדמי ליה כי בני המן עקרי אילנא ואמרו שהוא ציווי המן ואין יותר רע ומשחית כמו מי שקוצץ אילנות טובות וכדכתיב אצל זה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (דברים כ, יט) ומכ"ש לאחשורוש שגדלו להמן ואין זה רק בשביל שהוא אדם רע והרע חפץ ברע וכל זה לברר דברי אסתר שאמרה (אסתר ז, ו) כי המן רע היה.

והמן נופל על המטה וגו' (שם ז, ח) לפי פשוטו כתב נופל ולא כתיב נפל על המטה שאם לא ראה אותו נופל היה חושב אחשורוש כי באולי בא עליה ואפילו היה באונס סוף סוף גנאי לה ומכל שכן באולי יחשוב כי נתרצה לו ולכך כתיב נופל כי ראה אותו נופל ואמר הגם לכבוש (שם) וגו' ובגמרא (מגילה דף טז.) אמר נופל על המטה נפל מ"ל אלא שבא מלאך והפילו, ונראה לומר כי גם רז"ל פירשו נופל כאשר בא אחשורוש היה נופל המן על המטה ולכך כתיב נופל רק שהוקשה להם איך קרה דבר זה שדוקא היה נופל בשעה שאחשורוש שב מגינת הביתן וכי במקרה היה זה ולכך אמרו כי המלאך היה מפילו כאשר בא אחשורוש דוקא ולא קודם לכן של יחשוב אחשורוש כי המן בא עליה כמו שאמרנו, ויש לפרש ג"כ כי דקדקו רז"ל דנופל משמע שהנפילה בעצמו הוא חדוש כי נפל משמע שכבר נפל ואין בנפילה חדוש רק לפי שרצה לבקש ולחנן על עצמו על מה שעשה אבל נופל משמע שהנפילה בעצמו הוא חדוש ולכך דרשו כי המלאך הפילו אבל נפל לא משמע חדוש וזה ידוע.

ופני המן חפו (אסתר ז, ח) קשיא מה הוצרך לומר ומפני המן חפו, ונראה לומר כי עתה התחיל להיות פניו חפו ולבסוף נתלה והוא הבזיון הגדול שהוא על הראשון כי כן ענין הנס כי מתחיל קצת בתחלה ולבסוף נעשה לגמרי לכך התחלת דבר זה כי פני המן חפו והוא הבושה כי הבושה שהוא השתנות הפנים עליון על הכל כי הבושה מגיע אל זיו וקלסטר הפנים שהוא לאדם מעולם העליון ולכך אמרו המלבין פני חבירו ומבטל זיו וקלסטר הפנים אין לו חלק לעולם הבא (בבא מציעא דף נט.) ולכך כאשר באה הפורעניות על המן התחיל בזה מה שאמר ופני המן חפו ואח"כ הגיע לו שנתלה ודבר זה בזוי אל צלם האדם שהוא צלם אלקים וכמו שיתבאר וגם נטל נפשו ממנו וגם בשרו נתן לעוף השמים.

ביום ההוא וכו' (אסתר ח, א) מה שהוצרך לכתוב זה וכי דבר זה חדוש כ"כ הרי היה נתלה על העץ בשביל אסתר כ"ש שיתן לה ביתו, ודבר זה ג"כ כמו שאמרנו כי עיקר הכתוב בא לומר כי המן נמחה זכרו מן העולם לכך נתלה דוקא ולא שאר מיתה כי התליה הוא בזיון אל צלמו עד שנמחה ובטל צלמו אשר הוא הכרתו וכאשר נמחה צורתו הוסיף עליו שלא יהיה לו שום דבר כלל בעולם רק כי יהיה נמחה שמו מן העולם שאם היה נשאר הבית לקרוביו או מי שיהיה היה שם וזכרון עוד להמן כי היה נזכר שמו על ביתו וכדכתיב (דברים כי תבוא כה, ט) ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, ולא ימחה שמו מישראל, אע"ג כי זה ר"ל שיהיה נושא אשתו ודבר זה נקרא בית אחיו מ"מ שייך לומר בקיום הבית שלא נמחה שמו והיה הבית אליו זכר של מה והש"י גזר עליו שיהיה נמחה שמו לגמרי וכל בניו ג"כ נמחו מן העולם ואפילו למ"ד כי מבניו היו תוזרים על הפתחים אדרבא דבר זה ג"כ שנמחה זכרו כאשר היו חוזרים על הפתחים והיה זכרו לרעה כי היו חוזרים על הפתחים ויותר גרע זה ממיתה וזהו זכר אל הרע.

ובמדרש (עיין במדרש אגדת (ספר אור חדש עמוד קצד) אסתר פרשה ה, א) לג' חלקים נחלק עושרו של המן שליש לבנין ב"ה ושליש לעומלי תורה ושליש למרדכי ואסתר, ופי' זה כי מצד אלו שלשה הם בטול לכח המן דהיינו התורה וב"ה ומרדכי ואסתר, כי התורה היא לישראל והיא על הכל ובכח זה היו גוברין על המן בתורה שהיא על הכל וגם ב"ה הוא גובר על כח המן כמו שיתבאר ואלו שני דברים דהיינו ב"ה והתורה שניהם מגיע מעלתם עד שער החמשים אשר משם בא מפלת המן הרשע כמו שנתבאר למעלה באריכות, ומרדכי ואסתר ג"כ היה גוברין על המן ומפני כי אלו ג' היו מבטלים כח המן ולכך לאלו שלשה חלקים נחלק עושר של המן כי לפי גודל כחו של המן לא היה לו מבטל רק אלו שלשה והבן זה מאוד ולפיכך מספר הכתוב רק שנתן אחשורוש לאסתר רק בית המן ולא מספר ג"כ שנתן לאסתר כל עושרו אלא שלא הגיע לאסתר רק שליש אבל שני שלישים היו לעומלי תורה ולבנין ב"ה והשליש בטל אצל שני השלישים וכבר התבאר למעלה כי מה שאמר שליש למרדכי ואסתר ר"ל כי היה להם ברכה של עושר וכן מה שליש לעומלי תורה היינו כי לעומלי התורה היה ברכת העושר וכן לבנין ב"ה נתן הש"י לישראל עושרו שיבנה ב"ה ברכת עושר כי המן היה מוכן לרבוי עושר כי על כן נקרא המן שיש לו המון ומאחר שהוא מוכן אל המון היינו לקבל אבל הצדיק בולע אותו וליקח ממנו כמו שהתבאר למעלה כל זה.