פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

החובל באשת איש --

  • השבת והרפוי לבעלה;
  • והצער, שלה;
  • והבושת והנזק -- אם בגלוי הוא, כגון שחבל בפניה ובצוארה או בידה וזרועותיה -- השליש שלה ושני שלישים לבעל; ואם בסתר הוא הנזק -- השליש לבעל ושני שלישים לאשה. של בעל, נותנין לו מיד; ושל אשה, ילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות. ואינה יכולה למחול, לא על חלקו ולא על חלקה; ואם מחלה, אינה מחילה. ומכל מקום אינו יכול לתבוע חלקה אלא בהרשאתה.

במה דברים אמורים? כשחבלו בה אחרים. אבל הבעל שחבל באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק וכל הבושת והצער, הכל שלה, ואין לבעל בהם פירות. ואם רצתה ליתן הדמים לאחר -- נותנת; והבעל מרפא אותה כדרך שמרפא כל חלייה.

הגה: חרף אותה שום אדם בדברים, אף על פי שהמבייש בדברים פטור, אם פיסוה בממון (דעת עצמו), אם חרפוה בגלוי -- לו שני חלקים ולה חלק אחד; ואם בסתר -- לה שני חלקים ולו חלק אחד (טור):

סעיף בעריכה

המזיק את אשתו בתשמיש המטה, חייב בנזקיה: