פתיחת התפריט הראשי


פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

כתים — שֵם. והוא בן יוָן, על כן אמרתי בפירוש ספר דניאל, כי מלכות יון ורומי אחת היא:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

נמרוד — אל תבקש טעם לכל השמות אם לא נכתב. והוא החל להראות גבורות בני אדם על החיות, כי היה גבור ציד:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם לפני ה' — שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשֵם, וזו דרך הפשט. והדרש דרך אחרת:

על כן יאמר — משל היה גם בימי משה:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם מן הארץ ההוא יצא אשור — הוא בן יפת, וזה היה אחר הפלגה. והמלך אשר מלך על בבל בתחילה היה נמרוד. ובעל סדר עולם פירש "כי בימיו נפלגה הארץ", שהוא היה מלך על השבעים:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

היא העיר הגדולה — הקרוב אלי שהוא דבק עם ויבן את נינוה. ולהיותו דבק עם רסן או עם כלח איננו רחוק:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומצרים ילד את לודים — על דעתי שאלה שמות מדינות, בכל מדינה משפחה, על כן הם כולם לשון רבים; גם פתרוסים לעֵד, והראיה הגמורה – "אשר יצאו משם". ושם – רמז למקום. גם כפתורים – ילָדָם מצרים. ובעבור שהבן מאון האב ומכוחו בצלמו בדמותו, יאמר לו יָלַד:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

באכה גררה — אל גרר:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

אלה בני חם ללשונותם — וכן אמר על בני יפת ועל בני שם.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם אבי כל בני עבר — להודיע אבי העברים, כי אין למעלה ממנו, והשם אלהיו; וכן כתוב: "כה אמר ה' אלהי העברים" (שמות ט א). וכנען אבי חם, שאין למטה ממנו; ואין ראוי להתערב קדש בחול:

וטעם אחי יפת הגדול — שהיה יפת טוב. והכתוב הקדים להזכיר שם שהוא קטן קודם יפת שהוא הגדול, בעבור כבודו; והעד, שאמר הכתוב כי נח היה בן חמש מאות שנה כשהחל להוליד. ואין בזה מקום לטעון, כי אין פחות מחמש מאות שנה, ובשנת שש מאות שנה בא המבול, ובצאת נח מהמבול היה שם בן מאה שנה ושנה אחת, והכתוב אמר: "שנתים אחר המבול". ויש מפרשים, כי אחי יפת הגדול ממנו הוא שם; על כן הזכירו הכתוב בתחילה. ואמר, כי כאשר נולד שם, לא נכנסו משנת חמש מאות לנח כי אם ימים מועטים, כי יום אחד בשנה חשוב שנה; ונח נולד באייר, ושם בסיון, וכשבא המבול היו לנח חמש מאות תשעים ותשע שנה וימים. והנה אין לשם תשעים ותשע שנה שלימות לשנת המבול, ויהיה שֵם כשנולד ארפכשד בן מאה שנה וחדָשִים; ופירוש שנתים, שנכנסה השנה השנית מחשבון ראשית המבול. גם יש אומרים, כי אחר חמישה חדשים מיום המבול שחסרו המים הרתה אשת שם, והנה היה שֵם בן מאת שנה. וכחשבון הזה ימצא בספר מלכים בעשרה מקומות: