אילת השחר (מלבי"ם)/כלל קנ
ובכל המקומות שירמוז את גוף הפעול על ידי כינוי יהיה בשני דרכים.
- לפעמים ירמזהו על ידי כינוי לבד -- והקריבו, ושחטו, והקטירו, והקטירם, והביאה
- ולפעמים ירמזהו על ידי כינוי הדבק אל מלת "את" -- ושחט אותו, והקריב אותם, והקטיר אותם.
וכל מאמין בקדושת תורתנו ובהדר לשון הקודש יבין זאת שאי אפשר שיהיה דבר זה נתון למקרה כפי שעלה על רצון הכותב. ואחר שהיה יכול לציין הכינוי על ידי הו"יו לבד למה הוסיף מלת "את"?
וחז"ל אזנו וחקרו ותקנו בכל מקום שבא הכינוי דביקה אל מלה "את" ודרשוהו. וקוטב הדרוש סובב בכל מקום על כלל אחד. שכל מקום שירמוז גוף הפעול סתם -- ירמזהו על ידי כינוי לבד. וכל מקום שרוצה לדייק שמכוין על גוף הפעול בדוקא -- אז יציינהו על ידי כינוי הדבוק על מילת "את".
וזה בשתי פנים: ( א ) אם ירצה לומר שהפעל משתרע על כל גוף עצמותו של הפעול בכולו, לא בחלק ממנו. ( ב ) אם יכוין למעט שאין הפעל משתרע על עצם אחר, רק על גוף הפעול לבד.
ותמצא שני האופנים האלה על מה שכפל "ונתח אותה לנתחיה" "ונתת אותו לנתחיו" בעולת צאן ובקר. שדרשו שאחד מורה אותה לנתחים ולא נתחיה לנתחים. והב' מורה אותו כשרה ולא פסולה (ויקרא ס' מז)
ותמצא דרושים האלה (ויקרא סימן סד, וסימן סח, וסימן פה, וסימן פח, וסימן צ, וסימן קכה, וסימן קמא, וסימן קסג, וסימן קעד, וסימן רטו, וסימן רלז, וסימן רסט, וסימן של, וסימן שפה . צו ס' כה, וסימן מא, וסימן נא, וסימן נט, וסימן עא, וסימן קמט, וסימן קנז . שמיני ס' כה, וסימן מה, וסימן נז . תזריע ס' נד, וסימן קז[1], וסימן קכד . אחרי ס' נו, וסימן קד . קדושים ס' כב . אמור ס' קיט, וסימן רב, וסימן רטז, וסימן רלז, וסימן רמ . בחקותי ס' סד, וסימן ע)
- ^ כאן תיקנתי. ובדפוס בוקרשט כתוב 'סימן קו' -- ויקיעורך