יש אומרים כי גם הפסיק על השמש ידבר שפעם נוט' אל צפון ואל דרום ויפרש הרוח פאה וזה איננו נכון ויור' עליו ועל סביבותיו שב הרוח וכל הפסוק הוא בעניין הרוח שפעם יתנועע האויר לפאת צפון ופע' לפאת דרום ויסוב מדרום לצפון על פאת מזרח ומצפון לדרו' על פאת מערב על כן אמר סובב סובב הולך הרוח ובסוף ישוב על סביבותיו כשוב השמש כי היא סבת רוב תנועות הרוח ויורדי הים ידעו מהם שהם על דרך אחד ביום לשנה:
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל הנחלים" - אף על פי שהנחלים הולכים אל הים, לא יהיה מלא עד שיעבור החוק ויכסה הארץ, בעבור שהמים שהלכו אליו הם ישיבו ללכת על מקומם פעמים אין קץ להם, כי תמיד יעלה איד מהים אל הרקיע, והם רוב העננים, והמים המתוקים יעלו בעבור כלותם, והאיד ישוב גשם, כעניין
(עמוס ה ח): "
הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם", ומימי המעיינים מהגשם, וכל הנחלים יצאו מהמעיינים. הלא תראה כי בשנת בצורת ייבשו רובי המעיינים, וכתוב
(מלכים א יז ז): "
וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ". וזה עניין "
אל מקום שהנחלים הולכים".
ולא באר שלמה סיבת שוב המים אל מקומם, כאשר לא באר סיבת שוב השמש מהמערב למזרח, אם למעלה מהרקיע או על הצדדים או על דרך שהארץ עגולה והיא באמצע הגלגל העליון, כי אלה הדברים צריכים ראיות, ושורש ספור לדבר על כל דבר נראה לעין ולא יצטרך לראיות.
והענין בזכירת אלה ארבעתם, שהם השמש שהוא מקום האש, והרוח, והמים, והארץ - בעבור היות כל הנמצאים תחת השמש נולדים מהם: הצמחים והחיות ובני אדם והעוף ודגי הים. ואם הם, שהם השרשים, מנהגם לשוב אל מקום כשהיו - איך יעמדו הנולדים מהם? ואם היו בראשיתם הבל - כן יהיו באחריתם. ואם האדם הבל - אף כי מעשהו, שהוא כמו מקרה לו, ואף כי מחשבותיו, שהם במקרה המקרה, כעניין
(תהלים צד יא): "
ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל":
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל הדברים" - יש מפרשים "
יגעים" כמו
מַלְאִים מעייפים - מהשורש לאה. וזה לא ייתכן, בעבור היות יגעים פועל עומד, כמו
(דברים כה יח): "
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ". ואילו היה כעניין פירושם, היו "מייגעים" מבניין פיעל הדגוש, מן
(יהושע ז ג): "
אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה".
אכן, ישוב "יגעים" על הדברים בעצמם, והחפץ, שהם נלאים וחסרים, אין כח בהם, על כן "לא יוכל איש לדבר".
ואחר שהודיע הארבעה השרשים שהם עומדים על מתכונתם, ואם תקרה להם תנועה בסוף ישובו כשהיו, אמת ידענו הכלל, והפרטים הנולדים מהם לא יעמדו רגע אחת, על כן לא יוכל אדם לספור אותם, והעין לא תשבע מראות, כי סבת ראות העין התמונות שהם מתדמות באויר הזך ולא יעמדו רגע אחת, והאזן לא תמלא משמוע הפרטים, כי גם סבת השמיעה הכנסת האויר שיש בו תמונות הקולות, גם הם לא יעמדו. על כן לא תוכל העין לשלוט בפרטם, ולא האזן לשמוע מספרם כי אין קץ ומספר לה אצל בני אדם; לכן היוצר לבדו ידע הכלל והפרט, כי מעשה ידיו כלם:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ט)
מה שהיה- אמר המשורר על הבריאות העליונו' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם ועל הבריאות של מטה אמר כי נשגב שמו לבדו והעניין כי תהו המה כלם ועניין מה שהיה הוא על הגלגלי' וצבאות' כי הם כמו עגולות חוזרות חלילה וראשיתם כסופם וסופם כראשיתם:
ומה שנעשה הוא שיעשה- על הכללים שהם שומרים כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח ותולדת אלה מתנועות העליונים עומדים יעמדו הכללים שהם בתבנית מערכות הצבאות והענין אף על פי שלא אוכל לספור הפרטי' כלליהם שמורים וידועי' וספורים ועל זה הדרך תראה עולם שלמעלה ועולם שלמטה עומד על דרך אחד ואין כל חדש:
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(י)
יש דבר- ימצא יש ברוב בלשון הקדש על הדבר הנמצא לפרקים מעטים כמו ויש אשר יהיה הענן, יש מפזר ונוסף, ויש רשע מאריך, כי ברוב שנות רשעים תקצרנה, ואם יראה לאדם דבר חדש כבר היה לעולמים ופירוש עולמים כמו זמנים וכן צור עולמים, מלכותך מלכות כל תשועת עולמים נצח וזמנים רבים:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יא)
אין זכרון- אם תאמר אילו היה כמו זה הדבר החדש בימים הקדמונים כאשר שמענו שמעו אין זכרון לראשונים גם כי יקרה לאחרונים עם אחרוני אחרונים עד הנה דברי שלמה על דרך כלל ועתה יחל לבאר כל הדברים שיעלו על לב:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יב)
אני קהלת- עניני הספר יורו כי באחרית ימיו חיברו כאילו יאמר לדורות הבאים כך וכך נסיתי בימי חיי ויכולתי לנסות כל דבר בעבור היותי מלך וענין על ישראל בעבור שהיו בם לעולם נביאים וחכמי לב כמו בני זרח, ולא כבני קדר השכונים באהלים והעניין שהייתי מלך על עם חכם ונבון ואמר בירושלם בעבור היות מקומה נכון לקבל החכמה, כי ידוע שהיישוב נחלק לשבעה חלקים ולא יתכן היות ישרי לב לקבל החכמה כי אם בשלשה חלקים האמצעים כי החלקים הראשונים והאחרונים ימנע רוב החום או הקור להיות תולדת אדם ישרה וידוע כי רוחב ירושלם שלשים ושלש מעלות והוא חצי היישוב כי לא יתכן יישוב כי אם אחר מעלות נטות השמש בצפון או בדרום:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונתתי" - ייתכן היות ענין זה הפסוק דבק עם הבא אחריו, והוא שחקר בחכמה, וכן ענין "
לתור", כמו
(במדבר יג כה): "
מִתּוּר הָאָרֶץ", לראות דברי חפץ ועיקרי כל המעשים, אף על פי ש"
הוא עניין רע", בעבור שיתעסק האדם בדבר שלא יועיל.
ופירוש "לענות בו" מ"עניין", ויש אומרים שהוא מלשון "עינוי", ויאמר כי כמוהו "אני עניתי מאד", "וענה גאון ישראל". ויותר נכון הוא היות "וענה" מן "לא תענה ברעך", וגם "עניתי" כמו "ויען איוב", ויורה עליו הבא אחריו "אני אמרתי בחפזי", וכן "ישמע אל ויענם" - יענה בם, או ישיב תשובה להם.
וכאשר התעסק לראות שרשי המעשים, מצא שהם "הבל ורעות רוח".
ויהיה פירוש "
תחת השמים" כמו תחת השמש, ויתכן שרמז במלת תחת השמים, כמו תחת השמש, לגלגל העליון, ששם כל צבא השמים וחכמת סוד המזלות על שמנה וארבעים צורות הגלגל. ואחר שהסתכל בדרך החכמה לדעת עיקר כל המעשים, שהם נולדים מכח השמים, וראה שהוא עניין רע וקשה בעבור קוצר דעת בני אדם לספור המולידים ואף כל נולדים, ואין מספר לגדודי שמים, ולא יכלו הקדמונים להכיר כי אם אלף ושנים ועשרים. ויורה על זה שאמר "תחת השמים", עת לכל זמן, וכן השני שהוא בפסוק "תרתי בלבי":
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יד)
ראיתי- פירו' ורעות רוח כמו אפרים רועה רוח ורודף קדים שלא יועיל ולא ישביע ועניין רוח כמו הבל בעבור רובי תהלוכותיו שלא יוכל אדם לתפסו ביד כעניין כי רוח יזרעו וכן כי רוח עברה בו ויתכן היות ורעות כמו מחשבת ויור' עליו רעיון רוח ומשקלם דמות ודמיון מהפעלים שהלמ"ד שלהם איננו שלם:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מעוות" - פעול, כמו מדובר; והם שני שרשים, והענין אחד: שלם ושאיננו שלם.
ומלת "לתקון" - פועל עומד, והעניין על דרך הפירוש הראשון על שני הפסוקים שהם לפני זה: אחר שראה שהכל הבל, לא יוכל ההבל לשוב כמו עומד, כי המעוות לא יוכל להיותו נתקן כי תולדתו מעוות; ובעל החסרון אין בו יכולת להמנות עם השלימים, וזה הפירוש ב"חסרון" = "בעל החסרון"; או יהיה שם התאר, כמו "ראשון" ו"אחרון"; או ישוב על "מעוות", ויהיה מעוות לבדו בתולדתו, ומעוות חסרון מחסרונו. ועל הפירוש השני, שנולד במערכה חסירה, אין בו כח להשלים נפשו.
והנה, נמצא המתעסק לחקור עיקר התולדות ממלאכת השמים מתעסק בתוהו, וזה נכון ברוב מבני אדם וברוב ממעשיהם:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(טז)
דברתי- בעבור היות הלב משכן הרוח והוא הנברא בגוף בתחל' כי הוא דמות מלך והמוח שר צבא היה הלב כנוי לחכמה ולשכל ולטעם ולמחשבות הבינה בעבור היותו המרכבת הראשונה לנשמת האדם העליונה וכן יכנו הדבורים בלשון שפה בעבור צאת הדבורים ממנה ועל כן הוא אומר לב חכם ונבון קונה לב אהב נפשו, ועניין הגדלתי והוספתי חכמה שחיבר ולמד חכמת הקדמוני' והוסיף עליהם, ולבי ראה הרבה חכמה שלא חבר אותה ומלת הרבה שם ימצא על יחיד ורבים כמו כי הרבה יהיו וכן מלת ריקם ושם הפועל קמוץ הרבה ארבה:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יז)
ואתנה- אחר שלמדתי החכמות והוספתי נתתי לבי לדעת עיקר ההוללות כמו ויתהולל בידם ועיקר השכלות שהוא הפך ההוללות אף על פי שזה רעיון הבל:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יח)
כי- כאשר ביקש לדעת השכלות ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו תמיד יהיה לו כעס ומכאוב ולא ישמח בבנים יעבור דעתו שאחריתם למות בחייו או אחריו ולא בעושר כעוף יעופף וגם לא יועיל ויושיע ביום האד ויום המות נתון בין שתי עיניו:
