אילת השחר (מלבי"ם)/פרק ז
כלל נט
(עריכה)
לפעמים יקדים התואר אל המתואר -- שני תולעת - תולעת שני, עמים רבים - רבים עמים. וכן שופר תרועה, אחד קדוש, משנה כסף. על כן כשיבואו שני שמות ותואר ביניהם לא נוכל להכריע אם התואר שייך אל השם הראשון או השני.
כמו "אביב קלוי גרש" -- יש לפרש 'אביב קלוי' ויש לפרש 'קלוי גרש', ר"ל גרש קלוי. אולם כלל בלשון שהתואר צריך שיהיה סמוך אל המתואר והמלות שבאים לבאר את התואר יבואו לבסוף, וכשאומר "קלוי באש" אי אפשר לומר שהוא תואר אל "גרש", שאם כן, היה לו לכתוב "גרש קלוי באש" (ויקרא ס' קנא).
וכן במה שכתב "על חלת לחם חמץ". אי אפשר לפרש לחם חלה, אחר ש'לחם' נסמך אל 'חמץ' היה לו לכתוב "לחם חלה חמץ". (צו ס' קה)
כלל ס
(עריכה)
ובכל זה השיבו חז"ל על פי הדרוש את המלה אל סדרה; שיקדם המתואר כדינו. כמו במה שכתוב "את בשר ערלתו" (שראוי "את ערלת בשרו") -- דרשו על הבשר שעל הערלה שאף על פי שיש בהרת יקוץ. (תזריע ס' יב)
כלל סא
(עריכה)
ושני שמות הסמוכים -- השם הראשון עיקר.
- גחלי אש -- שם 'גחלים' עיקר, ושם 'אש' מתאר שם גחלים; שיהיו בוערים, ושהאש תהיה בטלה ע"ג הגחלים. (אחרי ס' לב).
- ויש הבדל בין שני תולעת ובין תולעת שני. כשאומר "תולעת שני" -- שם 'שני' מבאר שם 'תולעת' - לאפוקי תולעת הצובע שחור. וכשאומר "שני תולעת", שם 'תולעת' מתאר שם 'שני' ומוציא שני הנעשה מדבר אחר. ויש הבדל ביניהם. "תולעת שני" -- שם 'תולעת' עיקר ויכול לצבוע בכל דם התולע, ו"שני תולעת" שם 'שני' עיקר ואין יכול לצבוע רק עם השני שבתולע, לא עם דם שחור שבו . (מצורע ס' יג)
כלל סב
(עריכה)
הסמיכות לא תהיה רק אל השם, לא אל המלה והפעל. לבד מלת "אשר" יוצא מן הכלל. וחז"ל עשו בו אסמכתא במה שכתוב "כל ימי אשר הנגע בו" . (תזריע ס' קנו)
כלל סג
(עריכה)
התוארים שהם קנין האדם יבואו בלא מלת "איש" [כמו צדיק, חכם, חסיד, עור, פסח וכדומה]. וכשהוסיף "איש צדיק", "איש עור" -- בא לכוונה מיוחדת דרושיית תמיד, ורוצה לדייק שהוא איש מצוין ומיוחד לכך, או שהדבר תלוי בהאיש וכדומה. ותמצא זה ( אחרי ס' נו . אמור ס' טז, סימן כב, סימן מו, סימן צב, וסימן צג . בחוקותי ס' צח )
_NOTOC__