אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ו
(עריכה)
כל מקום שתפס שם היחיד -- נפש או איש -- ממעט צבור . (צו ס' קלב בארך. ועוד ויקרא ס' צג, אמור ס' קט).
ושם נפש כולל גם עכו"ם ואישה . (אחרי ס' קכב, אחרי ס' קנ). וכן גם הבהמה בכלל 'נפש' . (אמור ס' צא)
ועיין עוד לקמן (כלל קנט)
(עריכה)
במקום שבא שם יחיד זכר צריך ריבוי על אישה כמו במה שכתוב "הגר" צריך לרבות אישה . (אחרי ס' עה ובכמה מקומות). וכן בשם 'כהן' -- אין כהנת בכלל לדעת הספרא (צו ס' נב). וכן במקום שכתוב לשון זכר. כמו שדייק ר"י דאין נקבות בסירוס ממה שכתוב "משחתם בהם" בלשון זכר (אמור ס' פג).
אולם בשם המין גם נשים בכלל (אחרי ס' עד באורך)
(עריכה)
וכשיבוא כל המין בלשון יחיד -- מנהג הלשון להוסיף בו ה"א המורה על כלל המין. ואם יבוא על שם עצם פרטי אז הה"א הוא ה"א הידיעה.
ומזה הוציאו חז"ל ששם האזרח הוא שם המין בכ"מ, לבד "האזרח" שגבי סוכה יש בו הלכה למשה מסיני שהוא שם כדמות פעל . (אחרי ס' עד)
(עריכה)
ואם יבוא שם המין בלא ה"א יורה על אישים רבים מן המין, לא על המין כולו . (ויקרא ס' יז . צו ס' יז, צו ס' יט, עיי"ש . בחוקותי ס' עג)
(עריכה)
ויש הבדל בין כשידבר על שם המין (דהיינו ריבוי אישי המין) בלא ה"א ["בקר וצאן הקריבו"] ובין כשידבר בה"א עם מלת "מן" ["מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן"], שאז בא תמיד למעט, כי המ"ם מורה הקצתית (ויקרא סימן יז, סימן יח, סימן עא, סימן עה, סימן קנז, וסימן שכג . שמיני ס' קנה)
(עריכה)
בשם הסמוך לא ידבר על הרבים בלשון יחיד, רק יאמר "זבחי תודה", "זבחי שלמים". ולכן אמר "על זבח התודה" -- הוסיף הסמיכות 'זבח' לבל נטעה ש'תודה' היא שם המין . (צו ס' קא)
(עריכה)
ויש הבדל בין שמות המינים ובין שמות הקיבוץ. ששם המין בא על הרבים ועל היחיד אבל שם הקיבוץ לא יבוא על היחיד כלל כמו חטה שעורה פשתה ענב.
וכן שם שֵעָר היא קיבוץ שערות ובסמיכות שער ראשו, אבל שערה היא שם היחיד (ושם שַעַר בפתח בא על שער הבלתי רגיל). ומזה למדו חז"ל שאין שֵעָר פחות משתי שערות . (תזריע ס' מה)
(עריכה)
בשם המין יבוא הפעל לרוב בלשון יחיד .(אמור ס' צ) . ומצאנוהו גם בלשון רבים, בפרט במקום שיש לטעות שהוא שם היחיד (בחוקותי ס' עג. ושם פליגי בזה ר"ש ורבנן)
(עריכה)
וכן בשם הקיבוץ -- עדה, מחנה, וכדומה -- יבוא הפעל שאחריו בלשון יחיד ולפעמים בלשון רבים -- "ותשא כל העדה", "ויבואו כל העדה". ויש הבדל. כשידבר על כללותם יבוא הפעל בלשון יחיד, וכשידבר על כל פרט יבוא בלשון רבים . (ויקרא ס' רמב)
(עריכה)
ושמות המתכיות לא יתרבו, כגון כסף נחושת ברזל. ועל זה אמרו מה כלים שנים אף כסף שנים . (ויקרא ס' שנא)
ודרך הלשון לומר "חלב השלמים" בלשון יחיד. וכשאומר "חלבי השלמים" -- כיון על חלבים שונים של כל מיני הקרבנות, ותפס שלמים מפני שנתפרשו אצל שלמים . (צו ס' יח).
(עריכה)
ושם קשקשת לדעת הת"ק הוא שם היחיד כמו "צנצנת". ולדעת ר"י הוא שם הקיבוץ, ושם היחיד "קשקש". דאם היה שם היחיד היה לו להיכתב ברבים -- 'קשקשות', לא 'קשקשים' . (שמיני ס' עח).
ויש שמות שיבואו לעולם בלשון רבים -- ערבי נחל (אמור ס' קצט). ועיין עוד לקמן (פרק ל"ג) בשמות צאן כבשים עזים וכדומה, כללים רבים השייכים לכאן.
(עריכה)
ובכל זה במה שבא אצל מנורה שם הקיבוץ 'נר' בלשון יחיד ותפס הפעל ביחיד -- "יערך אותו" -- פירשוהו חז"ל שמ"ש זה שנית בפר' אמור בא לדרשה, ופי' נר אחד המערבי.(אמור ס' ריב). ומ"ש בפר' תצוה "נר" בלשון יחיד יש דרוש על שלא אמר "נרות".(אמור ס' רטו).
ו"ידו" שגבי סמיכה פירושו ידיו, ובא בלשון יחיד להורות על הכח, ולמדו זה ממה שכתב פעם ידו ידיו, קרי וכתיב. (אחרי ס' נב)
_NOTOC__