פתיחת התפריט הראשי

פסוקים א-ט

א אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל תתאו [תִּתְאָיו] לִהְיוֹת אִתָּם. ב כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה. ג בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. ד וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים. ה גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ. ו כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ. ז רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ. ח מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ. ט זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ. (משלי כד, א-ט)

"אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה, וְאַל תִּתְאָו לִהְיוֹת אִתָּם" – החכם מזהיר את האדם: אל תקנא בהצלחת הרשעים העושים מעשים רעים וכן, אל תתאווה כלל וּכלל להיות במחיצתם ולהתחבר איתם.

"כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם, וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה" – כי בליבם, הם מהרהרים תמיד במעשי שוד כוחניים וכפייתיים, של רֶשַׁע וּרמיה, כאשר משיפתותיהם בוקעים דיבורים של רוע ושקר.

"בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן" – רק בחכמה ובתבונה, בעזרת יישום נאות של בינה ודעת, ניתן לבנות בית יציב וחזק. לא בשוד ולא בשקר – לא בכוח, אלא במוח – בחכמה ובתבונה יבנה בית איתן וחזק.

"וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ, כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים" – רק בדעת, בשכל ובהיגיון בריא, ימלאו חדרי הבית בריהוט יקר-ערך, נאה ונעים לבעליו. יישום נכון, ישר ויעיל, מסודר ומאורגן של חכמה, בינה ודעת בתיכנון ובבניית בית בכלל ובהכנת כל דבר בפרט, מביא לברכה והצלחה בהשתדלות וּבעשייה.

"גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ" – התנהלות בחכמה, יעילה היא מכוחניות ומביאה להישגים. אדם חכם ונבון, המכלכל מעשיו בחכמה ובתבונה, מגיע להישגים ולעוצמה בעוז, באופן חזק, כשהוא מבוסס היטב. שהרי, איש הדעת, שיש לו חכמה אותה הוא מיישם בבינה ובתבונה מתוך שאפתנות, הוא יותר גיבור ואמיץ מהאדם הכוחני. יש לחשוב היטב, בתבונה וביעילות, ולפעול כראוי.

"כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" – רק במחשבות ותכסיסים רעיוניים מתוחכמים, תעשה לך מלחמה, פיזית או רוחנית מילולית. כאשר, תשועת הניצחון, היא "ברוב יועץ" – עצה מרובה של חבר יועצים, מביני עניין.

" רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ" – תכונות האדם האויל, חסר התבונה – החכמה במיטבה היא לאויל נחות הדרגה, כמו "ראמות", כמו מיני אבנים יקרות, וּבהשאלה, מקום רם וגבוה, שלא ניתן לעלות אליו. לכן, בהיות האויל בשער, מקום מושב הזקנים והחכמים, הוא לא יפתח את פיו מרוב בושה.

"מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ, לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ" – מיהו האויל? חסר מצפוּן, אדם המתכנן כל הזמן לעשות רעה לזולתו והוא נקרא "בעל מזימות" ע"י הבריות.

"זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת, וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ" – מזימה, שהיא עיצה הנרקמת ע"י איש איוולת, היא חטא ומעשה רע. מזימות רעות אלה, שהאויל גורם בחוסר תבונתו, גורמות שמעשיו יהיו תועבה בעיני אלוקים ואדם. האויל נקרא "לץ", במשמעות של אדם מרושע המתייחס באירוניה סדיסטית לזולתו והוא מתלוצץ על חשבון חסרונו של השני, במקום להסתכל על עצמו.

מסקנה:

הרוע והשקר בעולם, הם דברים מושרשים. על כן, עלינו להיזהר ולהתרחק מאנשים רעים שאינם דוברים אמת, על אף שהם נראים בעינינו מצליחים בחיים. זאת, כדי שלא נחשף ונינזק מכוחם השלילי והאדיר של הרוע והשקר. עדיף ורצוי, לפעול בכל עניין, במוח ובהגיון, מאשר בכוח ובאלימות. כך מגיעים, בהגינות ובדרך הישר והטוב להישגים מרשימים רבים. יש לחשוב היטב , ביישוב הדעת, בחכמה ובתבונה, כדי שהעשייה תהיה חיובית והוגנת כלפי הזולת.

פסוקים י-טז

י הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה. יא הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ. יב כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲ‍לֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ. יג אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. יד כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת.

טו אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ. טז כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.
(משלי כד, י-טז)

"הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה, צַר כֹּחֶכָה" - אם הראית עצמך חלש ורפה ביום צרה - בעת צרה של רעך, הזולת, גם אתה עלול בעתיד להיות בצרה ויהיה צר כוחך מלהינצל, כפי שמבאר רש"י. יש לשים לב כאן לסגנון הממחיש צרה-צר, על דרך 'לשון נופל על לשון'. נאמר בתורה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא י"ט/טז') - מבחינת הפשט, אל תעמוד על דמו של רעך ותשפכהו נפשית, בדיבור רע, בוטה ומעצבן. אסור לעמוד מנגד, יש לסייע ולעזור לזוּלת בעת צרה.

"הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ" - עליך האדם, מוטלת החובה להשתדל ולהציל אנשים, הלקוחים בשבי האויב ונמצאים בסכנת מוות. וכן, עליך להשתדל להציל אנשים שנכפתו בכבלים ושוכבים על הארץ כדי שימותו. אם תחשוך - הלוואי ותצליח להצילם ולמנוע מותם. או שחלילה, תלך בדרך הקלה וחסרת המצפון ותישאר אדיש ולא תעשה כלום.

"כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה, הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ" - שמא תאמר אתה לעצמך, כדי להצדיק את אדישותך או הססנותך, שלא ידעת על הסכנה שבה היה נתון איש זה. דע לך, שהכל גלוי ועומד לפני הקב"ה, ולא תוכל להצדיק את עצמך. שהרי הקב"ה מודד ובודק, יודע ומבין את כוונותיו האמיתיות של האדם. ה' הוא "נוצר נפשך" - שומר אותך, פיזית ורוחנית. הוא, כבר ידע את כל הרהורי לבך והוא ישיב לכל אדם כפועלו, לפי הראוי והמגיע לו.

"אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ" - החכמה מועילה לגוף ולנפש כמו אכילת דבש במידה. החכם פונה לקורא בחיבה ובקירבה: בני, הקשב לגופך! אכול דבש כי טוב - בכמות הטובה לגופך. שהנופת, הדבש הניגר בשפתיך, מתוק במידה הרצויה.

"כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת" - כך גם החכמה, חפש ומצא ודע את החכמה, שהיא מתוקה רוחנית ומועילה לך, לתועלתך, כמו דבש במינון הנכון והראוי. התוצאה: אם אכן התמדת בחיפוש אחר החכמה, ישנו סיכוי רב שתוכל לומר שמצאת את אשר חיפשת ויש לך אחרית בסיום המעשה - עתיד. כך, היות שקיווית והשתדלת בעשייה החיובית, יצא שכרך בפועלך, שתקוותך לא נכרתה והסתיימה, אלא הצליחה והניבה הצלחה רבה.

"אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק, אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ" - קריאה לרשע שלא לפגוע בצדיק, הישר באדם: אתה הרשע, חסר המידות והערכים, היזהר, אל תכין מארב לצדיק כמו חיה טורפת המשתוקקת ללכוד את טרפה בנוה, באחוזה החקלאית השלֵוה ואל תשדוד אותו בכוח ממקום רביצתו כליסטים מזוין בנשק חם ו/או קר.

"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה" - גם אם הצדיק, יפול חלילה וייכשל אפילו שבע פעמים-הרבה פעמים, הוא יקום ויתאושש בזכות זכויותיו. אולם, לעומתו, הרשעים ייכשלו במפלה אחת. כי חיוב, מוביל לחיוב ושלילה מובילה לשלילה באופן גורר וגורף.

פסוקים יז-כב

יז בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. יח פֶּן יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ. יט אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כ כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ. כא יְרָא אֶת יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב. כב כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ. (משלי כד, יז-כב)

"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" – דרושה התעלות, לרמת מוסריות ערכית גבוהה במישור היחסים המורכבים שבין אדם לחברו. אסור לך, האדם שנבראת בצלם אלוקים, לשמוח לאיד, בצרת הזולת גם אם זה אויבך, זה לא חינוכי ולא מוסרי. כך גם כאשר, אויבך נכשל בכשל גופני והוא חלש ותש כוחו. אתה לא צריך שאויבך יסבול. אתה צריך שהוא לפחות אם לא ישלים איתך, שלא יזיק לך ולא מעבר לזה. זאת ועוד,שמחה לאיד, עלולה עוד להזיק לנו, כי החיים הם "בומרנג" והצרות יכולות, כמו כדור חוזר, לפגוע בנו.

"פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ" – מה עומד מאחורי הדברים? ה' יראה ויבחין בשמחת לבך הבלתי מוסרית והדבר יהיה רע בעיניו. הוא עוד עלול להשיב את כעסו מאויבך ולמחול לו. הדבר עלול ליצור השלכות שליליות גם לגביך.

"אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים" – אין לקנא בהצלחת הרשעים. אל תעלה חורי אף, חום וכעס, אל תנסה להתחרות מתוך קינאה בהצלחתם של עושי עוולה במעשיהם, ובקיצור: אל תקנא ברשעים, שאינם מתנהגים כיאות על-פי אמות מידה מוסריות וערכיות.

"כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" – גם אם מצבו של האיש הרע, היום טוב, לא תהיה לו אחרית טובה – עתיד טוב, בסופו של דבר, כי: "נר הרשעים" לפי מעשיהם הרעים, עתיד לדעוך ולהכבות מאליו. דהיינו, הצלחת הרשעים ושלומם הטוב בהווה, הוא ארעי וזמני בלבד, כי לרע ולשלילה בעולם, אין קיום מעשי לאורך זמן. כיבוי אור הנר, מהווה משל לאסון וייאוש לעתיד הרשעים, עושי הרע והעוולה לזולת.

"יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב" – מורא ה', מלך העולם, ומורא בשר ודם. עליך האדם, לירא את ה' בורא העולם, שהוא מלך העולם, מלך מלכי המלכים וגם עליך לירא ממלך בשר ודם. היראה, פירושה, שמירת מרחק והתנהגות מכובדת, המביעה הכרה בגדולת המלך. זאת ועוד: אל תהיה מעורב – אל תתחבר עם שונים – אשר משנים את הסטטוס-קוו הקיים וקושרים קשר לפגוע במלך. היראה באה לידי ביטוי מעשי, באופן פסיבי באי פגיעה ישירה ועקיפה, מילולית ופיזית במלך.

"כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם, וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵע" – לשלילה ולרע בעולם אין קיום מעשי. כי, על השונים, הקושרים לפגוע במלך, יבוא אידם – שיברם ואסונם, שהרי: פיד – אחריתם הטראגית של השונים, מי יודע, אם לא תבוא לידי ביטוי מעשי בעונש של פגיעה בשנות חייהם ואיכותן עלי אדמות.

מסקנה:

אין לשמוח במפלת אויבינו. כי אסור לנו כיהודים מוסריים וערכיים,לעשות את חשבונותיו של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו. עלינו לשמור על הצביון היהודי-ערכי של נורמות מוסריות גבוהות באמצעות התעלות ערכית. תמיד יש לחשוב ולפעול רק על דרך החיוב. אין לקנא, בהצלחתם כביכול של הרשעים, שהיא הצלחה רגעית ללא קיום עתידי. עלינו להסתכל על עצמנו ולהשתדל ולעשות, אך ורק מעשים טובים, למען הפרט והכלל. יש לתת כבוד למלכות: לרוע אין קיום מעשי בעולם. לכן, עלינו להשתדל ולהקפיד היטב לירא את ה' מלך העולם,כאשר בכלל יראת שמים זו, כלולה גם יראת מלך בשר ודם.

פסוקים כג-כז

כג גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב. כד אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים. כה וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב. כו שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים. כז הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ. (משלי כד, כג-כז)

"גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים, הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב" - החכמים פונים ישירות: אתה השופט והאדם, דע לך כי הכרת פנים במשפט והטייתו לטובת אדם מסוים היא, בלשון נקיה וּמעטה, "דבר בל טוב" - לא טוב. יש בכך עבירה על צו התורה במוסרי-ערכי, שלא להכיר פנים במשפט שחייב להתנהל בין אנשים זרים, בהווה ובעבר, באופן אתי והוגן: "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א'/יז'). על השופט לעשות משפט צדק: לשמוע את הצדדים, תוך ניהול החקירה, להכריע את הדין, כך: שהזכאי יזוכה והחייב יתחייב, יורשע וייענש. גם בחיי היומיום, עלינו להיזהר שלא לסלף ולעוות את הצדק, לנקות את החייב ולהרשיע את האשם. דהיינו, להביא לידי כך שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ובמיוחד, ייראה.

"אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" - אוי למי שמחניף לרשע ואומר לו: צדיק - זכאי אתה, בניגוד לצו התורה: "כי לא אצדיק רשע" (שמות כ"ג/ו'). שכן, ה'עמים והלאומים' - הציבור, יבחין בכך והאמת תצא לאור. "לשקר אין רגליים", כי יסודותיו שקר, ואילו לאמת יש ועוד איך, והצדק עוד יצא לאור .

" וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב" - לאנשי האמת הישרים, המוכיחים ומוקיעים את הרשעים כצו התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא י"ט/יז'), ינעם - הם יזכו לנועם ה', לחיים טובים, כאשר תבוא עליהם ברכת ה' הנעלית.

"שְׂפָתַיִם יִשָּׁק, מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים" - רק לאמת יש קיום בעולם. שפתי אמת אלה, ראויים לנשיקות, כפי שמבאר רש"י, כביטוי לחיבה והערצה לדובר האמת, אשר משיב לשואליו דברים נכוחים - אמיתיים וישרים, רק את האמת לאמיתה ללא כל גריעה או תוספת.

"הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ" - בניית העתיד, בתבונה, בחריצות וּביעילות. אתה - האדם הצעיר, הרוצה ומעוניין להצליח בחיים, תחשוב על עתידך, הכן וזמן לעתיד בשדות שמחוץ לעיר את מלאכתך. מדובר, במלאכת החקלאות בשדה ובכרם ובכללה גם גידול בקר וצאן. לאחר שיגעת ומצאת מלאכה המפרנסת את בעליה, אז "ובנית ביתך" - תישא אשה ותקים בית, משפחה. זוּ חשיבה פרקטית-מעשית: תיצור מקור פרנסה ותוכל לפרנס את משפחתך. בדרך זאת פסק הרמב"ם, איש הרציונאל והמעש להלכה בהיבט נרחב בספר המדע: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה, המפרנסת אותו תחילה. ואחר כך יבנה בית דירה ואחר כך ישא אשה..." (דעות ה, ו). רבי שלמה בן משה הלוי אלקבץ (משורר ומקובל; נולד בתחילת המאה הט"ו, דור לאחר גירוש ספרד וחי בסלוניקי שביוון ואנדרינופול שבטורקיה ואח"כ בעיר הקודש צפת), אמר בפיוט 'לכה דודי' של כלל ישראל בקבלת שבת מידי שבת שבתו: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

מסקנה:

הן במשפט מצד השופט, והן מצד הבריות בחיי היומיום, חייבים לדבוק באמת לאמיתה. דהיינו, בדרך הצדק, בעשיית הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם. למען היושר והצדק, המוסר והערכים כצו התורה, יש לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ולהעמידו במקומו כראוי, למען ישפר ויתקן דרכיו.

עצה טובה לצעירים: חישבו על העתיד, בתבונה, בחריצות וביעילות. רִכשו מקצוע פרקטי ה"מדבר" אליכם, שאתם מוצאים בו עניין, שאפשר יהיה בעתיד להתפרנס ממנו. מִצאו עבודה ואז, הקימו בית נאמן, פיזי ורוחני, מוסרי וערכי בישראל, ותבוא עליכם בעזרת ה' ברכה והצלחה!

פסוקים כח-לד

כח אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ. כט אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ. ל עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. לא וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. לב וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר. לג מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. לד וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן. (משלי כד, כח-לד)


"אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ, וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ" - תהיה אמיתי, אנושי, תהיה בן-אדם. אל תהיה עֵד שווא, ללא תוכן אמיתי. כלומר, אל תהיה עד שקר ותפורר ותשבור כמו פתיתים את רעך. אלא, תהיה אמיתי, ישר וכנה.

"אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ, אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ - תתעלה אל עצמך, אל תעבור על הצו האלוקי שבתורה: "לא תִּקום ולא תטֹּר את בני עמך" (ויקרא י"ט/יח'). דהיינו: אל תשמור טינה ושנאה, באומרך: כפי שעשה לי, כן אעשה לו, 'מידה כנגד מידה'. כך, שאשיב לו ברוע על פעולתו הרעה. זו לא הדרך.

"עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב" - זהירות: עצלנות! מספר החכם: עברתי ליד שדה של אדיש, אדם עצלן וליד שדה של אדם חסר תבונה ורגש. ומה ראיתי?

"וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" - והנה הפתעה, השדה והכרם, העלו וכוסו בצמחי בר קוצניים, המאפיינים שממה והזנחה. בגלל ההזנחה והעדר טיפול תחזוקתי ראוי והולם, גדר האבנים של הכרם נהרסה והכרם פרוץ לכל, כדברי הנביא ישעיהו: "ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עֹשה לכרמי הסר משׂוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס" (ה'/ה').

"וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר" - הסקת מסקנות: התבוננתי, חשבתי והבנתי, תוך שאני לוקח לתשומת לִבִּי את הנעשה: ראיתי שעלי לקחת מוסר ולעשות חשבון נפש ולא להיות עצלן.עלי להפיק לקחים באופן מעשי, באמצעות הסקת מסקנות.

"מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" - הגעתי למסקנה, שאסור להיות עצלן. בניגוד לעשיר העצלן והבטלן, חסר המוטיבציה, שפרנסתו מצוייה אצלו, יש לישון מעט, לתפוס רק מעט שלווה בשכיבה בחיבוק ידים, בבטלה וחוסר מעש לצורך מנוחה קלה.

"וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן" - אם אכן תתנהג בדרך זו ותמעט בשינה, נימנום ושכיבה בחיבוק ידיים - גם אם תגיע לידי עוני, תצליח למשיך ללכת, לחיות, לשרוד ולהסתדר. אם תחסר מעט מעושרך, גם תצליח להחזיק מעמד, כלוחם במלחמה הצועד בדרכו עם המגן.

מסקנה

על האדם להיות אמיתי, ישר וכנה. יש לשמור על כבוד הזולת ולסייע לו בעת הצורך. גם אם הוא מתנהג כלפינו שלא כראוי, עלינו להמשיך ולדבוק בדרך הישר והטוב: לא להיסחף בנקמנות ילדותית, שאינה פותרת בעיות, אלא, עלולה להביא לאסונות.

בעולם העשייה אסור להתעצל ולוּ במעט. העצלות מביאה לבטלה, שיעמום ולעשיית מעשים לא ראויים ולפגיעה פיזית ורוחנית. יש לפעול ולחיות באופן נמרץ תוך דביקות במטרה ולזכות אי"ה לברכה והצלחה.