אבן עזרא על בראשית מט כד
<< | אבן עזרא על בראשית • פרק מ"ט • פסוק כ"ד | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃
ותשב באיתן — במקום איתן קשתו.
ויפוזו — ויתחזקו; והקרוב אלי, מפ.ז.ז. ויש מפרשים אותו מ'פז', ואין טעם לו.
והטעם, ששטמוהו בעלי חצים והתחברו לשפוך מררתו, וקשתו היתה חזקה, ופחדו ממנו ולא יכלו, כי היו ידיו חזקים.
מידי אביר יעקב משם — רמז אביר יעקב, שהוא השם מאותו הכח, יכול, והיה רועה אבן ישראל. וכן היה, "ויכלכל יוסף" (בראשית מז, יב). וטעם אביר יעקב, שהוא ידע אהבתו את יוסף.
וטעם אבן — כעצם הדבר.
ויש אומרים כי משם – כמו 'מאז'; וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא. גם אבן ישראל, שמת לבו והיה כאבן, ושב לרעות; והטעם, לחיות במאכל. וזאת דרך רחוקה: